| נשלח ב-20/4/2004 09:56 |
 |
| |
הגדרת המושג אמת
לא מצאתי את האשכול שפתח ווטו בזמנו עם הגדרות למושגים. בכל מקרה סבורני שמושג האמת ראוי לאשכול משלו.
האם אפשר להגדיר את המושג?
אני לא מצליח להגדיר זאת, ולכן אני רואה קשר ישיר בין אמת לאלהים.
|
|
|
|
| נשלח ב-20/4/2004 10:11 |
|
| |
צחי, האם כל דבר שאינך יודע להגדיר אתה מקשר ישירות לאלוהים?
אם אינך יודע להגדיר אמת, האם אתה יודע להגדיר שקר?
|
|
|
|
|
| נשלח ב-20/4/2004 10:24 |
|
| |
שקר הוא ההיפך של אמת, לכן ההגדרה של שניהם תהיה אותה הגדרה.
זה לא שאני לא מצליח להגדיר זאת, אלא שאני לא מוצא דרך להגדיר זאת.
|
|
|
|
| נשלח ב-20/4/2004 10:32 |
|
| |
מלבד סוף קריאת שמע שבה הש"צ אומר "אני ה' אלהיכם אמת", מצאתי גם את הפסוק בירמיהו:
ירמיהו י10: "וה' אלהים אמת הוא אלהים חיים ומלך עולם מקצפו תרעש הארץ ולא יכלו גוים זעמו"
תוקן על ידי - zachiz - 20/04/2004 10:33:16
|
|
|
|
| נשלח ב-20/4/2004 11:43 |
|
| |
כבר היה דיון על זה, ועלי לחפשו.
בינתיים, על קצה המזלג:
המילה "אמת" משמשת למטרות שונות, בהקשרים שונים.
ואכן חשוב מאד להבחין כיצד משתמשים בה, כדי להימנע מטעויות.
השימוש העיקרי והאינטואיטיבי במילה הוא במובן של התאמה. קורספונדנציה בלעז, וזה גם המונח הטכני בפילוסופיה, באפיסטמולוגיה (=תורת ההכרה).
התאמה היא תכונה של משפטים (או: טענות, PROPOSITIONS).
לדוגמא, המשפט "השמים הם כחולים" הוא אמיתי אם ורק אם השמים הם כחולים.
למי שאינו מכיר את הנושא, מומלץ לעיין בדוגמא. החלק הראשון אינו זהה לשני! החלק הראשון, זה שמופיע במרכאות, אומר משהו לגבי משפט בעברית. החלק השני אומר משהו לגבי המציאות שאנו חיים בתוכה. ההתאמה בין הדיבור למציאות היא היא תכונת ה"אמיתיות".
כיצד מבררים שמשפט מסויים הוא אמיתי? אהה, זו בעיה קשה. הפילוסופים מציעים "מבחני אמת". אם רוצים, אפשר לעסוק בהם. בינתים, אני ממליץ על ספריו של שמואל הוגו ברגמן על תורת ההכרה ועל ההגיון. בניגוד לספרים אחרים שלו, הם כתובים כבד יותר, אבל עדיין טובים לנושא.
ובכן, זיהינו שימוש אחד במילה אמת:
1. אמת היא התאמה (קורספונדנציה).
יש שימושים נוספים. למשל, בתור ערך, ובתור דבר מומלץ.
למשל, "האמת היא שצריך ללמוד תורה".
או: "האמת היא שצריך לקיים הבטחות".
כאן איננו מתכוונים דווקא להתאמה, מפני שקשה לומר על איזו מציאות מצביע המשפט הזה. זה סוג משפטים, לפי ההבחנה המקובלת בפילוסופיה של הלשון, שאינו מתאר (דסקריפטיבי) אלא משפט ערך, שמביע ערך, או המלצה.
במובן זה, לעתים מחליפים בין המילים "טוב" או "ראוי" או "צריך" לבין "אמת". ואכן, המשפטים "ראוי ללמוד תורה" ו"צריך לקיים הבטחות" הם נפוצים יותר וברורים יותר.
ובכן, השימוש השני ב"אמת" הוא כערך.
2. אמיתיות - כערך.
הבה נבחן את הדוגמא שהובאה כאן:
כיצד משתמשים במילה זו במשפט מקריאת שמע שבתפילה "ה' אלקיכם אמת"?
ניתן להציע פירושים שונים. לייבוביץ בוודאי היה אומר שרק ה' אמת... מסתבר לי שאם זה משפט שלם, שמייחס את תכונת האמיתיות לה', כאן הכוונה למובן שלישי:
3. אמיתי - מי שמקיים הבטחותיו.
כלומר, כאן מדובר לא בתכונה של משפטים, ולא בערך, אלא בתכונה שמיוחסת לבני אדם, ובהשאלה - לקדוש ברוך הוא. אמיתי=מהימן, נאמן.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-20/4/2004 11:53 |
|
| |
כיון שלא מצאתי את מה שכתבתי אז, אני מביא שוב את הדברים, כי סבורני שהם לתועלת.
אחד המפורסמים בין המחברים של הדור הקודם רצה להשתמש בעירוב המשמעויות של המונח "אמת" כדי לכתוב אפולוגטיקה לפרשה כואבת במקרא.
בסיפור גניבת הברכות על ידי יעקב, יעקב אבינו שיקר לאביו והציג את עצמו, או הניח ליצחק להבין שהוא מציג את עצמו - מחדל במקום מעשה - בתור אחיו הבכור, עשו.
זה היה שקר. וכפי שהראו מפרשים בני זמננו (בנו יעקב ונחמה לייבוביץ), על ידי עיקרון "המילה המנחה", גם המקרא מתייחס לזה כאל גניבה, ויעקב עצמו מרגיש זאת ומבטא זאת בטענתו ללבן "למה זה רימיתני".
אבל קשה לכל קורא יהודי להשלים עם העוולה שעשה יעקב אבינו.
לכן, אותו מחבר השתמש בטענות הבאות. כמובן, הסיכום הבא הוא שלי, מתוך מאמר ארוך יותר, שאינו כתוב בצורה מוצרנת כמו פה. אך התוכן, לדעתי, זהה:
א. יעקב קיבל הוראה מאמו להציג עצמו כעשו.
ב. אמו עשתה זאת בהוראה משמים.
ג. לכן, יעקב היה צריך להציג עצמו כעשו.
ד. זה היה המעשה הטוב.
ה. הטוב הוא האמת.
לכן: יעקב אמר את האמת בשעה שהציג עצמו כעשו.
כיצד הצליח המחבר להפוך את השקר לאמת? על ידי טישטוש האבחנה דלעיל בין האמת במובן של התאמה (ואז הקביעה שמי שעומד לפני יצחק הוא עשו היא שקר) לבין האבחנה הערכית, שמה שיעקב אמר היה טוב (כלומר, ראוי היה לו לשקר - אם כי גם על זה אפשר לדעתי להתווכח ולדון).
סבורני שדוגמא זו ממחישה היטב עד כמה נחוץ לדייק במילים. וכבר אמר מי שאמר שהפילוסופיה היא לימוד ההבחנה בשימושי מילים.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
|
| נשלח ב-20/4/2004 13:06 |
|
| |
בעקבות דברי המיימוני ,
דומני שיש הכרח להזכיר את הקשר בין אמת נקודתית
(או יחסית) לאמת כללית (או מוחלטת) .
ועפי"ז להסביר שהשקר של יעקב התאים לאמת הכללית/מוחלטת (ואני לא בא לדון כעת בגוף הסיפור ההוא , אלא ביחסיותה של האמת) ולכן הוא אמת למרות שנקודתית היה בו שקר מסוים . (ועובדה היא שגם יצחק [ומשמע שמאוחר יותר אפילו עשיו עצמו...] הודה ליעקב על הברכה "גם ברוך יהיה")
כלומר דבר נקבע כאמת , כיון שהוא יותר קרוב לאמת האבסלוטית ביחס למצב מסוים . (לכן להבנתי משפט כמו "השמים הם כחולים" לא נוגע לאמת כמושג , אלא לקביע דינית ברמה ה"קיים" "לא קיים" , אבל נראה שזו גם שאלה של טרמינולוגיה)
יום נעים .
|
|
|
|
| נשלח ב-20/4/2004 13:26 |
|
| |
מיימוני תודה על החזרה של הדברים.
בדוגמא שהבאת מיעקב, אפשר לראות באופן בולט את ההבדל בין אמת כערך, ואמת כתאימות (לפי ההגדרות שהבאת). יעקב שיקר במובן של אמת כתיאומות, ואילו הלך בדרך האמת במובן של אמת כערך.
אמת כתאימות ניתנת להגדרה במסגרת הידיעות שבידינו, והנתונים במשפט. אמת כזו היא אמת יחסית.
אמת כערך היא אמת מוחלטת, על-פי ההשקפה היהודית מכיוון שהערכים נקבעים על ידי הבורא. זה מסביר את הקשר בין אמת וטוב, מפני שהמילה טוב קשורה למידת ההתאמה של הדבר לייעוד שלו. את הייעוד של הבריאה ושל האדם קובע ה', ולכן כל דבר שמקדם את המשמעות של הבריאה יחשב כטוב.
|
|
|
|
| נשלח ב-20/4/2004 13:35 |
|
| |
איש ציפור
אני מזכיר עוד ציטוט שלי בפורום.
ראסל היה נוהג לומר: כאשר מצמידים לביטוי את התואר "האמיתי" הכוונה בדרך כלל ליצור את המשמעות ההפוכה. למשל, "החופש האמיתי", ברודנויות שונות שעושות שימוש במונח זה, אינו אלא שיעבוד.
אני תוהה על דבריך.
לפי אותה אמת מוחלטת,
מי היה בנו הבכור של יצחק אבינו?
וכיצד האמת המוחלטת יכולה לשכון עם אמת נקודתית הפוכה?
איני מבין. אולי תוכל לבאר זאת עבורי.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-20/4/2004 13:55 |
|
| |
אממממ ,
אתה צודק , לשיטתי אין אמת מוחלטת לגמרי (לפחות לא במסגרת העוה"ז )
האמת הערכית היא האמת המוחלטת , אבל היות ולעיתים (למען האמת בדר"כ) היא מתנגשת עם אמיתות ערכיות אחרות , היא ממילא הופכת להיות יחסית במה .
ההכרעה הנדרשת במסגרת ההתמודדיות שלנו בעוה"ז , היא בין אמת שיותר קרובה למוחלט , לאמת שיותר קרובה להיות יחסית .
|
|
|
|
| נשלח ב-20/4/2004 14:04 |
|
| |
.
האמת ...
מיימוני, אחת אשאל הפעם:
לאחר שמצו"נ יצטט את הגדרתו המופלאה של קאנט, אנא, העלה לכאן שוב את שיריו של קריין על האמת.
לו היתה תשובה בידי, עדיפה על כל עשרות קודמותיה, מבטיחכם אני נאמנה כי הייתי כותבה גם כאן.
|
|
|
|
| נשלח ב-20/4/2004 20:59 |
|
| |
פעם חשבתי לכתוב הערה זו בהתיחס לערך - אמת , במילון של ווטו , אולם לא אסתיעא מילתא , לכן אני מוצא לנכון להוסיף הודעה זו ,בה אני מנסה להגדיר את משמעותו של מושג האמת כפי שאני מבין אותו.
שאלה: מהי אמת ?
תשובה: אמת היא התאמה לחוקיות כלשהי.
או בניסוח אחר - תקפות.
התאמה זו מופיעה בשני פנים : התאמה מציאותית , התאמה מחשבתית
אולם ענינה של התאמה זו אחד הוא. כפי שיתבאר.
התאמה מציאותית - זוהי התאמה שקימת בין טיעון כלשהו לבין קיום מושא הטיעון במציאות.(שקול למשפט מרכיב)
דוגמה - אני טוען: לאות שצורתה א ,קוראים רוב דוברי העברית אלף. (ע"פ המילון של ווטו)
היות והטענה המובעת במשפט זה תואמת את המציאות, אני אומר שהטיעון הוא אמת (בהמשך יתבאר לך מדוע הדגשתי את המלה טיעון).
התאמה מחשבתית - זוהי תקפותה של טענה, הנובעת אך ורק מההגדרות העומדות בבסיסה . (שקול למשפט מנתח)
דוגמה - 1+1 =2, השלם גדול מחלקו וכו...
היות והמספר שתיים מתחיב בהכרח מהחוקיות המתמטית הבסיסית ,אני אומר שהפסוק הוא אמת , או תקף.
אם תעיין יפה בשתי התאמות אלו תיווכח שאין אלו אלא שתיים שהם אחד, והוא התאמה לחוקיות .
לגבי ההתאמה המחשבתית - הרי שהתאמה זו שאנו מדברים עליה מבוארת. זוהי התאמה שקימת בין החוקיות שעומדת בבסיס הטיעון לבין הוראת הטיעון .
אולם לגבי ההתאמה המציאותית נראה במבט ראשון שלא מדובר על התאמה לחוקיות אלא על התאמה להכרזה כלשהי שהכרזתי כלפי המציאות , ובמידה שאני מוצא במציאות התאמה להכרזה זו אני אומר שההכרזה הינה - אמת.
אך למתבונן - אין הדבר כך. גם התאמה מציאותית הינה התאמה לחוקיות , זוהי התאמה לחוקיות השגתי כסוביקט.
אבהיר זה בדוגמות :
אני טוען שבחדר הסמוך עומד שולחן אדום ועליו אגרטל.
המשפט הזה יוכח כאמיתי רק כאשר מישהו יראה ( או או יריח ,ישמע וכו..) את השולחן שבחדר השני , הקיום של השלחן איננו בעל משמעות כל עוד הוא לא נחווה ע"י אף אחד , שהרי הקיום עצמו אינו אלא צורת הכרה טרנסצדנטלית.
אם כן כשאני נוכח לדעת (או יותר נכון - לחוש) שהשלחן ועליו אגרטל אכן קים בחדר השני ,אינני אלא אומר זאת :
היות ואני סומך על כושר ההכרה שלי על כל חושיו ,והיות והשגתי על ידי חושי את השלחן -אני טוען שהשלחן קיים . ההתאמה שקימת במקרה זה ,והיא התאמה בין תהליך ההשגה החושני לבין טענתי,איננה בעלת ודאות אלא על פי תפיסתי והכרתי בהסתמך על חוקיות אופן ההכרה שלי.
תוקן על ידי - האסופי - 20/04/2004 21:02:24
|
|
|
|
|
| נשלח ב-21/4/2004 09:14 |
|
| |
האסופי,
האם אתה טוען שאין קיום למה שאיש אינו מרגיש בו ומכיר אותו?
לו יצוייר שאף אחד מבאי עולם לא היה מאמין בה' (חלילה), האם משום כך לא היה הוא מתקיים?
|
|
|
|
| נשלח ב-21/4/2004 10:22 |
|
| |
גם וגם
אני מודה לך על השאלה , משום שבכך ניתן לחדד את משמעותה של המהפכה הטרנסצדנטלית של קאנט.
ולשאלתך - אכן,אם אינני מאמין בה מבחינתי הוא איננו קיים ( חלילה).
והוא הדין אם אף אחד לא היה מאמין בו - אז הוא לא היה קיים כלפי אף אחד.
"קיים" , או "מציאות" הינם תארים טרנסצדנטלים ,כלומר אלו צורות הכרה של הרוח בלבד ,ורק באמצעות שימוש בפונקציות ההכרה הללו אנו מסוגלים להכיר או להשיג דברים החיצוניים לנו.(המילה "חיצוני" - טומנת בחובה הרבה בעיות אבל נניח לזה כרגע.)
ועל כן אם אינני מודה בחוקיות כלשהי המובילה לאמונה בקיום ה הוא איננו קיים מבחינתי.
כמו לומר על תפוח שעוד לא טעמתי ממנו שהוא טעים.במקרה זה אי אפשר לומר שכוונת האומר היא כפשוטה שהרי הוא עדיין לו טעם את התפוח , אלא כוונת האומר היא בעצם לומר : אם הייתי טועם מן התפוח הוא היה ערב לחיכי , משום שאני מכיר בתפוח זה שהוא בעל יכולת להיות ערב לחיכי.
כלומר אני מכיר בחוקיות מסוימת שעל פיה אני חורץ את דעתי על התפוח. ללא חוקיות זו לא היתי יכול לומר דבר על התפוח. והוא אכן לא היה טעים לדידי כלל.
ועכשיו תשאל : מה זה משנה אם יש מישהו שמודה בקיומו של ה , או לא - הוא קיים לכשעצמו ללא תלות באף אחד אחר.
תשובתך : שקיום לעצמו או כל תואר אחר "לעצמו" , איננו בתחום השגתי ועל כן הוא איננו רלוונטי לגבי לחלוטין, ומשום כך אינני יכול לחרוץ עליו שום אמירה כלשהי.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-21/4/2004 11:09 |
|
| |
האסופי,
אם כן לא הקב"ה הוא בוראו של אברהם כי אם, לשיטה זו, להיפך.
האמנם העובדה שאיני מכיר מציאות כלשהי אלא דרך כלי ההכרה (החושיים והשכליים) שלי מלמדת בהכרח שמציאות זו אין לה קיום אלא בהכרתי אותה? או שמא יש כאן בסה"כ תרגיל של הגדרת המושג "קיום" כך שמשמעותו תהיה "היות מוכר" בניגוד למשמעות הרגילה של מושג זה?
|
|
|
|
|
