|
|
| נשלח ב-17/7/2009 10:54 |
 |
| |
נישט
חמי ולא מתחמי?
|
|
|
|
| נשלח ב-17/7/2009 11:02 |
|
| |
| אמשלום כתב: |  | [אור,
צר לי, אבל לענ"ד אתה טועה. מה רצה ר"ע כל ימיו לקיים? הוא רצה לקיים את אהבת ה' גם כשהוא מכאיב לו, גם כשהוא הורג אותו. זו כוונת דבריו בספרי, וזו גם הכוונה בסיפור בברכות. הוא לא ביקש כל חייו למות, הוא ביקש כל חייו לעמוד במבחן האהבה לא-להים - האם אצליח לאהוב אותו גם כשהוא גורם לי צער, ואפילו מוות?
זה לא מוות על קידוש השם. אפילו לא דומה.]
|
|
הסיפור על רבי עקיבא הוא האב טיפוס של סיפורי קידוש השם.וכל מילה בו מכוונת להמחשת מהות מסירות נפש .
לכולנו יש שאיפות .שאיפות לאופן שבו נחיה את חיינו ולאופן שבו נרצה למות את מותינו הבלתי נמנע.
רוב האנשים שואפים לחיות חיים של משמעות. אבל כשמדובר במוות הם מייחלים למות מיתת נשיקה.
רבי עקיבא, שכל חייו בעולם הזה היו רצופים מסירות נפש,שאיפתו שעליה היה מצטער כל ימיו היתה שכאשר תגיע שעתו (כמובן שלא היתה כאן כוונה שהוא ביקש למות )הוא יזכה שמותו לא יהיה סתמי,מוות ללא משמעות,הוא רצה ,גם במותו,לזכות לקיים את מצוות מסירות הנפש..
ולכן מה רב היה אשרו שבדיוק בשעת מותו היתה שעת קריאת שמע.שהוא יכול גם לומר בפה וגם לקיים בפועל את בכל נפשך-לאהוב את ה' אפילו נוטל את נפשו.-מוות עם משמעות.
ניתן לומר שהקב"ה נענה לתפילתו וזימן לו עיתוי של מוות שהיה בעל משמעות הן מבחינת הזמן והן מבחינת המהות.
אילו היתה שעת מנחה-נשמתו היתה יוצאת באשרי העם שככה לו.
ואז אמנם המהות (מוות על קידוש השם) היתה נשמרת אבל לא העיתוי של בחינת הזמן.
על הטעות של עשרים וארבע אלף תלמידיו בהבנת מסירות הנפש (בחינת רצוא ושוב)ניתן לעיין כאן:
http://www.sababa.nl/hb/486/
אגב מעניין לראות שגם בשעת מותו תלמידיו לא הבינו .
הם שאלו:רבינו עד כאן?
עם כל הלימוד שהוא השקיע בהם ,עם כל הדוגמא האישית שנתן,הם עדיין לא הבינו.....
די מייאש .כמה קשה לחנך.!
תוקן על ידי צענערענע ב- 17/07/2009 11:34:04
|
|
|
|
| נשלח ב-17/7/2009 11:23 |
|
| |
צענע
הגמרא הזו ארץ ישראלית נכתבה זמן לא רב אחר המעשה, ולכן אמינה יותר ונכונה יותר
תלמוד ירושלמי מסכת ברכות פרק ט דף יד טור ב /ה"ה
רבי עקיבה הווה קיים מיתדין קומי טונוס טרופוס הרשע רחתת ענתה דקרית שמע שרי קרי קרית שמע וגחך אמר ליה סבא אי חרש את אי מבעט בייסורין את אמר ליה תיפח רוחיה דההוא גברא לא חרש אנא ולא מבעט בייסורין אנא אלא כל יומי קריתי פסוק זה והייתי מצטער ואומר אימתי יבואו שלשתן לידי ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך רחמתיה בכל לבי ורחמתיה בכל ממוני ובכל נפשי לא הוה בדיקה לי וכדון דמטת בכל נפשי והגיעה זמן קרית שמע ולא אפלגא דעתי לפום כן אנא קרי וגחך לא הספיק לומר עד שפרחה נשמתו .
אגב בספר הגילגולים של האר"י הוא כותב כי 24 אלף תלמידי ר"ע הם גילגול נשמותיהם של 24 מתי המגפה מפרשת בלק,
|
|
|
|
| נשלח ב-17/7/2009 11:36 |
|
| |
["הסיפור על רבי עקיבא הוא האב טיפוס של סיפורי קידוש השם" -
קידוש השם הוא התאבדות (או מוכנות ושמחה למות) למען קידוש השם. כאמור, להבנתי, פשט הסיפור מתאר בדיוק את ההיפך. המוות אינו נתפס כאידיאל ע"י ר"ע (והוא כן נתפס ככזה, ע"י מי שהורג עצמו על קידוש השם), אלא כרע מכל, שיש להתבונן בו כניסיון לאהבה את ה' - האם יוכל המאמין להמשיך ולאהוב את ה' גם כאשר הוא גורם למותו.]
תוקן על ידי אמשלום ב- 17/07/2009 11:35:32
|
|
|
|
| נשלח ב-17/7/2009 11:56 |
|
| |
| אמשלום כתב: | | ["הסיפור על רבי עקיבא הוא האב טיפוס של סיפורי קידוש השם" -
קידוש השם הוא התאבדות (או מוכנות ושמחה למות) למען קידוש השם. כאמור, להבנתי, פשט הסיפור מתאר בדיוק את ההיפך. המוות אינו נתפס כאידיאל ע"י ר"ע (והוא כן נתפס ככזה, ע"י מי שהורג עצמו על קידוש השם), אלא כרע מכל, שיש להתבונן בו כניסיון לאהבה את ה' - האם יוכל המאמין להמשיך ולאהוב את ה' גם כאשר הוא גורם למותו.]
תוקן על ידי אמשלום ב- 17/07/2009 11:35:32
|
|
לומר שקידוש השם זו התאבדות זה הפך הבנת המושג קידוש ה'.
עיון קצר בויקיפדיה יוכיח לך את טעותך בהבנת המושג.:
"רבים מתו על קידוש השם ובלבד שלא ייאלצו לקיים את הגזירות, בהם גם עשרת הרוגי מלכות שהיו ממנהיגיו הרוחניים של העם. בין אלה היה גם רבי עקיבא בן יוסף אשר עונה למוות על ידי הרומאים ובטרם יצאה נשמתו קרא: "שמע ישראל, ה' אלוהינו, ה' אחד". מאז הפכה קריאת שמע לסמל של קידוש השם."
גיגול נוסף יבהיר לך זאת יותר .
|
|
|
|
| נשלח ב-17/7/2009 12:36 |
|
| |
לירוחם
איני רואה איך המקור הירושלמי סותר את הנאמר בבבלי:
"מדוע ר"ע צחק כאן, הרי הוא ראה את סופו הקרב, ולא שייך לומר כאן שזה נסך בו בטחון לגאולה. אלא צריך לומר, שהבין את משמעות הייסורין במידה כזאת שהיה יכול לשמוח מיד באותה שעה וצחק "
על צחוקיו של רבי עקיבא :
http://www.yeshiva.org.il/midrash/doc/doc24/to_haha.doc
|
|
|
|
| נשלח ב-17/7/2009 13:02 |
|
| |
צענע
בירושלמי פשוט לא מופעים כל הסופרלטיבים של קידוש ה' -תלמידים- מלאכים וכ'
מעמד ההוצאה להורג, לא משבש לו את זמן קריאת שמע. זהו, ותו לא.
הזהו זה הרבה מאד מאד, אבל זה לא זהו של קידוש ה' וציפיה למות על קידוש ה'
|
|
|
|
| נשלח ב-17/7/2009 13:30 |
|
| |
לירוחם
1." אלא כל יומי קריתי פסוק זה והייתי מצטער ואומר אימתי יבואו שלשתן לידי ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך רחמתיה בכל לבי ורחמתיה בכל ממוני ובכל נפשי "
כאן אין תאור של קידוש השם?
ומימד הצחוק שנוסף כאן רק מעצים את קידוש השם שכן זה נעשה בשמחה כמו תאור חנה ושבעת בניה-אם הבנים שמחה.
וגם אם חסר הפרט של התלמידים וכו' זה לא משנה את המשמעות.
2. גם אם יש תאור אחר בירושלמי הדיון באשכול זה היה על המקור הבבלי ועל השאלה האם הסיפור נכנס להגדרה של קידוש השם או לא.
"ציפיה למות על קידוש השם"
כך שוב כתבת.
לא מדובר כאן על ציפיה למות( כפי שאמשלום הבינה זאת כהתאבדות.)
אין סתירה בין רצון לחיות לבין רצון לקדש את ה' במוות.
כל יום בעולם הזה שניתן לנו הוא מתנה.
"יפה שעה אחת של מצוות ומעשים טובים בעולם הזה וכו'.
{לכן יש התנגדות להמתת חסד כי אולי יחמיץ אדם דקה של חזרה בתשובה.}
אבל מותינו הוא בלתי נמנע.
רבי עקיבא לא ציפה למוות .להפך.
אבל הוא ציפה שכאשר תגיע שעתו הוא ימות במוות של קידוש השם ולא במוות סתמי כדי לקיים בפועל ואהבת בכל נפשך.
ולכן הוא צחק כשהוא זכה לזה.
ותלמידיו לא הבינו.....
תוקן על ידי צענערענע ב- 17/07/2009 13:42:20
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-17/7/2009 13:56 |
|
| |
צענע
לא מסכים לפרושך !
אבל אני בטוח שהרבה יותר אנשים מאמצים את פרושך, מאשר את שלי,
אבל עדיין זה לא הופך לנכון.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/7/2009 14:31 |
|
| |
לירוחם
אדרבא אשמח אם תתרגם מילה במילה את הנאמר בירושלמי ותתן לכל משפט את פרושך ואולי אשתכנע שפרושך נכון.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/7/2009 14:57 |
|
| |
אני מתנצלת בפני חסידי האדמו"ר מויקיפדיה, אבל לענ"ד, השימוש שנעשה שם בסיפורו של ר"ע שגוי (ומבוסס על פרשנויות ומסורות הבנה שגויות). אגב, גם השימוש במושג "עשרת הרוגי מלכות" כבתיאור הסטורי על תקופת המשנה, מעיד על חוסר הבנת כותבי הערך שם בנושא אשר לפניהם, לפחות מבחינה הסטורית וד"ל ואכמ"ל.]
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-17/7/2009 15:18 |
|
| |
מכיוון שתמיד מתחמקים כאן בטענה שויקיפדיה אינה מקור אמין (אבל כשנוח אז כן מצטטים מויקיפדיה....)לכן הצעתי לך לגגל עוד ולמצוא עוד מקורות.
גם את וגם וירוחם לא הוכחתם ולא הבאתם שום מקור להבנתכם השגויה .
לומר: "כולם שוגים ורק אני צודק/ת "בלי להוכיח -זה לא משכנע במיוחד.....
|
|
|
|
| נשלח ב-17/7/2009 17:01 |
|
| |
צענע פשט פשוט ונכון בלי פאלאברות
רחתת ענתה דקרית שמע שרי קרי קרית שמע וגחך אמר ליה סבא אי חרש את אי מבעט בייסורין את
הגיע זמן קריעת שמע1) ר"ע קרא את השמע, וחייך, אמר לו טונוס רופוס סבא- אתה חרש?= שוטה.- אתה לא מבין מה הולך פה? הרי עוד כמה דקות אתה נהרג,. או אולי אתה מבעט ביסורין- מאזוכיסט? מאטיר?
אמר ליה תיפח רוחיה דההוא גברא לא חרש אנא ולא מבעט בייסורין אנא אלא כל יומי קריתי פסוק זה והייתימצטער ואומר אימתי בואו שלשתן לידי
לא טיפש אני= אני מודע בדיוק למצבי ולא מאטיר או מאזוכיסט, אלא כל חיי קראתי את ק"ש של ואהבת בכל נפשך2) בכל לבבך בכל מאודך וציפיתי מתי אוכל להוכח שאני מסוגל לקיים את זה בצורה מושלמת
ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך רחמתיה בכל לבי ורחמתיה בכל ממוני ובכל נפשי לא הוה בדיקה לי וכדון דמטת בכל נפשי והגיעה זמן קרית שמע ולא אפלגא דעתי לפום כן אנא קרי וגחך לא הספיק לומר עד שפרחה נשמתו .
לא עמדתי בכל שלשת הנסיונות אהבתי בכל ליבי- בכל ממוני אבל לא בכל נפשי, ועכשיו כשהיגיע זמן הק"ש אני יכול לקיים אותה גם בנפשי- למרות שאני עומד למות אני בדעה צלולה,נפשי לא מפולגת היא מאוחדת במטרה של קיום המצווה של ק"ש- אז איך לא אשמח ?
1 הגיע זמן קריאת שמע- הוא לא קרא את השמע בגלל שהוא עומד למות,
2 המילה נפש יש לה גם משמעות אחרת בלשון העברית נפש= רצון בכל נפשי בכל רצוני שלא תהיה דעתי מפולגת, והססנית.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-17/7/2009 18:06 |
|
| |
בס"ד
נישטאיך
"היית צריך להעמיק, כי לא רצית לראות את פירושי הפ"מ והק"ע שם, המפרשים את המאמר ללא בירורים ובירבורים"...
בבקשה, הבה נבחן ונצטט את המפרשים ונראה מי המברר ומי המברבר:
פני משה: עתיד אדם ליתן דין וחשבון שראת עינו ולא אכל משום שאינו נותן לבו לחזור אחריהן לברך ולהודות השם ב"ה שברא מינים אלו להחיות בהן בני אדם וכמו שאינו נחשב בעיניו טובת יתעלה ב"ה, וע"ז קאמר דר' אלעזר היה חושש לשמועה זו... כדי לברך על כל מין ומין וליתן שבח והודיה לא-ל יתעלה ברוך הוא ומבורך...
קרבן העדה: עשה כן לברך שהחיינו וליתן שבח והודיה לה' על שברא בריות טובות...ברוך א-ל ההודאות...
גם בתענית דף יא מתברר שמי שלא רואה או לא רוצה לראות זה דוקא "כת"ר".
ר' אלעזר אומר נקרא קדוש שנאמר (במדבר ו) קדוש יהיה גדל פרע שער ראשו ומה זה שלא ציער עצמו אלא מדבר אחד נקרא קדוש המצער עצמו מכל דבר על אחת כמה וכמה... נמשיך הלאה בסוגיה - ר"ל אמר נקרא חסיד שנאמר (משלי יא) גומל נפשו איש <חסיד> [חסד] ועוכר שארו וגו'... רש"י ד"ה נקרא חסיד: המתענה דכתיב גומל נפשו איש חסד מפריש עצמו ממאכל ומשתה כמו ביום הגמל את יצחק...מפי מורי, א"נ גומל לשון תגמול שמשלים נפשו לקונו. (משא"כ מי שאינו יכול להתענות - "עוכר שארו" - נקרא אכזר).
מסכת הוריות דף י ע"ב (מופנה גם לירוחם): אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן מאי דכתיב (הושע י) כי ישרים דרכי ה' וצדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם משל לשני בני אדם שצלו פסחיהם אחד אכלו לשום מצוה ואחד אכלו לשום אכילה גסה זה שאכלו לשום מצוה צדיקים ילכו בם זה שאכלו לשום אכילה גסה ופושעים יכשלו בם...
נעבור לספרי (מוכר לך הספר?..) ראה קב: קדש עצמך במותר לך. מסכת יבמות דף כ ע"א. והספרים הקדושים מלאים בדבר זה:
כלי יקר ויקרא קדושים יט: ע"ע אמרו שכל מקום שאתה מוצא גדר ערוה שם תמצא קדושה...כי כל קדושה היינו אף בדבר המותר...כמאמר חז"ל קדש עצמך במותר לך וקדושת הנזיר יוכיח...
ראה גם רמב"ן ויקרא קדושים פרק יט באריכות.
צרור המור במדבר מטות: וישים רסן בלחייו...ולא זו בלבד בדברים אסורים ובמותרות, אלא אפילו בדברים המותרים יש לאסור נפשו. בענין שבזה לא יחטא דברים האסורים...
רבינו בחיי ויקרא פרק יט: ומפני זה נצטוינו בתורה שנפרוש מהתאוות ואין צריך לומר בדבר האסור כי גם במותר, וכן אמרו רבותינו ז"ל: קדש עצמך במותר לך. וכל הפורש עצמו מן התאוות נקרא קדוש, שכן מצינו בנזיר שלא פורש אלא מהיין בלבד נקרא קדוש...
ועוד ריבוי ספרים ראשונים ואחרונים וקצרה היריעה מלהכילם!
"שמעתי סיפור על חסיד "גדול" שהשמין לא מהסעודות הרבות שהוא היה מרביץ, אלא מהניצוצות הרבות שהוא היה מעלה באכילתן, ומהברכות שהוא היה מברך עליהן. (ברכה ראשונה, אחרונה וגם שהחיינו)."...
לא יודע מה אתה "שמעת" אבל ר' נחום מטערנוביל היה משמין בגופו מאמירת יהא שמי' רבא!!!
ממה אתה משמין?
_________________
בברכת הצלחה,
בשורות טובות
|
|
|
|
|
|
| נשלח ב-18/7/2009 15:08 |
|
| |
לאחר צאת השבת
הבה נבחן ונצטט את המפרשים ונראה מי המברר ומי המברבר:
<"פני משה: עתיד אדם ליתן דין וחשבון שראת עינו ולא אכל משום שאינו נותן לבו לחזור אחריהן לברך ולהודות השם ב"ה שברא מינים אלו להחיות בהן בני אדם וכמו שאינו נחשב בעיניו טובת יתעלה ב"ה, וע"ז קאמר דר' אלעזר היה חושש לשמועה זו... כדי לברך על כל מין ומין וליתן שבח והודיה לא-ל יתעלה ברוך הוא ומבורך...">
הרי הירושלמי לפניך:
http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14142&st=&pgnum=475&hilite
מה נאמר שם בפ"מ?
"על כל מה שראת עינו ולא אכל, שנפשו מסתגפת בהתאוות על הדבר ונמצא חוטא על הנפש, ר"א חשש להדא שמועתא. והיה מאסף לו פרוטות קטנות כדי שיהיו מצויין ומוכנים בידו לקנות מהן מכל דבר חדש פעם אחת בשנה. א"נ הא דקאמר עתיד אדם ליתן את הדין ... ".
<"קרבן העדה: עשה כן לברך שהחיינו וליתן שבח והודיה לה' על שברא בריות טובות...ברוך א-ל ההודאות...">
מה נאמר בק"ע?
"שראת עינו ולא אכל. שחטא על הנפש שסגפה חנם. חושש להדא שמועתא, היה חושש להלכה זו והיה מקבץ פרוטות לקנות בהן מקל דבר המתחדש פעם אחת בשנה. ל"א עשה כן לברך שהחיינו ..".
איך נעלם מעיניך הטהורות פירושם הראשון (והעיקרי)?
<"גם בתענית דף יא מתברר שמי שלא רואה או לא רוצה לראות זה דוקא "כת"ר".">
מה ענין לראות או לרצות לראות בגמרא שהבאתי ממסכת תענית, והיכן ראית שם ראיה?
ובאשר להמשך הגמרא שם, האם עלה בדעתך שלא ידעתי ממנה? האם חשבת שכמוני כמוך, המצטט חצאי דברים ומתעלם ממה שלא מסתדר עם דבריו, כל שרציתי לומר בדברי שהיו פיינע אידן שנשארו כאלה אף שלא דגלו בשיטת הבירורים.
<"מסכת הוריות דף י ע"ב (מופנה גם לירוחם): אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן מאי דכתיב (הושע י) כי ישרים דרכי ה' וצדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם משל לשני בני אדם שצלו פסחיהם אחד אכלו לשום מצוה ואחד אכלו לשום אכילה גסה זה שאכלו לשום מצוה צדיקים ילכו בם זה שאכלו לשום אכילה גסה ופושעים יכשלו בם...">
האם חשבת למה הוא מביא את המשל ל"שני בני אדם שצלו פסחיהם אחד אכלו לשום מצוה ואחד אכלו לשום אכילה גסה", ולא משל ל"שני בני אדם שצלו סטייקיהם, אחד אכלו לשם בירורים ואחד אכלו שלא לשם בירורים" ?
<"ועוד ריבוי ספרים ראשונים ואחרונים וקצרה היריעה מלהכילם!">
גם ידוע לי על ספרים הממליצים על פגיעות בגוף וסיגופים:
האם השאלה היא אם היו שהמליצו על דרך זו, או אם היא הדרך היחידה המומלצת לכל אחד.
<"לא יודע מה אתה "שמעת" אבל ר' נחום מטערנוביל היה משמין בגופו מאמירת יהא שמי' רבא!!!">
אין ספק שהוא כך, הוא לא היה משמין מברכת המזון, מפני שה"ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם" של "ברכת המזון" או של "אשר יצר" אינו בארמית.
|
|
|
|
|
|
