| נשלח ב-26/4/2004 15:53 |
 |
| |
"דברים אלו וכיוצא בהן" - איזה דברים?
בתורה, דברים יח, לאחר פירוט של כמה איסורים שקשורים לעבודה זרה (קוסם קסמים, מעונן ומנחש ומכשף, ושואל אוב וידעוני, ודורש אל המתים), בא פסוק שמכליל וכותב: "כי תועבת ה' אלהיך כל עושה אלה". מהכללה זאת נראה שיש דברים נוספים שאסור לעשות, מעבר למה שנזכר בפירוש.
כך נראה גם מדברי הרמב"ם, בהלכות עבודה-זרה פרק יא, בסוף הפרק שעוסק באיסורי ניחוש וכישוף (http://mechon-mamre.org/i/1411.htm):
(כ) ודברים האלו - כולן, דברי שקר וכזב הן; והן שהטעו בהן עובדי עבודה זרה הקדמונים לגויי הארצות, כדי שיינהו אחריהן. ואין ראוי לישראל, שהן חכמים מחוכמים, להימשך בהבלים אלו, ולא להעלות על הלב שיש בהן תעלה: שנאמר "כי לא נחש ביעקוב, ולא קסם בישראל" (במדבר כג,כג), ונאמר "כי הגויים האלה, אשר אתה יורש אותם--אל מעוננים ואל קוסמים, ישמעו; ואתה--לא כן, נתן לך ה' אלוהיך" (דברים יח,יד).
(כא) כל המאמין בדברים אלו, וכיוצא בהן, ומחשב בליבו שהן אמת ודברי חכמה, אבל התורה אסרה אותן--אינו אלא מן הסכלים ומחסרי הדעת, ובכלל הנשים והקטנים שאין דעתן שלמה. אבל בעלי החכמה ותמימי הדעת, יידעו בראיות ברורות--שכל אלו הדברים שאסרה תורה, אינן דברי חכמה, אלא תוהו והבל שנמשכו בהן חסרי הדעת, ונטשו כל דרכי האמת בגללן. ומפני זה אמרה תורה, כשהזהירה על כל אלו ההבלים, "תמים תהיה, עם ה' אלוהיך" (דברים יח,יג).
מדברי הרמב"ם נראה, שלא רק הדברים שנאסרו בתורה בפירוש הם "דברי שקר וכזב", אלא גם דברים נוספים "כיוצא בהם".
ואכן, אנשים רבים בימינו מתנגדים לכל דבר שיש בו מאגיה או מיסטיקה (קריאה בקלפים או בקפה, ריפוי באנרגיות וכו'...), ומסתמכים על דברים אלה של התורה ושל הרמב"ם.
אך, אם באמת יש כאן איסור, יש להגדיר את האיסור בצורה מדויקת. וכאן יש לשאול: מהי ההגדרה הכללית והמדוייקת לאותם "דברי שקר וכזב" שאסור לעסוק בהם? למשל:
* מדוע אסור להגיד "אני רואה ענן בצורת מכונית, ולכן כנראה תהיה לי תאונה" אך מותר להגיד "אני רואה ענן גדול ולכן כנראה יהיה גשם"?
* מדוע אסור לרפא כאבים בהנפת יד, אך מותר לרפא במכשיר אולטראסאונד?
וכו'...
נבדוק כמה הגדרות אפשריות (מתוך הדיון: http://www.hydepark.co.il/hydepark/topic.asp?whichpage=3&topic_id=791599)
א. ניסוי מדעי
הגדרה מקובלת היא: "דברים אלו" הם אמצעים לחיזוי העתיד או לשינוי המציאות, שתועלתם לא הוכחה בניסוי מדעי. בהגדרה זו יש בעיה:
* כדי להוכיח תועלת בצורה מדעית, צריך לבצע ניסויים רבים. אך, אם אסור לבצע פעולה מסויימת, גם אין אפשרות לנסות אותה! (למשל: מכיוון שאסור לכשף, אין אפשרות לעשות כשפים כדי לבדוק אם הם מועילים או לא!). לכן, לכאורה כמעט כל פעולה היא אסורה ותישאר אסורה לנצח! לא סביר שלכך התכוונה התורה.
הגדרה אחרת היא: "דברים אלו" הם אמצעים לחיזוי העתיד או לשינוי המציאות, שתועלתם הופרכה בניסוי מדעי. גם בהגדרה זו יש בעיה:
* בכל יום נוצרים "אמצעים" מאגיים חדשים. העובדה שהפרכנו אחד מהם, עדיין לא מוכיחה - מבחינה מדעית - שגם האחרים שגויים. יותר מזה: גם אם הוכחנו, למשל, שאדם מסויים ש"קורא בקפה" טועה - זה לא מוכיח שום דבר לגבי השיטה בכללה, כי ייתכן שאותו אדם הוא רמאי או חסר-כישרון (גם במדעים מכובדים כגון רפואה יש אנשים כאלה; העובדה שהם לא מצליחים לרפא לא מוכיחה שמדע הרפואה בכללו שגוי). לכן, התהליך של הפרכת אמצעים מאגיים עלול להיות מאד ארוך ומסובך, כמעט אינסופי. לא ייתכן שהתורה תצווה עלינו לעשות בדיקות אינסופיות רק כדי להגדיר את האיסור. חייבת להיות הגדרה פשוטה יותר.
בעיות נוספות בשתי ההגדרות שמסתמכות על הוכחה מדעית:
* בני-ישראל בימי מתן תורה לא הכירו את התהליך המדעי המקובל בימינו. לכן, לא סביר שהתורה תצווה עליהם מצווה שעצם ההגדרה שלה תלויה בתהליך שהם אינם מכירים, ולא נזכר בתורה שבכתב או בתורה שבעל-פה.
* הרמב"ם לא הזכיר, בכל הפרק הנ"ל, שום ניסוי מדעי (אפילו לפי המדע של ימיו) שנעשה כדי להוכיח שהדברים האסורים הם דברי-הבל. אם הרמב"ם היה חושב, שההגדרה של "דברים אלה" תלויה בניסוי מדעי, הוא היה צריך לתעד לפחות ניסוי אחד, למשל בקשר לאיסור קסם ("יש מן הקוסמים שהוא ממשמש בחול או באבנים, ויש מהן מי שגוהר לארץ וצועק, ויש מי שמסתכל במראה של ברזל או עששית ומדמין ואומרין. ויש מי שאוחז מקל בידו ונשען עליו, ומכה בו עד שתיפנה מחשבתו ומדבר") היה עליו לתעד ניסוי שהוכיח שמי שמסתכל במראה של ברזל וכד' אינו מצליח לחזות את העתיד. מכיוון שהרמב"ם לא תיעד שום ניסוי מסוג זה, ניתן להסיק שההגדרה אינה תלויה בניסויים מדעיים, אלא יש הגדרה אחרת - פשוטה יותר.
ב. תועלת מוכחת
אפשר לתקן את הגדרה א, ולקבוע שאין צורך בניסוי מדעי דווקא כדי "להכשיר" אמצעי מסויים לשימוש; אם אנחנו רואים שהוא עובד - זה מספיק ומותר להשתמש בו. אך גם בהגדרה זו יש בעיות:
* לכל אמצעי מאגי חדש שמומצא, יש קהל של תומכים, שטוענים שהאמצעי הזה "עובד", ורבים מהם אף מאמינים בכך בכל ליבם. האם לאותם אנשים מותר להשתמש באמצעים אלה? לא סביר.
* גם בתלמוד יש סיפורים על אנשים שהלכו לבתי עבודה-זרה והתרפאו, ובכל-זאת לא הסיקו מכאן שמותר ללכת לשם.
מכאן, ש"קריטריון התועלת" אינו מספק.
ג. סיבה ותוצאה
הגדרה מקובלת אחרת היא: "דברים אלו" הם אמצעים לחיזוי העתיד או לשינוי המציאות, שאינם מסתמכים על כוחות חומריים/גשמיים/טבעיים.
כדי להשתמש בהגדרה זו, יש להגדיר את המושגים המופיעים בה: מה זה "חומרי/גשמי/טבעי"? אם נגדיר "טבעי" כ"דבר שתועלתו הוכחה בדרך הטבע" - נחזור להגדרה א ולבעיות שיש בה; ולכן יש להגדיר "טבעי" כ"דבר שמייחסים לו תועלת שמסתמכת על קשרים של סיבה ותוצאה על-פי חוקי טבע". לפי הגדרה זו, ייתכנו אמצעים טבעיים שאינם פועלים (למשל, תרופה לא מוצלחת), אך הם עדיין מותרים בשימוש, כי מי שהמציא אותם טוען שהם מועילים מסיבה טבעית. ייתכנו גם אמצעים על-טבעיים שפועלים (למשל, בתי העבודה-הזרה בימי התלמוד, שהזכרתי למעלה), אך הם אסורים בשימוש.
אך גם בהגדרה זו יש בעיה:
* כל אדם שממציא אמצעי מאגי חדש, יכול להתאים את התיאור שלו לשפה המקובלת באותה תקופה. למשל, בימי הרמב"ם, האסטרולוגים טענו שהכוכבים שולטים בחיינו כי יש להם שכל ורצון חופשי; בימינו, האסטרולוגים טוענים שהכוכבים שולטים בחיינו ע"י כוח הכובד (כמו הגאות והשפל שנגרמים ע"י כוח הכובד של הירח). לכן, לפי הגדרה ג, האסטרולוגיה בימינו היא אמצעי "טבעי" ומותר להשתמש בו! זה כמובן לא הגיוני, ולכן נראה שיש בעיה בהגדרה.
ד. פניה אל כוחות רוחניים
הגדרה מקובלת אחרת היא: "דברים אלו" הם אמצעים לחיזוי העתיד או לשינוי המציאות, שמסתמכים על כוחות רוחניים/מיסטיים/על-טבעיים.
בהגדרה זו יש אותה הבעיה שבהגדרה ג (אפשר לתאר כל אמצעי בצורה חומרית), ובנוסף לכך יש בעיה נוספת:
* הרמב"ם, בתארו את האיסורים המופיעים בתורה (למשל איסור קסם) לא מתייחס לכוחות רוחניים כלשהם, כלומר - הוא לא אומר שהאיסור של קסם חל רק על מי שפונה לכוח רוחני כלשהו; כל אדם שמסתכל במראה של ברזל כדי לדעת את העתיד הוא "קוסם", גם אם הוא לא פנה אל כוח עליון/רוחני כלשהו, אלא נתן לעצמו הצדקה חומרית.
ה. "אין צורך בהגדרה, זה מובן מאליו!"
כן, כמובן, זה מובן מאליו עד שמגיע מקרה חדש שיש לגביו מחלוקת. אם אין הגדרה - אין אפשרות להתקדם ולהכריע במחלוקת, כל אחד מתבצר בעמדתו וחושב שהשני הוא טיפש, וכו'...
לכן, לדעתי, יש צורך בהגדרה. אשמח לקרוא הגדרה טובה יותר מההגדרות שכתבתי כאן.
תוקן על ידי - אראלסגל - 26/04/2004 15:55:34
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-17/5/2004 11:08 |
|
| |
תשובת הרב רצון ערוסי משו"ת מורשת:
אכן לפי הרמב"ם כל אותם דברים שמנה בפי"א ע"ז, וכיוצא בהן הם הבל וכזב.
אולפ ליפ הרמב"ם מותר ללמוד אותם כדי להורות, שהרי אמרי חכמתם לא תלמד לעשות, אבל אתה למד להבין ולהורות.
עיין בפיהמ"ש, רמב"ם, פסחים, ד, י, על ספר הרפואות שחזקיה גנז, ואשר לדעת הרמב"ם אותו ספר רפואות, שאסור מן הדין להשתמש בו, ומחברו לא כתבו לשימוש, אלא לצורך התחקות אחרי הטבעים. והבאים אחרי אותו מחבר, השתמשו באותו ספר לריפוי מעשי ולכן גנזו.
ורמב"ם, סנהדרין, ב, א, כתב שחברי הסנהדרין צריכים לדעת דרכי המעוננים והקוסמים והמכשפים והבלי עבודה זרה, הרי שלמדו אותם ענינכם והתחקו אחרי אמיתותם, או אחרי הבליותם.
ועיין בפיהמ"ש לרמב"ם, כיפורים, ח, ד, בדין מי שנשכו כלב שוטה שאין מאכילין אותו מחר כבד שלו. ור' מתיה בן חרש מתיר. ועל דין זה כתב הרמב"ם, שם: "ואין הלכה כר' מתיה בן חרש... מפני שאינו מועיל אלא בדרך סגולה. וחכמים אומרים, אין עוברין על מצוה, אלא בריפוי בלבד, שהוא דבר שההיגיון והניסיון הפשוט מחייבים אותו. אבל הריפוי בסגולות לא. לפי שעניינם חלוש. לא יחייבהו ההיגיון. ונסיונו רחוק". עכ"ל.
כלומר BBההיגיון, BB בחינה שכלית, BBוהניסיון, BB הבדיקה האמפירית, וההתחקות עד כמה מדובר בטבע, ובמציאות שכיחה, ולא עניין מקרי, כי זה עניין BBחלושBB.
משום כך אי אפשר לומר שיש לתת הכשר כמעט לכל אקט מאגי כי BBלפעמיםBB זה מצליח. כי כל אקט צריך להיבחן בשני מבחנים ההיגיון והניסיון.
יש לציין שגישתם של המקובלים שוללת הזדקקות הלכה למעשה למאגיה, אלא שהם אומרים, שה' ברא כוחות טומאה, ובאמצעות כוחות הטואמה ניתן לפעול במציאות, אבל אסור להשתמש בכוחות טומאה.
כללו של דבר אליבא של דבר, אליבא דכולם, טוב ליהודי שברמת המעשה, להבדיל מרמת הלימוד, שיתקיים בו, תמים תהיה עם ה' אלוקיך.
תשובת הרב עזרא שיינברג מאתר "מוריה":
שלום רב.
שאלתך ארוכה ובתוכה נמצאת התשובה:
כוחות מאגים נסתרים ושאר אנרגיות כאלה ואחרות אינם יכולים לקבל הגדרה אחת חד משמעית וזאת מהסיבה הפשוטה שלכל אחד הדברים מתפרשים בצורה שונה .
וכאמור הגדרה אחת לא תכלול את כל הכוחות.
עלה והצלח.
תוקן על ידי - אראלסגל - 17/05/2004 11:10:24
|
|
|
|
|
| נשלח ב-18/5/2004 01:33 |
|
| |
אראל,
אני חושב שצריך להפריד בין שני דברים שהתייחסת אליהם:
1) רפואה
2) הגדת עתידות ודומיה
1) לגבי ריפוי צריך לשים לב לדברי הרמב"ם במו"ה ח"ג פרק לז:
"ואל יקשה עליך אותן שהתירום כגון מסמר הצלוב ושן השועל, כי אלה באותן הזמנים חשבו בהן שהוכיחם הניסיון, ולכן נעשו משום רפואה, והרי הן כמו תליית ה"פאוניא" על הנכפה, ונתינת צואת כלב לנפיחות הגרון , והעישון בחומץ וב"מרקשיתא" לנפיחויות המיתרים הקשים , שכל דבר שנתאמת ניסיונו כגון אלו, ואף על פי שאין ההגיון מחייבו מותר לעשותו, והרי הוא משום רפואה, והרי הוא ככל המרפים את המעיים."
כבר אפשר ללמוד מכאן דבר חשוב: אי אפשר לפסול אמצעי ריפוי רק משום שהוא נראה לנו לא הגיוני. המבחן היחידי הוא המבחן המעשי.
השאלה היא רק באמת איך יתבצע המבחן המעשי. אין לי על כך תשובה, אבל אני מציע את הנקודות הבאות:
נניח שאדם שמדווח שמריחת עראק על הבטן עוזרת לו נגד כאבי בטן, או אשה מספרת שמרחה ריבת אתרוגים וזכתה משום כך בלידה קלה. בוודאי שאין בזה פסול תורתי, ודברים מעין אלה בוודאי אינם נכנסים בגדר "דברים אלו וכיוצא בהן".
לעומת זאת, כיצד יש לנהוג באדם שסבור שהעראק מועיל רק אם הוא נרקח ליד קברו של רשב"י? או אשה שסבורה שריבת האתרוגים מועילה רק כשהריבה זכתה בברכתה של רבנית מסויימת?
כאן לדעתי, משום שמוצג קשר שאינו מתיימר כלל להיות רפואי, אלא מערב בתוכו "הורדת רוחניות", עפ"י הקריטריונים של הרמב"ם זה כבר היה נכנס בגדר ע"ז.
כך שצריך לבדוק את הטענה שעומדת מאחורי השימוש באמצעי. אפילו אם הטענה רק מתיימרת להיות מדעית (כמו כוח הכובד ואסטרולוגיה, אע"פ שהטענה אוילית לחלוטין) היא כבר מבטלת כל סיכוי ל"אלילות".
|
|
|
|
|
| נשלח ב-31/5/2004 22:26 |
|
| |
רוח דרומית: איפה סעיף 2?
ע' שוב בדברי הרמב"ם כאן: http://mechon-mamre.org/i/1411.htm ותראה שחלק מהדוגמאות שהוא מביא לאיסור, מתאימות יותר דווקא לדוגמאות שהבאת להיתר (למשל בקשר לקסמים: יש מן הקוסמים שהוא ממשמש בחול או באבנים, ויש מהן מי שגוהר לארץ וצועק, ויש מי שמסתכל במראה של ברזל או עששית ומדמין ואומרין. ויש מי שאוחז מקל בידו ונשען עליו, ומכה בו עד שתיפנה מחשבתו ומדבר, כלומר המעשים האסורים הם מעשים חומריים, והם אסורים גם אם אין בהם הורדה של רוחניות.
אולי לא הבנתי נכון.
|
|
|
|
| נשלח ב-31/5/2004 23:43 |
|
| |
אראל,
חלילה, מדוע הבנת מדברי שאני מוצא בכך היתר?
דברי נגעו לרפואות, לא לדרכי קוסמות בהן עוסקת ההלכה שציטטת. ולא התכוונתי שרק "הורדת רוחניות" אסורה. הבאתי זאת רק בתור דוגמא.
יש לנו את דבריו המפורשים של הרמב"ם שמכריע שגם רפואות שאינן נראות הגיוניות, לא ניתן לפסול אותן, אם ישנה סבירות כלשהיא שהן מועילות [כמובן שדרכי אימות המחקר בזמנו היו מוגבלות ביותר].
כפי שציינתי בהודעה הקודמת, אין לי מושג כיצד ניתן לנסח כלל הלכתי שיאפשר לנו לקבוע אם ישנה סבירות שרפואה תועיל ולכן היא מותרת או שאין סבירות כזו ולכן היא אסורה [בהתאם לקשיים שאתה ציינת].
אבל אם המשתמש בתרופה סבור שישנו קשר רפואי/סיבתי שגורם לכך שהיא מועילה לו, ברור שאין בכך אפילו שמץ של איסור, אפילו אם הקשר הזה נראה בעינינו מפוקפק כמו אכילת ריבת אתרוג לזירוז הלידה.
אבל אם הקשר אפילו אינו מתיימר להיות סיבתי אלא קשור לברכות כאלה או אחרות שהורעפו על הריבה, אז אינני רואה במה זה שונה מדרכי האמורי המפורטות בגמרא וברמב"ם.
בקשר לסעיף 2 ששכחתי ממנו, נדמה לי שהרמב"ם שולל באופן עקרוני כל הגדת עתידות שהיא, משום שהוא מוסיף על האיסור התורני: "אסור לעונן, אף על פי שלא עשה מעשה אלא הודיע אותן הכזבים שהסכלים מדמין שהן דברי אמת ודברי חכמה.
כלומר, עצם עיסוק ופרסום העניינים האלה אסור.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-1/6/2004 00:06 |
|
| |
לדבריך, אם הבנתי נכון, הדבר מסור ללבו של כל אחד ואחד: אם האדם חושב שיש קשר סיבתי-חומרי כלשהו בין המעשה לתוצאה - הרי זה מותר, ואם לא - הרי זה כישוף.
אם כך, בימינו אין אפשרות להאשים אנשים אחרים (או קבוצות אחרות) על כך שהם עוסקים בכשפים וכד', אלא "צדיק באמונתו יחיה".
האמנם?
|
|
|
|
| נשלח ב-1/6/2004 00:44 |
|
| |
ישנה כמובן בעיה חמורה להגדיר מהו קשר חומרי-סיבתי.
אם אנחנו מסכימים, שלא ייתכן שפעולה מאגית תשפיע באופן השראותי על גופו של אדם אחר, אז ניתן להגביל את ההגדרה לקשר סיבתי כקשר שיש בו מגע ישיר בין האמצעי לבין החולה, או לחילופין קשר באמצעות גלים או קרינה.
אבל ככל הידוע לי, ההגבלה הזאת אינה ניתנת להוכחה מדעית, כך שקושייתך כמובן מוצדקת.
בקיצור, אין לי מושג. 
צריך להגדיר מה נחשב כקשר סיבתי בעיני ההלכה.
לדעתי: עפר על המצח נגד כאב ראש - כן
עפר מקברו של רשב"י על המצח נגד כאב ראש - לא, משום שפה ברור לכל אדם סביר שאין הכוונה לקשר שנובע ממה שבני אדם מכירים כמציאות הסדירה.
|
|
|
|
| נשלח ב-1/6/2004 01:15 |
|
| |
תודה על ההסבר,
ועכשיו אציג לפניך את הסיפור האישי שבגללה התחלתי את האשכול הזה (ועוד אשכולות רבים בנושא זה).
לפני מספר שנים יצאנו, אשתי שתחיה ואני, במבצע נגד חמסות וקמיעות נוספים. ניסינו להסביר לאנשים, שאסור להאמין בקמיעות כי יש בכך חשש עבודה זרה, ולכן גם אסור למכור אותם בחנויות וכד'.
קיבלנו כמה סוגים של תגובות:
1. אנשים מסויימים טענו, שה"חמסה" היא רק קישוט [לכך ענינו, שאסור לעשות עבודה-זרה אפילו לקישוט, כי יש אנשים שמאמינים בזה והם עלולים להתפתות לע"ז].
2. אנשים אחרים טענו, שה"חמסה" מזכירה להם את היהדות (5 חומשי תורה, אות ה משם ה', וכד'...) וכך מקרבת אותם אל ה' [לכך ענינו, שאסור לעבוד את ה' באמצעות פסלים, כי זה כמו עגל הזהב].
3. ואנשים אחרים טענו, שיש במציאות דבר שנקרא "עין הרע" (שהוא מעין חיידק), והחמסה עוזרת להתגבר עליו (והיא מעין חיסון). לאור הדברים שכתבת כאן, נראה שהטענה הזאת אכן מוציאה את ה"חמסה" מכלל עבודה זרה, שכן משתמשי ה"חמסה" בונים לעצמם תמונת-עולם שבה ה"חמסה" משפיעה כמו תרופה.
מכיוון שטענה 3 מוציאה את ה"חמסה" מכלל ע"ז, גם התשובות שלנו לטענות 1 ו-2 אינן תקפות.
יוצא, שכל המאבק שלנו נגד החמסות היה מוטעה ומיותר (כבר אז חשדתי שזה כך).
ולכן עכשיו מתעוררת בי השאלה, האם בכלל יש מקום להיאבק נגד עבודה-זרה בימינו, כאשר אין נביא ואין בית-דין שיגדירו מה בדיוק נחשב "עבודה זרה", וכל נסיון לתת הגדרה מדוייקת לכך נתקל בקשיים וקושיות?
מצד שני - איך ייתכן שדווקא האיסור על עבודה-זרה, שהוא האיסור החמור ביותר בתורה, שכל התנ"ך נלחם נגדו בקנאות ללא פשרות, יהיה מסור ללב, "איש הישר בעיניו יעשה", ואף אחד לא ייאבק עליו?
האם הצלחתי להסביר היטב את הבעיה שלי?
|
|
|
|
|
| נשלח ב-1/6/2004 01:18 |
|
| |
אראל,
אם חשקה נפשך להלחם בעבודה זרה, למה הלכת להלחם בפסילים ובחמסות? טול לך פאת אשה, שרוף אותה באש, וברך "אקב"ו להעביר עבודה זרה מן הארץ".
אוי לשכן ואוי לשכנו
|
|
|
|
| נשלח ב-1/6/2004 01:49 |
|
| |
תשובות אין לי, אבל אני רוצה לברך אתכם על עצם היציאה למבצע כזה!!!!
במאמר מוסגר אוסיף, שהחמסה לא תוכל להחשב כתרופה אם ההלכה תקבל את הגדרות ההשפעה הנסיבתית של המדע המודרני [היינו: מגע ישיר,כח הכובד, קרינה, גלים וכו' דברים שניתנים למדידה ואבחנה].
ומי שיבקש לטעון שהיא בכל זאת מועילה, אדרבא, שיממן מכיסו מחקר מקיף שיבחן את השפעות החמסה, ואם ימצא שהיא אכן מועילה, היא תותר לאלתר כפי שאמר הרמב"ם שהרפואות הלא הגיוניות מותרות אם מסתבר שהן אכן מועילות.
וכך חובת ההוכחה תהיה על המבקשים להתיר, ולא יהיה מצב שבו ההלכה תצטרך לבחון כל הזיה לגופה.
תוקן על ידי - רוח_דרומית - 01/06/2004 1:56:39
|
|
|
|
|
| נשלח ב-24/11/2004 13:17 |
|
| |
יצא לי לעיין באשכול ישן זה
נראה לי שהסברתם את הנושא בצורה ממצה וברורה עד כמה שאפשר ובכל זאת נראה שהרב שיינברג צדק באומרו שאי אפשר לתת הגדרה אחת וממצה
הרוח הדרומית נתן הסבר טוב למה החמסא לא תוכל להחשב כתרופה אלא אם כן מישהו יממן מחקר מכיסו
אישית החמסא נראית לי אמונה טפילה שחדרה בקרב יהודים ובקהילתי נהגו ללעוג על כאלה דברים אך בטוחני שאחרים ימצאו אצלי אמונות טפילות כי אצלם דבר פלוני נחשב כך ואין לדבר סוף
ובכלל מי החליט שהוכחה שזה מרפא חייבת להיות הוכחה ברמת המחקר מדעי\רפואי של ימינו? אולי משהו שהתמחה אצל שלשה אנשים יספיק?
ובאם לאו מה תאמרו לכל מיני רפואות אלטרנטיביות שהמדע המודרני עוד לא הצליח להוכיח שהן עוזרות אף שרבבות אנשים מקבלים יותר תועלת מהן מאשר תועלת הPLACEBO? האם נאמר שהן אסורות עד שנוכיח אחרת?
הרי אם כך אנחנו מוגבלים רק לרפואה המודרנית\קונבצינלית שעם כל יתרונותיה הרי יש בה גם חסרונות ידועים
מצד אחד הרי זו הגבלה שעולה ביסורי אנוש אדירים
(עד שמדענים הוכיחו שריפוי במחטים עוזר היו קוראים לזה רפואת אליל WITCH DOCOTORS עכשיו זה מקובל לחלוטין וחוסך הרבה כאבים)
מצד שני לרציונליסט מובהק ואפילו לא קיצוני כל שיטת ההומופתיה חייבת להיות אסורה כי מבחן הגיוני פשוט אומר שאם לא נשאר מהדבר המרפא במרקחת אז זה סתם קסם ואחיזת עינים
ומה נאמר על ריפוי באנרגיה שהרבה בתי רפואה מיישמים אף שאין לזה הוכחה מדעית? מה יכול להיות יותר דומה לקוסם? וכו'
ובכלל דין הקמיעות? אף אם נאמר שאין בהם ממש - כפי שהנני נוטה להאמין בתור בן התקופה המודרנית - ואיני יודע אם זו מסקנה שהגעתי לה אחרי בדיקה הגיונית וכנה - הרי מובא בהלכה שמותר להשתמש בה באם שלש אנשים הפיקו תועלת מקמיע זה לבעיה זו, ולמה יגרע החמסא ה"קדושה"?? נראה שהשאלות נשארות בכל זאת עד שמאן דהו יוכל להביא הגדרה יותר ברורה ואיני יודע מאיפה ימצאנה כי מה שהגיוני ל פלוני לא יחשב הגיוני לאחר אלא אם כן נאמר שזה חייב להיות על פי מחקר מדעי מלא ואם כן חוזרת השאלה איך נחקור הרי העשיה עצמה אסורה
הגרפולוגיה למשל אף שעדיין לא הגיעה לרמה מדעית מדויקת סביר להניח שיש בה משהו
בזמן קדום יותר ואפילו היום בטח ישנם כאלו שחושבים שגרפולוגיה זה דבר לגמרי לא הגיוני ואיך יחקרו אלה להוכיח כך או כך (אף שבתחום זה כבר הוכיחו מספיק לדעת שזה לא תופעה על טבעית אבל הבאתי כדוגמא)
|
|
|
|
|
| נשלח ב-12/2/2005 21:31 |
|
| |
כתב הרב יובל שרלו (http://www.moreshet.co.il/shut/shut2.asp?id=14366 ), בעניין קריאה בכף היד: "אם שיטה זו מניחה כי גורלו של אדם נקבע מראש לאור קווי ידו וכדו', או אפילו שקווי ידו מעידים על מסלול ללא יכולת שינוי על ידי בחירה - הדבר אסור. אם יש הוכחה מדעית בדבר הקשר בין תכונות האדם לבין קווי ידו, ומתייעצים על התכונות הבסיסיות של האדם הבאים לידי ביטוי בקווי ידו, אין הבדל בין זה לבין כל טיפול פסיכולוגי, ואז הדבר מותר".
מכאן ניתן, אולי, לנסח הגדרה כללית: ""דברים אלו" הם אמצעים לחיזוי העתיד או לשינוי המציאות, ששוללים את יכולת הבחירה החופשית של האדם", כלומר - שטוענים שדבריהם יתקיימו בהכרח, ולאדם אין אפשרות לשנותם.
לפי זה, רופא שאומר לחולה "יש לך 6 חודשים לחיות, ושום דבר שתעשה לא יעזור" - נכלל ב"דברים אלו", ואסור לפנות אליו; ומצד שני, אם מגדת-עתידות אומרת לאדם "אני רואה בכדור-הבדולח שלי שאתה עומד למות עוד 6 חודשים, אבל אם תתפלל, יש סיכוי שה' יבטל את הגזירה" - זה מותר.
---
שאלה מעשית שקשורה לנושא זה היא - האם מותר לנסות מגדת-עתידות? http://www.moreshet.co.il/shut/shut2.asp?id=46104
שאלתי את הרב רצון ערוסי:
"בשכונתנו יש מגדת-עתידות, והרבה אנשים מתפתים ופונים אליה, כי הם אומרים שהיא אומרת דברים נכונים.
כדי להציל אותם מחטא, רציתי לנסות אותה - לשאול אותה שאלות, וכאשר היא תטעה (וברור שהיא תטעה לפחות בחלק מהשאלות) - להציג את הטעויות שלה ברבים ולפרסם שהיא טועה ואין טעם לפנות אליה.
פעם חשבתי שזה אסור, כי נאמר "אל תפנו אל האלילים". אך לאור תשובת הרב כאן: http://moreshet.co.il/shut/shut2.asp?id=39767 , נראה שאי-אפשר לאסור על כך ללא בדיקה אמפירית, ולפי זה, הדרך היחידה להוכיח שזה באמת אסור היא, לנסות אותה כנ"ל.
אז האם מותר או אסור לנסות? "
והרב ענה לי:
"אני אמרת שאין להזדקק לבני אדם שטוענים שהם מרפאים, אם תרופותיהם הן סגוליות.
יש איסור בתרופותיהן (מאכלות אסורות), או שיש פעולות אסורות בדרכי טיפול (אביזרייהו דעריות).
לא אמרתי שיש צורך לבדוק מגידי עתידות, כדי שנדע אם להזדקק להם, כי באופן כללי התורה הרחיקה מאתנו מנהגי הגויים שנזקקו למגידי עתידות ולמכשפים וכיו"ב. ואנחנו כעם נבחר, נדרשנו להיות תמימי דרך עם ה'. ולהיעזר בנבראי אמת, לכשה' יחדש הנבואה, במהרה בימינו.
ולכן אל תקרב אל פתח ביתה. וד"ל."
|
|
|
|
|
| נשלח ב-13/2/2005 13:35 |
|
| |
שאלה מעניינת שנתקלתי בה וטרם מצאתי לה תשובה:
האם מותר לנסות ולבצע, בעזרת תרגילי מחשבה וריכוז, הפרדת התודעה (נפש או כל שם אחר) מן הגוף?
ישנם בעולם אנשים שמלמדים שיטה זו ורבים מספרים שניתן לבצע היפרדות של הנפש/התודעה מן הגוף, ולעתים אף לשולחה למרחקים.
האם מותר לתרגל שיטה זו - או שהדבר מקביל לאיסורי הרמב"ם הנ"ל?
|
|
|
|
| נשלח ב-6/4/2005 12:45 |
|
| |
עדכון בקשר לדברי הרב יובל שרלו: אני דווקא חשבתי שהקריטריון שלו עונה על כל הדרישות, אך הוא עצמו אינו חושב כך. בתשובה זו: http://www.moreshet.co.il/web/shut/shut2.asp?id=51427 הוא כתב: "אין הנידון דומה לראיה: הרופא מתאר את המציאות, אך אינו קובע לאדם מהי הבחירה החופשית שהוא רשאי לבחור במציאות הנתונה, אף אם היא מרה. לעומת זאת, ה"נחש" מורה לאדם כי זהו הדבר שהוא חייב לעשות מכוחות "עליונים" המלמדים אותו כי זה הדבר הנכון, ובכך האדם מעניק את בחירתו החופשית לכוחות זרים – והדבר אסור.
מגדת עתידות אינה אסורה משום איסור "נחש", ואין לכך קשר. היא אסורה מפני איסורים הדומים לכשפים, בעל אוב וידעוני. לדעת ראב"ע התורה אסרה את הדבר כי פשוט זה שקר, ואסור ללכת אחר השקר. לדעת הרמב"ן הדבר נאסר בשל העובדה שהתורה ציוותה עלינו לפעול במגרת הכוחות הפועלים בעולם, ואסור לנו לטשטש את ההבדל בין בורא לנברא"
וחזרה שאלתי למקומה.
|
|
|
|
|
