לא כל הרוצה ליטול את השם יבא ויטול

עכנאי היקר

שלושה כתרים הם.

כתר מלכות - זכה בו דוד לו ולזרעו אחריו.

כתר כהונה - זכה בו אהרן לו ולזרעו אחריו.

כתר תורה מוטל בקרן זוית.
והוא עולה על כולם.

כל הרוצה ליטול, יבוא ויטול!

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

תודה, הרב מיימוני!

סליחה, שכחתי לציין כי הייתי בטוח שזה מובן מאליו.

זה קטע מהגמרא שמופיע ברמב"ם (אולי בשינוי לשון קצת, כי ציטטתי מהזכרון. לפני שמישהו יאשים אותי בכל מיני דברים - זה קטע מאד חביב עלי, ואני חוזר עליו תדיר).

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

עכנאי

מקור הביטוי הוא אכן במשנה:

חתן--אם רצה לקרות את שמע בלילה הראשון, קורא. רבן שמעון בן גמליאל אומר, לא כל הרוצה ליטול את השם ייטול. (משנה, ברכות פרק ב משנה ח)

כמובן שכל זה נוגע אך ורק לגבי החמרה בדבר שמותר מעיקר הדין (וע' סוגיית הגמ' על אתר), אולם לגבי תלמוד תורה אין שום סברה לומר כך, שהרי מצוות ת"ת היא דין גמור ולא החמרה.

ברם, לגבי חלקים מסויימים בתורה, על כך נאמר במסכת חגיגה:

אין דורשין בעריות בשלושה, ולא במעשה בראשית בשניים; ולא במרכבה ביחיד, אלא אם כן היה חכם ומבין מדעתו. וכל המסתכל בארבעה דברים, רתוי (כלומר, ראוי -רב"צ) לו כאילו לא בא לעולם--מה למעלן, מה למטן, מה לפנים, מה לאחור. וכל שלא חס על כבוד קונו, רתוי לו כאילו לא בא לעולם. (משנה, חגיגה פרק ב משנה א)

כידוע, רבו הפירושים לגבי המושגים 'מעשה מרכבה' ו'מעשה בראשית' שמוזכרים במשנה. החל מדברי הזוהר והאר"י ועד - להבדיל - לדעת הרמב"ם במורה נבוכים ח"ג פרקים א-ז (http://www.daat.ac.il/daat/mahshevt/more/c1-2.htm), וכן במשנה תורה, הלכות יסודי התורה פרקים א-ד (http://kodesh.snunit.k12.il/i/1101.htm ע"ש בעיקר בסוף פרק ד).

כל כל פנים, הכל מודים בכך שלא כל אדם ראוי 'לטייל בפרדס', אלא שיש להקדים לכך תנאים שונים, וכלשונו של הרמב"ם:

ואני אומר שאין ראוי להיטייל בפרדס, אלא מי שנתמלא כרסו לחם ובשר; ולחם ובשר זה, הוא לידע ביאור האסור והמותר וכיוצא בהן משאר המצוות.

ואף על פי שדברים אלו, דבר קטן קראו אותם חכמים, שהרי אמרו חכמים דבר גדול מעשה מרכבה, ודבר קטן הוויה דאביי ורבא; אף על פי כן, ראויין הן להקדימן: שהן מיישבין דעתו של אדם תחילה, ועוד שהן הטובה הגדולה שהשפיע הקדוש ברוך הוא ליישוב העולם הזה, כדי לנחול חיי העולם הבא. ואפשר שיידעם הכול--גדול וקטן, איש ואישה, בעל לב רחב ובעל לב קצר. (משנה תורה, הלכות יסודי התורה פרק ד הלכה כא)