הלל ווידוי ביום אחד

האם ביום העצמאות יש להגיד "הלל"? כמובן: יש להודות לה' על כך שנתן לנו מדינה.
האם ביום העצמאות יש להגיד וידוי? כמובן: המדינה, למרבה הצער, לא מקיימת את תורת ה', וכל אחד מאיתנו נושא באחריות, ישירה או עקיפה, למצב זה. יום ההולדת של המדינה הוא היום הטוב ביותר להתוודות על כך.
ולכן אני נוהג כבר כמה שנים להגיד ביום העצמאות גם "הלל" וגם וידוי.
אך בכל פעם שאני מספר את זה לידידיי, הם טוענים שיש בכך סתירה פנימית.
ואני לא מבין - איפה הסתירה? נכון שבדרך-כלל לא אומרים הלל ווידוי באותו יום, אבל זה לא אומר שיש כאן סתירה פנימית!

אראל

האם מותר לומר הלל? ראוי לומר הלל על נס שנעשה לציבור, וזה שייך אפילו בקהילה בודדת.

האם מותר יהיה לומר הלל עם ברכה? זה תלוי בשאלה אם יש כוח ביד הציבור או ביד הרבנים לתקן לעצמם הלל בנסיבות מוצדקות.

זה תלוי גם בשאלה אם הנסיבות של הקמת המדינה מצדיקות אמירת הלל.

דעת הרבנים הציונים היתה שכן. דעת הרבנים הלא ציונים היתה שלא. נראה שהמחלוקת לא היתה קשורה לשאלת ההלל בלבד, אלא שיקפה את ההתייחסות למדינת ישראל בכלל.


לגבי וידוי -

יש חובת תפילה פרטית לאחר כל תפילה, כלומר תפילת 18, ותפילה פרטית זו היא הקרויה "להתוודות".

חובה זו אינה נוהגת בימים טובים ובשבתות.

במשך הדורות, לבשה חובה זו ניסוחים שונים, המופיעים בסידורים. אך מעיקר הדין, אדם אינו יוצא בה ידי תפילה פרטית ואין תוקף וידוי שבסידור אלא מן המנהג.

יום העצמאות אינו יום טוב, שהריהו מותר בעשיית מלאכה. ואם יש לדמותו ליום המוכר בהלכה, מסתבר שהוא דומה לפורים. מה זה חוגגים אותו בסעודה ובשמחה, אבל לא באיסור מלאכה, אף יום העצמאות כן. מה זה אינו דוחה שבת, אף זה נדחה מפני השבת.

כיון שכן, מה פורים אין אומרים בו וידוי, אף יום העצמאות כן.

כל זאת, אם אתה משתייך לציבור שקיבל עליו את הפורים של מדינת היהודים.

אם לא, הרי אתה מוזמן לעשות כמעשה החזון איש, שאמר תחנון, לפי המסופר עליו, ביום בו כובד בסנדקאות, כדי שלא יאמרו שאין אומרים תחנון ביום זה.



שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

דומני שמובא באחד האחרונים (אולי החיד"א?) שבעיר שנעשה בה נס, יש לומר הלל בברכה, ועל כך סומכים אלו שגורסים לומר עם ברכה.

יש לציין את שיטת הר"י קאפח שאינו חשוד באיבה לתנועה הציונית לפיו אין לומר הלל ששייך רק בתקנת סנהדרין, ואולם אין אף לומר תחנון.

חוקר77: סלח לי על הבורות, אך - האם "תענית שני" היא לא ביום שני בשבוע? (היום יום שלישי...)

מיימוני: כתבת שאפשר (אולי) לקבוע את דינו של יום העצמאות ע"י הקבלה לפורים. דבריך משקפים גישה כללית יותר, שלפיה יש לקבוע דינים במקרים חדשים על-ידי הקבלתם לדינים במקרים מוכרים דומים. בגישה זו יש הגיון בכך שהיא שומרת על עקביות בעולם ההלכה.
אך מצד שני, יש הגיון גם בגישה השניה שאומרת "כל מקרה לגופו": נבדוק את המקרה החדש שלפנינו - יום העצמאות - בלי להשוות אותו למקרים אחרים.
אם כתוצאה מזה ייווצר מצב לא עקבי (למשל, שבפורים לא אומרים וידוי וביום העצמאות כן), יעמדו בפנינו כמה אפשרויות:
1. להסיק שטעינו בעיוננו, ולעיין שוב בדין יום העצמאות.
2. להסיק שטעינו בהקבלה, ולמעשה המקרים אינם דומים כמו שחשבנו.
3. להסיק שגם בפורים היה ראוי להגיד וידוי, אך מסיבות שונות לא אומרים, ומכיוון שאין לנו כוח לשנות את תקנות הדורות הקודמים, נשאיר את המצב כמו שהוא - בחוסר-עקביות.

אראל סגל,

תודה על הרעיון החשוב שלך!

הוא מאפשר התמודדות ליטורגית עם התמצית והיסוד של היום הזה - מצד אחד הודיה והלל על הנס הנפלא (עם ברכות, מבחינתי אין שאלה בדבר), ומצד שני חשבון נפש והעמקת מבט שאין בהם זחיחות וקלות ראש.

שמעתי כי הרב צ"י קוק הנהיג בישיבת מרכז הרב לומר ביום העצמאות אשר חל ביום שני (כדהשתא, לפני שנתקנה תקנת דחיתו ליום ג') סליחות בה"ב והלל. אינני יודע אם מנהג זה נוהג גם היום שם.

גם בימי הרב צבי יהודה לא נהגו כך בישיבה.

אריק, האם הסיפור ששמעתי הוא עורבא פרח, או שמא אף בימי חייו של הרצ"י לא קבלו תלמידיו את עמדתו זו?

אראלסגל:

כתבתי המודעה בארה"ב שהיה עדיין יום שני, אך בלילה, והדיבור נסובה על יום העצמאות.

חוקר ומקובל

יצחק_יונתן
הסיפור הוא לא עורבא פרח, כך סבר הרצי"ה אולם בפועל לא נהגו כך בישיבה, אולי מפני שהרבנות לא סברה כך.
הרצי"ה גם גרס שאחרי השואה יש לומר אב הרחמים בכל שבתות השנה, וכך כמיטב ידיעתי נהג כשהיה מנין בביתו, אולם בישיבה לא נהגו כך.

אראל,

וואט יפה. אני די שותף להרגשתך כלפי המדינה.
ראשית, זה מזכיר לי את הפוניבעזער רב, שלא אמר הלל אבל גם לא אמר תחנון, וככשהאשימו אותו שהוא אנטי-ציוני הוא אמר: "מה אתם רוצים? זה כמו בן-גוריון, לא הלל ולא תחנון...".
אלא שהוא הלך לקולא ואתה הולך לחומרא: גם הלל וגם תחנון (בהנחה שהוידוי שאתה אומר הוא זה של התחנוך: "אשמנו, בגדנו" וכו').

ולגוף העניין:
אין טוב בלי רע, כידוע. השאלה היא אם את הרע צריך לזכור ולהזכיר דווקא כשחוגגים את הטוב. האם בחנוכה אזה זוכר ומזכיר את עוולות מלכות החשמונאים? האם בל"ג בעומר אתה זוכר ומזכיר את עוולות מרד בר-כוכבא (קטיעת האצבעות, למשל)? האם בפסח אתה זוכר ומזכיר את הערב רב ואת חטא העגל? 
עת לשמוח (עבור מי ששמח על המדינה) ועת להתוודות.

אגב, אני סקרן לגבי אלה מיושבי הפורום שנוהגים ברגיל לומר הלל ולהניף דגל: מה עמדתכם השנה, לאור הקולות הרפים בציונות הדתית הקוראים להימנע מאמירת ההלל ומהנפת הדגל?


אידך גיסא תוקן על ידי - אידך_גיסא - 30/04/2006 10:14:48

.



אידך, הבה נבדיל בין הנפת דגל (שהוא מעשה שלענ"ד משמעויותיו הדתיות עקיפות ומרומזות יותר), לבין אמירת הלל.
ובעניין אמירת ההלל, בין האמירה בברכה לאמירה בלא ברכה.


על מצבת סבי זצ"ל, חקוק תאריך פטירתו ותאריך עלייתו לארה"ק. כשהייתי ילד, תמהתי פעם היאך הבדל הגילאים בין סבי לבין צאצאיו, לא הגיוני. ואז הוברר לי כי מאז שעלה ארצה, כהכרזה, הוא מנה את גילו כאילו נולד מחדש ביום בו עלה לארה"ק.
לפי דברים שסיפר לי, הרי שכל החודש הראשון לאחר עלייתו ארצה, אמר הלל, בעקבות מאמר הגמרא המפורסם שהוזכר לעיל.


למי שסובר כי הקמת המדינה יש בה, לכל הפחות, נס גלוי של הצלת יהודים רבים משמד - פיסי ורוחני - אמירת ההלל מובנת, ואחד כזה יכנס רק לגבי המחלוקות והדיונים על אמירת הלל בלילה, או על אמירה עם ברכה או בלעדיה.

היותם של מנהיגים מסויימים שוגים. ביצוע מעשים מסויימים המגונים בעיני מישהו, אינו מצדיק שינוי של ההתייחסות הדתית לעצם המאורע. לא זכור לי כי לאחר שינאי מלכא שייר את גיסו בלבד מכל חכמי הסנהדרין, בוטל חג החנוכה.


ואנן קימא לן השיעור שלמדתנו ברוריה, יתמו חטאים, לא חוטאים.


והנראה, לעניות דעתי הפרטית בלבד, ולא בשם אף אחד אחר, כתבתי.

השנה אני מבולבל.

בעל,
ממה אתה מבולבל?
הנס נעשה ע"י הקב"ה (ראה באשכול על השואה), והבעיות נעשו על ידינו. אז יש להודות לו ולגנות את עצמנו. וכי מי שנתן לך מתנה וזרקת אותה לים לא תודה לו על כך? מיכי