מס' דכלה - ב"ק ב: - תימה בדרך דרשות חז"ל

טוב ,
אם כך אנסה להמשיך עוד קצת .
1. לא הבנתי את שאלתך בנוגע להוכחות מהפסוקים . (ניסיתי לתת מבט שיבהיר את הגמרא , אפשר לבחון אם הוא אמיתי או לא [או משהו בין לבין ] אבל להוכיח אותו א"א BY DEFINITION)

2. בנוגע לקרן . (קשור להערות ב' וג' שלך )
אני חושב ששם מתבטא באופן ישיר הקשר והדמיון בין הבהמה והאדם (ולכן הבהמה שמובאת במשנה היא דוקא שור)
כי שם יש "כוונה להזיק"
מה שברור הוא שאין לבהמות "כוונות" במובן האנושי
ממש , אלא זה סוג של דחף חזק (או משהו דומה , אתה מוזמן לתת הגדרה אחרת) שגורם לבהמה לרצות להוציא כוחות (אולי תסכול ??? ) שבה על גורמים אחרים . (סוג של ואנדליות) ולכן גם מצבים בהם הכונה הרעה לא מאד ברורה ,
עדין נחשב שכונת הפעולה היא להזיק . (נראה שכך צריך להסביר את ההבדל בין תם למועד ,ששניהם כלולים בגדר "קרן" כי יש בהם כונה להזיק , למרות שרק אצל מועד יש לכונה משמעות מחייבת)
ולכן גם רביצה נחשבת כקרן (משמע לי , שבהמה מסוגלת להבחין לא לשבת במקום שיש בו כלים וכד' , ולכן רביצה כזו נעשית במכוון . [והנאה אין ממנה ...]) .

בנוגע לקרן תלושה זה הנקודה הראשונה בה הגמרא מדגישה לנו , את הדימוי בין האדם והבהמה , וביחוד בכך שלעיתים האדם מתדמה לבהמה , ולא הפוך כפי שהיה ראוי להיות . (עיין בבראשית "ורדו בדגת הים" וברש"י על אתר , זכו רדו , לא זכו ירדו בפניהם )
בהקשר הזה דומני שראוי לעיין בכך שהפסוקים המובאים , עוסקים בנביא שקר . (משמע שנבואת שקר = לנזקי קרן , תלושה [דהיינו מלאכותית] ויש בזה חיזוק למה שאמרתי למעלה על הדימוי בין האדם לבהמה כיסוד הסוגיא)
וכן ההבחנה בין דברי תורה לדברי קבלה , שגם אליה התיחסתי למעלה .

מודה שאני קצת מתקשה לסכם את הדברים (אני מרגיש שצריך הרבה מאד הקדמות כדי לענות על השאלות שהעלית ) מקוה שהכיוון ברור , ולפי תגובותיך (כם? יש עוד מישהו שקורא ?) , אנסה בע"ה להמשיך .
ערב טוב .

אי"צ היקר

הביאור שלך טוב, ולואי לעולם נלמד בדרך זו ונשים לב שאין כאן אלא הדגשה, אך עם זאת לעולם יקשה על נוסח הגמ' בה משמע שאילולא פסוק אחר היינו סבורים שמדובר בקרן תלושה, וכן מבואר במפורש שהיה פשוט לגמרא כ"כ ש"ושילח" אמור להתייחס לרגל, מה שגם עם ביאורך, הנראה נכון, אינו פשוט בקריאה רציפה של הפסוק בעיני הקורא לו נתנה התורה. יתירה מזו היכן בושילח כתוב רגל? אמרת טוב, שזהו חלק מהאחריות הטבעית המתבקשת, שכן הבהמה הולכת כדי לאכול ומכאן האחריות ל"רגל", אבל למה הגמרא מראה זאת כאילו הלימוד מהייתור של המילה, או מגז"ש לושילח אחר? למה הגמ' לא פירשה בצורה היותר נוחה, בדיוק כמו שזיכית אותנו אתה?

שאלה זו היא כללית, ותמצא אותה כמעט ברוב דרשות חז"ל, לכן הפתרון הנדרש הוא כללי.

יישר כוח

טוב למען האמת אין לי תשובה מוחלטת לזה.
בגדול אני חושב שזה סוג של כתיבה איזוטרית (שבחלקה מכוונת ובחלקה פחות ...)הפער שבין תורה שבע"פ לתורה שבכתב נוצר להבנתי בשל פער עמוק בין החכמה הא-לקית/נבואה לבין הסדר הטבעי במציאות . (דומני שהאגדה ביומא על ביטול יצה"ר דע"ז מבארת את הענין , אם כי הוא משתמע לעצמו מכך שחגי זכריה ומלאכי הם נביאים אחרונים , ועוד שמכאן והלאה ההלכה "מתמסדת" [באיטיות אך בשיטתיות ...] ועולם הרוח מקבל מסגרות מינוריות כדוגמת אגדה וכד' . [כל זה על דרך ההכללה ואינו מדויק כ"כ , וצריך עיון לעצמו])

לכן עולם ה"דרש" שונה מהותית מזה של הפשט , באשר מטרתו לדרוש מהכתובים (שמייצגים את הזמן בו דבר ה' היה מחובר לעולם באופן טבעי) מסקנות לגבי הכאן והעכשיו שלנו .
הן בהקשר לשיטה הלכתית (מדרש הלכה) או אגדית , או לחילופין לעצה בקשר להתנהגות מיידית . (מה שפחות מוזכר מפורשות במקורות , [אם כי מצוי , לדוגמא "פסוק לי פסוקך" הידוע וכד'] בגלל שדברים שאין להם מסר לדורות לא נכתבו)
סיבה נוספת היא (שבעצם נעוצה עמוקות בסיבה הראשונה שהזכרתי) "להוציא מליבם" של צדוקים ושאר מינים , שלא קיבלו את דעת חכמים (שלא תמיד כ"כ קל לאומרה , ביחוד כשמציאות החיים הנגלית [פוליטיקה ?!] לא תמיד עולה בקנה אחד ישיר איתה ) מה שנותר הוא לשלב כתיבה איזוטרית עם כתיבה נגלית וברורה , שתאפשר בדורות הבאים לחכמים "לפרק" את הדברים (כל דור וכל חכם כפי דרכו וצרכיו) עד שיגיע הקץ בו יתבררו הדברים על אמיתתם .

נקודתית לגבי קרן תלושה , היות וחז"ל מביאים ראיה מהכתוב לכך שאין נגיחה אלא בקרן (יכול להיות שבזמנם זה לא היה כ"כ מובן מאליו , כמו היום...) הפסוק ממלכים מפרש את הדבר באופן יותר ישיר , ולכן מופיע ראשון , אלא שהוא מדבר על קרן תלושה , ולכן הפסוק השני בו הדבר פחות ישיר ("בהם עמים ינגח") נחשב כ"שלב שני" בלימוד הזה .
בכל מקרה הכל מבוסס על כך שעברנו פאזה מלימוד פשט ללימוד דרש , שלו כללים והגיון פנימי משלו .
בנוגע לדורינו אני חושב שמי שיש לו נטיה לפילוסופיה
רצון להבין את דרך התנהלות העולם וכו', מומלץ
ללמוד כך , כי בדרך הזו יוכל להבין הרבה יותר את
"מחשבת ישראל" מאשר ע"י לימוד דעתם של חכמים
ראשונים וכד' על נושאים מסוימים במחשבה .
(פילוסופיא בלע"ז או קבלה )
בברכה .

אי"צ היקר

אכן כדבריך סברתי, שהדרשות באופן כללי מיישבים צורך חיצוני, כמו להוציא מלב ע"ה או כדי למסד הכל במסגרת התורה לצורך הזכרון והמיקוד.

(כדי לדעת מה חכמים עצמם סברו בדרשות, ואם זה לא נהיה חלק מוסווה גם מעייני חכמים בדורות הבאים, זהו נידון גדול, ראה תוס' בב"ב נ' משהוא, שהיו מהחכמים שלא ידעו חומש [למרות שמן הסתם משנה ידעו]).

ייש"כ

אמת ,
אף אני סבור כך .

ובהקשר זה נראה לי שייך להזכיר . (לא בטוח אם צריך לקבל את הדברים , אבל להזכיר כן.) מימרא ידועה מהזוהר שמדורו של רשב"י והלאה יעלמו גנזי החכמה עד דורו של מלך המשיח .
(אני בטוח שיש פה כמה שידעו לכתוב את הדברים בלשון המקורית )
כל טוב.

בהקשר לדרשות חז"ל בכלל וגם לאגדות חז"ל ובפרט לעניין היות הדרשה פירוש הפסוק וכיו"ב, ישנם ארבע חלוקות בדברי המשיב בתשובות הרשב"א סי' תי"ח, תשובה ארוכה בעניין פרשנות בתורה ודרשות חז"ל ואגדות. [מתשובה תט"ו יש שייכות לעניין זה, ודברים מעניינם בפנ"ע]

בספר שערי לימוד, בהוצאת ליבוביץ - ספריית בני תורה, יש פרק מיוחד על נושא זה עם הרבה ידיעות כלליות.

מתוך המשך לדף ב' ע"א התיחסתי באשכול הנועד לעמוד א' למעט מעמוד ב' וכפי הצעת יהוסף אני מציין כאן את הדבר.