טובת היחיד כשיקול אצל מנהיגי הציבור החרד

אולי הנחת היסוד שמתחבאת כאן היא שהסטנדרטים החרדיים הם חברתיים/פולקלוריסטיים בלבד ולכן לא נורא אם יחיד יפרוץ אותם.
לכן יכול להיות מצב - איני טוען שהוא דבר בשיגרה חלילה - שאדם ילבש שחורים ויתעטף שחורים ולכן יעשה מה שלבו חפץ.

יוני

כמדומה שהשתמשת בביטוי גורף מדי.

"גדרים".

מה נכלל בזה?

א. איסורים דרבנן?

ב. פירושים שהתחדשו באיסורים דרבנן?

ג. גזירות שנתקנו במשך הדורות?

ד. מנהגים שנתווספו במשך הדורות?

ה. המלצות שהתקדשו והפכו למנהגים או מוצגות כתקנות?

ו. דברים של היתר, שהציבור נוהג בהם הרחקה ואיסור?

דוגמאות:

ללבוש חליפה, לחבוש כובע.

לחבוש כיפה, אולי דווקא שחורה (או לבנה).

להוציא את הציציות בחוץ (או בכלל ללכת בציצית?).

לא לראות סרטים.

לא לקרוא ספרי חול.

לא ללמוד לימודי חול. לא ללמוד באוניברסיטה ולא להוציא תארים רשמיים, מבגרות ומעלה.

לא לעבוד (?), רק ללמוד תורה בכולל.

לא לגלוש באינטרנט.

לא לכתוב ולא לקרוא ב"עצור חושבים".

לפני שאנו דנים אם לפרוץ את הגדר, יש לבדוק קודם כל שיש שם גדר...


שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

הגדרים שאני מתכוון הם אלו שמדורי דורות נחשבים לגדרים

למשל

קריאה בספרים חיצוניים

התחברות עם "אדם רשע" (במובן החיצוני של האדם)

לימוד תורה (תלמוד) לבנות

השתלמות במקצועות חופשיים (כאן הגדר הוא בעיקר על מה שנלווה לזה - לימוד באוניברסיטה - עבודה עם נשים )

הנקודה שבה אני מתלבט היא האם אנו מוכנים להתיר זאת לאחרים ולקחת ע"ז אחריות או שבזה ננהג כ"גדולים"שאוסרי את זה על היחיד / האחר על אף שעל פניו זה נראה לטובתו.

האם אין גדרים שנחלשים מאליהם עם הדורות?
לדוגמא לימוד תורה לבנות.
דוגמא מתחום אחר, מי התיר את החרם של הגר"א על החסידים?