| נשלח ב-28/4/2004 23:45 |
 |
| |
מוישי ותמונתו של הבאבא
***************
לידיעת הציבור: זה לא מוישי של התבהרות. זה חיקוי.
***************
ביום ראשון, לא הלכתי לתלמוד תורה. אבא הגיע בשעה עשר עם טנדר, וכולנו עלינו עליו. אבא, אמא, עטרה, לייזר ואני.
שאלתי את אבא לאן נוסעים, והוא אמר שאנו נוסעים לראות את התמונה של הצדיק הקדוש, הבאבא ששון.
בדרך אבא סיפר לנו שהצדיק הקדוש באבא ששון היה גר בדרום הארץ, ועשה הרבה ניסים ונפלאות. אחר כך הוא מת, ומאז הוא עושה הרבה יותר נסים ונפלאות דרך הקבר שלו. פעם בשנה עושים הילולא ליד הקבר, ואנשים באים ותורמים כסף, ואחר כך יש להם כל מיני נסים ונפלאות.
אבל עכשו לא נסענו לדרום אלא לצפון. אבא סיפר לנו שהצדיק הבאבא עשה מופת נוסף. וככה זה היה.
יש משפחה אחת שגרה ברכסים. הם יהודים מאד צדיקים. האמא תמיד מדליקה נרות שבת לכבוד הבאבא ששון. אבל מרוב נרות הקיר שלה נהיה מלוכלך בעשן.
יום אחד, היא אמרה לבעלה שצריך לנקות את הקיר. בעלה הסכים. הם ניקו את הקיר, וזה היה המון עבודה. אז הם גמרו רק חלק. וכשהם קמו בבוקר, הם גילו על הקיר את התמונה של הבאבא ששון.
זה היה סימן שהבאבא ששון שלח את התמונה שלהם אליהם כדי שתהיה להם ברכה בבית, אמרה אמא בהתפעלות, וניגבה שתי דמעות.
עטרה הסתכלה בעד החלון, ולייזר הסתכל מבעד לחלון השני. אבל לא היה לי זמן להסתכל עליהם כי הקשבתי לאבא. אני חושב שגם הנהג של הטנדר הקשיב לו.
המשפחה מאד התרגשו, ופנו לבאבא יששכר, שהוא נין של הבאבא ששון. והבאבא יששכר אמר להם שהסבא שלו בא לבקר אצלם בבית, והם מאד שמחו ונתנו לו תרומה יפה.
המשפחה שהבאבא ששון היה אצלם על הקיר לא יכלו לשמור את הסוד הגדול אצלם, אלא פירסמו אותו. ומאז, כל החרדים נוסעים לבקר אצלם לבקר את הבאבא ששון ולקבל ממנו ברכה. גם אצלנו בשכונת מאמינים כבר נסעו כמה לבקר ברכסים. גם השכנה שלנו כרמלה נסעה לפני שבועיים, והתפללה ליד הקיר הקדוש, ואחר כך הבת שלה תכף מצאה שידוך, הוסיפה אמא.
היא נעצה מבט בעטרה, אבל עטרה היתה שקועה בנוף. ורק האזנים שלה נהיו אדומות אדומות.
הגענו לרכסים. זו היתה שכונה קטנה, ותכף מצאנו את הבית, כי כולם הסבירו לנו איך להגיע לשם. ליד הבית השתרך תור ארוך, ואנו עמדנו בסוף התור.
חיכינו וחיכינו. בינתיים מישהו אירגן מנין למנחה והתפללנו.
אמא הוציאה לנו סנדויצ'ים. בגלל שלא היה מקום ליטול ידים, אז היא הכינה לנו לחמניות מזונות, שהן כמו לחם רק אפשר לאכול בלי ליטול ידים. גם לא צריך לברך ברכת המזון. אבא ואמא מאד אוהבים את הלחמניות האלו, כי הם אומרים שזה חוסך להם המון זמן.
אכלנו ושתינו וקיבלתי לקקן אדום. מאד שמחתי שנסענו לבאבא ששון וידעתי שהוא מאד קדוש.
בסוף הגיע התור שלנו. אמא ואבא נכנסו לבית. לייזר ועטרה נשארו בחוץ. אני השתרכתי אחרי אבא.
אבא ואמא ניגשו ועמדו ליד הקיר. היו שם הרבה כתמים כהים שנראו כמו כפיה שחורה. מהצד השני היתה תלויה תמונה של הבאבא ששון, כדי שאפשר יהיה לראות תכף את הדמיון.
אבא אמר תהלים, ואמא שמה כסף בתוך קופת הצדקה שהיתה ליד התמונה הקדושה.
אני יצאתי למרפסת של הבית. עמדה שם אשה ערביה ושטפה, וילד קטן ישב על המרפסת והסתכל החוצה. הוא היה שחום, ולא היתה לו כיפה. אבל הוא נראה חמוד, והוא היה בגיל שלי.
למה אין לך כיפה, שאלתי.
לא צריך כיבה, ענה הילד.
מאד התפלאתי, אבל חשבתי שאולי הוא כמו החילונים.
קוראים לי מוישי, אמרתי.
אני קוראים לי מחמוד, אמר הילד.
הבנתי שהוא ערבי. לא ידעתי אם לברוח, אבל אבא ואמא היו מאד קרובים, והוא באמת לא נראה מסוכן.
אמא שלי העוזרת, אמר מחמוד. הוא הצביע על האשה ששטפה את הרצפה.
למה באתם? שאל מחמוד. כמו כולם, לראות את התמונה?
כן, אמרתי.
זה אמא שלי עשתה את זה, אמר מחמוד. היא ניקתה את הקיר המון שעות, עד שהתעייפה. ובסוף היא ראתה שיש שם תמונה של שייך יאסין. אז היא השאירה את התמונה והלכה הביתה.
זה לא שייך יאסין, מחיתי. זה הבאבא ששון.
לא, התעקש מחמוד, זה שייך יאסין. אמא שלי עשתה אותו כשהיא ניקתה את העשן.
מאד כעסתי. ככה לא מדברים על תמונה של רב צדיק שעושה נסים.
רואים שהוא ערבי הילד הזה. רואים.
נכנסתי חזרה הביתה. אבא ואמא בדיוק גמרו להתפלל. הם אמרו תודה למשפחה והלכו.
לפני שיצאתי מהדלת הסתכלתי פעם אחרונה על התמונה. האמת, זה נראה כמו שייך יאסין, כמו שהראו את התמונה שלו במחשב של עטרה.
אבל אם זה היה שייך יאסין, איך הוא יכול לעשות ניסים? רק הבאבא ששון יכול לעשות את זה.
ועכשו אולי יהיה חתן לעטרה.
***
כל ליצנות אסירא, חוץ מליצנותא דעבודה זרה.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
תוקן על ידי - מיימוני - 28/04/2004 23:48:13
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-29/4/2004 00:00 |
|
| |
היה שם כסא גלגלים?
אם לא, זה לא השייך יאסין.
(מיימוני, כשתתפזר העננה ותזכה להתבהרות, תמצא בתוכך מוישי קטן)
אגב,
שמעתי שעל קברו של רנטיסי כתוב: נטחן לאחר הפסח.
|
|
|
|
| נשלח ב-29/4/2004 00:07 |
|
| |
מיימוני,
1. גילית כישרון ספרותי - אני מתחיל לחשוש לתחרות...
2. גם בסביבתי נשמעה הטענה שמדובר בשיך יאסין... אולי התגלה כדי לסדר משהו שהשאיר בעלמא הדין, ומונע ממנו את מקומו בעוה"ב? יש סידרה של סיפורי צדיקים כאלו, עוד בגמ'.
אוי לשכן ואוי לשכנו
|
|
|
|
| נשלח ב-29/4/2004 00:08 |
|
| |
אקדמאי, אצלך מתגלה חושומור... (ביחס להערה האחרונה)
אוי לשכן ואוי לשכנו
|
|
|
|
| נשלח ב-29/4/2004 07:50 |
|
| |
|
|
|
|
| נשלח ב-29/4/2004 08:49 |
|
| |
לכל מדליקי הנרות, שקירות ביתם ספגו מסגולת הפיח.
מקצוע חדש, צייר הפיח. מי שמעוניין בדמות כל שהיא על קיר ביתו יפנה להזמנות בתיבה האישית, הכל ייעשה אך ורק בסקוטש ברייט, לתמונות עם ראש מכוסה בסדין העדיפות, כי זה יוצא ע"י שתי מריחות של מים על הקיר המלוכלך.
אפשרות נוספת, "עשה זאת בעצמך", את המרשם ניתן לרכוש בתיבה האישית. במידה וזה יהפך למוצג מתחייב הלקוח לשתף באחוזים וכמובן לדרוש כסף מהצופים.
לא לדחוף, לא לדחוף, יש מספיק פיח לכולם.
|
|
|
|
| נשלח ב-29/4/2004 09:00 |
|
| |
תאמרו מה שתאמרו , בערב פסח השתא כאשר ניקיתי את הריפוד של הכיסאות שלי עם שואב אבק הצטייר לי על הריפוד תמונתו של הבאבא סאלי .
|
|
|
|
| נשלח ב-29/4/2004 09:29 |
|
| |
.
כולכם פשוט לא מבינים כלום !
ככה זה היה:
יום אחד, נסעתי בחזרה מבאר שבע לשדרות. וחם היה אותו היום, בוער כתנור.
וכשם שחם היה אותו היום, כך לוהט עוד יותר היה המנוע של מכוניתי, ולא עברה שעה קלה עד שהגיע המחוג אל התחום האדום, ורעש מחשיד עלה מתחת למכסה המנוע.
עצרתי בצד הדרך, והתפללתי מנחה, וחשבתי כיצד אוכל להמשיך בדרכי אל הצדיק.
ואז, הבליחה מחשבה בראשי. אצתי-רצתי אל אחורי מכוניתי, ומתוך תא המטען (בגאז' בלע"ז), הוצאתי בקבוק קוקה קולה משפחתי ישן מלא במים. פתחתי את הבקבוק, וביקשתי מהקדוש זיע"א כי יברך את המים, למרות שלא מתחת כף יד נכדו נמזגו, ואף על פי שלא הרמתי תרומה לנכדו אשר-על-הקבר, שיחשבו לי מים אלו כאילו מים קדושים ומבורכים המה.
בדחילו ורחימו, וביד עטופה בסמרטוט בד גדול, פתחתי את המכסה המתברג של מצנן המכונית (רדיאטור בלע"ז), וביד רועדת מצקתי מן המים המבורכים לתוך המצנן.
וברוך שעשה לי נס במקום ההוא, והמחוג ירד את מתחת לתחום האדום, ויכולתי להמשיך בנסיעתי שמח וטוב לבב.
נ.ב.
לו הייתם מכירים את המכונית, הייתם מכירים כולכם בנס שנעשה.
|
|
|
|
| נשלח ב-29/4/2004 10:41 |
|
| |
קיבלתי בתיבה האישית, מידי מי שכתב ש"אין צורך להזכיר את שמו":
מעובד ע"פ אגדה עממית ערבית למציאות קברי צדיקים דימינו.
לאלימלך ואשתו שהיו חשוכי ילדים [ לפני 150 שנה לערך כשעדיין הגיעו ממקום למקום רגלי או ע"ג עגלה או ברכיבה] נאמר כי באחת מפסגות הגליל ישנו קבר צדיק שכל מי שמתפלל שם 10 ימים רצופים תוך שנה נולד לו בן זכר למז"ט.
אך תוך שנה מאז הגיע הילד לגיל 13 חייבים להביאו ללמוד במשך 5 שנים לפחות על קבר הצדיק הנל. אחרת ח"ו.....
כמובן שאלימלך נסע למקום ואכן לאחר שנה נולד בן זכר.
לאחר שהבן בגיע למצוות קנו לו הוריו מספר ג'לביות כנהוג באותם ימים סנדלים/נעליים מספר פחי שמן אורז וכיו"ב לקראת יציאתו למשך 5 שנים מהבית וכמובן בכדי להגיע לשם רכש האב 2 חמורים האחד צעיר וזריז כי גם חייב לחזור הביתה, ואיזה חמור חטיאר עבור הבן שמקווים כי יצליח להגיע בכוון אחד.
לאחר 4 ימי רכיבה ויראו את המקום מרחוק, אך החמור החטיאר החליט לשבוק לצמיתות. מיד חפרו בור השליכו את הפגר וכיסו אותו, אך במקביל החל גם להחשיך. האב והבן התארגנו ללינה במקום והצטרפו אליהם עוד מספר עוברי אורח. למחרת אומר האב לבן, מקווה כי תתפוס מישהו שיסיע אותך לקבר הצדיק אך אני חייב לחזור הביתה.
הילד האומלל החל לבכות ולילל עוברי אורח ששאלו אותו מדועה בוכה השיב , פה הוא קבור'... ומיד המשיך להתפלל לרבש"ע לישועתו וכי לא יאלץ להשאר בודד במקום זה. כמובן שגם יתר עוברי האורח אמרו מספר פרקי תהילים ובערב הדליקו כ"א נר למאור. ובבוקר לאחר התפילה המשיכו בדרכם והילד בבכיו. שוב ערב וחוזר חלילה כל עובר אורח התפלל הדליק נר נתן משהו לילד לעודד אותו והמשיך. הילד הנבוך התחיל להקים לעצמו סוכה שבה הסבו עוברי אורח הדליקו נר תרמו משהו לילד התפללו והמשיכו. במשך הזמן הקימו במקום מבנה הנער זכה למשרתים וכולם כבר ידעו כי במקום קבור צדיק נסתר...
לאחר 10 שנים האב החליט לעלות צפונה להתחקות על עקבות בנו שלא שמע ממנו במהלך השנים, כמובן שהגיע לקבר הצדיק נתן קוויטל עם פדיון נפש שהועבר לבן שניהל את האימפריה שצמחה במקום, ובפתק היה כתוב כי האב מחפש את בנו שנפרד ממנו בערך באזור זה לפני 10 שנים.
הבן כאשר ראה את הפתק, הורה להכניס את אביו ללא תור. כמובן שמיד התחבקו והתנשקו , והבן מזהיר את האב דיר בלאק, שלא תעיז להתפלל במקום זה כי הכל דאווין אחד גדול לא קבר צדיק ולא בטיח אל זה קבר החמור שמת....
האב השתיק את הבן ואמר לו. תפסיק לבלבל את המוח. המקום הזה אכן כן נועד לפעול ישועות. עובדה באתי, התפללתי , ומצאתי אותך.......
זהו כוחו של קבר באבא מפוברק.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
|
| נשלח ב-29/4/2004 11:15 |
|
| |
האין זה משל חיים הזז?
אוי לשכן ואוי לשכנו
|
|
|
|
| נשלח ב-29/4/2004 11:28 |
|
| |
הרב מיימוני 
|
|
|
|
|
| נשלח ב-29/4/2004 14:55 |
|
| |
השכן
שאלתי וקיבלתי את התשובה הבאה:
לגבי קבר החמור הצדיק
מדובר בסיפור עממי ערבי שעיבדתי אותו אישית ביחס לבאבות וקברי צדיקים מפוקפקים
זה מה שידוע לי.
מואדיב, מה אתה אומר?
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-29/4/2004 15:21 |
|
| |
.
הגרסה שהביא מיימוני לעיל היא מהמקור העממי הערבי - ראיתיו לפני שנים רבות גם באסופת סיפורים עממיים בשם עלילות חודג'ה נאצר אלדין מבוח'ארה.
מי שידקדק, יגלה שסיפורים כגון זה נפוצים לא רק כלפי קדושים באסלאם, אלא גם כלפי The Relics Fabrication Industry" של הנוצרים בימי הביניים - ועיינו בספרו האחרון של אומברטו אקו, שם הוא כותב בצורה סאטירית מופלאה אודות התופעה.
|
|
|
|
| נשלח ב-29/4/2004 15:31 |
|
| |
כלומר , בתרבות הערבית של ימה"ב היה תופעה של ביקורת עממית כלפי פולחן הקדושים ?
|
|
|
|
|
