מוישי ותמונתו של הבאבא

אם כך, חבל שלא היתה מספיק ביקורת כזו - אז גם לנו היו היום פחות "אתרים קדושים"...

בתור אופזיציונר מושבע, רציתי לשבור פה את ההסכמה מקיר לקיר.. להסביר שיש צדיקים ויש מופתים, אבל לנוכח קשקוש הקיר הזה שנראה כמו פארודיה על הבאביזם, שאפילו כותביה אינם מודעים לעוצמתה .. אפילו אני אומר אמן ...

ולנוכח כשרונו של מיימוני בספרות ההערכה על עיסוקו בתורה רק גוברת...

באמת, לאן ווטו החביב נעלם היום?

מוישי, נא אל תלעג כ"כ מהר, תתעמק ביד ותראה.







תוקן על ידי - נענעע - 02/05/2004 13:14:28

***************
לידיעת הציבור: זה לא מוישי של התבהרות. זה חיקוי.
***************

יהוקרן היקר

ברוך הבא אל הפורום!

אני מקוה שאין זו רק גיחה חד פעמית, כי ניכר שיש לך הרבה מה לתרום.

אני מרשה לעצמי להתייחס לסאטירה שלך כאל נושא לדיון, כי ודאי לכך הועדת אותו. לכן, כמו הסיפור שלי, למרות שהוא כתוב בצורה סיפורית והומוריסטית, הוא למעשה מעלה טענות. זה משל ויש לו נמשל, או נמשלים.

ואני מבקש להשוות בין המעשה שהבאתי אני, על תמונת הבאבא, לבין שני המעשים שהבאת אתה, על הרב מישיבת פ' ועל הרב עדליה. נתבונן במעשים ובמסקנות.

***

א. בין התמונה לבין האדם

המעשה שלי מספר על משפחה שמציגה תמונה שנוצרה כתוצאה ממחיקות של כתמי עשן בתור תמונה של באבא. ואכן, הציבור משתכנע ונוהר בהמוניו.

המעשה שלך מספר על תלמיד חכם קשיש או ישיש שאף הוא זוכה לפופולריות רבה וגם אליו נוהרים.

בשני המקרים, עומד ילד קטן מהצד ואומר: מה ההבדל בין הרב או הבאבא לבין מחבל ערבי מפורסם. מה זה קשיש ובעל זקן, אף זה. מה זה מדבר במבטא משונה, אף זה.

ראוי לדעתי להצביע על כך שהסיפור שלי מבטא ביקורת על המאמינים בתמונת הבאבא. האם הסיפור שלך בא לבטא ביקורת על מאמיני הרב או על הרב עצמו?

אם כוונתך לבקר את המאמינים אמונה עוורת, כלומר שאינם טורחים לעשות סדר בין אמונותיהם ולראות את הסתירות שבתוכן, אתה ודאי צודק. כלומר, אני מסכים לכל מה שכתבת.

אך אם כונתך למתוח ביקורת על רב בגלל מראהו החיצוני, לזאת איני מסכים. כפי שכתבת גם אתה בסוף סיפורך, צריך להכיר מישהו ולדעת על מה מותחים ביקורת ואם היא מוצדקת לפני שמפרסמים אותה. אחרת זו עלולה להיות הטלת בוץ, טעות ואולי אף עבירה.

מי שרוצה למתוח ביקורת על רב, או על באבא, צריך לדעת מה עושה, מה אומר, מה חושב ומה מאמין אותו אדם, כדי שיוכל לבסס את ביקורתו.

וראה מייד בהמשך.

***

ב. ראש ישיבת פ'

הסעיף הזה כלול בעצם בקודם. אולם הוא כה חשוב בעיני עד שאני מועיד לו סעיף בפני עצמו.

בסיפורך הבאת את דברי הילד הערבי, כלומר אותו ילד תמים שמסוגל גם לצעוק "המלך עירום", שמשוה בין הרב לבין אבו עמאר, הלא הוא ערפאת רודף היהודים.

והילד עצמו אומר: מה ההבדל בין זה לזה, רק שזה לומד גמרא וזה לא.

ואכן זה ההבדל!

לא ההבדל היחיד, בהחלט לא, אבל זה הבדל מהותי!

זה לומד תורה ומנסה לחפש את האמת, ואף רואה בכך מצוה, וזה - עוסק בדברים שונים לגמרי.

כמובן, מה שכתבתי צריך הבהרה, אלא שאני מרשה לעצמי להסתמך על כך שבודאי יש לנו הרבה הנחות יסוד משותפות ולכן אני מרשה לעצמי לא לטרוח ולמנותן, ורק אזכיר את מה שאמרו במדרש:

אפילו גוי ועוסק בתורה הרי הוא ככהן גדול.

אכן, לימוד תורה יוצר הבדל גדול מאד. הוא יכול להפוך ערפאת לראש ישיבה.

(בוודאי שלא כל מי שיושב וגורס דברי גמרא הופך בכך לאדם ראוי ומשובח. אבל ההבדל קיים).

***
ג.  על דמות הרב עדליה והנמשל

איני יודע מיהו ראש ישיבת פ' במשל שלך, וזה גם לא כל כך חשוב עבור המסר.

אבל אני משער כי הרב עדליה=הרב גדליה. כלומר מו"ר ע"ה. ואני ממשיך לכתוב מתוך הנחה זו, אם כי אולי אינה נכונה.

איך אתה מציג את הרב עדליה בסיפורך?

1. הוא כופר, (=מכחיש) בכך ש"מה שכתוב בתורה שהעולם נברא לפני חמשת אלפים שבע מאות חמישים שנה, זהו כפשוטו'.

2. הוא אומר: "ויש שחושבים כי קריעת ים סוף זה היה נס" .

3. התלמיד שלו ממשיך אחריו:
'כן כן, ואפילו יש שסוברים שהיו נביאים שבאמת החיו מתים'

לא ברור לי אם הכוונה היא שהרב עצמו סבור כך, או שזה מה שקורה לתלמיד שממשיך בדרך רחוק יותר מרבו.

אולם למעשה, שלוש הטענות שייחסת לרב גדליה - ויכול היית ליחס גם לי - אינן חריגות, או שהן מוצגות בצורה לא הכי מדוייקת.

כפי שאמר פעם ר' נחמן מברסלב, כי מתנגדיו פשוט אינם יודעים מה הוא אומר, ולכן הם יוצאים נגדו.

I הטענה הראשונה, כי ספירת השנים שעולה מן הכתובים אינה ממצה את שנות ההיסטוריה האמיתיות, אינה חדשה, אינה דעת ר' גדליה לבדו, ובוודאי שאי קבלתה אינה יכולה להחשב לטעות. אדרבה, היא מתאימה למה שידוע לנו מן העולם שמסביב.

הטענה שטען ר' גדליה בזמנו, כי התורה מונה רק אירועים חשובים ומזכירה בני אדם חשובים ומדלגת על השאר, אכן דומה למה שכתבת.

הגע בעצמך. זה אחד הפתרונות האפשריים לסתירה בין המנין שעולה לכאורה מן התיאור ההיסטורי לכאורה שיש בחומש בראשית לבין המציאות המוכרת לנו. (יש גם פתרונות אחרים, כגון להניח שהעולם הוא בדיוק בן חמשת אלפים ומשהו שנה, והוא נברא עם כל ההטעיות בתוכו, כגון מאובנים, שרידים היסטוריים אחרים ועוד).

לפיכך, אם התכוונת לבקר את הרב עדליה/הרב גדליה על קבלתו אפשרות כזו, תמהני במה בדיוק מצאת בו פסול על כן.

II הטענה השניה כי "יש מאמינים שקריעת ים סוף היא נס" אינה מובנת לי כלל. לא אם אתה בא לייחס אותה לר' גדליה או לי או למישהו כאן בפורום.

אף אחד מאיתנו המנויים בפסקה הקודמת לא סבר שקריעת ים סוף לא היתה נס. ר' גדליה ולהבדיל אני - וכן רבים אחרים - כולנו סבורים כי קריעת ים סוף היא נס. אולם צריך לברר מה טיבו.

קדם לכולנו ר' יהודה הלוי שאמר כי יתכן שהנס היה שילוב של נסיבות "טבעיות", כלומר בהתאם לחוקי הטבע ולא מתוך דחייתם, והניסי שבדבר הוא זימון האירועים המופלא. בדיוק ברגע שעם ישראל ביקש לחצות את הים, אז באה הרוח הגדולה שייבשה את המים וכאילו חצתה את הים. בדיוק כאשר המצרים עמדו לרדת אחריהם ליבשה שנוצרה, חזרו המים והטביעו אותם. הכל טבעי - אבל התיאום הוא מופלא.

זו גישה ידועה בפילוסופיה היהודית הבינימית.

אולי בעיניך זו כפירה באחד מעיקרי האמונה של היהדות? יתכן שזו כפירה בעיקרי האמונה שמוצגים היום כיהדות, אבל זה לא בדיוק אותו דבר...

III הטענה של התלמיד כי "יש מאמינים שהנביאים החיו מתים" היא מוזרה. שוב, האם הנביא מחיה מתים? ה' מחיה מתים.

אני מניח שהכוונה היא לסתירת הפירוש של המחזה המפורסם של יחזקאל, שראה את חזון העצמות היבשות מתעוררות לחיים.

אך מה נעשה ואם זו כוונתך, לומר שהיה זה רק חלום ולא מציאות, כמדומה שכבר נחלקו בדבר אפילו בגמרא. ובוודאי שהפרשנים נחלקו בכך.

בדומה לכך, במעשים על אליהו ואלישע שהחיו נער מת, נחלקו הפרשנים. יש אומרים שמת ממש וה' החיה אותו לפי בקשת הנביא, ויש אומרים שרק התעלף והיה ממש על סף המוות.

וכי מי שסבור כי אותם נביאים רק ריפאו חולה במצב אנוש מפחית מערך הנס שעשה עבורם ה'? או שמא ר' גדליה מכחיש זאת?

אשר על כן תמה אני על ייחוס דעות אלו.

***

ואולי הייתי רגיש מדי, ואין כוונתך כלל ברב עדליה לר' גדליה, וממילא יכול עדליה שלך להאמין בכל האמונות המוזרות (או האפיקורסיות) מפני שאין הוא מייצג דעות שהובאו כאן או שסבר ר' גדליה? אם כן, אזי בזבזתי זמן על הניתוח הזה, ואני מתנצל בפניך שלא הבנתי את ההומור שלך.

ד. תלמידי הרב עדליה

איני יודע מי הם התלמידים של המשל. האם הכוונה לתלמידי ר' גדליה, או לכותבים בעצכ"ח, לפחות מראשוני הפורום, שחלקם היו מתלמידיו ע"ה.

אך כך תיארת אותם:

התלמידים, למרות שהם "נראים ממש בני ישיבה רגילים עם הכיפה השחורה והבלורית המתנופפת החולצה הלבנה והפיאות העבות" הרי באמת "כולם כולם מחייכים בהבנה ובגיחוך בחצי פה" למשמע ההצהרות של הרב המכחישות יסודות מקובלים.

והם גם עושים זאת בגסות. למשל על ידי הקול "פחחחחח", או מתיחת העור מתחת העין (?).

אכן, נראה שאלו הנהגות גסות. גם לדעתי. אני עצמי משתדל להיזהר לא להתבטא בכזו לשון, וכמדומה שגם אחרים בפורום מקפידים על זה, וכל שכן תלמידי ר' גדליה.

ד. "מה מבין השכל"

בתוך דבריך הבלעת ביקורת מפורסמת, שאמנם אני מעדיף לציין לאשכול אחר שהיה מיוחד לה. אלא שאיני זוכר אם היה כזה. ולכן אפשר שיהיה עלי לסכם דברי, שכבר חזרתי עליהם כמה פעמים, ובכל זאת הם ראויים לדעתי להתבוננות.

אביו של מוישי מותח ביקורת על "מאמיני השכל" ואומר:

"'הוא לא מאמין בניסים'. 'הוא לא מאמין [אלא] רק במה שהשכל שלו מבין'.

לצערי עלי להודות שגם בפורום הזה וגם בין תלמידי ר' גדליה אפשר שהיו כאלו שהאמינו בשכל בתור מכשיר לגילוי אמיתות. גם מכשיר שמסוגל לגלות דברים חדשים וגם מכשיר שמסוגל לזהות טעויות. באופן ודאי.

אני עצמי איני סבור כך.

כמובן, צריך להבהיר למה הכוונה ב"שכל". אולם למרות שאפשר לפקפק אם השכל שלנו מסוגל להוליד אמיתות (דרך אור התבונה או באופן דומה) עדיין יש דבר שכולנו סומכים עליו ומשתמשים בו. וגם אתה למעשה עושה כך.

חשיפת סתירות.

אנו יודעים מספיק על עצמנו כדי לדעת ששכלנו מסוגל לבצע את התפקיד בנאמנות.

למה הכוונה? אביא דוגמא פשוטה.

כאשר אדם מאמין ש:

I עכשו הטמפרטורה עולה על 40 מעלות צלסיוס.

II עכשו הטמפרטורה פחות מאפס מעלות צלסיוס.

(באותו מקום, באותה שעה וגו'. לא אטרח לכתוב את כל הפרטים שמוכיחים כי זו סתירה מניה וביה).

אזי, מישהו מהצד, שאפילו אינו יודע מה הטמפרטורה והיכן היא נמדדת, עדיין יודע שאחד המשפטים שקרי. שאותו אדם טועה במקום כלשהו.

מדוע? מפני שהבנת המשפטים מגלה שהם סותרים זה לזה. ולא יתכן ששניהם נכונים יחד.

זה תפקיד ששכלנו מבצע היטב.

לפעמים התגלית של סתירה מתרחשת כמעט במפתיע, בשוגג. אך ניתן להניח לשכל לבדוק דברים ביסודיות, ואז, אם רק נניח לו לסקור את כל האמונות שלנו, אנו עשויים (או עלולים?) לגלות שיש דברים שאנו מאמינים בהם, אך הם לא ייתכנו. לא בצוותא עם אמונות אחרות.

למשל: לא יתכן שהעולם יהיה קיים רק חמשת אלפי שנים ומשהו ועם זאת יהיו שרידי דינוזאורים עתיקים יותר (אם לא נניח שהעולם נברא איתם ביחד, כך שזו לא סתירה לוגית, אלא קושי שצריך לפתור. עם זאת, הקושי נחשף מתוך התבוננות שכלית. ואם נניח שהקב"ה לא ברא עולם שמטרתו להטעות את בני האדם שבו, אזי קשה לקבל את היישוב הזה ונשארנו עם סתירה).

לפיכך, אותו מכשיר ושמו שכל, שאביו של מוישי מותח עליו ביקורת מפני שהוא מוביל את האדם לכפירה, הוא הוא הכלי שה' נתן לאדם כדי שיתקרב לאמת, או לפחות יזהה שקרים. והרמב"ם החשיב אותו כל כך עד שקרא לו "מלאך המתווך בין האדם לבין האלקים".

צריך כמובן להיזהר שלא לייחס לטענות (=אמונות) דמיוניות מעמד של ודאות שכלית. ואכן, גם בזה אבי הרציונליסטים, הרמב"ם, קדם לנו, והזהיר כי צריך אדם להבדיל בין הדמיון לבין השכל.

אם כן, אנו יכולים להצטרף למילים של אביו של מוישי בלב שלם.

***
ה. מסקנות

למעשה, אני מסכים עם רוב מסקנותיך, אם לא כולן.

כך:

1. כתבת:

 דמיון חיצוני אינו אומר דבר, ואת כל אחד ניתן לדמות לכל דבר, ואם דומה הוא למלאך ה' צבאות, זה משהו שהוא מעבר לגלבייה לזקן ולרטט בשפה.

נכון מאד!

2. כתבת:

יש צורך להכיר מקרוב כל אדם שנחשב לגדול, ולא לזלזל בו בגסות בגלל הנחות מוקדמות מוטעות וחינוך שונה, כי להטיל רפש ניתן להטיל לכל הכיוונים, וייתכן מאוד שקוטנו עבה ממותנך.

נכון מאד!

זה נכון לגבי ראשי ישיבת פ', לגבי הרב גדליה ע"ה, (ואולי גם לגבי באבות, מי יודע).

3. כתבת:

אין הרבה הבדל בין אישה המדליקה נרות לכבודו של צדיק ורואה בטעות את דמותו בפיח שעל הקיר – לבין תלמיד המאמין בדברי רבו באמונה עיוורת, בעוד שרבו עצמו אומר לו כי אין בדבריו אלא הגיון ושכל שיש לבדוק את נכונותם בכל עת תמיד, ומה מקום יש להאמין בהם כתורה מסיני.

בזה איני מסכים. לא לגמרי.

אני מסכים כי גם האשה וגם התלמיד יש להם אמונה עוורת. עוורת במובן שהם אינם מפעילים את השכל, המלאך שחנן אותם אלקים, כדי לבדוק סתירות ולהבדיל בין מה שהוא עשוי להיות אמיתי לבין מה שלא יוכל להיות כזה, עקב הסתירות.

וזה חבל מאד. ואם האשה אולי היא אנוסה, מה נאמר על התלמיד שאמור להיות פיקח ובר דעת? וכי רבו אינו מלמדו לבחון כל דבר ולהיזהר מסתירות?

אולם יש לקוות כי התלמיד קרוב יותר לפקיחת עינים כי הוא יושב ועוסק בתורה. והתורה מלמדת אותנו לא להיות כסילים, לא להאמין בשטויות, ולהיות נאמנים לאמת.

וכפי שיודע כל לומד גמרא, התעסקותה של הגמרא היא בבירור תקפות של טיעונים (סליחה שלא אבאר מונח לוגי חשוב זה) ובירור האמת עד כמה שזה ניתן.

וזה דגם שמשפיע על האדם ומשנה אותו גם אם אין הוא ער לכך שהוא משתנה ככל שהוא לומד.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו

מיימוני:

האם הבבא-סאלי היה תלמיד חכם?

סנשו פנשה:

שאלתך היא בהקשר לביקורת הנ"ל או באה עניינית ובנפרד?

אם בהקשר להנ"ל - אזיי עפרא לפומי, נאמר שהוא לא היה תלמיד חכם, האם זוהי סיבה לדמותו לאחמד יאסין באיזו שהיא קונסטלצייה תהא איזה שתהא?

אם השאלה עניינית ובנפרד - לא כל כך יש לי מושג מעבר למה שמסופר אודותיו. ואני מניח שזה לא רחוק מהמציאות. הוא נולד במשפחה שאבותיה שירתו כרבני המקום או המחוז, ונראה לי שגם הוא שירת בתפקיד זה ואף בנו הבבא מאיר שהתגורר מאוחר יותר באשדוד ונחשב לצדיק עליון.
מתוקף תפקיד זה אני יכול להניח שהיה לו ידע בתורה ובהלכה למעשה.
 מן הסתם הוא למד בישיבה שהלימודים בה היו כצביון הלימוד בארצות המזרח. אני מניח כי היה לו גם ידע נרחב בקבלה אותה למד מאבותיו.
בכתובים לא הותיר דבר וחצי דבר ואף הקפיד על כך בחייו, בניגוד לכתבי סבו רבי יעקב שנדפסו והם בעלי אופי מעורב, יש אומנם שו"ת מסויים אך העיקר ע"פ הרמז והסוד כמדומני.

אך כידוע יש 'מארי תורה' 'מארי עובדין טובין' ו'מארי תפילה'.
יש מגדולי ישראל שהצטיינו ועיקר עבודתם בעולם הייתה בלימוד התורה. יש שהצטיינו בגמ"ח ויש שעיקר עניינם ומציאותם הייתה תפילה ועבודת הלב.
האם זה אומר שהזניחו ללחלוטין את שאר הדברים? לאו דווקא, רק שבזה הוו זהירין טפי.

האם רבי עקיבא עיקר עניינו היה תפילה? לא ! האם רבי שמעון בר יוחאי היה כזה? ממש לא ! שניהם ידועים והצטיינו בהיותם מארי תורה.

האם חוני המעגל עיקר הצטיינותו הייתה בתורה? לא ! מה עם אבא חלקייה? כמדומני גם לא. עיקר עניינם היה תפילה. שהיו מתחטאים לפני אביהם שבשמים כילד המתחטא לפני אביו.

כך גם הבבא סאלי - על שם כך כינויו 'בבא סאלי' [תרגום = האבא המתפלל] כי זה היה עיקר עניינו.