האם יש תועלת בכפיה דתית ?

לעניין הנישואין האזרחיים -
הבעיה (כמדומני, ואנא תקנו אותי אם אני טועה) אינה בנישואין אלא דווקא בגירושין. במדינת ישראל היום, כל זוג הרשום כנשוי בתעודת הזהות, גם אם נישא בקפריסין או בנישואין רפורמיים/קונסרבטיביים במדינה אחרת, חייב בגירושין כהלכה, ע"פ הרבנות הראשית. כלומר, הסדר הגירושין נתון בידי הממסד האורתודוכסי, ובכך אמור להימנע חשש של ממזרות.
בפועל, מכירה מדינת ישראל (וגם ההלכה, ע"פ פרשנותה של הרבנות) בנישואין אזרחיים ובנישואין רפורמיים וקונסרבטיביים, כל עוד לא נעשו בתחומה. בכך יש אבסורד מסוים, וגם סוג של עוול כלכלי כלפי מיעוטי היכולת, בנוסף על הגברת האיבה לדת היהודית (ותעיד הדוגמא של השכן, ששמעתי רבות כמוה).

גו"ג,
אני דווקא רואה חשיבות גדולה בהכרה ממסדית -מדינית בנישואין (וגם במעמד של ידועים בציבור), שכן יש בו משהו ש"ממסד" את הזוגיות ומבטיח אותה מעוול, במקרה של פירוק. זוגות רבים היום במדינת ישראל, חיים יחד ללא מעמד חוקי והכרה ממסדית, ולענ"ד יש בכך מקור לצרות ולניצול (כלכלי ונפשי). המעורבות של החוק ביחסים בין אנשים אמורה להגן עליהם מכך - במקרה של פירוד תדאג המדינה לחלוקה הוגנת של הרכוש והמשמורת על הילדים.

אריק

לגבי תחבורה ציבורית . לא מדובר בהכרחת אדם לעבוד מכיוון שכל אחד זכאי לפי החו לבחור לעצמו יום מנוחה של 36 שעות .

למה אין הטענה שמדובר בפגיעה בשכבות החלשות תקפה עוד ?

והאם אכן יש עוד מדינות שבהם התחבורה הציבורית שובתת יום בשבוע ?

ולגבי פתיחת עסקים בשבת וקיפוח פרנסתם של שומרי שבת . יש חילוק בין עסק לעסק - אין דין חנות טמבור כדין חנות פיצה . אדם שמתעורר אצלו הצורך לקנות פטיש בשבת , יקנה אותו ביום ראשון אם לא ימצא חנות פתוחה . אבל אדם שמתעורר אצלו תאבון לפיצה בשבת לא יקנה במקומה פיצה ביום ראשון .

ככלל , מסעדות , בתי קולנוע , אתרי בילוי וכדומה אינם מקפחים פרנסת שומרי שבת גם אם הם פתוחים בשבת . אינני בקי במצב כיום וכמדומני שבדר"כ אכן עסקים כאלה פועלים בשבת . אבל היו זמנים שלא היה כך וגם כיום אם אינני טועה , העיריות מוסמכות להחליט שלא לאפשר להם לפעול .

מכיוון שמדובר ביום החופש היחיד הרי שאי מתן אפשרות לבלות ביום זה היא פגיעה משמעותית באורח החיים החילוני (לא פחות מאשר סגירת המקווה של זופניק בימי ששי היתה פגיעה בלתי נסבלת בתושבי מא"ש והסביבה )

תוקן על ידי - מציץ_ונפגע - 03/05/2004 19:56:51

גו"ג - אשרינו שכיוונו זה לדעתו של זה.

אמשלום - א. אכן החוק כדבריך. ב. האם העובדה שזוגות רבים (כך דבריך, והם נכונים) חיים ממילא ללא נישואין, לא מוכיחה מתוכה שהמוסד הזה איבד מתוקפו החברתי והמוסרי? מה מועילה אם כך הגושפנקה החוקית? ג. את הדוגמא המצאתי, אלא שמעשים שבכל יום היא.

מצו"נ - יש שיטענו שסגירת המקוה בזופניק היא בכלל פיקו"נ....


אוי לשכן ואוי לשכנו

שכן יקר,
אני מסכימה שמציאותם של זוגות החיים חיי שותפות בלא נישואין, מלמדת גם על כך שהממסד הדתי איבד מתקפותו. דברי הופנו על הממסד האזרחי, שאני מאמינה בחשיבותו בהקשר זה.
באשכול עבר בפורום זה, דיברנו על ענייני הסכמי ממון קדם-נישואין, שגם בהם יש סוג של התערבות אזרחית-משפטית ביחסי הזוגיות. התערבות זו, להבנתי, משמעה הגנה על זכויותיהם של בני הזוג, ולכן אני חושבת שהיא הכרחית. האם ייתכן,שחיוב חתימה על הסכמי ממון, עשוי להחליף, במובן מסוים, את הנישואין האזרחיים? (אינני משפטנית ואשמח להבהרות והסברים בעניין זה)

הדוגמא הבדיונית שהבאת, משקפת הרבה מקרים בהם נתקלתי בעצמי, והדברים ידועים, ואף מתפרסמים לעתים.

מציץ,

א. כבר מזמן איש אינו דורש שמסעדות ובתי עינוגים יהיו סגורים בשבת. גם בי-ם שבה העיריה נשלטת ע"י הדתיים פותחים בתי קולנוע, מסעדות ודיסקוטקים. הויכוח היום הוא בעיקר על קניית הפטיש בשבת (ואני לא אספר לך מה קורה בקניונים הפתוחים בשבת או במרכזי הסחר בקיבוצים).

ב. לגבי מה שהעלית לעיל, הרי שהחוק מחייב מתן יום מנוחה לכל עובד לפי דתו. לעובד אין את הזכות 'לותר' על יום המנוחה המקודש לו, כפי שאין לו את הזכות לוותר על שכר מינימום או ימי חופשה ומחלה. המחוקק רוצה למנוע מצב שבו עובד יסחט במו"מ ויסכים לוותר על תנאים מינימאליים, ויום מנוחה בשבת נחשב ככזה. יש בהחלט משרות שלא מקבלים אליהם שומרי שבת מלכתחילה.

בנוגע לנישואין אזרחיים הועלו כאן שני טענות כבדות משקל . האחד של אריק בדבר יצירת שני עמים – כאשר פסולי חיתון מתחתנים הם מרבים פסולי חיתון וגורמים לכך שחלק אחד מעם ישראל אינו יכול להתחתן עם חלק אחר מעם ישראל כדין . הטענה השנייה היתה של ממללא , שיש לדבר השלכות בלתי ניתנות לתיקון על הצאצאים והדבר מהווה פגיעה משמעותית בזכויותיהם .

אני רוצה לבחון את שני הנימוקים האלה מבלי להתייחס לפן הדתי . מבחינה הלכתית , כאשר פסולי חיתון מתחתנים הם עוברים בדר"כ על איסור לאו . אם אנו מסכימים שאין לכפות על שמירת שבת בתחום הפרט הרי ק"ו לזה . ובכל מקרה , יש לבודד את הנימוקים ה'חילוניים' מהנימוקים ה'דתיים' בכדי לראות אם הם עומדים לעצמם .

בתור הקדמה , הבה נבחן את ההשלכות של נישואי פסולי חיתון . כאשר אנו מדברים על ההשלכות האלה , הרי שיש שני סוגי פגם הנוצרים אצל הצאצאים – ממזרות וחללות . ממזר או ממזרת אינם יכולים לבא בקהל והם יכולים להתחתן רק עם ממזרים או גרים . בכל נישואי ממזר או ממזרת הרי שבהתאם לכלל שהולד הולך אחר הפגום , גם הוולדות ממזרים . הממזרות נוצרת כתוצאה של ביאה שיש בה איסור כרת (לבד מנדה) – אשת איש או קרובים האסורים זה לזה .

חללה אינה יכולה להינשא לכהן . חללה שנישאת לכשר יכולה להשיא לכהונה . חלל יכול להינשא למי שהוא רוצה אבל גם ילדיו חללים . בנישואי כהן לחללה הולד חלל כמו בנישואי כהן וגרושה . החללות נוצרת על ידי נישואי כהן עם פסולה לו .

לאחר הקדמה נחוצה זו , הנה כמה נקודות למחשבה ביחס לשני הטיעונים שהועלו לעיל :

א. נתחיל מהטיעון על פגיעה בזכויות הצאצאים בנישואי כהן ופסולה לו . אמש הבריקה במוחי מחשבה מדהימה שמרוב פשטותה לא חשבתי עליה עד היום . כשם שהחללה מנועה מלהתחתן עם כהן , כך הכהן מנוע להתחתן עם גרושה או חללה! אם נתעלם מהסטיגמה שכהונה היא מעלה ביוחסין והחללות פגם , נגלה שיכול להיות שהכהן 'אומלל' הרבה יותר מאשר החללה ! יש לבחון את הסטטיסטיקות , אבל לאור שיעורי הגירושין הגבוהים בחברה שלנו יתכן שיותר ממה שהחללה מוגבלת במציאת זיווג , הכהן מוגבל. ואם כך יתכן שכהן שנשא גרושה לא רק שלא פגע בזכויות צאצאיו , אלא שהיטיב עמם בכך ש'שחררם' מעול הכהונה . כלומר, אם אנו מסתכלים על 'פגם' ביוחסין אך ורק מההיבט של אפשרויות הזיווג הפתוחות בפני ה'פגום' , הרי שיתכן ש'פגם' הכהונה חמורה מ'פגם' החללות ! וממילא כל הטיעון בדבר פגיעה בזכויות הצאצאים פשוט אינה מחזיקה מים בהקשר הזה .


ב. עכשיו הבה נבחן את שאלת הפילוג לשני עמים בהקשר של נישואי כהן ופסולה . גם כאן הכתה במוחי מחשבה שלא חשבתי עליה עד היום . כשם שהכהונה עוברת בירושה אך ורק דרך הבנים , כך החללות עוברת בירושה אך ורק דרך הבנים . מה שזה אומר הוא , שכאשר כהן נושא גרושה ומוליד חללים הרי שאוכלוסיית הפסולות לכהונה גדלה בדיוק בשיעור שבה אוכלוסיית הכהנים הצטמקה ! כלומר , יש לנו כאן שני אוכלוסיות שאינן יכולות להתחתן זה בזה . במדה וכהן נשא פסולה לו הרי ששני האוכלוסיות כבר היו קיימות . האפקט נטו של נישואי כהן לפסולי אינו בהגדלת שיעורם של שני האוכלוסיות - שיעורם של שני האוכלוסיות ביחד באוכלוסיה הכללית נותר כמו שהיה! מה שקרה הוא שהיה מעבר מאוכלוסייה א' לאוכלוסייה ב' . האם מעבר זה טוב או רע ? זה תלוי אם אתה כהן או חללה (ובכל אחד מהם יש שיקולים לכאן ולכאן) . אם לא טעיתי כאן במשהו בסיסי , הרי שהאפקט נטו על עם ישראל הוא פשוט אפס!

ג. עכשיו לבעיית הממזרים . כאן הפגיעה בצאצאים היא משמעותית הרבה יותר , שכן הממזר אינו יכול להינשא כמעט לאף אחד . אבל יש לזכור נקודה חשובה , גם כאשר ממזר נישא בהיתר לממזרת או לגיורת נולדים ילדים ממזרים . אף אחד אינו מעלה על דעתו למנוע מממזר להינשא בהיתר בגלל שיש בכך פגיעה בצאצאיו . אמנם , על כך ניתן לטעון שנישואי ממזר לכשרה יוצרת ריבוי גדול יותר של אנשים אומללים מאשר נישואי ממזר לממזרת . מצד שני , ריבוים של האנשים האומללים מוריד במדת מה מאומללותם של כלל האומללים .

ד. לגבי יצירת שני עמים בנישואי ממזרים עם כשרים , גם כאן הבעיה משמעותית הרבה יותר שכן הממזרות עוברת גם מהאם וגם מהאב לכל הצאצאים . אם נניח שממזרים ינשאו אך ורק לכשרים הרי שאוכלוסיית הממזרים תגדל בשיעור הנדסי . במדת מה ניתן להקליש טיעון זה , שכן גם בנישואי ממזרים לגרים יש ריבוי של ממזרים . אבל ברור שבהתרת הרצועה , הגידול באוכלוסיית הממזרים משמעותית הרבה יותר .

ה. למרות האמור לעיל לגבי ממזרים הרי שיש לשקול את השיקול הבא : הדרישה מממזר שלא להינשא לכשרה , שקולה לדרישה ממנו שלא להינשא כלל . אין להעלות על הדעת שממזר חילוני ייענה לדרישה בלתי סבירה כזאת רק בגלל שכמה רבנים מערימים עליו קשיים ביורוקרטיים . סביר להניח שהוא ימצא כבר את הבן זוג שלו . מכיוון שכך , יש להניח שתרומת המדיניות הנוכחית לצמצום תופעת הממזרות הבאה כתוצאה מנישואי ממזרים לכשרים היא אפסית . התרומה היחידה שיכולה אולי להיות בנושא הזה , היא במניעת נישואי אשת איש . כאשר מדובר בעגונות , יש להניח כנ"ל שתרומת הערמת הקשיים היא אפסית . אבל אולי יש מניעה כאשר מדובר ברשלנות לשמה .

ו. לאור האמור לעיל הרי שהדבר היחיד שאפשר להצדיקו בנימוקים לא דתיים , הוא דרישה כלפי נשים שלא להינשא לפני שהתגרשו כדת וכדין . וגם בזה מוטל אולי על השלטון לבחון כל מקרה לגופו , בכדי לראות אם המדובר ברשלנות באי השגת גט או לא . כלומר , יש לקיים הליך שבו פסולי חיתון ו/או פנויות החפצות בכך יכולות לפנות מלכתחילה למסגרת נישואין אלטרנטיבית . לגבי נשים הנישאות בשנית , ההליך יהיה שהמדינה לא תקיים עבורם את המסגרות האלטרנטיביות עד שיציגו גט כדת וכדין בפני הרבנות או שישיגו אישור מיוחד מרשות המיועדת לכך , שתינתן להן אחרי שיתברר שהן אינן יכולות להשיג גט .

ז. כמו ברפואה , הדרך היעילה ביותר להתמודד עם תופעת הממזרות היא על ידי מניעה . אינני יודע אם יש סטטיסטיקות בנושא הממזרים ומה הם הגורמים הראשיים לתופעה . המניעה הטובה ביותר לאותו חלק מהתופעה הנגרם כתוצאה מנישואי אשת איש , הוא הימנעות מעריכת קידושין כדין עבור אלה שאינן יכולות או מוכנות לקבל על עצמן שלא להינשא בשנית בלי גירושין כדין גם אם הדבר ידרוש מהן לעמוד בעגינותן . כמדומני שבכה"ג , אם נישאה בנישואין אזרחיים אין צורך בגט , ויתקנו אותי הלומדים אם אני טועה . לגבי הגורמים האחרים , חינוך והסברה ועוד פעם חינוך והסברה . כולי האי ואולי וה' יגדור פרצות עמו בית ישראל . והנלע"ד כתבתי .

מציץ ונפגע,
דבריך מעוררים מחשבה, אולם רק הערה אחת לדבריך. כתבת:
אם אנו מסכימים שאין לכפות על שמירת שבת בתחום הפרט הרי ק"ו לזה
אבל יש מקום לפרוך את הק"ו, כי גם אם נניח ששמירת שבת היא ענין פרטי, פרט לכל מה שהועלה כאן ולדיני ערבות, נישואין אינם רק ענין פרטי. אני יודע שדעה זו נשמעת שמרנית, אך הנלענ"ד כתבתי.

ממללא
הערה שאיני יכול להמנע ממנה. נסח את הכותרת ביתד למקרה ונציג המפד"ל היה ראש עירית י-ם ולא כל בתי העינוגים היו נסגרים בשבת.

ממללא

א. ראשית , הדברים שלי נאמרו כתשובה לטענה שאין בכלל מקום לדון בנושא הכפייה הדתית . העובדה שכיום אין את הסוג הזה של כפייה אינה מבטלת את הצורך בדיון , מכיוון שבעבר הלא רחוק לא נמנעו מכפייה כזאת . התבטלות הכפייה מהסוג הנ"ל אינה כתוצאה מעדכון ההשקפה הדתית/חרדית בנושא אלא של גורמים אחרים (כמו התערבות בתי משפט וכדו') . בפוליטיקה כמו בפוליטיקה הכל פתוח והגלגל יכול להתהפך וממילא הדיון אקטואלי ורלוונטי כמו תמיד .

ב. ככל הידוע לי ישנם כל מיני דברים הפועלים בשבת (רשות השידור למשל) בהתאם לחוק . אני מניח שהמחוקק דאג גם להם וכמדומני שהעובדים יכולים לבחור להם את יום המנוחה שלהם . כאשר מדובר בשאלה של תחבורה ציבורית מדובר בסה"כ בהכנסת עוד דבר לתחום הנ"ל .

אריק

אם אתה מסכים אתי שהרציונאל למצב הקיים הוא דתי דיי .(אני עדיין תקוע פה בהדיפת הטיעון של ממללא למעלה שאין בכלל כפייה דתית במדינה)

יש לציין, כי ישנם מקרים בהם לא רק שהחוקים הדתיים לא עוזרים לשמירת המצוות, אלא שהם אף מזיקים להם
כגון:

1. החוק שמחייב נישואים אזרחיים, הינו למעשה חוק לריבוי ממזרים. לפי המקובל בהלכה כיום זוג שחי ללא קידושין לא נחשב לנשוי על פי ההלכה, ולכן אין בו מקרים של ממזרות (הדבר תלוי במחלוקת הרמב"ם והגאונים ואכמ"ל), כך שלמעשה עדיף יותר שזוג חילוני - שממילא מועד יותר לפורענות - יחיה ללא נישואים דתיים !

2. החוק שאוסר על תחבורה ציבורית בשבת גורם במקרים מסויימים לריבוי חילול שבת, היינו במקום שרק הנהג של האוטובוס יחלל את השבת, אנו גורמים לכל נוסע לחלל אותה על ידי נסיעה ברכב פרטי או במונית.

זאת ועוד, אפשר היה להתיר תחבורה ציבורית בה הנהגים הם לא-יהודיים, או על כל פנים רוב הנהגים הם כאלה, ואז גם היה נגרם פחות חילול שבת.

נראה לי שאנשים פשוט מקבלים כאכסיומה את ההנחה ש"החוקים הדתיים טובים ליהדות". אולם כאשר בוחנים את המצב רואים שהוא רחוק מלהיות כך.

מציץ,

א. כאשר הוקמה רשות השידור והחלה לשדר בערבי שבתות, ניסה מישהו למנוע זאת באמצעות עתירה לבג"צ שאכן נדחתה.

ב. הסטאטוס קוו והחקיקה הדתית נוצרו באוירה ציבורית ופוליטית מאוד מסויימת. הזמן שחלף מאז יצר מציאות אחרת לחלוטין ששנינו יודעים שרק תלך ותתמיד את אחיזתה ולא להיפך. לכן, החקיקה הדתית הולכת ומתמוססת.

ג. יש לי בעיה עם מה שנראה לי כנקודת המוצא שלך, והיא, שלא מוצדק לכפות דבר ברגע שקמצוץ דתיות נכרך בו. למשל, אינך מוחה על כך שעובד ישראלי לא יכול לוותר על זכותו לשכר מינימום או לימי חופשה אף אם הוא מוכן לוותר עליהם. ואולם, ברגע שמדובר ביום מנוחה, זה כבר כפייה דתית. זכות סוציאלית לא נפגעת רק מעצם היותה נובעת מאמונה.

איני טוען שיש איזו נוסחת קסם. כל הכרעה לכל כיוון פוגעת בזכויות מסויימות. הפוליטיקה מהווה בעיני את 'היד הנעלמה' וכוחות השוק שמניעים אותנו למה שמוסכם על כלל הציבור. זהו בעיני אחד מצדדיה היפים של הדמוקרטיה (ויש לה גם צדדים אחרים).

ב. יש לנו כנראה הערכות שונות לגבי מה עלול להיות בעתיד . אני בהחלט חושב שהמגמה יכולה להתהפך ונראה לי שיש סבות טובות לחשוב כך .

ג. נקודת המוצא שלי היא שכל כפייה חייבת בהצדקה . ההצדקה מקורה תמיד בצורך הרבים או בשמירת זכויות האזרח. לאזרח יש זכויות רבות אבל בין הזכויות האלה לא נמנית הזכות לראות אנשים בעלי אורח חיים שונה משלי חיים לפי אורח החיים שאני מאמין שהוא נכון .

יתכן שפספסתי כאן משהו , אבל נראה לי שכאשר ניתנת לעובד הזכות לבחור לעצמו האם הוא רוצה שיום המנוחה שלו תהיה בשבת או ביום חמישי אין זה פוגע בזכויות סוציאליות של אף אחד . בהנחה שיש מספיק עובדים המוכנים לעבוד בשבת ומכיון שבכל מקרה חייב המעביד לתת יום חופש לפי בחירת העובד , אינני מבין כיצד מתן אפשרות בחירה תפגע בסיכויי העסקתם של שומרי שבת . אולי אם תסביר לי אבין .

אופפפ, אני מתחיל להיכנע...

ובכל זאת, לגבי ב', אתה פרנואיד. אל תדאג. זה לא יקרה.

מציץ,
ראשית כל, העולם אינו מחולק לשומרי שבת ולכאלה שאינם שומרים אותה; קיימת קבוצה גדולה של אנשים השומרים באופן חלקי, או שאינם שומרים כלל אך מעוניינים לא לעבוד בשבת - למשל, כדי להיות עם המשפחה. החוק הקיים מגן על אנשים אלה; ברגע שהוא ישתנה, הם יהיו חשופים ללחץ כבד מצד מעבידים קיימים ופוטציאליים לעבוד בשבת בניגוד לרצונם. באותה מידה, אדם שירצה להתחיל לשמור שבת יתקשה לעשות זאת אם עד אותו רגע הוא יעבוד בשבת.

לגבי שומרי השבת עצמם, ברור שבאופן בסיסי, מעסיק מעדיף עובדים המאפשרים לו גמישות בסידור משמרות וימים, במילוי מקום וכיו"ב. לכן, מראש, מעסיק הפועל בשבת יתן עדיפות לעובדים שאינם שומרי שבת. מעבר לכך, לגבי שומרי השבת עצמם, העבודה במקום עבודה הפועל בשבת תיצור בעיות קשות. למשל, אתה מפעיל מכונות ייצור; אתה מתחיל תהליך מסויים ביום חמישי - כאשר ידוע לך שהוא יסתיים בשבת, ואז יהיה צורך בחילול שבת כדי לסיים אותו ולהוציא את החומר מן המכונה. אתה מנהל קבוצת עובדים - אתה עצמך אינך עובד בשבת, אבל אין לך ברירה אלא לתת הנחיות לעבודה בשבת. מה אתה עושה? סביר להניח שבשלב מסויים תנסה לחפש תעסוקה שאינה מחייבת אותך להתלבט עם מצפונך כל הזמן. בקיצור, יווצר מצב בו מקומות עבודה רבים יהיו מחוץ לתחום בפועל, גם אם לא בכוח, לשומרי שבת.

ועוד הערה: אתה מניח מצב בו יהיו תמיד די עובדים המעוניינים לעבוד בשבת. מי יהיו עובדים אלה? הרי כמעט כל אדם מעדיף להיות בשבת עם משפחתו וילדיו מאשר לעבוד. מכאן התוצאה ברורה - כמו במקרים אחרים, החלשים ישלמו את המחיר. מי שאין לו ברירה, מי שהתחרות על מקום עבודה היא קשה מבחינתו, שהשכלתו נמוכה וארנקו ריק - ייאלץ לעבוד בשבת; אלה שיש להם יימנעו מכך. אם זה נשמע מוכר, זה לא במקרה: אותה מתכונת חוזרת גם לגבי עבודה מתחת לשכר מינימום, העדרם של תנאים סוציאליים וכו'. במדינה בה רוב האוכלוסיה מעדיפה לשבות ביום מסויים, הגנה על הזכות לשבות ביום זה היא בהחלט בגדר זכות סוציאלית.

רב"צ,

1. אכן כדבריך לענין ממזרים. אבל ביטול הנישואין הדתיים עשוי להביא לריבוי נישאים בנישואין אזרחיים, שיתחייבו בג"פ כדמו"י, אבל לא יגיעו לזה, כי לא יהיו רשומים כלל כנשואים ברבנות. ועם זאת, כדכתבתי לעיל, עדיין אני סבור שראי לבטל חובת הנישואין הדתיים כמות שהיא היום, ואפשר להביא פתרונות אחרים.

2. קיום תחבורה ציבורית כדי למעט באיסורים נ"ל שגויה מבחינה הלכתית. איפכא, איני אחראי על מעשיו של היחיד (אלא מדין ערבות), אבל הנהג שנוהג בתחבורה ציבורית רשמית, נשמע לי פחות טוב. אם לא הלכתית, אז אתית.

ממללא,

דומני שההיפך. היתה החלטת ממשלה שלא יהיו שידורים בשבת, ועו"ד רסלר הגיש בג"צ נגד ההחלטה. כך דכירנא לי.




אוי לשכן ואוי לשכנו

גם וגם

ראשית כל , שים לב שלא דיברתי על התרת הרצועה מכל וכל אלא באופן ספציפי לגבי תחבורה ציבורית וכדומה .

נדמה לי שגם בארצות סוציאליסטיות מאד פועלת תחבורה ציבורית בימי המנוחה . וגם שם אנשים חפצים לבלות סופי שבוע עם משפחותיהם . האם זה אומר ששם משלמים השכבות החלשות את המחיר שלא יוכלו להיות עם משפחותיהם ביום המנוחה ? האם שם אין הגנה על כל אותם אנשים המעדיפים להיות עם משפחתם בסוף השבוע ? התשובה היא שמצד אחד מדובר בצורך גדול של הציבור ומצד שני הרי סוף סוף אין המדובר על שלילת יום המנוחה מכל וכל אלא במתן יום מנוחה אלטרנטיבי . בנוסף לכך מדובר רק במגזר קטן של המשק שפועל ביום המנוחה . וממילא ההשפעה על השכבות החלשות היא זניחה .

העלית את הענין של יתרון הגמישות . אינני בקי בחוקי העבודה , אבל האם לא ניתן לאזן יתרון כזה על ידי העלאת השכר לעבודה בשבת ?

כמו כן , הרי יש בארץ ציבור גדול של מוסלמים (אולי לא קטן מציבור שומרי השבת) שדוקא מעדיפים לא לעבוד ביום ששי , מה אתם ? האם אין במצב הקיים משום פגיעה בהם לא פחות ממה שיהיה פגיעה בשומרי שבת אילו המצב ישתנה ?

ואולי על ידי מתן אפשרות לנהגים מוסלמים להחליף נהגים שומרי שבת בשבת שבתורם יחליפו אותם ביום ששי , אנחנו דוקא מטיבים עם כולם .