מצו"נ,
אכן, לא קראתי בעיון מספיק, ולא שמתי לב שהתייחסתם ספציפית לנושא התחבורה הציבורית בלבד. צר לי. יתכן שאזכור רשות השידור בלבל אותי (אגב, שמא ידוע לך מכוח מה משדרים גל"צ וגלגל"צ בשבת? והרי זה חילול שבת שלא לצורך מבצעי). התייחסתי יותר למה שקורה בתחום התעשיה, שהוא מוכר לי יותר.
בכל זאת אתייחס לכמה נקודות גם בעניין זה. יום מנוחה אלטרנטיבי אינו משמש תחליף ראוי לשבת, שהרי אם חפץ אדם לבלות עם ילדיו, או סתם עם חברים וקרובים שיום המנוחה שלהם הוא שבת (והרוב יהיו כאלו) לא יועיל לו יום מנוחה באמצע השבוע. לגבי המוסלמים, ע"פ חוק הם אינם מחוייבים ליום מנוחה בשבת (אם כי איני בטוח אם החוק מחייב לתת להם יום מנוחה בשישי - דומני שכן), וממילא המצב הקיים אינו מהווה פגיעה בהם. לגבי הגמישות, אינני בטוח שניתן לחייב מעסיק לשלם שכר גבוה יותר בשבתות וחגים, אך בכל מקום עבודה הפועל בהם שאני מכיר (מפעלים, בתי חולים, אבטחה וכו') אכן משולם שכר גבוה יותר עבור עבודה בשבת - בד"כ 150% או 200%. למרות זאת, זה לא יפתור את שאלת הגמישות. זאת משום שברגע שמעסיק החליט שכדאי לו לשלם את העלות הגבוהה יותר עבור תפעול העסק בשבת, אין זה משנה לו מי יעשה זאת; זה שעובד בשבת אינו מקבל שכר בסיסי גבוה יותר, אלא רק תוספת עבור העבודה. לכן, העלות להסיקו בימות החול זהה לזו של שומר השבת, ולגבי ימים אלה אין הבדל ביניהם מבחינת המעסיק; ההבדל הוא בכך שהעובד בשבת נותן אפשרות לתפעל בשבת, וזה שאינו עובד בשבת אינו בעל היתרון הזה. לכן תוספת המשכורת משפיעה על המוטיבציה הכללית של המעסיק לפעול בשבת, אך לא על הבחירה בין עובדים - שתמשיך להיות מוטה לטובת מי שאינו שומר שבת.
אגב, תחבורה ציבורית בשבת, אם תופעל ע"י "אגד" ו-"דן" תיצור בעיה לחברים הדתיים בקואופרטיבים, מאחר ובהיותם בעלי מניה הם נוטלים חלק בחילול שבת כבעלים.
אם כן, עדיין נשאלת השאלה: האם בהתחשב בבעיות שפירטתי יש לאסור הפעלה של תחבורה ציבורית, ולמנוע את חופש התנועה מרבים? זו אינה שאלה קלה, ואין לי עליה תשובה ברורה. אכן, הפגיעה אם תופעל תחבורה ציבורית היא במגזר מצומצם, והנהנים הם מגזר נרחב, ומה גם שהם שייכים, ככלל, לשכבות החלשות יותר; ובכל זאת, טיעון דומה יכול להכשיר גם את השרץ של רמיסת החוק המתבצעת באין מפריע בעשרות מרכזי קניות לאורך כל כביש רענן בארץ, ואשר בהם קונים עשרות, אם לא מאות, אלפי ישראלים מדי שבת. גם כאן יש הרבה יותר נהנים מאשר נפגעים. נכון, מצד שני, שהפגיעה במי שאינו מסוגל לנוע ממקום למקום בשבת חמורה יותר מאשר במי שאינו יכול לנסוע לקניון בצומת הקרוב ולבזבז שם את כספו. בקיצור: אין לי תשובה טובה, אבל נראה לי ששינוי במצב יכול להתבצע רק במסגרת של מהלך כולל שיסדיר את כל הנושאים האלה (במלים אחרות, אמנה חברתית) ויקבע באופן חד משמעי את הגבולות של תהליך הכרסום - שאם הוא הפיך ואם לא, הרי הוא מתרחש במהירות לנגד עינינו.
אגב, שים לב שלא העלינו כאן את הטיעון הקלאסי של "הפרהסיה של מדינה יהודית", וצריך עיון אם זה מחיסרון שמוצאים אנו בטיעון, או מכך שאיבדנו את הרגישות שהיתה לפני דור אחד למהותה של מדינה יהודית ואימצנו סוג של תפיסה של "מדינת כל אזרחיה" שבה הקריטריון היחיד הוא הפגיעה בזכויותיהם של יחידים או קבוצות של יחידים.
 |
|
|
