מיוחד - /שמוסען של ראש ישיבת גור שפת אמת

התפרסם בהצופה





בסוד שיח אדמו''רים
כל חלב ל ה'"
[מתוך דברים שנאמרו מפי ראש ישיבת "שפת אמת", הגאון רבי שאול אלתר שליט"א]
שבועות הוא יום גדול, זמן מתן תורתנו, והוא ג"כ יומא דהילולא של האדמו"ר מגור בעל ה"אמרי אמת" זי"ע. כ"ק אאז"ל (אדוני אבי זכרונו לברכה), האדמו"ר מגור בעל ה"פני מנחם" סיפר לי כמה פעמים מעשה מופלא מאביו ה"אמרי אמת". בר המצוה של אאז"ל היה בסוף חודש תמוז תרצ"ט, כמה חודשים לפני מלחמת העולם השניה. בתקופה שאחרי בר המצוה הרגיש אאז"ל שה"אמרי אמת" רוצה לפייסו עבור דבר מה, ומחפש להפיס דעתו בכל מיני דרכים. הוא קנה לו חומשים יקרים יותר וכדומה. אאז"ל לא ידע מדוע רוצה הוא לפייסו, ולאחר זמן נודע לו של"אמרי אמת" היו תפילין יקרות מאוד. תפילין של רבי משה פשעוורסקער. גדולי החסידות עוד מדורות קודמים החשיבו מאוד תפילין שכתב ר' משה והיו מוכנים לשלם כל הון דעלמא בכדי להשיגם, והפליגו מאוד בגודל קדושתם, וה"אמרי אמת" רצה ליתנם לאאז"ל בהגיעו למצוות. אלא שזמן מה קודם בר המצוה בא יהודי עני ל"אמרי אמת" והתאונן בפניו שאין לו תפילין, או שתפיליו נגנבו או מסיבות אחרות, וה"אמרי אמת" נתן לו את התפילין של ר' משה, ועל כך חיפש להפיס דעתו של אאז"ל, על התפילין שלא קיבל. מעשה דומה היה גם לאחר פטירתו של השפ"א (האדמו"ר מגור בעל "שפת אמת") זי"ע. יהודי אחד בא ל"אמרי אמת" והתלונן שאין לו תפילין ונתן לו ה"אמרי אמת" את התפילין של אביו השפ"א שנפלו בחלקו בירושה. כשהתפלאו בני המשפחה על כך ושאלהו מדוע היה צריך לתת דווקא תפילין יקרות אלו, הלא העני היה מסתפק בתפילין אחרות פחות חשובות, ענה להם ה"אמרי אמת" בדברי הרמב"ם (סוף הלכות איסורי מזבח) שהיו רגילים על לשונו, שהאדם צריך להביא קרבנו מן היפה והמשובח ביותר, והוא הדין בכל דבר שהוא לשם אדון הכל הטוב שיהיה מן הנאה ומן המשובח וכו'. האכיל רעב יאכיל מן הטוב והמתוק שבשולחנו, כסה ערום יכסה מן היפה שכסותו, וכן הוא אומר (ויקרא ג' ט"ז) כל חלב לה'.ולכן, כשבא לפני יהודי ומתאונן שאין לו תפילין מחויב אני ליתן לו את התפילין היקרות והחשובות ביותר שברשותי, כדי לקיים כל חלב לה'.
ולכאורה המעשה הוא פלא, ה"אמרי אמת" הרי לא היה צריך את התפילין כדי להרויח ממון. הוא רצה לתת אותן לבנו שהוא מחויב בחינוכו כדי שיקיים מצות תפילין באופן נעלה יותר, והנשמה שבמוחו ותאוות ומחשבות ליבו יומשכו לעבודתו יתברך בבחינה יותר גבוהה, ומסתמא אילו היה נותנן לו, היה גם מזהירו שלא יפרסם הדבר מחשש יוהרא וטעמים אחרים, וא"כ מדוע נתן אותם לעני שלא היו לו תפילין הרי גם בנתינתו אותן לבנו היה מקיים מצוה רבה, מצות חינוך "ושננתם לבניך", וגם על מצוה זו נאמר: "כל חלב לה'", שתהיה מן הנאה והמשובח, והיה לו להשאיר תפילין אלו אצלו ולתת לעני תפילין פשוטות. ואילו רצה להנותו בממון יכול היה ליתן לו מעות שיעור שווי התפילין וגם בזה היה העני מרוצה דיו. ובאמת במעשה השני עם התפילין של השפ"א (ה"שפת אמת") סופו של דבר היה שאחד מבני המשפחה הלך ופדה את התפילין מאותו אדם בממון רב, וגם במעשה השני המקבל רצה למכור את התפילין אלא שבתוך כך פרצה המלחמה ולא עלתה בידו למוכרם, והוכיח סופם על תחילתם שלא היה להם עניין בגודל קדושתן של התפילין, אלא בשווי הכספי הרב שלהם, וא"כ עדיף היה אילו ה"אמרי אמת" היה נותן תפילין פשוטות ומעות בשיעור שווי התפילין, ואת התפילין החשובות היה משאיר אצלו כדי ליתנן לבנו. שכן, היה לו עניין בגודל קדושתן של התפילין ובפעולה שיפעלו אצלו, וזו עדיפא. לנצל את התפילין למטרה האמיתית לשמה נכתבו, לשעבד תאוות ומחשבות ליבנו, וזוהי תימה רבה.
ונראה בביאור הענין, אדם שנותן לבנו תפילין חשובות ויקרות, אף אם כוונתו טהורה, כדי שיגיע הבן לדביקות והתקשרות לקב"ה בבחינה גבוהה ואין כוונתו להתפאר ולהתיהר ח"ו, מ"מ מעורבת במעשה איזו שהיא נגיעה עצמית, דקה מן הדקה. שאחרי ככלות הכל בנו הוא, עצמו ובשרו. אך כשנותן הוא את התפילין לאחר שאין לו שייכות עמו, כאן נתעלה הוא מעל כל הנגיעות העצמיות והחשבונות האישיים, ורק את רצונו של מלך מלכי המלכים מקיים הוא במעשה זה ולא את רצונו שלו כלל. זו היא קבלת עול אמיתית, ובזה ייקרא האדם עבד נאמן לקב"ה, למסור הכל להשי"ת ללא שום נגיעה אישית וללא שום חשבון. ואעפ"י שבמעשה זה נראה לכאורה שאחרי הכל החשבון הוא צודק, ועדיף לתת את התפילין למי שיודע להעריך את גודל קדושתן ותהיה לו מהן את התועלת האמיתית, נראה שה"אמרי אמת" רצה להרגיל עצמו בכך לא לערוך שום חשבון ולמסור הכל להקב"ה. שכן, אדם שמתחיל לערוך חשבונות אף אם בתחילה החשבונות אכן צודקים ואמיתיים, בסופו של דבר יסמא היצר את עיניו ויביאהו לבקש חשבונות רבים, משאות שווא ומדוחים, ויטהו לגמרי מדרך הישר. ועל כן, צריך האדם להרגיל עצמו מתחילה לא לחשב שום חשבון שיש בו משום כניעה עצמית, רק לעשות רצון הבורא ית' בפשטות ובתמימות ובקבלת עול, וכדאיתא ב"אמרי אמת" (שבועות תרע"א דיבור המתחיל ביום) מלכותא דשמיא כעין מלכותא דארעא. שכמו מלכות הארץ עושה כעין מלחמה גם בשעת שלום בכדי לדעת איך ללחום כשתבוא עת מלחמה, כן בקבלת עומ"ש (עול מלכות שמיים) צריך להרגיל עצמו במסירת הנפש. נפש מלשון רצון, להתעלות מעל כל הנגיעות העצמיות, ולכן אף שבמעשה זה כשלעצמו היה החשבון צודק, לא רצה ה"אמרי אמת" לערוך שום חשבון כדי לקבוע בעצמו מידה זו, שכשמגיע מצב כזה של חשבון אישי מול רצון השי"ת, צריך למסור נפשו ורצונו להשי"ת. "כל חלב לה'", בבחינת הקדמת נעשה לנשמע. לא לערוך שום חשבון אלא לעשות ככל המצווה. ואף שאין לנו השגה כלל וכלל במדריגתו של ה"אמרי אמת" זי"ע, זהו מה שנוכל אנו ללמוד ולהבין ממעשה זה. מה שלמד כ"ק אאז"ל מהמעשה אינני יודע, הוא סיפר זאת מבלי להוסיף שום פירוש מעצמו וגם לא שאלתיו על כך, אבל נראה שזה מה שאנו צריכים ללמוד וליישם.
ויתכן שהמוסר השכל שנשאר לנו ממעשה זה והלימוד שנוכל ללמוד ממנו, (אם נלמד זאת היטב לכל ימי חיינו), לדעת איך ניגשים למצוות ללא שום חשבונות, הוא (במידה מסוימת) הרבה יותר חשוב וגדלה מעלתו ממעלתן וחשיבותן של התפילין שכתב ר' משה פשווערסקער.

האומנם האישיות מערובת בפוליטיקה, או שמערבים אותה?

בוגי

אתה רואה, אפילו לא ידעתי שיש כאן פוליטיקע...

על כל פנים, אני סבור שהנושא הוא חשוב. ולוטו ודאי יהיה מה לומר בנושא זה!

בוא נעמיד פנים שהדובר אינו אדמור או מועמד לאדמור בן זמננו, אלא מישהו אחר. בסדר? עכשו בוא נתחיל לדון.

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

ממתי אין ללמוד תורה מפי אנשים המעורבים במאבקים פוליטיים ?

אין בעיה בדברי תורה מאף אחד. אבל כאן הכותרת אינה על דבר התורה אלא על המחבר שלהם ואשרי מי שיכול להיתמם ולא להיצרם!

בוגי

אתה צודק. מי שהביא את הכותרת אכן נתן מקום להבין שמדובר בפוליטיקה.

אבל איננו צריכים להניח לניסוח שלו לקבוע עבורנו.

לשם כך יש לנו מפתחות ואפילו פורום מפתחות, ומקומו של האשכול הזה ייקבע לא לפי השיוך שביקש פותח האשכול (אולי) לתת לו, כי אז הוא היה נמחק או ננעל, אלא לפי הנושא המעניין ביותר שהעלה - האם יש מקום לרצונות אישיים ולהעדפה משפחתית בתורה.

ואני וכולנו נשמח לשמוע את דעתך בזה. שהרי אין מי שמטיל אימה על בוגים, והם יכולים להביע דעתם בצורה ברורה מאין כמוה...



שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

מיימוני,
יש פוליטיקה ויש פוליטיקה. כאן מדובר בגור, כך שהחרב המתהפכת תתנופף גם מעל אשכול תיאולוגי מופשט שכזה. עדיף לנסח את שאלותיך במנותק מהדובר. ואין חכם כבעל נסיון.

אידך גיסא

אידך

כבר רמזתי לעיל שהאשכול כולו עלול להימחק בפתאומיות...



ואנו עדיין זוכרים את הסיפור שהיה אז... כמעט הגענו למסקנה שאסור לנקוב בשם המפורש של ג...

אבל זה עבר. אני ממתין אם כן לדיון בשאלה שהצגתי: מהיכן מתפתחת הגישה שאדם צריך לכלות את רצונותיו האישיים כדי לעשות את רצון ה', מה שאפשר לכנות "קנטיזציה" של הרצון?

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

מיימוני

לגבי הפרדוקס בביטול כל הרצונות , הדבר נדון הרבה בספרי חסידות . רמ"מ מויטעבסק כותב באיזשהו מקום שבכדי להגיע למדריגת 'לשמה' יש צורך לעבור שערי מוות . 'לשמה' בחסידות פירושה ביטול כל הרצונות העצמיים . ההסבר המקובל הוא ש'מתוך שלא לשמה בא לשמה' וזהו אכן מדריגה שאין אדם מגיע אליה באופן טבעי אלא שעל ידי השתדלותו הוא יכול לזכות לסיוע דלעילא .

מייציץ

לא ענית לשאלת רבינו מדוע הרצון לתת את התפילין לאדם זר כפי הסיפור איננו רצון שצריך לבטלו ..

הרצון הזה אינו רצון הבא מתוך האדם מאחר ומדובר באדם שהוא מרכבה לשכינה .

מציץ



אי הכי (=אם כן)

אז גם אם האדמור נותן את התפילין לבנו, הוא מקיים בזה רצון האלקים, מפני שהוא מרכבה לשכינה...



שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

מימוני ואידך היקרים,

חזרתי רק לרגע, לא בכדי להוכיחם על פניכם, אלא בכדי להעמידכם על טעותכם.

אל תשוו בין אז לעכשיו.
כל דיון שהוא על דרך החיוב, ובטח על דבר תורה, ובטח כשאין בו זלזול , או סילוף עובדות, או סתם הפצת שקרים,

מבורך הדיון, ומבורך המשתתף בו.
והנה אתם יודעים כהרגלכם בזמן רצונכם להניח בצד את המוץ, ולדון רק בתבואה.

חזקו ידידי.

אני חוזר למאורתי, אבל תמיד עוקב אחריכם בהתענינות ובהנאה. (להוציא במקרים שמושחלים דברי אפיקורסות)

[אופס] ממש "דיון בהסכמה " [].