המציל נפש שלא מישראל

עד שאתה דן אם כאילו קיים עולם מלא, יש לדון אם בכלל מותר להצילם (אם לא משום איבה). ז"ל הרמב"ם פ"ד מרוצח: "אבל הגויים שאין בינינו וביניהם מלחמה, ורועי בהמה דקה מישראל וכיוצא בהן--אין מסבבים להן המיתה. ואסור להצילן אם נטו למות, כגון שראה אחד מהן שנפל לים אינו מעלהו שנאמר "לא תעמוד על דם ריעך" ואין זה ריעך."

יצחק

מתי תתחיל להרוג את חייבי המיתה לפי הרמב"ם המצטט את התורה שבע"פ העתיקה?

כמדומני שיש מאמר של א"א אורבך בו הוא טוען שהנוסח המקורי הוא 'כל המציל נפש אחת וכו'' בלא 'מישראל' .

יצחק יונתן

אותם ספיקות יש להעלות גם לגבי יהודים שאינם שומר תו"מ .

מיימוני,
בכתב יד קאופמן של המשנה (כתה"י המלא הטוב למשנה) אין מופיעה המילה "מישראל". כלומר: "כל המציל נפש אחת כאילו הציל עולם ומלואו". נוסח זה נחשב לנוסח טוב ומדויק יותר, והמחקר טוען היום (ולא ידוע לי על מחלוקת בעניין זה כלל) שהמילה המצמצמת "מישראל" נוספה מאוחר יותר.

ברור, שההבדל בין הנוסחים הוא קריטי ומשמעותי מבחינה ערכית, מוסרית ודתית:
האם צלם א-להים קיים בכל בני ובנות האדם (ללא הבדל דת, מין וצבע), ועלינו לשמור על חייהם ועל כבודם, או שמא רק אחינו בנ"י הם בכלל "צלם" ואין להצילם בעת שיזדקקו לכך?

******
מציץ,
שלחתי לפני שראיתי הערתך.

תוקן על ידי - אמשלום - 02/05/2004 19:18:41

יצחק יונתן

בוודאי ידוע לך החילוק המפורסם שעשה המאירי בין גויים של זמן מתן תורה, שהיו עובדי אלילים, שטופים במידות רעות, ולא היתה להם מסגרת חינוכית וקהילתית שתאפשר חיים מתוקנים - לבין גויים של זמנו, שבהם לא נאמרו דינים אלו.

אמנם, לפי המאירי אולי יהיה הכלל שגם המציל נפש אחת כזו כאילו הציל עולם מלא.

אמנם, אוסיף שתי נקודות:

א. בן עזאי אומר, בצלם אלקים עשה את האדם, זה כלל גדול מכללו של רבי עקיבא על ואהבת לרעך כמוך. את היהודי לא נאמר אלא את האדם. וגם גוי בכלל זה. ואמר רבי מאיר כי אפילו גוי ועוסק בתורה הריהו ככהן גדול. ולא לך צריך להביא מקורות אלו.

ב. נראה שצריך להציל חיי אדם גם אם אינו יכול להעמיד ולדות. לשון אחר: הערך העצמי של חיי אדם אינו קשור ליכולתו להעמיד עולם מלא של דורות וצאצאים.

בשתי גישות אלו ביקשתי לבחון את הנושא.

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

אמשלום וכל מי שלפניה

שלחתי את הודעתי לפני שראיתי את הודעתכם

(גם איטיות של ניסוח וגם איטיות משגעת של הייד פארק).

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

אכן, ספק גדול האם האמירה המקורית כללה את המילה "מישראל", וקיימים נוסחים כאלה וכאלה במקורות שונים.

השאלה האם מותר להציל ישראל שאינו שומר תו"מ היא, לכאורה, רצינית יותר מאשר אם מותר להציל גוי (לפחות שאינו עובד ע"ז), הואיל ובישראל כזה שייך דין של מורידין ואין מעלין, ובגוי, אף אם אינו בכלל רעך ואין אתה מצווה להעלותו, הרי אין זאת אומרת שמצווה אתה שלא להעלותו. בכל אופן, לדעתי, פשוט בתכלית הפשטות שמצילים כל אדם, ובוודאי לא גורמים חלילה למוות; כך מסתבר מן המוסר הפשוט (וכבר אמר הרב קוק שכל יראת שמיים הפוגעת במוסרו הטבעי של האדם היא ירא"ש פסולה), ואף מקורות ניתן למצוא לכך, לאלה שחושבים שיש צורך במקורות לעניין כה ברור מאליו.

גם וגם וכל החדשים יחסית בפורום

בשעתו הועלה אשכול עם השאלה אם מותר לחלל שבת כדי להציל גוי.

מה תאמרו בזה?

לינקזעצער? אייך ואייהו?

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

גו"ג



לדבריך התכוונתי . כאשר ליהודים יש קורטוב של רצון טוב הם יודעים כבר להסתדר עם המקורות , וכמו שאומרים בל"א 'וואס סי שטייט לאז שטיין' .

מיימוני ושאר החברים המגיבים,

לא שכחתי את דברי המאירי, ואף לא את מימרת ר"מ. ועדיין אין צורך לפרש כי אין דברי אגדה עוקרים הלכה (ואם בתירוצים חפצה נפשך, נוכל להעמיד את דברי ר"מ בגוי שקבל עליו שבע מצוות), ולא דעת יחיד בראשונים מייתרת את דברי כל שאר הראשונים שלא הזכירו חילוק זה כלל.

בניגוד לעמדתם של כמה מן הכותבים לפני, אינני סבור כי התושבע"פ היא כחומר ביד היוצר בידינו כך שנוכל לקבוע את המסקנה הרצויה לנו על פי הערכים שאנו חפצים ביקרם ולעוות את הכתובים והגמרות לכוון הרצוי. אי לכך, תשובה לשאלה המוצבת בראש האשכול צריכה להתחשב בקונטקסט ההלכתי בו נאמר המאמר הנ"ל.

אכן, דין מורידין ואין מעלין בישראל מומר אף הוא ראוי לדיון נפרד, אולם שונה הוא לחלוטין מן השאלה העומדת בפנינו. דין מורידין ולא מעלין בישראל הוא חריגה מן הנורמה של "לא תעמוד על דם רעך" לצורכי הרתעה. אי לכך, כתבו האחרונים (החזו"א ועוד) כי דין זה אינו נוהג כאשר אין ההרתעה אפקטיבית.

לעומת זאת, דין אין מורידין ואין מעלין האמור בגוי אינו עונש או הרתעה ולא קרב זה אל זה. (אמנם יש לדון לפי השיטות שיש איסור להעלותם -- כשיטת הרמב"ם הנ"ל ודלא כדברי גו"ג לעיל -- איסור זה מנין ואין כאן מקומו)

על כן לטעמי אין להתעלם מן הדיון המפורש בחז"ל בשאלה זו. תמהני על אותם הכותבים שטענו כאילו אין צורך במקור לחובה מוסרית פשוטה זו. הא ניחא אם חז"ל היו שותקים מדין זה יכולנו לומר כי אכן חיוב הצלת גוי פשוט ואין צורך לדון בו. דא עקא מה דפשיטא לכו, פשיטא לחז"ל להיפך. אדרבא, אם יש מקור הלכתי המחייב להציל גוי שלא מטעם דר"ש יופיע מייד ונוכל לעמת אותו עם הסוגיא בע"ז ופסק הרמב"ם, כדרכה של תורה.

אכן, לדעת המאירי, (אם אכן נאמרו הדברים שלא מחמת המציק גרידא, וכמדומה שכבר נידון ענין זה בפורום) יש מקום להסתפק.

בעניין חילול שבת כדי להציל גוי

אין לי כרגע את המקורות לידי, אבל זכור לי שהרב עובדיה פוסק להתר (בניגוד למשנה ברורה), אולם לא דווקא מטעמים "הומניים", אלא מצד זה שאם לא נציל את הגוי, הדבר עלול לגרום לשנאה גדולה מצד הגויים כלפי היהודים, כך שלמעשה יש כאן מצב של פיקוח נפש של יהודים שדוחה שבת !

ברם, הרב ווינברג (בעל השרידי אש) כתב כבר בזמנו את אותו היתר, אולם הוא הוסיף על כך הערה אישית, שצר לו שהוא נאלץ להשתמש בטענה מסוג שכזה, במקום פשוט להתיר מצד שמדובר על הצלת חיי אדם. (כתבתי מהזכרון, ייתכנו אי-דיוקים)

דבר זה מעורר שאלה חשובה מאוד, אם כיום התודעה המוסרית שלנו היא כזאת שאין להפלות גוי לרעה, האם דבר זה אמור להשפיע על הפסיקה ההלכתית ?

מה עדיף, האם יותר טוב להשאיר את ההלכה כפי שהיא - כמו שעשה המשנה ברורה; או לשנות את ההלכה אך להעניק לה טעם פורמלי שלכאורה צמוד לגדרי ההלכה - כפי שעשו הרב ווינברג והרב עובדה; או פשוט לשנות את ההלכה מטעם השינוי שחל בתודעה שלנו ?

חשוב לזכור, בזמן בית שני היה אסור לחלל שבת אפילו כדי להציל יהודי, ורק בזמן החשמונאים החלו לעשות זאת (כמובא בספר מקבים). כך שלכאורה כמו שבעבר שינו את ההלכה בגלל השינוי שהיה בתודעה הערכית של עם ישראל, הוא הדין שבימינו הדבר יכול להתרחש ביחס לגויים ?

[מיותר לציין, כי כל הנאמר לגבי "שינוי ההלכה" הינו אך ורק לעיון, ולא למעשה. תפקיד זה מוטל כעל כתפיהם של פוסקי ההלכה. ואני רק באתי לעורר את תשומת הלב לנידון]

יצחק יונתן

אין המקורות לפני ברגע זה , אבל אם אינני טועה הרי שישראל מומר דינו כגוי לכל דבר (ואף חמור יותר שאין מקבלין ממנו קרבנות או צדקה ועוד ועוד ) . וממילא כל מה שנאמר לענין גויים יפה גם לגבי ישראל שאינם שומרי תו"מ . העובדה שאין מקפידים בהלכה מפורשות אלו הוא בגלל שאכן אכן גם אצל החרדים לדבר ה' ההלכה היא כחומר ביד היוצר כאשר יש משהו שמתנגש עם הרגשות הבסיסיות .

כאשר ניגשים להלכות אלו ביחס ליהודים הרי שהגישה היא מלכתחילה שלא יתכן שיחולו דינים כאלו בימינו . כאשר ניגשים לאותם שאלות ביחס לגויים הגישה שונה (בעברית פשוטה קוראים לזה גזענות ואין כאן שום תירוץ של הסתתרות מאחורי מקורות).

ולהרחבה מומלץ לעיין בספר 'משנאיך ה' אשנא' (או אולי יש לזה שם מלבב אחר ?)

ועוד , סיינפלד הביא כאן פעם מכתב שכתב הרב ויינברג שבו טען שהגיע הזמן לקבוע שכל אותם הלכות מפלות ביחס לגויים אינן תקפות בימינו . מלים פשוטות וישירות מפי רב יר"ש שבהקשרים אחרים(הפקעת קידושין וכו') גם הוא טען שאין התורה כחומר ביד היוצר לשנותה .

אולי יש כאן משהו מיוחד ? אין המדובר ב'ערכים שאנו חפצים ביקרם' אלא במוסר בסיסי ופשוט התוחם את הקו בין מי שנמצא בצד הטוב לבין מי שנמצא מהעבר האחר .

מציץ, הספר שהזכרת אינו מוכר לי, אולם לעצם דבריך כבר הזכרתי את דברי החזו"א ודעימיה שהסבירו בסברא המתקבלת על הדעת מדוע לא שייך דין מורידין ולא מעלין במומרי ישראל של זמננו. במקום להלין על אג'נדות נסתרות, אזור כגבר חלציך והסבר לנו, על פי המתודות הנהוגות בעולם ההלכה (היינו, בין השאר, תוך התחשבות בפסיקותיהם של גדולי הפוסקים בדורות שלפנינו), מניין נולד בזמננו חיוב להציל גוי, שלא היה קיים בזמנו של הרמב"ם למשל.

אינני זוכר את המכתב הנ"ל (קישור?), עכ"פ הטיעון שאתה מציג מניח כי אכן מדובר במוסר פשוט וכו' וישאל השואל אם אכן כה פשוט הוא, מדוע לא היה פשוט לחז"ל או לרמב"ם. שמא אין זה מוסר פשוט, אלא כללי מוסר זה המקובלים בזמן ובמקום נתונים בלבד. על כן אינו אלא "ערכים שאנו חפצים ביקרם" ללא שום תוקף אוניברסלי כפי שנרמז בדבריך.

זאת ועוד, דווקא משום שאתה טוען כי כללי התנהגות אלה הם אוניברסליים, מתחזקת השאלה מדוע חז"ל חשבו אחרת. במילים אחרות, מוכח מכאן כי אחת משתיים, או שכללי המוסר הפשוט שלך לא היו מקובלים על חז"ל (ואם כן אולי אינם פשוטים אחר הכל), או שהם ז"ל סברו כי אף שהם כללים נאים אינם מחייבים את ההלכה. בין כך ובין כך אינני רואה סיבה לשנות מפסקם.

יודגש כי אינני טוען כי מוסר יחסי לזמנו ומקומו הוא מיותר או חסר תוקף, אך מאידך אינני רואה מדוע יש להכפיף את התורה לערכים כאלה שהיום כאן ומחר בקבר.

תוקן לאחר קריאת הודעתו השניה של מצו"נ

תוקן על ידי - יצחק_יונתן - 02/05/2004 21:04:29

מציץ ונפגע

אכן,הנוסח בירושלמי הוא:

"לפיכך נברא אדם יחידי בעולם ללמד שכל המאבד נפש אחת מעלין עליו כאילו איבד עולם מלא וכל המקיים נפש אחת מעלין עליו כאילו קיים עולם מלא"
(ירושלמי סנהדרין פ"ד ה"ט)

לעומת הנוסח בבבלי שבו הוסיפו "מישראל":
"ללמדך שכל המאבד נפש אחת מישראל מעלה עליו הכתוב כאילו איבד עולם מלא וכל המקיים נפש אחת מישראל מעלה עליו הכתוב כאילו קיים עולם מלא"
(בבלי סנהדרין לז ע"א)


תוקן על ידי - הבאבא_תור - 02/05/2004 21:08:43