מוקדש לאיקה שהעירה באשכולי על שכר ועונש אם מועיל או מזיק יותר...
נגיד אדם שמשום מה מותר לו (פיקוח נפש פיזי, נפשי, חינוכי וואט עבער..) לעבור על מצוה מהמצוות ויש לו ברירה לעבור על מצוה מדאורייתא בצנעא או על דרבנן בפרהסיא, מה עדיף?
נשלח ב-3/5/2004 00:28
ומה תגיד על באבות שמעדיפין לעבור על דאורייתא בפרהסיא
ולא לשם שמים?
נשלח ב-3/5/2004 07:54
בוגי
אני מכיר משנה. המאכיל איסור דרבנן את לקוחותיו, אינו מחזיר להם את הכסף. המאכיל אותם באיסור מהתורה, מחזיר להם את הכסף, אף על פי שאכלו ושבעו, כיון שהנפש משקצת את האיסור (ולא מתכונתו המיוחדת של היהודי, שכן אמרו: לעולם יאמר אדם רצוני בבשר חזיר, אלא שאבי שבשמים אסר עלי, אלא מחמת ההרגל התרבותי).
לפי זה, ברור שמוטב לו לאדם לאכול איסור דרבנן מאשר איסור דאורייתא.
יש לעיין אם עושה את האיסור בפרהסיה ואין יודעים על אונסו, והרי יש כאן גם בושה וגם חילול ה', לעומת עשיית איסור מן התורה בצנעה, שאינו צריך להתבייש מאחרים. ועם כל זאת, כמדומה שגם על זה נאמר ש"אין עצה ואין חכמה נוכח ה'", ומוטב שיעבור על איסור דרבנן ולא דאורייתא.
הנראה לפי עניות דעתי כתבתי. ובוודאי שיש כאן רק כלל, והכל תלוי בפרטים.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
נשלח ב-3/5/2004 09:26
מיימוני ובוגי,
מהבנתי את תורת [ליתר דיוק אסכולת] הבוגיזם, נראה כי עצם האפשרות לשאול את השאלה נובעת מההכרה של רעיון "יהודי בצאתך ואדם באוהלך" כשהכוונה היא שעיקר קיום התורה [בחלק הריטואלי ולא האתי] הוא למען המשמעת המשרתת את הפנמת החלק האתי [קשור גם לאשכול בין אדם לחברו ולמקום], לכן ראוי לכאורה לדון על כל מצוה ומצוה בנפרד.
כללית כבר העירו שישנן מצוות דרבנן החשובות ממצוות מהתורה ע"פ גמ' סוכה ט"ז [בערך, מסתברא ].
נשלח ב-21/7/2004 03:54
מימוני
מה שייך חילול השם באם הוא עושה מחמת פיקוח נפש, ואפילו אין יודעים על אונסו.
חילול השם קודם כל חייב להיות בדבר שהוא נגד רצון השם.
**
דעת הרמב"ן בשער הגמול(פרק א כמדומני) הוא שאכילת איסור תורה מטמטמם הלב מחמת עכירות בשר איסור(איני זוכר לשונו) ולכך מביא קרבן בשוגג כדי לכפר(מלשון ניקוי) את הפגם.
ובדרבנן לא שייך כי אין פגם.אפילו שתרבותית איסור בשר עוף בחלב נתפס שוה לבשר בהמה בחלב.
נשלח ב-21/7/2004 04:54
"נגיד אדם שמשום מה מותר לו (פיקוח נפש פיזי, נפשי, חינוכי וואט עבער..) לעבור על מצוה מהמצוות ויש לו ברירה לעבור על מצוה מדאורייתא בצנעא או על דרבנן בפרהסיא, מה עדיף"
מאכילין אותו הקל הקל תחילה.ולא חילקו בין פרהסיא לצינעה.
נשלח ב-21/7/2004 04:59
עומק
אולי מחמת עייפות, לא הבנתיך.
תוכל בבקשה להרחיב.
נשלח ב-21/7/2004 05:05
לגבי היתר האכלת דבר איסור .בגמרא יומא.
נשלח ב-21/7/2004 05:24
הקשר לא ברור.
השאלה היתה מהו הקל במקרה זה.
נשלח ב-21/7/2004 07:55
החזו"א מוכיח שאיסור חילול ד' חמור מדאורייתא רגיל, ויש ליקח נתון זה בחשבון.
החלוקה של דרבנן ודאורייתא אינה חד משמעית לגבי הקדמת זה לזה, כבר נידון כאן פעם לגבי הבא על הנוכרית לעומת הנידה מישראל, שיש צד להעדיף נדה, לינקי?
נשלח ב-21/7/2004 12:48
בהיתר אכילת דבר איסור מטעם פיקוח נפש,אין כאן חילול השם,אלא אדרבה קידוש השם לעיני כל העמים,וראוי להתיר דבר זה בפרהסיא.ולהודיעם ההלכה בזה.דהקל הקל תחילה מאכילין אותו.וראוי לעשות זאת ע"י גדולי הדור.והנשאל הרי זה שופך דמים.שתורתינו תורת חיים היא,ולעומת מה שמונין אותנו המינין והאפיקורסיןוהגויים בכל המצוות החוקיות האלוהיות הרי כאן הוא עניין שמובן בגדר שכלי שבזה הם מודים.וצ"ע אי שייך כלל גדר חילול השם במה שמצווה ומחוייב האדם לעשותו כי הכא.וכמדומה שלא נאמר אלא בדבר הרשות הנעשה מול הנכרים או בדבר הרשות הנעשה ע"י ת"ח מול ישראל הגורם זילות במצוות.ואף אי יימצא כן גם בדבר חיוב ומצווה מ"מ היכא דלא חששו חז"ל לא חיישינן אנן.ומה נצדק מהם.
נשלח ב-21/7/2004 13:22
תודה קלמר ש'הקפצת' את האשכול. נראה שרק אתה ווטו הבנתם את הכונה שלי. (אולי גם מיימוני ועומק04 והראשון העדיף להחליק והשני להצטדק.)
בכל אופן, הכונה היא שהתורה ניתנה לכלליות של בני ישראל ויכולים לקרוא הרבה מקרים שאדם ידע שלפי רמתו עדיף לו שלא לקיים את המצוה כפי שעם ישראל עדיין מבין אותה אלא כפי שהוא מבין אותה (כתבתי לפני דקה הודעה באשכול שילוח הקן על הצלת כלב פצוע בשבת). אלא מה? נשאר הערך של 'שייך לעם התורה'.
ערך זה הוא חברתי נטו ועיקרו בנוכחות החברה. גם אם סביר לנו לחשוב שכ"ק מרן אדמו"ר גדול הדור רשכבה"ג אינו מקיים את כל המצוות כאשר הוא בצנעא בינו לבין קונו, אבל הוא נזהר שלא ייודע הדבר (גם לא לזבוב ) והוא נוהג כך כי הוא סובר שזה רצון האל ממנו, לא נחשיב אותו פחות משום כך. (ישנם דברים שגם בחדרי חדריו יעשה האדם מפני ההשתייכות החברתית שלו, אבל לא בכל מחיר.)
לכן שאלתי במקומה עומדת כאשר מצד אחד יש את ההשתייכות החברתית של 'פרהסיא' אבל בה יעברו רק על 'דרבנן' מול ההשתייכות החברתית של 'צנעא' בה יעברו על 'דאורייתא', מה התשלובת שראוי יותר לשמור עליה?
נשלח ב-21/7/2004 13:37
בוגי
"להצתדק" ? על מה אתה סח. העלת שאלה מעניינת ובהחלט אפשר שאני טועה בסברא.אבל "להצטדק" מאן דכר שמיה.אני האדם האחרון שמחפש לעגל פינות לא נעימות בין בחיים ובין בתורה.התייחסתי לבחינת ההלכה שהיא הקובעת ולא שום השקפה או מחשבה.ולזה לא נכנסתי אם שמת לב.ובכוונה.
נ"ב אין לי שמץ של מושג למה אתה רומז.בעיות חברתיות? תסביכים נפשיים? מצעה של "אגודת ישראל" המשופר? אני ממש לא בעניינים.סלח לי.
נשלח ב-21/7/2004 14:32
עומק (או אומק?)
את הפסקה האחרונה שלך לא השכלתי להבין או שמא אינה אלא אלגוריה?
כונתי בדיוק למה שכתבת: 'התייחסתי לבחינת ההלכה שהיא הקובעת ולא שום השקפה או מחשבה. ולזה לא נכנסתי אם שמת לב. ובכוונה.'
אני עוקב אחר הודעותיך (מתוך סיפוק והערכה) ולמדתי להכיר את מהלך מחשבתך (הדומה לזה של וטו וספרן). לכן אני מבין שאינך יכול להתייחס בהודעה 'לאחרים', לנושא הזה שאני מעלה לגבי מצב שאינו לאחרים אלא ל'בין אדם לקונו'. על סמך זה קראתי לך מצטדק. לדעתי זה נובע מכך שאת אישיותך הוירטואלית אתה מתאים לאישיותך הרשמית. לולא זאת, נראה שלא היתה לך בעיה להתאים אותה לאישיותי הרשמית (ווירטואלית).
"ישראל מומר לעבודת אלילים או לחלל שבתות בפרהסיא, אפילו אינו מחללו אלא באיסור דרבנן, הרי הוא כעכו"ם. ואם אינו מחלל אלא בצינעה, אפילו מחללו באיסור דאורייתא, הרי הוא כישראל...".
חומרת עשיית המעשה האסור כשלעצמו=העבירה, אינה משתנה בין אם היה זה "בפרהסיא" או לא, אלא ב"סמל" של עשיית מעשה איסור ברבים, ולכן ייתכן, שהתשובה לשאלתך תלויה, באם ידוע ל"ציבור", שהוא עושה מעשה בהיתר או לא.
].
