מצע אישה מצע טוב / השערוריה הבאה

עד מתי רשעים יעלוזו?
יורם טהר לב, שחתום על מיטב הפיזמונים של ארץ ישראל הטובה, מוסיף בספרו "מצע אישה מצע טוב", גוון אירוטי לסיפורי התנ"ך. זו לא הפעם הראשונה שהוא כופר בפירוש האורתודוכסי ומסתבך עם הבד"ץ החרדי
אלי אשד
3/5/2004




אזהרה!
נא הקשיבו גבירותיי, רבותיי פיקחו נא עין

כי אתם עומדים לקרוא מה שלא קראתם עדיין

וידוים ומונולוגים של נשים חסרות בושה

שעשו דברים אשר לא עשתה עוד שום אישה

מעשים כה נועזים חצופים ואמיצים

שהופיעו בתנ"ך ברמזים קצוצים

(מתוך "מצע אישה מצע טוב", יורם טהר לב, הוצאת בבל)

ורם טהר לב הוא משורר ופזמונאי שפזמוניו מוכרים ומושרים כמעט בכל בית בישראל. פזמוניו עמדו במרכז הרפרטואר של הלהקות הצבאיות השונות והוא, יחד עם המשוררת נעמי שמר, נחשב למייצג של "שירת ארץ ישראל הטובה והיפה".

במפתיע, בספריו האחרונים מוצא עצמו טהר לב שוחט פרות קדושות ומתנגש חזיתית עם הממסד הקשוח מכולם, הממסד הדתי החרדי. זאת כתוצאה מעיסוק הומוריסטי חילוני בנושאים שעד כה נחשבו כפרובינציה של הדתיים בלבד ובמרכזם טיפול שערורייתי בדמויות של גיבורי תנ"ך שונים.

וכעת הוציא יורם טהר לב ספר חדש בהוצאת בבל, "מצע אישה מצע טוב", קובץ שירים ארוטיים המבוססים על אודות סיפורי התנ"ך כשהם מלווים באיורים צבעוניים של בתו, רוני טהר לב.

שמשון הגיבור והצהובונים

כמה מהדמויות בספר זה צפויות, כמו דלילה המאהבת הבוגדנית והסקסית של שמשון הגיבור, אשת פוטיפר שחמדה את יוסף הצדיק, ורחב הזונה ("חלוצת תעשיית המזון בארצנו הקטנה/עם חזה קטן מאוד שקראו לו אז חזון"). אבל כמה מהן בהחלט בלתי צפויות כמו שרה אשת אברהם אבינו, שמלמדת את שפחתה הגר את סודות המין ועינוג הגבר. ארוטיקה הומוריסטית במיטבה אבל מסוג שהוא נדיר מאוד בספרות העברית.

לאמיתו של דבר אין בכך חידוש רדיקלי ביצירתו של טהר-לב. עוד בפזמוניו משנות ה-70, שרבים מהם עסקו בדמויות תנ"כיות, לא שם דגש על הערכים הלאומיים והמסרים הנעלים כפי שנעשה קודם לכן, אלא דן בדמויות כאינדיווידואלים, על כאביהם, התלבטויותיהם ואף חולשותיהם. הוא אף הכניס לשירים מידה של הומור וסלנג, דבר שלא ניתן היה להעלותו על הדעת שנים מעטות קודם לכן.

כך השיר "משה משה" שיר הומוריסטי שבמהלכו מעביר משה את הדברות לעם ישראל ומקבל תשובות לא נלהבות במיוחד ("אמר: זכור את השבת. אמרו כולם: נזכר לעד גם אם תוסיף כל יום מועד, אנחנו כלל לא נתנגד"). וכך גם בשיר "קום לך אל נינוה" המגולל את סיפורו של יונה הנביא שנדרש ללכת לעיר נינווה ("ואז הוא אמר: די, אינני נביא, זה לא בשבילי, לא, זה לא בשבילי!") וכך גם בשירו של טהר לב משנות ה-70 "נח", ("כי כבר נמאסנו זה על זה, האריה על הממותה, הגמל על השיבוטה, וגם ההיפופוטם").

בשנים האחרונות נטש טהר-לב במידת מה את כתיבת הפזמונים ועבר לכתוב ספרים מסוגים אחרים אך מסתבר שהוא לא איבד מכשרונו לעורר פרובוקציות אצל אנשי הציבור הדתי. לפני 10 שנים הוא פרסם את "וטהר ליבנו", מעין פירוש חילוני פארודי על ספר מוסר יהודי ידוע מהמאה ה-17 בשם "שבט מוסר" של רבי אליהו הכהן שהטקסט שלו הובא כלשונו, לצד הפירוש של טהר לב, כשמוקד הדיון הוא בנושאי אישות.

מתקפת צואה רותחת

"הספר סיבך אותי בצרותעם הבד"ץ החרדי", אומר טהר לב. "הדפסתי אותו במאה שערים משום שרק שם אפשר היה להדפיס ספר כזה עם צורת העימוד המיוחדת שלו שהיא צורת העימוד של הספרים החרדים. אבל מישהו ראה את זה בבית הדפוס, והזעיק את הבד"ץ החרדי. הם שלחו לי מיד זימון למשפט במאה שערים".

הלכת?

"בוודאי, במיוחד כאשר נודע לי שהם יכולים לגזור שפיכת צואה רותחת על נאשמים בדין. הכנתי גם כתב הגנה על הספר, אבל הם סירבו לשמוע. הם רק השמיעו את גזר דינם לפיו הספר הוא חילול קודש נורא עם דעות כוזבות ותמונות תועבה. הם גזרו שיש לשרוף את כל עותקי הספר. בכל אופן הוא נמכר מאז ב-4 מהדורות ואפשר למצוא אותו עד היום ב'צומת ספרים'. אפילו נתקלתי מאז ביהודים דתיים שמכירים את הספר כמעט בעל פה למרות פסיקת הבד"ץ".

מה לקיבוצניק כמוך ולמקורות?

"מאז שאני זוכר את עצמי כתבתי שירים על מסורות יהודיות ותנ"ך אבל עם הרבה הומור כי זה חלק בלתי נפרד מהחיים שלי. האמת היא שעל מנת להבין את כל הרמזים והציטוטים שבספר עליך להכיר את המקורות היטב ורוב החילוניים לצערי אינם מכירים אותם כל כך טוב. אני אוהב דברי חוכמה עם הומור ולשון נסתרת שיש בהם כל מיני רמזים ארוטיים ולשון כפולה, אבל יש כאן הליכה על חבל דק מאוד. חילונים לא תמיד יבינו חלק מההומור. רק דתיים היום יוכלו להבין את ההומור במלואו. בסך הכל הספר מתאים במיוחד למי שבקיא בתנ"ך ויש לו אוצר מילים גבוה. אפשר להשוות זאת לקריאה של ספרי עגנון. אני למשל מסוגל להבין רק 40 אחוז מהם מכיוון שלא ההתייחסויות והרמזים של עגנון ברורים לי".

גם את "מצע אישה מצע טוב" הבד"ץ החרדי ידרוש לשרוף?

"לצערי, לא שמעתי מהם שום דבר. אני עדיין מקווה שאולי הם עוד ישפטו את הספר בעתיד. כבר נתקלתי באדם דתי שציטט לי מהספר. בכלל, סביר להניח שהספר יהיה פופולרי במיוחד אצל חוגים דתיים גם מכיוון שאלה הם כיום הצרכנים הגדולים ביותר של ספרות ארוטית. שהרי החילונים, עם הגישה הקלה שלהם לסרטים ולאינטרנט, נזקקים כיום לספרות מעין זאת".

גם החילונים תוקפים

התקפה כנגד "מצע אישה מצע טוב" הגיעה במפתיע מצד החוגים החילוניים. הפרשיה שבה הסתבך הספר לא הייתה קשורה לתוכנו הארוטי אלא לשמו הלכאורה תמים. המשורר הבלתי ידוע לציבור, חגי הופר, תבע לדין את טהר לב על סך 5000 שקל בטענה שהוא גנב את השם מכותרת שירו שפרסם עוד ב-1997 במסגרת אסופת שירים. בכתב התביעה הופר טען ש"אני הראשון שתבעתי את מטבע הלשון, 'מצע אישה מצע טוב', זו המצאה שלי.

השימוש שעשה יורם טהר לב בביטוי הזה ככותרת לספר שלו מהווה הפרת זכות יוצרים". אלא שבדיון בבית המשפט אמר טהר לב ש"מדובר בתביעה מופרכת בעיקרה. הוא תובע ממני זכויות יוצרים על אות אחת. את הפסוק הזה כתב שלמה המלך לפני כ-3,000 שנה". לדברי טהר לב הוא שאל את הפסוק מבאליק דווקא, מי שחידש פסוקים רבים בכיוון הארוטי.

השופט פסק לבסוף לטובתו של טהר לב בפסיקה תקדימית בעניין. טהר לב עדיין ממתין לבד"ץ החרדי.

גלובס