סידור ארץ ישראל

.


ב"ת:

אשמח לענות על השאלה, אך לצערי, לא הצלחתי להבין אודות מה אני אמור לחוות את דעתי.

אנא, הסבר לי שוב את שאלתך.

"אתה מסכים שעלינו לבצע שינויים מסוימים בהלכה בחלקם כדי לאחד את העם?"

לדוג':נוסח תפילה אחיד שיחליף את נוסח האשכנזים הספרדים התימנים האיטלקים ועוד ועוד?
לדוג':אותו דבר כמו הסעיף הקודם רק עם ספר הלכה/שו"ע?

.


לשאלה קצרה, תשובה קצרה: לא .




הרעיון גם לא טוב, וגם לא ישים.



חומר למחפשים חומר רקע:

האם חיילי צה"ל מתפללים לפי "הנוסח האחיד" (למעשה - נוסח ספרד) שקבע הרב גורן כנוסח אחיד לחיילי צה"ל.

למה לדעתך זה לא רעיון טוב?

.


הרעיון אינו טוב, משום שכדי לחזור ל"נוסח א"י הקדום" , צריך להיות קיים נוסח כזה, דבר שכלל אינני בטוח בו.

אם היה קיים מנהג א"י הקדום - דבר שכלל אינני בטוח בקיומו - איננו יודעים מהו.


אינני בטוח בקיומו, משום שעדויות רבות לפנינו על קיום מנהגים רבים ושונים במקביל בא"י.


לענ"ד, מנהגים רבים ושונים שנראים לנו כאילו נולדו ונוצרו בגולה, יכולים להיות שרידים של מנהגים שונים קדומים יותר.


ועוד:
למנהג שפשט והונהג דורות רבים בקרב אנשי קהילה או קהילות, יש כבר ערך משל עצמו. ביטולו, יש בו גם מחיר שאינו רצוי.

נניח כפי שאתה אומר שאכן לא היה קיים נוסח כזה,האם לא ראוי שניצור נוסח אחיד?

ומה לגבי הסעיף השני:
לדוג':אותו דבר כמו הסעיף הקודם רק עם ספר הלכה/שו"ע?


הערה חשובה-אני לא נכנס כעת לשאלות טכניות(מי יעשה את זה?מתי?איך וכיצד?)אלא מדבר על הרעיון בכללותו.

גם בן גוריון וגם הרב גורן נכשלו בשיטת כור ההיתוך.
אולי הזמן יעשה את שלו.
למי שמכיר הרי בציבור הד"לי יש הרבה יותר נישואין בין עדתיים מאשר בציבור החרדי ואולי גם זה קשור לנושא.

אני רוצה לשאול מי לדעתכם ממשיך יותר את דרכו של החפץ חיים.

החפץ חיים פסק להניח תפילין בחול המועד, אסר להתגלח במכונת גילוח כאיסור מן התורה, ולא נהג לאכול קטניות בפסח כמנהג המקום שבו חי(עיין פסחים פרק מקום שנהגו).

אדם ראשון- מתגלח במכונת גילוח, לא מניח תפילין בחול המועד, ולא אוכל קיטניות בפסח.

אדם שני- לא מתגלח במכונת גילוח, מניח תפילין בחול המועד, אוכל קיטניות בפסח כמנהג העיקרי בארץ.

לדעתי, האדם השני ממשיך את החפץ חיים בשלושת הדברים שמניתי.
והאדם הראשון מרמה את עצמו שהוא נוהג כחפץ חיים, אך האמת שלפי החפץ חיים הוא עובר כל יום על חמישה לאוין של השחתת זקן, מבטל בחול המועד מצוות תפילין(לפי הח"ח) ועושה מחלוקת במנהג שהוא נוהג שלא ככתוב בפסחים פרק מקום שנהגו


לא יפה להכניס לפה שלי דברים שלא אמרתי ואני לא חושב אותם כדי לאפשר התחמקות מדיון אמיתי על ידי זלזולים מרושעים.

מואדיב -

בנוסף,
לענ"ד, ריבוי הגוונים אינו מסתיר את המשותף, ויש בו ברכה מרובה. לכן, ברמה העקרונית, אין לי שום בעיה עם "תוספת" עדה חדשה על העדות הקיימות - "עדת א"י".

הרצון "לאחד" את העם, מזכיר לי תמיד את ה"שפה אחת ודברים אחדים", ואיני רואה בו חיוביות (חוצמזה - ברור לי מי יהיו אלה שיידחקו מחוץ לאותו "איחוד" אם וכאשר יתקיים, וברור לי גם, שיהיו ההגדרות המאחדות אשר יהיו, אני לא אזכה להימנות בתוכן...).

.


יאיר ובבא-תור:


המציאות מראה כי החזון שלכם, דמיוני.


קחו לדוגמא את הציבור "הסרוג". בישובים קהילתיים, במושבים, בקיבוצים ובשכונות עירוניות רבות, קיימים כיום מנייני תפילה שאינם על טהרת המוצא העדתי האחיד. ברבים מהם מתפללים לא רק "זוגות מעורבים" , אלא גם אחרים ממוצא עדתי שונה, שהמכנה המשותף שלהם אחר. הם בוגרי מוסדות לימודיים מאותו הזרם, ישיבות הסדר/מוסדות אחרים, וחשים כי המכנה המשותף ביניהם רקב על המפריד.

בכל ימות השנה, הם מתפללים לפי נוסח שנקבע או שנתגבש, לעתים זהו נוסח ספציפי, לעיתים סינתיזה שנוצרה אד הוק. במושב קשת ברמת הגולן, למשל, כבר שנים רבות שנוהגים להגביה את ספר התורה פעמיים, לפני הקריאה ולאחריה, כפי שפסק שם בשנות המושב הראשונות רבו הראשון של המושב.


דא עקא, ברוב מקומות אלו, שלכאורא מניחים את המצע ליישום חזונכם, בחגים מצטיירת תמונה שונה לגמרי. בני עדות "המיעוט" בקהילה, נודדים לבתי כנסת אחרים, נוסעים לבקר את ההורים, וכד'. תימנים שהתפללו כל השנה בקהילתם, נודדים לבית כנסת המתפלל בנוסח מקומם, חסידים מבית חסידי צועדים מרחק רב לשטיבל של בית אבא, ושאינם אומרים "ויצמח פורקניה" , מחפשים להם מקום המזכיר במשהו את מנגינות בית אבא.

אני מכיר יותר מזוג אחד, שבימים הנוראים, הבעל והאשה - במקום להתווכח על מקום התפילה, מתפצלים בבוקר השכם, ונפגשים שוב בבית לאחר שכל אחד מהם התפלל בנוסח שהיה שגור על פיו בשנות ילדותו - גם כאלו שרוב שנותיהם כמתפללים כבר עברו עליהם כזוג נשוי.


מי יסכים להתפלל בנוסח אחיד מאולץ ומלאכותי?

ובכן, נוסח א"י חייב לכלול את הדברים הבאים:
פיוטים, פיוטים ועוד פעם פיוטים.
קדושה בשבתות ומועדים בלבד.
שאותך לבדך ביראה נעבוד במקום המחזיר שכינתו לציון (מה יאמרו תלמידי הרב זילברמן שאתה נסמך עליו?)
עושה השלום במקום המברך את עמו ישראל בשלום.
צור ישראל וגואלו במקום גאל ישראל.
שמונה עשרה במקום תשע עשרה.
(ע"פ נוסח בני רומי) אשר כלה מעשיו בליל שבת במקום אשר בדברו מעריב ערבים.
בימים נוראים לא לשנות את החתימה להמלך הקדוש.
לא לומר בימים נוראים זכרנו, מי כמוך, ובן תן פחדך וכו'.
עשרת הדברות בכל יום (!)

וכדי שלא למנות סתם, אפנה את המעיין לספרו של עזרא פליישר תפלה ומנהגי תפילה ארץ ישראלים בתקופת הגניזה.

המעיין בספרו זה של פליישר ובספרים נוספים, ילמד שהפיוטים היו מתחלפים ומתחדשים. אני ממתין איפה לקרובה הראשונה מפרי עטם של מחדשי הסדור.

תוקן על ידי - אריק123 - 09/05/2004 16:36:40

אריק, יפה על הידע. אולי תהיה שותף עמנו?

הסידור יצור אחדות גם במידה שלא כולם יתפללו בו.
הפירוד היום נוצר מהתחושה (הלא נכונה) שאני צריך להתפלל בנוסח מסוים ושכני צריך להתפלל בנוסח אחר. לא היה דבר כזה בכל ההסטוריה. (מסיבה זו כל ישוב צריך להתחלק לכמה מניינים).

וכך כל נושא הלכתי מתברר על פי עדתיות ולא מתוך שותפות של החכמים השונים.

לעומת זה נוסח ארץ ישראל ימשוך הרבה אנשים (בעזרת ה' ובלי נדר אשתדל לפרסמו באינטרנט בקרוב) וישפיע על ההשקפה גם של אלו שיעדיפו להתפלל בנוסח שלהם.