"גדולים שלנו" - האפשר בלי?

כיום יש ב"ה ציבור גדול מאוד, המונה אלפים וכנראה רבבות של חרדים, אשר רואים את עצמם ברמה זו או אחרת כחרדים ו/או ככת הקרובה ביותר לחרדים, ואשר כופרים בעיקר יתד נאמן, ומאמנים ו/או נוהגים בתחומים שונים של כפי המקובל ו/או נדרש אצל החרד התיקני.
אלה כמעט ואינם מסווגים את עצמם, מתקשים ו/או מסרבים לכך. כמעט לעולם מסווגים הם על ידי אחרים בהתאם למצבם- שבאבניקים, חרדים לייאט, מודערנס, ישובנקים וכו'

אין דעותיהם שוות ואין מניעיהם דומים, אבל רבים הם, ובעיקר - בלתי מאוגדים.

אין להם עיתון, אין להם מפגש, אין להם במה, ובעיקר - אין להם כבוד עצמי.

היוכלו חלקים בגוף הזה ליצור משנה אידאולוגית, הגדרת זהות עצמית, ונבדלת? היוכלו להכריז על עצמאותם?

ולעניין האשכול הזה - האם יוכלו ליצור את האמור לעיל, תוך עמידה על עקרונותיהם בלא לבחור להם או למצוא להם, או להקים מתוכם "גדול" שלהם?

רק לשם המשל ניקח לדוגמא את העיתונות החרדית החדשה שפרחה בשנים האחרונות. משפחה, בקהילה, השבוע וכד' רובם ככולם אינם כותבים ברוח יתד נאמן והמודיע. רבים מהכותבים אף יוגדרו על ידי חרדיים אמתיים כחלק מכת הפורשים המנויה לעיל (כמבון שאין לכותבים ולעתונות האמורה דבר וחצי דבר אם מה שמנסים לייצור בפורום מכובד זה - אין זה אלא דוגמא)
ואף על פי כן - בדבר אחד נכנעים הם לחלוטין להנחיות של משגיחי יתד נאמן - כינויי גדולים.

כולם כאחד אימצו להם את הדירוגים המטומטמים הנקבעים אחת לכמה זמן על ידי נתי גרוסמן וחבריו. מרן לזה, הגאון הגדול לזה, הרה"ג לההוא, ולזה אין לכנות אלא ר'

יטען הטוען אין זה אלא מס שפתיים על מנת לאפשר לי לכתוב את אשר עם לבבי ולזכות להכשר. אבל יש בזה מילכוד גדול.

אם לזה קראתי מרן ולזה הגאון הגדול, בהגדרה קבלת את עצמך. אם הוא מרן והוא סבור כי אין ללמוד מדעים, אין לצפות בטלוויזיה, אין לשוטט באינטרנט, אין לדבר על רפורמים וחטאת נעורים, ואין "התפתחות הלכה" - למה אתה בכל זאת עושה זאת?

זה יוצר מצב אוטומטי של אפולוגטיקה בציבור עליו אנו מדברים. החל מתירוצים שנאמני ביתו מוסרים לו מידע מסולף בכלה בה - הלוואי והייתי אברך כולל - עתה שלא זכיתי וכו..שקרים משקרים שונים.

חלק מהכרזת העצמאות הינה השתחררות מגדולים המוכתרים על ידי חוגים אחרים. ובגלוי.

הצהרה בהירה חד משמעית - כבודם של המרנים שלכם במקומם מונח. הם תלמידי חכמים גדולים. צדיקים ויראי שמים. אבל אין הם המנהיגים שלי. השקפתם איננה מקובלת עלי ולכן אינני פועל על פיה. בדיוק כמו שהאדמו"ר מגור איננו מחייב בטיפה בים אברך ליטאי, ולא חשוב מה גודלו בתורה, ולהיפך, כך גם אין דעתם פסיקתם מחייבת אותנו.

השאלה היא האם לשם כך חייב להיות "גדול" חילופי. אין אני נשמע לפלוני אבל אני הולך בדרכו של אלמוני?

הדרך להמנע מכך היא אחת משניים:
או להכריז שנסמכים על רבנים שאינם בחיים - מפיהם ומפי כתבם.
או להכריז, שבעניינים של השקפה אין למושג גדול או מנהיג כל משמעות מחייבת. אין עניינם אלא בתחומים הלכתיים גרידא.

המעניין לציין כי החוגים הראדיקליאים ביותר בציבור הדתי בעניין פעולה ללא הכוונה רבנית, או ליתר דיוק, בחירת רבנים על העמדה שנקבע מראש על ידי הבעלי בתים, הינם הקיצוניים ביותר. נטורי קרתא, בריסק וכד' אין הם מחוייבים לרבנים של היום.

מכל מקום יום העצמאות של הבלתי מוגדרים יבוא רק ביום שיכריזו בגלוי את אשר חושבים בליבם. אין מרנים. ובודאי לא שלכם!

מסתברא,
לפי זה יוצא אתה ה"נביא" שלנו , משחת אותו כבר ל"גדול" ?(מי זה ה"אנחנו" הזה לא ממש ברור לי אבל שיהיה...)
המלצה שלי רד מהסגנון הזה , אם יש לך מה
לומר תאמר , אין לך , השתיקה תהיה נאה.
בברכה .

יוריקס
אני חושב כי ישיבת רבינו יצחק אלחנן הצליחה יחסית.

ממדש

תלוי מה זה הצלחה. היא האבן והפינה ממנה הוקמו דורות של האוטודורכסיה המודרנית בארה"ב. בלעדיה פניה היו אחרים לגמרי. אבל האם הצמיחה המוני תלמידי חכמים ולומדים? סבורני שלא.
רוב בוגריה אינם יכולים ללמוד דף גמרא לבד. ורוב מוחלט אינם יכולים לקרוא א שטיקלע "קצוס". זה לא המדד היחידי אבל זו דוגמא לחוסר הישיבתיות שנוצרה, למרות שכראשי ישיבה כיהנו בה גדולים שאין להם תחרות בכל ישיבה אחרת בעולם.

יוריקס

אני חושב שאתה נופל בבור שממנו אתה מנסה להימלט.
אותו ציבור שעליו אתה מדבר ,נאמר אנשי "תורה וחכמה" (ההגדרה "מדע" הינה דוגמאטית מידי לטעמי) , אינם יכולים להיות חלק מציבור בעל השקפות חקוקות בסלע ובעל עיקרים קבועים.
המאפיין החשוב ביותר של אנשים מסוג זה הוא העובדה שהם נמצאים במשא ומתן תמידי עם עצמם ועם הסביבה ביחס לאמונותיהם. אולם אין זה אומר שהם אינם מקבלים על עצמם שום ערכים או דמויות מנחות .
הם יכולים להזדהות עם עמדות שונות מזרמים שונים וליצור לעצמם השקפת עולם הטרוגנית.
השקפת עולם קולקטיוית , איננה חיבת להיות בעלת קביעות נחרצות ומוחלטות, אלא צריכה להיות יותר כמעין שותפות ביחס לאותה מתודה.
גדרים ועיקרים רק יוצרים קבוצה נוספת שאיננה סבלנית וערה דיה כלפי תופעות החורגות מתחום מסגרתה.
ועל כן מכנה משותף אמיתי צריך להיות מבוסס יותר על גישה מאשר על רעיונות.
אין אמיתות מוחלטות אלא ישנו סולם עדיפות רעיוני ששלביו השונים מחליפים את מקומם תדיר , בהתאם לקונסטלציות השונות.

בעיה נוספת בגיבוש ציבור בעל הגדרה עצמית ברורה - היא העובדה שמעצם הגדרתו זהו אוסף של יחידים שאינם מקבלים על עצמם את מרותה האידיאולוגית של החברה , אלא רואים בעצמם הם כפוסקים אחרונים בעינינים השקפתיים שונים.
ועל כן זהו איננו רשות הרבים אלא הרבה רשויות יחיד.

לכן נראה לי שלא ניתן לדבר על
ייסוד מגזר חדש בעל המאפינים שהוזכרו , אלא רק על התהוות של מגזר , שגבולותיו הרעיוניים הם אפורים דיים על מנת שיוכל לכלול בתוכו את כל הקרוב אליו.

ואגב , כתבת:

"אנו מאמינים בני מאמינים (או לעיתים מאמינים ובניניו יאמינו) שבין לדעת ללא לדעת בין לשאול ללא לשאול תמיד הקודם עדיף."
אני הייתי לוקח את המילה "תמיד" בחזרה.
ישנם מצבים ואנשים שעדיף להם לא לשאול או לא לדעת, משום שהם לא יוכלו להתמודד עם התשובה.
הכל לפי האדם והזמן .

האסופי

אמנם יוריקס חי וקיים ויכול לפרש את דבריו.

אך אני הבנתי אותו שכוונתו לומר שהוא יבקש את האמת בכל מחיר. כל מחיר אישי.

זה לא קל. ואיני יודע אם ניתן לקיים זאת. אך השאיפה, אפילו האידיאליסטית והתיאורטית, עדיין מעוררת הערכה.

ועדיין לא דנתי בשאלה מה היחס בין דרישה מופלאה זו לבין מה שהתורה מלמדת אותנו. אינטואיטיבית, זה נראה היינו הך, לפחות לאלו שדורשים "דע את אלקי אביך ועבדהו" (אך לא לאלו שכמו ר' נחמן מזהירים מפני רדיפת הידיעה).

***

מסתברא יקירי

איני יכול להרשות לעצמי לחשוף את זהותי, מסיבה פשוטה מאד.

מה היית עושה אילו היית יודע את שמי וכתובתי, באיזה בית כנסת אני מתפלל והיכן אני לומד, באיזה בית ספר לומדות בנותי ובאיזה תלמוד תורה לומדים בני, וממה מתפרנסת אשתי, ואיזה תפקיד אני ממלא, אם בכלל?

האם לא היית ממהר להתריע בפני כל אחד ואחד שיש כאן מישהו שצריך להעמיד במקום, מפני שהוא מפיץ אפיקורסות בפורום באינטרנט?

אם חשדתי אותך לחינם, עמך הסליחה והמחילה.

אך גם אם היית עושה כן כלפי, הייתי דן אותך לכף זכות שכוונתך לשם שמים.

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

מיימוני

כל העולם כולו גשר צר מאוד.... והעיקר לא לפחד כלל....

-----------------------

לעצם הענין

אני לא רואה צוך בהקמת מגזר כזה או אחר

אני מסתכל בבוז עמוק על האנשים שמה שמעסיק אותם זה באיזה תואר לכנות כל בן אדם, אנשים שמדרגים אנשים אחרים לפי הפוליטיקה הפנים מחנתית, תאמינו לי אני כבר מעריך את פיני גרשון יותר מאת נתי גרוסמן. ואני לא אוהב ספורט.

אני לא רואה כל סיבה מדוע להילחם בתופעה התינוקית הזאת, אני עובר ליד ומשתדל לא להתלכלך.

מימוני,

ברור, שזה מה שיקרה לך, אבל זה קרה לכל אלו שרצו להוביל תנועה ולשנות את היהדות. אף אחד לא הסתתר מאחורי ניק.

אך ישעי' לייבוויץ לא פחד, הרב קוק לא פחד, הרב זילבר מן לא פחד,

בכלל אלו שהם עצמאים ומקוריים וידענים מדוע מחפשים "ציבור" ו"קהילה", הרי כל קהילה ממעטת את הדמות ואת הקומה? כל ציבור הוא המוני, וההמון שואף לחד צדדיות וחד משמעיות? הזיווג הנכון בין תורה ומדע מעולם אינו דרך הרבים, כי דרך הרבים יש לה צביון מסויים, ובהכרח מוטה לצד מסויים, אם היא דרך המדע, המדע יגבש את הרוב הצועדים בדרך, אם היא תורה ושמרנות, התורה והשמרנות בהכרח יתן את הטון. האדם האמיתי השואף דעת ודת, אינו זקוק למיגבלות חברה הוא זקוק לחברים, אינו צריך עדה הוא צריך כמה ידידים. הוא איש האמונה הבודד.

אך מי שהולך ל"הציל" את כלל ישראל מע"ז, אכן זקוק לקהילה ולציבור, אך אי אפשר מאחורי ניק.



תוקן על ידי - מסתברא - 05/05/2004 7:10:57