|
|
| נשלח ב-23/6/2004 17:05 |
 |
| |
יש כמה סיבות להחמרה.
אחת מהם לטעמי היא השגרה והשיעמום.
ההחמרה היא סוג של ריענון וסוג של מתיחת פנים למעשים שכבר איבדנו עניין בהם.
אם פתאום מתחילים לדבר על פיאות, וסוגים, והודו, זה נותן עניין מחדש לעצם כיסוי הראש.
זה יוצר אישו מעניין שהוא סתמי , רגיל , ומשעמם.
וזה גם מחזק ומאמת את ההרגלים והמצוות והחומרות וכ"ו
החמרה כחומר משמר.
מה שמניני קרליבך עושים לתפילה,
עושים ההחמרות לחרדים .
|
|
|
|
| נשלח ב-23/6/2004 17:46 |
|
| |
הנה דוגמה לכך בשפה האנגלית גילגולה של המילה toilet
שהפכה להיות מזוהה עים הפעולה ,והפכה לbath room
או באמריקה לrest room (אגב זה המקום האחרון שאני הולך בו
לנוח)ז"א תרבות אשר תפקידה לשים מחיצה לאינטימי,ע"י עלה
תאנה,שפה,וכן פאה נוכרית שאט אט הפכה להיות מזוהה עים
הסיבה, הרי זה טבעי שיוחמר דינה.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-23/6/2004 19:30 |
|
| |
פוטובר
דבר דומה לשלך קראתי פעם בספרו של ד"ר ברן, פסיכולוג שחיבר כמה ספרים פופולריים.
הוא טען שמילים שמציינות נושאים מסויימים מקבלות בשלב כלשהו טעם וריח, ולכן אנו מסתייגים מלהשתמש בהן.
לכן גם מחליפים את הכינוי של בית הכבוד, כמו בדוגמא שלך, מפני שברגע שמתרגלים לשם הזה, זו כבר מילה לא מכובדת.
אמנם זה תהליך בלתי פוסק.
זו מן הסתם לא דוגמא יפה, אך ראה כיצד משתנים השמות שמכנים לצרכי הגוף, ואלו תמיד צלילים שאינם מילים. מטרתם לבטא ריחוק ודחיה, ואלו צירופים לשוניים ללא תוכן מסויים.
אמנם, בציבור שלנו יש מקפידים להשתמש במונחים שמופיעים בגמרא (קטנים וגדולים), ולדעתי זה עוצר את התהליך של החלפת הכינויים.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
|
