דעת הרמב"ם="דעת אמת"?

לאלו המעוניינים להכיר את הרמב"ם באספקטים שונים, כדאי לכם להשתתף בכינוס שיתקיים בקרוב:
http://www.shazar.org.il/print/rambam.pdf

תוקן על ידי - ממדבש - 05/05/2004 21:08:51

בורג,

בקבלה יש הרבה גישות כמו בכל תחום, יתכן ולפי הבנת הנשפ החיים הדברים כך, אך לפי הבנת אחרים הדברים אחרים.

אך באמת לא הבנת דברי הנפש החיים ואתה מערב מין בשאינו מינו.

הנשפ החיים אינו מתקיף שם לימוד הקבלה, אלא מתקיף את גישת החסידות ובמיוחד גישת בעל התניא שיש להתבונן היאך שאינו שום מציאות מלבד הקב"ה, וכל העולם בטל באמת, וכן אינו שבע רצון מהתבוננות והתעמקת של "הפשטת" מושג הצמצום המבואר בכתבי אריז"ל.

לדידו הפשטת העולם ממציאותו הקונקרטית משמיטה את הקרקע מאחורי קיום מצות מעשיות - המבוסס על העובדה שיש עולם פיזי וגשמי, ויש זמן מוקצב, כי ההלכה משותת על מציאות קונקטרית ואם המציאות בטילה - בטילה גם הקיום של מצות גשמיות.

אין לזה שום קשר לביקורת על לימוד הקבלה מצד עצמו. להיפוך: אם תתעמק, הרי קו אחד מוביל בין הטענה נגד הרמבמסיטים המפשיטים לבין החסידים המפשיטים את המציאות.

וכלל זה יהא בידך, ההפשטה וההתכוונות היתירה מחלישה את הזיקה לקיום מצות נורמטיבית.

החשש של הגשמה של קבלה התבלט בתנועה השבתאות, שלקחו את הקבלה בצורה מגושמת וכפשוטה ומכאן שהגיעו לידי חטא העריות וחטא עבירה לשמה. ביקורת מסוג אחר.

במלה אחת: ההגשמה מובילה לעיוותים בתחום הלא תעשה, וההפשטה באי קיום של עשה.

מסתברא

1. יש הבדל מהותי בין דברי הרב קוק לבין דברי הרמב"ם (שמקורו הוא אכן כנראה בכוזרי שקדם לו). הרב קוק דיבר על כפירה ממש, היינו רצון לעקור לחלוטין את האמונה הדתית; ועל כך הוא טען שלפעמים המגמה הזאת יכולה דווקא להועיל לאמונה, בכך שהיא מטהרת אותה מכל מיני סיגיים שדבקו לה.

הרמב"ם, לעומת זאת, לא דיבר על "כפירה לשמה", אלא על דתות שאינן קרובות לרמה של היהדות, אך על כל פנים הן קרובות אליה יותר מאשר הדתות האליליות, ולפיכך הן משמשות כמעין "הכנה" לקראת כך שכל העמים יתקרבו לדת האמת.

אני חושב שההבדל בולט לעין.

2. בעניים טענתך שזוהי "אמונה ילדותית" לחשוב שאנשים כיום יתעלו מעל ה"אמונה הילדותית שלה" - אני חושב שאתה טועה בכך ומתעלם מהמציאות. כמובן שלא ניתן לצפות - לפחות כיום - שכל עם ישראל יתעלה למעלה זו; ברם כבר כיום אתה יכול לראות שיש היום פתיחות גדולה מאוד בקרב העולם הדתי להרבה תופעות שפעם היו טאבו גמור, לדוגמה:

- הרבה אנשים דתיים מוכנים כיום להודות שהידע המדעי של חז"ל לא היה נכון, ואילו פעם זה היה נחשב לכפירה גמורה.

- הרבה אנשים דתיים מוכנים כיום להודות בכך שלא כל מה שמסופר בתנ"ך בהכרח התרחש במציאות, אלא ייתכן שמדובר על משל, כמו שנאמר על איוב.

- כיום רובנו מקבלים את דעת המדע גם כאשר היא מתנגשת עם "פשט" המקרא, כמו למשל לגבי גיל העולם, יצירתו בשישה ימים וכיו"ב - תוך כדי שאנו מתרצים זאת בדרכים שונות. ואילו פעם מי העלה על דעתו לומר דבר כזה ? (ראה את ההתנגדות לדברי ה'תפארת ישראל')

- הרבה אנשים דתיים עוסקים כיום במדעי היהדות, כגון חקר התלמוד, או אף חקר המקרא. ואילו בעבר היה זה נחלתם הבלעדית של חילונים או רפורמים.

ועוד כהנה וכהנה. מספיק את תקרא מאמרים מדעיים שנכתבים כיום על ידי אנשים שומרי תורה ומצוות בנוגע לדת, אמונה, השקפה, תנ"ך וכדומה, ותראה כמה היחס כיום לאמונה הדתית הוא בוגר בהרבה יותר מאשר בדורות שקדמו לנו.

תוקן על ידי - רב_צעיר - 05/05/2004 21:15:44

איני ידוע מה החוג שלך.

תלך למיר, פונוביז וולכל כולל בירושלים ולכל מקום חסידי, ותגיד עם המספרים קשורים למציאות. מי הם רובם? איפה מצאתם?


באשר לרמב"ם, הרמב"ם מדבר על נצרות שלדידו היא כפירה וע"ז ממש. ואיני ידוע מה ההבדל.

כאשר רב צעיר מדבר על 'דתיים' הוא כנראה איננו מתכוון למיר ופוניבז' (יש עוד כמה מגזרים קטנטנים שההגדרה דתיים חלה עליהם) .

מסתברא

משום מה ציינת רק ישיבות חרדיות, אך התעלמת מהעובדה הפשוטה שכיום במדינת ישראל רק 5% מהאזרחים הם חרדים, ואילו 12% הם דתיים לאומיים, כך שרוב הדתיים כיום הם לא חרדים. ואכן בקרב המגזר הד"ל קיימת פתיחות גדולה לנושא. אתה אולי לא מודע לכך, אבל לא כל הדתיים בהכרח שותפים לאותה השקפת עולם שאתה אוחז בה.

אדגיש, אינני דן כרגע מהי דעת "הרוב", אלא מה שאני רוצה לטעון הוא שכיום אתה יכול למצוא הרבה יותר "בגרות" בקרב האנשים המאמינים מאשר בעבר. לדעתי זוהי עובדה פשוטה, ואינני מבין כלל מדוע אתה מסרב להודות בכך.

זאת ועוד,

לגבי הנצרות יש הבדל עצום בינה ובין דעת אמת:

1. הנצרות מכירה בקיומו של אלוהים, השגחתו וכו'. ואילו ד"א הם אתאיסטים מובהקים.

2. הנצרות מכירה בקדושת התנ"ך, ואילו ד"א שוללים אותה מכל וכל.

3. הנצרות מגדישה ערכים דתיים שקרובים ברוחם ליהדות, ואילו ד"א מטיפה לאורח חיים חילוני אתאיאסטי הומניסטי.

כמובן שקיימים הבדלים בין הנצרות ובין היהדות, אבל עדיין לא הייתי משווה אותה לד"א.

טוף, נו, ביג דיל!

והם נזקקים ל"דעת אמת" ל"פקוח עיניהם"? הרי הם מלכתחילה פתוחים לעולם המדעי?

וכל מי שנחשוף מיד מקבל ה"פתיחות"?

מסתברא,

כתבת שמר' אברהם בן הרמב"ם משתמע שלא זו הייתה נוסחת הגמרא.

מדוע?
הרי במאמרו על דרשות חז"ל הוא מזכיר נוסחא זהה לשלנו [ההבדלים לא קשורים לעניינו] ולאחר מכן מוסיף: "ואמר נצחו חכמי אומות העולם לחכמי ישראל".
מה מונע לסבור שהנוסחא שלפניו הייתה זו שלפנינו בתוספת "ונצחו חכמי אומות העולם"?

מסתברא,

לא הבנת אותי.

לא באתי לדבר בגנות הקבלה, או כנגדה. אין לי גם ספק שהנפה"ח היה קבליסט, ומגדולי המקובלים בדרכו.

בויכוח עם גישת אדמוה"ז, ידועים שני הצדדים. (ואגב, לדידי, ניחא טפי כהתניא).

הנפה"ח מאריך שם מדוע אסור להתעסק יתר על המידה באחדותו ית', ואחד הטעמים שכתב הוא, שאפשר להגיע לזלזול במצוות.

אמת הדבר, שהוא כיוון לדעה השניה, אבל החשש קיים לכל הדעות.

נכון שכפי איך שמוסבר בתניא ודעימיה, אתה צודק, אבל כבר כתבתי כמה פעמים, שבעומק הדברים, לכאורה החשש קיים, אלא שכמובן הבחירה בידי האדם, וכמה שמגביהים יותר הפחד גדל.

ואכמ"ל לע"ע.

מסתברא

נראה לי שקשה לך לדון בנושא בצורה רצינית, יען כי גדולה חמתך ורבה קצפך על אותו אספסוף של בני בליעל המכונים ד"א.

אודה ולא אבוש, אני עצמי חושב שירון ידען הוא שחצן ממדרגה ראשונה, אדם יהיר וגס רוח שמקדיש את כל כוחותיו להלחם בדת ישראל מתוך רגשות עמוקים של שנאה טהורה. ברור לי שלא "ההשכלה" ריחקה אותו מהדת, שהרי אני יודע כל מה שהוא יודע (ולא ממנו!), ובכל זאת אני דתי. אלא שמדובר כאמור על שנאה לדת, והנסיון שלו להציג את מסע הצלב שלו נגד היהדות כמעין נסיון "להביא את האור" אל הדתיים - הינו ממש פתטי.

אולם, אף על פי כן אני סבור שאפשר לומר שיש גם "ניצוצות של קדושה" () בד"א, ושתפקידנו כאן הוא לברר אותן ( ).