מה זה רקיע?

דיברנו כאן בנושא הנבואה, וכיצד התורה נמסרה למשה, כלומר האם ה' דיבר ממש כלשון בני אדם, או שמדובר על "השראה נבואית". בדיוק יצא לי להיתקל בדברי ר' שם טוב בן יוסף אבן שם טוב (המאה ה-15) שקשורים מאוד לעניין. על דברי הרמב"ם במורה נבוכים ח"ב, כט הוא אומר:

... יורה לנו כי הנבואה אשר תבא לנביא תבואהו בלשון הנביא המורגל בלי שום שינוי, ושהכל הוא כפי פועל הכוח המדמה, וזה שורש גדול מעניין הנבואה, כי אם יהיה הנביא ערבי תבואהו הנבואה בלשון ערבי, ואם יהיה לועז תבואהו הנבואה בלשון לועז,
כי למעלה אין אומר ודין דברים אבל ישפיעו העינינים והנביאים משימים המלות או יחשבו כפי דמיונם שהשם מדבר עמהם באותו לשון,

והבן זה כי הוא עניין גדול הערך (!)

ואם היה הרמב"ן מבין זה הסוד לא היה סותר לרב המורה למה נקרא לשוננו קדוש, כי נתן הרב סבה נפלאה, ואמר הרמב"ן שאין צורך כי נקרא קדוש לפי שהשם יתעלה מדבר עם הנביאים באותו הלשון. ואילו היה יודע זה הסוד לא היה עולה בידו זאת התשובה. (פירוש שם טוב למו"נ ח"ב, כט. מובא בדפוס וילנא)

להלן נסיון להציע הסבר למושג 'שמים'

<השימוש הרחב ביותר הנעשה במונח שמים והאסוציציות המלוות אותו הוא במובן של מקומו של הבורא, שמשם מנהל את עולמו ומשם משקיף ומשגיח על בני האדם. ואף המקראות דברו בלשון זו "כה אמר ה' השמים כסאי", "וה' המטיר על סדום וגו' מאת ה' מן השמים", "השמים שמים לה'", "כי האלוקים בשמים ואתה על הארץ" (ועין רש"י שם אימת הגבוה על הנמוך וצע"ג) ועוד רבים.
והנה ברור לכל בר דעת שאין הכוונה במושגים גיאוגרפיים למקם את האלוקות גבוה יותר (או נכון לאמר היקפי וחיצוני יותר) אלא יש בזה ביטוי לרוממות הקל וכעין אמירה שאין בכוחינו להשיג מהות המושג ושאין הוא נכלל בתחום הבנתינו.
וא"כ יתכן שזוהי בריאת השמים פירוש בריאת המושג שמחוץ לחוש, הדעה - הצורה שאין בה חומר. ובעצם, בריאת הדעה עצמה במידת השימוש שלה בידי הנבראים (ולא הדעה עצמה שאינה "נברא" יסוה"ת ב, י). ואמנם, גם בתורה יבואו השמים מעל הארץ שהרי דברה תורה כלשון בני אדם, ואלה נוטים באופן טבעי לייחס כלפי מעלה כל דבר שאינו נתפס על ידם. "כימי השמים על הארץ", "יקרא אל השמים מעל" ועוד.>

בהסבר זה דומה שמתקהה במקצת השאלה של הבדלי הבנת המקרא בין הדורות שכן כולם הבינו שמדובר על 'מה שמעבר' ואין זה משנה אם יש לזה הגדרה פיזית או מושגית.

ובאשר לרקיע יש לומר שהכוונה למה שמעבר למרחב המחיה של המין האנושי מעצם בריתו.

ויקרא אלוקים לרקיע שמים = המעבר הפיזי (עין צרויה) מזוהה בתודעה עם המעבר (כנ"ל) המושגי.

מים העליונים אינם רטובים, זה ודאי סמלי וזה היה ונותר נעלם כך שאין זה נסתר מתפיסתנו.

לעיל היה נסיון להסביר את המבול על ידי תפיסות שאינן תקיפות, האם זה מוביל למסקנה היסטורית? 

מאיר תוקן על ידי - ymy33655 - 12/02/2006 18:06:04

בעקבות הדיון כאן על תפיסת בני העת העתיקה את מקור המים שבעננים:

בעי ר' זירא חיטין שירדו בעבים מהו למאי אי למנחות אמאי לא אלא לשתי הלחם מאי ממושבותיכם אמר רחמנא לאפוקי דחוצה לארץ דלא אבל דעבים שפיר דמי או דלמא ממושבותיכם דווקא ואפילו דעבים נמי לא ומי איכא כי האי גוונא אין כדעדי טייעא נחיתא ליה רום כיזבא חיטי בתלתא פרסי (מנחות סט ב)

זה מציאותי ? מישהו יודע ? מאיר

לגבי "המים אשר מעל השמים" - יש דוגמה לכך בכוכב שבתאי: http://www2.kinneret.ac.il/bloss/astrotour/saturn/moons.htm הטבעות שלו עשויות ממים קפואים. ייתכן שכך היה גם בכדוה"א לפני המבול.

מה היו חכמי הפורום היום אומרים על חטים שירדו בעבים?
כאן אי אפשר לומר שדברו ברמזים ובמשלים כפי שמסבירים בנושאי אגדה, כי הדיון בסוגיא הוא הלכתי לחלוטין.

דוגמא חריפה יותר היא הסוגיא בזבחים דף צו ע"א. במשנה נאמר שכלי חרס שבשלו בהם חטאת שוברים אותם בעזרה והגמרא דנה:
אלא קדירות של מקדש אמאי <אמר רחמנא> ישברו נהדרינהו לכבשונות א"ר זירא לפי שאין עושין כבשונות בירושלים אמר אביי וכי עושין אשפתות בעזרה אישתמיטתיה הא דתני שמעיה בקלנבו שברי כלי חרס נבלעין במקומן

הגמרא שואלת מדוע צריך לשוברם נחזיר אותם לכבשן של כלי חרס ויחשבו כחדשים, תרץ ר' זירא שאין עושים כבשונות בירושלים, שאל אביי כלום עושים אשפה בעזרה ותרצה ע"פ דברי שמעיה ששברי כלי חרס נבלעים במקומם. הגמרא מסתמכת על תופעה על טבעית שכלי החרס נבלעים במקומם כדי להתיר את שבירתם בעזרה.
אם חכמי הפורום היו בבית המקדש היו שוברים שם כלי חרס או לא?