כל הקהל כולם חוטאים
צ"ע
דרכי דרכי נועם. בראתי לו יצר הרע, בראתי לו תורה תבלין. יגעת ומצאת תאמין. כנגד כל איסור נתנו היתר כמותו. תורת חיים היא.
כך למדונו.
לעניינינו - אם מתאמצים, אם משתדלים, אפשר לקיים את התורה כולה. איננו כמו הנוצרים שאידאל היא פרישה מחיים ולא להתחתן. אפשר לחיות בתוך החיים ולקדש אותם.
אמנם אין צדיק שלא יחטא - אבל כעקרון, ובגדול אפשר להיות צדיק.
והנה באו המקובלים והחסידים והעלו על נס את חטאת נעורים עד שעשאו לחמורה מכל עבירות שבתורה. לצד זה דחו את מועד הנישואין והפכו את כל תומכיהם לחוטאים נוראיים עם יסורי מצפון שאין הדעת סובלתם.
באו המתנגדים, ור' חיים מוואלזין בראשם והקלו מקצת בעוון הנזכר, אבל מנגד תורה תורה, אין חמור כעוון ביטול תורה. דקה אחת של ביטול תורה ראוי שיהפך לגל של עצמות. דקה אחת של הסח דעת. ביטול תורה באיכות.
כולם חוטאים. כל בחור ישיבה שלומד 17 שעות ביום ולא טעם טעם חטא מימיו צורח ביוכ"פ כאילו בא על נערה המאורסה ביום הכיפורים שחל להיות בשבת.
ולשאר עמך - נשים מה יהיה עליהם? בא החפץ חיים ולמדנו חומר איסור לשון הרע. 17 דאורייתות הוא עובר. כל העדה כולם חוטאים - גהנום כלה והם אינם כלים ואין מספקים לעשות תשובה.
מה נורא המחזה.
וכידוע מאחר וחטא אדם ושנה, וממילא מחשיב את עצמו לחוטא הגדול ביותר, חטאים אמתיים, חטאים נוראיים, נדמים לא שחוט השערה. איבוד פופוציות מוחלט. הכל אותו דבר. הכל נורא ואיום.
מה תאמרו?
(במאמר המוסגר שניים. כל ההחמרות לעיל ודאי יש להם מקור מחז"ל - אין כוונתי - וכוונתם של המחדשים - אלא בדגש.
שנית צ"ע אחד לי על התזה הבסיסית - אמרו חז"ל כולם באבק לשון הרע. זו אמירה מדהימה. יש איסור שברור שכולם נחשלים בו. דהיינו אי אפשר לקיים אותו בשלמות. לא אמור להיות איסור כזה. אמנם זה איסור דרבנן, אבל עדיין מעניין, רצו חז"ל שכולנו נהיה בעלי חטא, וממילא אולי בעלי תשובה, ובודאי עם יסורי מצפון? אולי)
 |
|
|
