הגיון הוא הבר סמכא הגדול לכל הבעיות?

http://www.hydepark.co.il/hydepark/topic.asp?whichpage=4&topic_id=121669

הודעה מ:
1/8/2003

מיימוני

הנה הרמב"ם בפיה"ם

לכל הפחות נלמד קצת רמב"ם


(2) רמב"ם פירוש המשניות - מסכת חגיגה פרק ב משנה א
(א) אין דורשין בעריות בשלשה כו' - אומר שאסור לדרוש בסתרי עריות אלא אם כן הם השומעין פחות משלשה, והטעם שלא יתעסק האחד להקשות על הרב והשנים להקשות זה עם זה ויטרדו מחשבתם ולא יבינו המשפט הישר בסתרי עריות. ומרוב תאות בני אדם בזה הענין יורו היתר לעצמן כשיפול ביניהן ספק מה ששמעו מן הרב והולכין להקל.


ואמרו ולא במעשה בראשית בשנים כל שכן אם הם יותר, ואמרו כי שאל נא לימים ראשונים יחיד שואל ואין שנים שואלין, והטעם כבר זכרנוהו בפתיחת דברינו זה החיבור. והוא כי ההמון אינם יכולים להבין אותן העניינים ואינן מתלמדין אלא מאחד לאחד בקבלה, כי מעט מזעיר הוא מה שישכילו מהם ההמון, וכשישמעם הסכל תשתבש אמונתו ויחשוב שהם סותרין האמת, והוא האמת והנכון.

ומעשה מרכבה אין דורשין בו כלל אפילו ליחיד, אלא א"כ היה כמו שאמרו חכם ומבין מדעתו. והוא שיתעורר מעצמו ויבין הכוונה מעצמו ולא יהיה צריך לפירוש אלא שרומזין לו הרמזים, והוא סובר בהן סברתו ושיקול דעתו. וזה ענין אמרם מוסרים לו ראשי פרקים, לפי שיש שם עניינים הרבה יתציירו בנפשות השלמים מבני אדם, ואם פירש אותם אדם בלשונו ודמם בדמיונות יתקשו ויצא מן הכוונה.

ושמע ממני מה שנתבאר לי לפי מחשבתי ממה שראיתי מדברי החכמים. והוא שהם מבינים במעשה בראשית החכמה הטבעית וההעמקה בהתחלות המציאות. ורוצים במעשה מרכבה חכמת אלהית שהוא הדיבור בכל המציאות ובמציאות הבורא בידיעתו ותאריו וחיוב כל הנמצאים ממנו והמלאכים והנפש והשכל הדבק באדם, ומה שיהיה אחר המיתה, ולפי שגדלו אלו החכמות השתים הטבעית והאלהית וראוי להם להיותם גדולות ומנעו מללמדם כשאר החכמות הלמודיות.

ונודע כי כל אדם בטבעו משתוקק לכל החכמות כולם בין יהיה טפש או חכם והאדם על כל פנים מחשב באלו השתי חכמות בתחילת מחשבתו וישליט מחשבתו עליהם בלי התחלות ובלי מדרגות בחכמות מנע זה ללמדם

והזהיר עליו ואמר להפחיד אותו המשליט דעתו בהתחלות מבלי הקדמות כמו שביארנו כל המסתכל בארבעה דברים וכו'. ואמר להכניע המשליט שכלו ומחשבתו בדברים האלהיים בדמיונו המופשט בלי התחלה בחכמות:
כל שלא חס על כבוד קונו ראוי לו כאילו לא בא לעולם, פירוש כי העדרו מן האנושית.

והיותו כשאר בעלי חיים טוב למציאותו ממציאותו אדם, מפני שמבקש לדעת הדבר חוץ מדרכו ועל מה שאינו בטבעו כי לא ידמה מה למעלה ומה למטה אלא אויל בצורת הנמצאים וכשירצה האדם הערום מן החכמה לחשוב עוד שידע מה שעל השמים ומתחת לארץ בדמיונו הנפסד שהוא מדמה אותם כמו בית ועלייה וכמו כן מה שהיה קודם שנבראו השמים ומה שיהיה אחר שיפסדו השמים תוציא אותו זו המחשבה אל השגעון ותמהון הלבב.

וענין זו המלה המפוארה וזה העזר האלהית. באמרם כל שלא חס על כבוד קונו, רוצה בו מי שלא יחוס ויחמול על שכלו, כי השכל הוא כבוד השם ושאינו יודע שיעור זה הדבר שניתן לו נשתלח עם תאותו ונמשל כבהמות. וכן אמרו מי שלא חס על כבוד קונו זה העובר עבירה בסתר. ואמרו במקום אחר אין המנאפין מנאפין עד שתכנס בהן רוח שטות וזה אמת כי בעת התאוה איזו תאוה שתהיה אין השכל שלם. ומה שהביא זה הענין בזה המקום היה למה שאמר במה שקדם הן הן גופי תורה. וכן מנעו בגמרא ללמדם בפרהסיא ן

רב_צעיר

האם זה סותר למה שהבאת מספר המורה אודות תנועת הגלגלים ודעות אריסטו?

זה מה שאנחנו פה קוראים הגיון, ראציונליזם, לוגיקה או חשבון מטמתי, זה נקרא אצל הרמב"ם השקפה וקבל האמת ממי שאמרו
ואם ניקבה הביצה וכו וכו' והרפואות אם מרפאות או לא,

אבל ההגיון שאנחנו מדברים עליו זה הנקרא שיקול הדעת. והלוגיקה אומרת לנו שלאנשים חכמים או ששיקול הדעת קולקטיבי יותר אמינה משל יחיד ובפרט שזה נוגע להרגלי חייו שאז דעתו נוטה למקום שהוא רוצה כנ"ל.

מציץ_ונפגע

הנה התסריט לבחורצ'יק

בתהליך כמה שלבים

שלב א'
1) -שלומי אתה יודע שכל אב אוהב את בנו
-בטח
--ואני אוהב אותך
-בטח
-ואתה אוהב אותי
-בוודאי
-שאני אוהב אותך מאוד
-גם אני אוהב אותך מאד
-אני מבקש רק את טובתך
בשלב הזה הבחורצ'יק מריח שאני מוביל אותו למשהו אבל עוד משחק אתי
–כן
אתה בטוח בזהז?
בהססנות- כן

שלב ב'

- אתה בחור חכם נכון
- אתה מבין יותר עכשיו שאתה בן חמש עשרה מממה שהבנת בשנה שעברה שהיית בן ארבע עשרה
- בוודאי
- ובשנה הבאה תבין יותר
- בטח
- וכשתהיה בו ארבעים תבין כפול עשר משאתה מבין עכשיו
- מאה אחוז, אז מה
- ואבא שלך טיפש?
-לא מה פתאום
-אז אני בן ארבעים ג"כ מבין פי עשר מה שאתה מבין
- אולי?

שלב ג'
- אז אבא אומר לך שאני מבין שבשבילך טוב לא ללכת עכשיו ברחוב
- למה לא ? כל כך כיף, מחר מתחיל הזמן ואם לא עכשיו אימתי?
לא תבין אבל תן בי אמון, הלא אני אוהב אותך ואתה ילד נבון ויודע שאני מבין יותר טוב ממך מה טוב בשבילך

בדרך כלל זה עובד, והוא שאתה משגיח עליו כל הזמן, אם אתה עוצם עין לרגע הוא יעלם לך עד השעה שתיים בלילה...

אני משתמש בהנחה או יסוד שאני אוהב אותו, שהוא מקבל, ובהגיון מתמטי – בן ארבעים מבין יותר מבן 15, לצורך שיקול הדעת

רצינימחייך

God gave his torah
בקולות וברקים במעמד ששים רבוא
The greatest fire works audio visual show to date
and you - a bona-fide card carrying -red blooded
member of the
עם קשה עורף
were unconvinced
Thank you

Enter Hyde-Park with a Vort about Yaakov
and the deal was clinched
Phew!
That sure was a close one- G-d


Smart people make mistakes nobody is infallible' but collective resoning has a certain system of checks and balances .

Anyway the Primary goal of any species, Human included, is survival, and as long as our sages had the reins , they did a pretty good job. But that is another subject.

I do believe there is an
הנהגה מסותרת מההשגחה העליוה
That steers us in the right direction.

and that it a logical deduction, that any programmer of a super computer leaves an emergency overide' otherwise we have Hal from a clockwork Orange' I don't to mention the recent trilogy

As for smart people in other religions, again this is pure Logic We are talking about Subjective reasoning. NOte the difference

יהוסף

אם אתה יהוסף מודה שראובן הוא הגבוה מכולם אז עבדת על תיקון המידות, ואתה נאמן כבר על דבר התלוי בשיקול הדעת


רציו

איי טרייד מיי בעסט,
אני לא מבין

באטשי

דו-שיח יפה מאד , אבל עד כמה שיכולתי לראות הוא מנסה לשכנע בהגיון שיש לקבל סמכות של אבא . האם אתה יודע איך לעשות את זה בלי הגיון ?

ואם כך הדק"ל האם ההגיון אומר לסמוך על מסורת או המסורת אומרת לסמוך על המסורת ?

מצו"נ,

ויכוח כזה לא יתמצה אלא אם כן תביא גם אתה מקורות שיש להם קדושת הרושם דהיינו קדושת הזמן וקדושת הדפוס, כי הרי קדושת ההיגיון אותו קורא הרמב"ם בפיה"מ פ"ב דחגיגה "כבוד השם" או בלשון האב"ע שהובא "המלאך בין אלוקים ואדם" מוכחש כאן.

ווטו

כלומר , במקום לטעון שההגיון אומר שצריך לסמוך על המסורת , אתה רוצה שאטען שהמסורת אומרת שיש לסמוך על ההגיון ?

מצו"נ,

בדיוק! כמו להביא את החוב"ה שער ג' שההערה התוריה היא אך מבוא להערת השכל או את המאמר שמביא רש"י בקידושין עה"כ הראשון בתהילים "בתחילה תורת השם ואח"כ תורתו". כמובן שהדוד המאגיאר ימשיך להתווכח, אך אז לכה"פ יעבור הויכוח מ"הודה באבטיחים או בזכר קדשו" ל"הודה לו בשעורים" שיש מ"ד שאז כן חייבים בשבועת מודה במקצת

באטצי

כתבת: "אבל ההגיון שאנחנו מדברים עליו זה הנקרא שיקול הדעת. והלוגיקה אומרת לנו שלאנשים חכמים או ששיקול הדעת קולקטיבי יותר אמינה משל יחיד ובפרט שזה נוגע להרגלי חייו שאז דעתו נוטה למקום שהוא רוצה כנ"ל." עכ"ל.

צודק בהחלט, ומכיוןן שלפי דבריך ההגיון מחייב שלהרבה אנשים חכמים יש יותר אמינות מאשר החלטת היחיד - אני מקבל בהכנעה את דעת החוקרים שרובם, או ליתר דיוק כולם החליטו ללא עוררין שספר הזוהר נכתב בספרד במאה ה-13 על ידי משה די לאון (ויש כמה שכבות ספרותיות מאוחרות יותר ואכמ"ל).



תוקן על ידי - רב_צעיר - 13/05/2004 20:27:00

מציץ_ונפגע

הכי קרא שמו נפגע, שנפגע מעצת הדאקטער צעטל שלי
ולמה נקרא שמו מציץ?
שאינו קורא את הנאמר ורק מציץ.

יש מחלוקת בגמרא גבי ביכורים, אם גר מביא וקורא או מביא ואינו קורא, לגבי טומטום ואנדרוגינוס אין חילוק.
עכשיו יש לי אסתפקתא אחרת לגבי סריס

אם הוא קורא ואינו מבין
או מבין ואינו קורא
או אינו קורא ולכך אינו מבין

הלוגיקה, השכל הפשוט, זה שאומר לך ש 2+2=4
אומר לך שלמבוגרים, רבים, חכמים, מומחים יש שיקול הדעת יותר טוב.

הנה אתה יודע שאתה מציץ_ונפגע, האם אתה יודע עד כמה נפגעת?
;)]

אתה מבין שצריך לשאול על זה למומחים כמו לשלישיית הרופאים שלך, משום שיש להם יותר ידע ממך, או לזקן שיש לו יותר חכמת החיים ממך

וקודם תשאל לאיזה באטשי שיש לו יותר שכל ממך מה דעתו על איזה מהם אפשר לסמוך? (זוכר קלאצמיך קראצמיך וישקני (קושמיר עשה עלייה בנתיים ועברת את שמו)


והיה כי ישאלך בנך מחר לאמור
למה אתה שואל למישהו אחר? ממה נפשך אם אתה סומך על הלוגיקה תחשוב לעצמך. ןאם אתה לא סומך מה אתה שואל בעצת החכמים, האם אתה פרייאר שואל בבאבות?

ואמרת לו

עבדים היינו לעצור כאן חושבים, ואני חושב שכל מה שכותבים שם אנשים שאין להם מה לעשות זה תורת לאקשין, וכל מה שקבלנו מאבותינו החכמים זה הבל ורעות רוח, מפני שאני מאמין רק למה שעיני רואות ואוזני שומעות, ומוחי משיג,

אני לא מאמין שטסו לירח מכיוון שלא ראיתים בעיני ואני לא מבין איך שמנוע סילון פועל,

אני לא מאמין שהיתה מלחמת עולם ראשונה מכיוון שאני לא ראיתי, וזה נגד הלוגיקה שמיליוני אנשים יהרגו אחד את השני סתם ככה, ולזקנים אני לא מאמין בכלל.

ואני לא מאמין שהעולם נברא בכלל מכיוון שלא הייתי שם והמפץ הגדול לא שמעתי, ולא מסבר לי שהיה מפץ כל כך גדול ונורא מאין ואפס המוחלט (ככתוב באשכול הסמוך של הד"ר גרגורסמסא עיי"ש) ולכן אין כל עולם בעולם.

ומה שאני נמצא כאן ואתה שם. זה גם מוטל בספק ומסתבר מאוד שכל העולם כולו לא היה ולא נברא אלא משל, ק"ו מאיוב.

ואולי להיפך?

ועתה בני אהובי יקירי אם לא תלך לישון תיכף אתן לך שתי סתירות לחי שתראה את שתי העיניים שלך על הרצפה ביחד עם המשקפיים

ואל תשאל אותי איך. כי גם אני לא מבין?

כי ההגיון (שלי דווקא) הוא הבר סמכא הכי גדול שיש

והדק"ל

באטשי חביבי

לא הבנתי במה אנו נחלקים, ועל מה הויכוח. וגם לא הבנתי למה הבאת לי מהרמב"ם ומה אנו אמורים ללמוד ממנו.

כיון ששכחתי, אנסה להיזכר.

השאלה היתה כנראה עד כמה ניתן לסמוך על ההגיון. או: על ההגיון לנוכח המסורת או הסכמת הציבור.

כמדומה שהנחת יסוד של השאלה היא שיש אנשים שחושבים שההגיון הוא מקור לאמיתות בפני עצמו, ואלו עשויות להתנגש עם האמיתות המוגשות לנו מן המסורת או מהסכמת רוב העם.

וכל העימות הזה מוקשה בעיני מכמה סיבות.

א. איני סבור שההגיון הוא מקור לאמיתות. אם ההגיון הוא לוגיקה, אזי הוא מכשיר לבחינת תקפות של טיעונים. לא יותר.

אפשר לראותו באופן רחב יותר כבוחן טענות, אך לעולם אין הוא מקור לאמיתות חדשות אלא רק כלי מדידה שמצביע על בעייתיות באמונותינו.

(יתכן שכן ניתן לגזור מפעולת השכילה משפטים מחודשים, כמו הקוגיטו של דקרט, או המשפטים האפריוריים של קנט, אך מסופקני אם לכך רצית להגיע).

אם כך, אין לך מה לתקוף את מי שטוען שההגיון הוא מקור לקביעות. אין מישהו כזה. לפחות לא אני.

ב. לפעמים ההגיון כלומר הלוגיקה בוחן את הקביעות המסורות בידינו או את אמונות ההמון ומוצא בהן פגמים לוגיים.

אך אז - האם אתה תרצה לדחות את הדרישות הלוגיות מפני המסורת?

מסתבר לי שלא. אם כך, גם בזה אין בינינו ויכוח.

ג. מדברים שכתבת במהלך האשכול, וממסקנות שניסית להוציא מדברי חז"ל, אני מבין שאתה מציע לאדם לחשוד את עצמו בנגיעות ולחשוד בתהליך החשיבה שלו שמא הוא פגום בשל רציות שונות.

ובכן, בזה יש בינינו הבדלי דרגה.

אני סבור שאדם מסוגל לחשוב בהגיון למרות שיש לו כל מיני חשבונות פנימיים.

אתה לא.

אתה גם טוען שהמסורת שלנו מזהירה שזה רחוק מלהיות אפשרי.

ובזה יש לנו מחלוקת בפרשנות המסורת.

האם לזה רצית להגיע, למחלוקת במה שאנו יכולים להבין מדברי חז"ל?

אני מסכים שיש כאלו שהשמיעו טענות דומות לשלך - לא בסגנון ההומוריסטי שלך הנעים לקריאה - אך גם איתם יש לי מחלוקת.

ובכן, אנו מסכמים שאתה מייצג את חוסר האמון שתנועת המוסר מטיפה לנו ואני ומציץ ואחרים נמצאים בצד השני.

האם על כך נסוב האשכול?

ואיך אנו אמורים להכריע בדבר?

ניתן לבחון את הפסיכולוגיה האנושית, על ידי מקורות במחקרים פסיכולוגיים, או בתיאור של תהליכי אינטרוספקציה.

וניתן לבחון את המקורות שלנו, למשל הגמרא, או ראשונים, כדי לראות אם הם שותפים לעמדתך.

בדבר זה היתה בינינו מחלוקת פרשנית. עכשו הבאת מהרמב"ם, ואיני יודע מה אתה רוצה להוכיח.

שמא אתה רוצה שאתבונן במה שהרמב"ם מזהיר מפני ההבנה הלקויה של ההמון? ובכן, לכאן בפורום מגיעים כאלו שאינם אמורים להיות מן ההמון מבחינת רמתם האינטלקטואלית, יושרם הפנימי ושאיפותיהם הנשגבות, אם גם יש ביניהם מחלוקות.

אז לא נראה לי שדברי הרמב"ם על ההמון חלים עליהם.

אולי תבאר יותר:

א. האם המחלוקת בינינו היא רק כמה אדם צריך לחשוד את עצמו.

ב. מה אתה רוצה להוציא מן הרמב"ם שציטטת.

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

רבצי

אפילו אם תמצי לומר שקביעתך אמיתית

שהזוהר נכתב או נסדר או נעתק או הופיע במאה השלוש עשרה
אין זה גורע מחשיבתו של הזוהר

שכן אותם האנשים שקבעו כך. גם קבעו שהתוכן של הזוהר הוא אמיתי, והיה כמה שהיה התוכן קבלה ומסורה בידיהם וקבעו שדבריו עולים בקנה אחד עם התורה המסורה להם עד אז.

והם היו בקיאים בתורה (מומחים=ד"ר ישקני/קושמיר) יותר ממנו.

אין הכי נמי, חשיבותו של הזהר אינו כחשיבותו של התלמוד, ולכן לית מאן דפליג שבמקום שנחלקו, הלכה כהתלמוד שלנו.

חשיבותו הוא במדרגת מדרש.
אבל התוכן שלו היה מקובל מאז ומקדם ליחידי סגולה כמו התורה שבעל פה.

ומי שאינו מאמין לראשונים שהיתה להם תורת הנסתר. מה ממנו יהלוך שלא יאמין לחז"ל שקיבלו תושב"פ מסיני.

וחוזרים לחת"ס

אין לי הסבר איך נכנס רמד"ל ומה חלקו בספר הזוהר, אני משאיר את זה למומחים ובקיאים יותר ממני

אך דבר אחד שצריך להפריע לך

מי שלומד בספר הזוהר הוא מכור לזה ואומר שזה מלא חכמה עמוקה וגאונות, וכל חכמי ישראל מצטטין ממנו, לפי דרך המקובלים כמובן.

אם רמד"ל היה כל כך גאון שחיבר הספר המונמונטלי בעצמו. איך זה שלא חיבר שום דבר אחר בחייו בקנה מידה שכזה?

א,- להתמכר לדמיונות - זו מחלת האנושות - ולכן אין פלא שמתמכרים לזוהר (אם כבר רמב"ם - אז עד הסוף.

ב, - אם הרמח"ל היה כל כך גאון שחיבר "מסילת ישרים" בעצמו, איך זה שלא חיבר שום דבר בחייו בקנה מידה שכזה?



תוקן על ידי - איקה - 13/05/2004 23:49:55

איקה

א) ראה תשובה על שאלה ב'

ב) חיבר ועוד איך, אלא מאי, אתה לא ראית לא את הדעת תבונות ולא את דרך ה' ומאמריו על החכמה והעיקרים, ומאמריו על תורת הייחוד והתפילות ואיני מזכיר ספריו כמו קל"ח פתחי חכמה וספריו על דרך הקבלה.

אבל מכותלי דבריך ניכר, שאף שהם כתובים בלשון הקודש ומובנים לכל הלומד, ואתה דלא חמיתם ולא חזיתם ולא ידעתא להון, בכל זאת אתה לא מונע ממך את התענוג להביע דעתך עליהם, שלא היו ולא נבראו.

ק"ו בן בנו של ק"ו שהזוהר הקדוש הכתוב לשון ארמית, וצריך להרבה הקדמות להבינו, ותלמידי חכמים מתקשים מתייגעים ושמחים בהבנת דבריו. שאתה מומחה גדול ויודע שכולו הזיות ודמיונות.

ואם היית יודע לכה"פ קצת במסילת ישרים היית רואה איך שאתה צודק במאה אחוז.

שהרמח"ל אחד המקובלים הגדולים בהיסטוריה, חיבר ספר מסילת ישרים שאין בו אף מילה אחת מתורת הקבלה,
ומי שקוראו רואה שכולו הזיות ודמיונות שאפילו אתה מבין.

ועל זה אמרו חכמים

You are an an artiste
Like a beast
On yeast

שכחתי את האוריגינאלי
אבל זה נשמע יותר טוב במקור
אני צריך מישהו שיתרגם את לטובת המלומדים דק"ק היידפארק

גרגורסמסא
איה המילון?

טעק איט איזי

ליל מנוחה לקדם חבירינו שבארץ הקודש

יהודי הונגרי משופם עם מכנסיים המגיעות לו עד מתחת לבית שחיו - רק הוא יכול לראות ב'מסילת ישרים' הזיות ודמיונות - ולהבין מה היתה כוונתי בדברי לעיל!

איקא

כוונתי אם לדבריך הזהר התקבל מפני שבני אדם אוהבים להתמכר להזיות

אז הדעת נותנת שמי שמחבר ספרי קבלה הוא הוזה בלי תקנה

ולמה במסילת ישרים אין מילה על הקבלה רק סברות הגיוניות מוצקות?

זה הכול,

אבל כשיש לך שפם גדול לפעמים הדברים יוצאים קצת מפולפלים.

ובענין המכנסים, אמרו לי יודעי דבר שאם אשהה בפארום הזה למשך זמן, אני אגדל.

אז בנתיים אני משאיר.

אל תקח ללב, קח לפה, משם יש דלת אחורית

אני עם הונגרים משופמים לא מתחיל יותר .

באטצ'י יקירי , אתה חייב להכניס לראש ההונגרי שלך שכל דבר שאתה טוען הוא טיעון הגיוני שניתן להציגו , לנתחו לדון בו , להתווכח עליו , לדחותו או לקבלו .

נראה שיש כאן קצת בלבול בשימוש במלה הגיון . אני (וכמדומני כך גם כל האחרים) משתמש בהקשר הזה במלה הזאת בכדי לדבר על כל מה שמתבסס על התבוננות עצמית . אין הבדל בין הגיון לבין סמכות . אני מקבל סמכות כאשר ההתבוננות העצמית שלי מראה לי שעלי לקבל סמכות ואני דוחה סמכות כאשר ההתבוננות העצמית שבתוך הקעפעלע שלי אומר לי לדחותה . וכמו שכבר אמר לך ידידינו רציני מחייך , העובדה שאתה 'מאוהב' בסוג אחד של טיעונים הגיוניים לא אומר שהיא תמיד תקפה אפילו כאשר היא סותרת עקרונות הגיוניים אחרים .

אתה חושב שההגיון מחייב לקבל סמכות קבלת כל ישראל בעניין הזוהר? אינשאללה . חיה את חייך והמשך להאמין בזה . אבל אם אתה רוצה לשכנע אותי או את כל מישהו אחר , אתה חייב להציג טיעון הגיוני . בינתיים לא עשית את זה .

אתה לא חייב לדון בנושא הזוהר , אבל אם אתה רוצה לדון בזה אתה צריך להציג טיעונים ולא רק להאשים את העומד מולך בגאוה/צביעות/נגיעות/קעפעלע/עריות וכו' . זה לא בגלל שהאשמות כאלה הם בהכרח לא נכונות , אלא בגלל שזו לא דרך פוריה לנהל דיון . כמו כן הזכרת שמות גדולים הוא טפשי . נגד כל שם שתציג יש שם של מישהו שחקר את הנושא הרבה יותר טוב והגיע למסקנא אחרת .