| נשלח ב-9/5/2004 18:53 |
 |
| |
מסורת התורה ומסורת הזוהר
אנו רואים בפורום זה חברים שניכר עליהם כי יר"ש המה ומאמינים באמונה שלמה בתורה שבכתב ושבע"פ.
עם זאת כאשר מגיעים לנושא הזוהר והקבלה הם כופרים בה ומכחישים אותה.
מצד שני יש חברים שאמונתם בזוהר שלמה כאמונתם בתורה שבכתב ושבע"פ, ועל כל הקושיות שיש כלפי הזוהר ימשכנו את נפשם לתרצם , לעיתים בדוחק גדול.
ומכחישי הזוהר עונים להם בשנינות ולכותבים הפתטיים שבהם, הם אכן עונים תשובות שאין אפשרות להתווכח עמן.
האמונה בתורה אינה נובעת מחמת הוכחות חיצוניות - היסטוריות או מדעיות - שמעידות על אמיתותה, אלא כל כולה מעוגנת במסורת המועברת מדוד לדור וכמו שהראשונים מגדירים שהאבות לא ינחילו שקר לבניהם.
אמנם ברור וידוע לכל שהמסורת של הזוהר החלה בתקופה הרבה יותר מאוחרת וגם ידוע לנו על הרקע של מסורת זו, וכידוע רוב רבותינו הראשונים לא הכירו ספר זה כלל.
וכאן אני רוצה לשאול ולחדד:
האם יש לנו עדויות על המסורת של התושבע"פ ואפי' התורה שבכתב לפני ימי הבית השני ?
לעיתים נדמה כי יש לנו אפי' עדויות המכחישות את המסורת, ואף מהמקרא עצמו למשל: הנוהג לשאת נשים שלא מזרע ישראל עד לתקופתו של עזרא הסופר (שלמה המלך, מחלון וכליון שמשון ועוד) ; הסתירות שבין ספר יחזקאל לנאמר בתורה ועוד.
באופן עקרוני אם נשוה בין המסורת של הזוהר למסורת של התורה המסורה בידינו, מפני מה הזוהר פחות אמין? אמנם הזוהר התחיל במסורת ובהפצה על ידי יחידים, אך הוא מציג את עצמו כחיבור עתיק בן 1500 שנה. לאלו המפקפקים בסמכותה של המסורת המועברת מדור לדור , מי לידם יתקע שהתורה, נניח מעזרא ואילך, לא ניתנה באותו אופן, ורק אחר כך הופצה? מה ההבדלים?
וא"כ נשאלת השאילה אם אתם מטילים ספק בזוהר, מדוע אינכם מטילים ספק גם בגמרא ובמשנה, ובתנ"ך ובתורה ?
ומכאן הרי הדרך פתוחה לאמרתו הידועה של החת"ס האומר שהכופר בגלוי בנסתר חזקה עליו שהוא כופר בסתר בנגלה ?!
ומאידך גיסא ניתן לטעון כלפיכם : הרי על אף כל הקשיים אתם מאמינים בתורה שבכתב ושבע"פ , ועל כל השאלות אתם מתאמצים להשיב ,ולעיתים אף בדוחק גדול בטיעונים אפולוגטיים.
וא"כ, האם אין אפשרות להטיח בפניכם שאתם נוהגים במה שאתם מאמינים – היינו כלפי התורה הנגלית- באותו אופן שנוהגים אחרים במה שהם מאמינים- היינו בזוהר ובקבלה?
יד על הלב, אלו לא הייתם נולדים כחרדים, אלא הייתם אנשים אובייקטיבים לחלוטין, והייתם בוחנים את הכל במאזני השכל בלבד ללא כל מטענים רגשיים ואמוניים שינקתם עם חלב אמכם , האם לא הייתם אומרים שאי האמונה בתורה היא דרך יותר הגיונית מאשר האמונה בה, ובעקבותיה כל הקושיות המתעוררות והאקרובטיקה המחשבתית הנדרשת ליישב את הדברים, כפי שבאים לידי ביטוי בפורום זה ?
ואולי המסקנה המתבקשת היא : שדרך כל איש ישר בעיניו, לא האמונה וההכחשה באות מכוח קושיות והוכחות, אלא ההוכחות והקושיות באות רק בכדי לאשש את מה שכבר קבוע בלבו של האדם.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-9/5/2004 19:14 |
|
| |
בר בי רב
1. נולדתי כאדם חילוני לחלוטין, כך שאני חושב שאני נקי מכל דעות קדומות, וכן אני מספיק אובייקטיבי כדי לקבוע מה נכון ומה לא נכון ביהדות (על פי הבנתי האישית כמובן)
2. לפי השקפתי התורה שבעל פה התפתחה במהלך ההיסטוריה, כך שאינני זקוק לשום "הוכחה" לכך שהיא נכונה, אלא די לי בכך שהיא מקובלת על כלל ישראל שמקבלים על עצמם עול תורה ומצוות, וד"ל.
3. יש חילוק מהותי בין ענייני הלכה וענייני השקפה [=אגדה]. כבר ציינתי באשכול הסמוך בעניין סמכות ההגיון, שדעת הגאונים והרמב"ם שסמכות חכמים היא רק בקביעת ההלכה, ולא בענייני דעות והשקפות בהן כל אדם רשאי לאחוז בכל השקפה שנראית לו נכונה (אם כי יש לעיין במקרים מסויימים כגון "כל האומר...").
יתר על כן, אני אישית מסופק האם בכלל אפשר לפסוק הלכה בענייני השקפה. אם אדם למד סוגיה מחשבתית מסויימת והגיע למסקנה משלו. האם ניתן לבוא אליו ולומר לו שהוא טועה, ושעליו לחשוב כמו שהחכמים מורים לו ? מסופקני.
וזאת בניגוד לענייני הלכה בהם הפרט נאלץ להכניע את עצמו לדעת הרוב, שהרי אם לא כן אזי כל המערכת תתמוטט, והמפורסמות אינן צריכות ראיות.
4. במידה והדברים לא הובנו, הביקורת שלי נגד הזוהר לא נובעת דווקא מהתאריך שבו הוא נכתב, אלא בעקבות הדעות הגנוסטיות\פאגאניות שמופיעות בו. כפרפרזה על דברי הגמרא אומר על דברי ספר הזוהר: אפילו אי אתי רשב"י ואמר לה - לא צייתינה ליה ! [=אפילו אם יבוא רשב"י ויאמר זאת, לא אקשיב לו!].
קל וחומר כאשר בעקבות המחקר הפילולוגי של ימינו אין שום ספק בכך שספר הזוהר נכתב בספרד במאה ה-13 על ידי המקובל בעל ההזיות משה די לאון.
תוקן על ידי - רב_צעיר - 09/05/2004 19:16:39
|
|
|
|
|
| נשלח ב-9/5/2004 19:26 |
|
| |
ברב"ר,
הכנסת בהכללה כללית את כל ה"אתם" של הפורום בעוד שיש שוני בהרבה הביטים בין הכותבים כאן. לכן טוב תעשה אם תפנה את חיציך לכל אחד אחד כמגיע לו לדעתך, כי ב"אתם" רק הועלת להראות עצמך כיוצא מכלל ה"אתם".
לגופה של טענה, כבר היה אשכול בדיון עם זריחת עץ על חולשת הטענה של "אין אב מוריש שקר" כשלעצמה [מלבד השאלה מה עם האבות המורישים אמונות אחרות]. עיקר האמונה מבוססת על אחד מהשניים:
א. הנוחות להיכנע לסמכות ולעיצוב החברתי את הדעת,
ב. הזיהוי שהנמסר ראוי לשרת את מטרתו החינוכית.
נדמה כי רוב חברי הפורום הקבועים יכולים להצהיר עם יד על הראש ועל הלב כי למרות שכמובן שהיוולדותם כחרדים משפיעה על נקוטת מבטם, אין להם בעיה לפקפק בהרבה אמונות שנשתרשו סביב לתורה [מלבד האמונה בזוהר].
השאלה שהעלית לגבי מתן תורה לעומת התגלות הזוהר [אם כי לי אישית שאמונתי מבוססת על "שמים בתורה" זה לא משנה], ברור שיש הבדל. על הזוהר יש נקודה בזמן [ר"מ די ליאון] בה יש לזהות את כניסתה לעם ישראל ואילו על התורה ידוע רק על הנקודה המסורתית "משה מסיני" ולכן היא מתקבלת ככך.
אך מפקפוק מבחינת הדעות לפקפוק מבחינת המעשה, יש דרך ארוכה וראה בהודעתו היפה של מציץ באשכול "הגיון הוא הבר סמכא הגדול לכל הבעיות?",
http://www.hydepark.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=925785&whichpage=3
הכלל הוא כי לא ניתן להעלות על הדעת שמי שחותמו אמת מבקש מאדם לשקר את עצמו!
תוקן על ידי - ווטו1 - 09/05/2004 19:42:13
|
|
|
|
|
| נשלח ב-9/5/2004 19:28 |
|
| |
רב"צ
גם אם נכון שבדברי אגדה אין חובה לקבל דעת חז"ל , הרי שעדיין ניתן לטעון שעליך לתת לזוהר ולקבלה את המעמד והערך שאתה נותן לאגדות חז"ל . גם אם אתה לא מקבל את כל דעות חז"ל המופיעות באגדה הרי שאין ספק שאתה וכולם כאן רואים בהם מעיין שניתן לדלות ממנו תורה וחכמה . ואם כן ניתן לטעון שהוא הדין ביחס לזוהר (אחרי שנסכים שאין בה משום ע"ז ).
טענות פילולוגיות אינן רלוונטיות בדיוק כפי שהן אינן רלוונטיות ביחס לתושב"כ .
לדעתי האישית יש לברור המוץ מהתבן ולא לזרוק התינוק עם המים . והזוהר מונח בקרן זוית כל הרוצה יבוא ויטול את מה שנראה בעיניו ויתקיים דיון על עניינים ספציפיים ולא דיון גורף .
|
|
|
|
| נשלח ב-9/5/2004 19:35 |
|
| |
מצו"נ
1. אינני מבין למה אתה מתכוון כשאתה אומר "מעמד של אגדות חז"ל". אם למשל היו הרבה מחז"ל שהאמינו בשדים, רוחות רעות, כשפים, קמיעות, סגולות וכיו"ב - ואילו אני מקבל את דעת הרמב"ם שאין שום ממש בדברים מסוג זה, אזי איזה מעמד נשאר לי מאותן אגדות [והלכות!] שבהן מובאות אותן דעות ?
ודוק, לדעת הרמב"ם אסטרולוגיה אסורה משום "לא תעוננו", והרי אפילו בגמרא אנחנו רואים שהיו מחז"ל כאלה שהאמינו בה. מדוע אם כן שאקבל את דברי ספר הזוהר ? וכפי שכתבתי לעיל: אפילו אי אתי רשב"י ואמר לה, לא צייתינה ליה !
2. כפי שציינת בצדק, כאשר מדובר על דעות פסולות אין שום סמכות, והרי זה משול לבית דין שהורו לעבוד עבודה זרה, שפשיטא שלא נקשיב להם.
3. אני סבור שטענות פילולוגיות הינן רלוונטיות הן לתושב"כ והן לתושב"ע, וראה דברי באשכולות שבהן דנו במעמד ביקורת המקרא. על כל פנים, גם מי שחלוק עלי בנוגע לתושב"כ, מן הסתם יסכים איתי שאין זה נוגע לתושב"ע, שהרי אין לדבר סוף.
|
|
|
|
| נשלח ב-9/5/2004 19:36 |
|
| |
אם היה מונח בקרן זוית - ניחא
הבעיה היא שהפכו 'תורה' לתבן להמונים!
|
|
|
|
| נשלח ב-9/5/2004 19:49 |
|
| |
ווטו1
במלה "אתם" התכוונתי למה שכתבתי בתחילת דברי:
אנו רואים בפורום זה חברים שניכר עליהם כי יר"ש המה ומאמינים באמונה שלמה בתורה שבכתב ושבע"פ.
עם זאת כאשר מגיעים לנושא הזוהר והקבלה הם כופרים בה ומכחישים אותה".
רב צעיר
המילים שכתבת על התושבע"פ "די לי בכך שהיא מקובלת על כלל ישראל שמקבלים על עצמם עול תורה ומצוות",מתאימים גם לזוהר.
אפי' אם נניח שהזוהר אכן חובר ע"י ר"מ די לאון, הוא בודאי מכיל מסורות קבליות מדורות קודמים , וכמו היעב"ץ במטפחת ספרים שעל אף כל הביקורת שיש לו על הזוהר שמתוכן הוא מוכיח שנוספו בו דברים רבים, מ"מ הוא לא התנער מספר זה.
לגבי אגדות חז"ל התמוהות, באמת אין לקבלן כפשוטן וכמו שהאריכו בזאת הרמב"ם ובנו, מה מפריע לנו ללמוד כך גם את הזוהר ?
ואם משום "הדעות הגנוסטיות\פאגאניות שמופיעות בו" , לא חסרות גם בש"ס "אגדות המשבשות את הדעות" כלשון הרמב"ם.
תוקן על ידי - בר_בי_רב - 09/05/2004 20:12:14
|
|
|
|
|
| נשלח ב-9/5/2004 19:50 |
|
| |
רב צעיר
אתה מסכים אתי שיש ערך בלימוד אגדות חז"ל גם אם אין מקבלים אותם תמיד ? אני טוען רק שגם ללימוד הזוהר יש את אותו ערך .
|
|
|
|
| נשלח ב-9/5/2004 20:07 |
|
| |
בר בי רב,
מה זה משנה אם את התורה כתב משה או יאשיהו או עזרא, ואם את הזהר כתב רשב"י או רמד"ל.
מי שמוצא אמת בתורה מקיים אותה, ומי שמוצא אמת בזהר לומד אותו.
ומי שסובר שההשפעה של הקבלה על היהדות היא אסון ילחם נגדה.
|
|
|
|
| נשלח ב-9/5/2004 20:15 |
|
| |
רוח דרומית
זה מאד משנה , שכן מי שמקיים את התורה , זה לא משום שהוא "גילה אמת" אלא בגלל שהוא מאמין שהתורה ניתנה למשה מן השמים, ללא אמונה זו אין שום משמעות ללימוד התורה וקיום המצוות.
|
|
|
|
| נשלח ב-9/5/2004 20:29 |
|
| |
ברבי
נגיד שהיינו בעצמנו במעמד הר סיני, גם לא היינו מקבלים דברים שמאיזו סיבה שהיא היינו מניחים שאינם אמת!
ה'מעמד' עוד לא עושה את הדברים אמת, אלא נותן סימוכים שיש כאן משהו. אבל בהחלט שאם היו נאמרים במעמד שטויות ובדיחות לא היה המעמד עוזר אלא ה'משהו' שבמעמד היה מזוהה כתעלול קוסמים!
דוקא טענת דרומית שמקבלים תורה מפני שיש בה גילוי אמת (כפי שמכנים את זה כאן שמים בתורה) היא איתנה. לפי טענה זו גם אם משה עשה תעלול קוסמים (שקר קדוש לפי עצת יתרו) הוא היה צודק ליצור תרבות כזו של עם קדוש שידע לפתח את התורה הזו במשך הדורות בעזרת מה שנקרא התורה שבעל פה (שלצערנו הפכה לבכתב).
|
|
|
|
| נשלח ב-9/5/2004 21:00 |
|
| |
בב"R,
לא ברור לי מדוע ואיך אי אמונה בכך שהתורה שנמצאת בידינו היום ניתנה לפני 3500 שנה יכולה לרוקן את עשיית המצוות מתוכנן.
ובנוסף, למיטב ידיעתי הזהר אינו מתיימר כלל להיות חלק משלשלת התושב"ע.
|
|
|
|
| נשלח ב-9/5/2004 21:35 |
|
| |
ברבי
כפי שכבר הדגשתי וציינתי לעיל, מסורת בידינו מאת הגאונים והרמב"ם שאין שום חיוב לקבל את דברי חז"ל באגדות, לפיכך אפילו אם מישהו היה משכנע אותי שרשב"י כתב את ספר הזוהר (ודרוש הרבה מאמץ בשביל כך...) - עדיין לא הייתי מקבל את דבריו.
ובעניין פרשנויות פילוסופיות, הרי באותה מידה אפשר "לגייר" את הברית החדשה, ספרי הקודש ההודים, ספר המתים הטיבטי ועוד ועוד.
|
|
|
|
| נשלח ב-9/5/2004 21:56 |
|
| |
בר בי רב
אחד פעם שאל את הגר"ח סאלוביצייק על מה שמובא בגמ' שיש שלשה סימנים לשוטה, א) מאבד את מה שנותנים לו, ב) לן יחידי בבית הקברות, ג) קורע את בגדיו. מדוע צריך ג' סימנים מדוע אין סימן אחד מספיק ? האם קורע את בגדיו לא נחשב לשוטה ?
השיב לו הגר"ח שעל כל דבר בנפרד אפשר לישב , למשל קורע את בגדיו מפני שהוא באבילות וכדו', וכך אפשר לישב את כל ג' הסימנים, אבל אם יש תירוץ אחד שמישב את כל שלושת הקושיות, היינו שהוא שוטה, ובכן התירוץ הזה יותר מקובל, והוא האמיתי. ודפח"ח.
מכלל הקושיות שיש על ספר הזהר ועל הקבלה, הם אין סוף, החל מכך שאנו יודעים שיסודות הקבלה הם ניופליטונים, ושאמונות מסוימות בקבלה ובזהר כמו אמונת הגלגולים כתב הרס"ג על אמונת הגלגולים שהיא לא ממסורת העם היהודי, ואם לא עבר במסורת הרס"ג מהיכן עבר?
הרמב"ם בעצמו הביא במורה תאוריות קבליות ודחה אותם.
עצם זה שאין קבלת חכמי אשכנז כקבלת הרמב"ן ולא קבלת הרמ"ק כקבלת הארי"זל ולא קבלת המהר"ל כקבלת הרמח"ל וכו', וכו',
ספר הזהר וכל הזיופים שבתוכו, ובכלל כל ספרי הקבלה עלומי השם וכו' ? ועוד מצבור של קושיות שמערערים את כל היסוד ותירוץ אחד פותר את כל הקושיות.
זה מלבד מה שיש לענות בענין התושבעל"פ.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-9/5/2004 23:11 |
|
| |
עוד יצויין ששילוב האמונה בזוהר ובקבלה יחד עם אמונה תמימה בערך לימוד התורה המסורתי/הליטאי/ המתנגדי הוא בבחינת מזכה שטרא לבי תרי.
הנחת היסוד בקבלה ובודאי קבלת האר"י שלימוד תורה בנגלה, הינו בבחינת קליפות, שרק מזיקים, ועוד ביטואים שקשה להולמם.
תפיסת עולם האומרת אני לומד בישיבה גמרא ראשונים ואחרונים, אבל מאמין בקבלת האר"י והרמח"ל וכשאגיע לגיל או אולי אף פעם אעסוק בזה, היא אמנוה שהיא חוטא יותר גדול מכל כופר.
|
|
|
|
| נשלח ב-9/5/2004 23:13 |
|
| |
בר בי רב
העלית בשאלה אחת מספר נושאים שונים, לדעתי.
ואם גם המשיבים ענו איש כחכמתו וכתבו דברים נכוחים, אוסיף מה שנראה לי בענין שאלתך.
יש כאן שלוש שאלות.
א. מהי אמינותו ההיסטורית של הזוהר?
ב. מהי אמינותה ההיסטוריה של התורה שבכתב ושבעל פה, ומה ההבדל בין זה לבין אמינותו של הזוהר?
ג. האם יהודי שנולד לחילוניות היה מתרשם מההצדקה ההיסטורית שניתן לתת לתורה שבכתב כדי לקבלה בתור למשה מסיני?
ואלו התשובות, לדעתי:
א. לפי המסורת של הופעת הזוהר, כפי שהיא מתועדת בסיפורו של ר' יצחק דמן עכו - וזה מוקלד אפילו בפורום באחד מהאשכולות על הזוהר - נראה שהזוהר יצא מתחת ידו של משה די ליאון.
לפיכך, גם אם ניתן לטעון שהיו שם מסורות עתיקות, ושלדורות הוא התקבל, וגדולי ישראל שהיו להם גילויים שמימיים ורוח הקודש אישרוהו, עדיין הכל בנוי על שורש אחד והוא הופעתו של הזוהר מתחת ידי משה די ליאון.
ומפורסמים הם דברי ריה"ל על ההבדל בין המסורת ההיסטורית של התורה לבין המסורת שהמוסלמים והנוצרים מתיימרים לה. שהתורה אמורה להיות מסורה דור אחרי דור ממאות אלפי בני אדם, ואילו הנצרות והאיסלם מתחילים מאיש אחד, או מ-12 בני אדם, שסיפרו סיפור ואחרים האמינו להם, אך לא ראו בעיניהם.
גם כאן, הכל מתחיל מאיש אחד. איש אחד טען שנגלה אליו המלאך גבריאל. איש אחד טען שבידו ספר עתיק יומין (אלא שהוסיף וטען לפני אשתו שהוא כותב הכל מדעתו... אבל כבר כתבתי שם שאפשר שדווקא לאשתו לא אמר את האמת...). מצבו של הזוהר דומה למצב הופעתו של האיסלם, מבחינת תחילת דרכו. זו לא טענה שיפוטית. זו טענה היסטורית.
ב. המסורת שלנו על היות התורה למשה מסיני מיוסדת על רציפות מדור לדור.
יש מי שטענו שהמסורת הזו התחילה אולי בשלב כלשהו, והיא שקרית. אליאור סבורה שהתורה העתיקה היתה צדוקית, והפרושים שינו אותה. עד כמה שאני זוכר, גם ניוזנר טוען שהפרושים הציגו את דעתם, דעת המיעוט, כדעת הרוב, ואיכשהו היא התקבלה. אבל הם - אליאור וניוזנר ודומיהם - הם המיעוט החשדני, והמסורת במקומה עומדת.
כפי שאבאר לקמן, אין כאן ודאות מוחלטת, אבל עד כמה שניתן להכריע בחקר ההיסטוריה, כמדומה בעיני שהודאות של הצד המאמין במתן תורה יציבה יותר.
ההבדל בין מסורת התורה למסורת הזוהר הוא שלגבי הרצף של הופעת הזוהר אנו יודעים מהיכן הוא התחיל. לגבי התורה, יש לנו את המסורת של חז"ל. המערער עליה רשאי לערער, וצריך לדעת מה לענות לו. אך בעיני אנו, הנשאלים, עדיין במצב של מי שיודע אלא שמישהו בא ושואל - וצריך לחפש לו תשובה - אלא שאין לנו להיבהל ובוודאי שלא צריך לקעקע את המסורת שלנו מכוח קושייתו שאולי חלו שיבושים.
בלשון שלקוחה מהגמרא, אזי לגבי הזוהר ודאי שאין לנו יותר משמא. שמא משה די ליאון כלל מסורות עתיקות. שמא היה זה ספר עתיק שהעתיק. לגבי התורה, יש לנו ודאי שהיא מסורה מדור לדור מימים קדמונים (ויש לכך גם ראיות בתוך התנ"ך עצמו, כפי שחוקרים התעסקו לתקוף ונמצאו מוכיחים). האם מכוח ה"שמא מזוייף" עלינו להיבהל?
עלי להבהיר שהעמדה שהצגתי כאן לא נועדה לשמש כאפולוגטיקה. איני סבור שצריך להשתמט מן המקשן בטענות של "המוציא מחברו עליו הראיה". להפך, הנושא טעון בירור ולימוד עד כמה שידנו מגעת.
איני בא אלא להראות שכמו כל אדם המבקש לבדוק את אמונותיו, אנו מבדילים בין אמונות מבוססות לשאינן מבוססות. לאמונת הזוהר מתחילתה אין ביסוס. לאמונת התורה יש ביסוס, אלא שיש מערערין עליו. האם זה אותו דבר?
ג. האם אדם רציונלי, שגדל בחילונות, ישתכנע מן הנימוקים ההיסטוריים נוסח ריה"ל להאמין בתורה?
איני יודע. זה תלוי עד כמה יש לייחס ודאות היסטורית למסורת שלנו. והרי בזמננו נוכחנו לדעת כמה קל לשכנע המונים ברצף היסטורי כביכול. צא וראה מה נעשה עם המנהג של "חי רוטל"...
וכבר אמר רוזנצוויג שריה"ל האמין בתורה מפני המסורת ההיסטורית, ואילו הוא, רוזנצוויג, מאמין במסורת ההיסטורית מפני שהוא מאמין לתורה.
אילו היה עלי לחלק ציונים - שזה בעצם תורף שאלתך - אזי הייתי אומר שהודאות ההיסטורית של מתן תורה שוב אינה עומדת ברמה של האמונה שהיה אדם ושמו נפוליאון והיה קיסר וגו', אך היא עדיין ברמה של האמונה שהיה אדם ושמו הומרוס שכתב את האיליאדה והאודיסיאה, ומסתבר שיותר מכך. אבל כיון שהמסורת עתיקה ורחוקה יותר, והטילו בה ספקות, ממילא אדם רציונלי יתקשה לאמץ אותה בודאות, אלא אם כן יש לו סיבות אחרות, מוצדקות, לעשות זאת.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
|
|
