מסורת התורה ומסורת הזוהר

הבבא

כן אני מכיר את ה"מחלוקת" הזאת, וכידוע הרב קוק הרחיב הרבה על עניין זה. על כל פנים, עד כמה שידוע לי בכל מקום שיש מחלוקת בין הבבלי והירושלמי - הלכה כבבלי. ועוד, הרמב"ם עצמו הכריע שאין לפסוק הלכה בענייני דעות והשקפות, וגם הגאונים סבורים כך.

ובכלל, לדעתי פירוש הרב קוק לאגדה זו מתוך הירושלמי - הינו קצת דחוק. בסופו של דבר אין שום הכרח לומר שמדובר אכן על קביעת עובדה הלכתית, היינו שהסנהדרין פוסקת הלכות בענייני אגדה. ייתכן ומדובר בסך הכל על דרשה שבאה לרומם את מעמדה של האגדה, שלא נחשוב שחכמי הסנהדרין לא עסקו בה. כידוע בירושלמי יש הרבה יותר אגדות מאשר בבבלי.

(וכל זה מלבד הפרדוכס הלוגי בכך שאגדה פוסקת הלכה בכך שאפשר לפסוק הלכה בענייני אגדה - דבר שהינו קרוב להיות טיעון מעגלי. אם כי למען האמת קיימים טיעונים מסוג זה בעולם ההלכה ואכמ"ל)

ההכרעה הדתית אינה נובעת רק מנתונים אובייקטיביים והגיון צרוף, אלא גם ממטענים חיוביים ושליליים. כל הכרעה שהיא ניתן להסביר ברקע של המכריע. גם התפקרות ניתן להסביר כנובעת מכישלון חברתי של המתפקר בחברה החרדית, למשל.

לגופו של עניין -

אני חושב שחלק גדול מכותבי הפורום חווה דיסוננס בין אמונתו לבין הלך חשיבה רציונאלי שסותר אותה. הפיתרון שחלקנו נוקט בו (ואיני מוציא עצמי מן הכלל) הוא לוחמה אינטלקטואלית בחלקים מעולם המסורת ומאידך פרשנות רציונאלית קיצונית לחלקים אחרים. זה סוד של פיתרון שלמרות שבעיני הוא לעיתים חסר יושר מסויים, הוא עדיף על האפשרויות האחרות שבנמצא.

(ודוק, איני טוען שהבחירה בפיתרון זה או אחר היא מודעת אלא היא כפויה על רצונו של האדם).

אם כן,הרמב"ם,פסק לפי הבבלי ,המאוחר.אלא שמוצאים למשל ,מצד שני,תשובה להלכה, על דעותיו של ר. דוד ניטו[חכם צבי סימן יח]אבל ההבדל פשוט:אם העולם נברא בניסן או בתשרי ,זו רק "סברת אמונה" ,שאינה משנה למעשה,ולכן אין מן ההכרח להכריע בה,אבל הרי צריך לדעת מיהו שיינו יין נסך וששחיטתו נבילה ולכן גם הרמב"ם עצמו נאלץ להגדיר מיהו אפיקורס וכופר.

יסלחו לי החברים על התערבותי.

איתי את שאלתו של בב"ר, ורציתי רק להעלות מהרהורי לבי לגביה.
כי הלוא זה ברור שהאופן בו נשתרשה בישראל האמונה אודות אמיתותו של ספר הזוהר ושיוכו לרשב"י הינה פשוטה למדי. אינני בקיא דיי בפרטי המחקר אודות הזוהר, אך אינני בטוח כי היתה מגמת עורמה בלבו של אותו ליאון, ואפשר שאכן כתב את הזוהר בתום לב, ואולי פרסמו בעלום שמו אדרבה מחמת צניעותו, ורק לאחר מכן בגלל אמונת ההמון התמים וסיפורי בדים שהסתובבו בינותם, היתה האמונה אט-אט לנחלת העם כולו עד שהפכה למסורת, וכבר דנו גדולי ההלכה מה ואיך יש לנהוג במקומות בהן הרשב"י סותר את דברי הגמרא.
כמו כן ממש היה יכול להיות גם בעידן החכמים. אמונת ההמונים לא הופכת שום דבר למסורת. וגם אם-כן, הרי אין זו מסורת אמת, בדיוק כשם שאנו רואים בעניין הזוהר, שאין המסורת מעידה באמת. ומה היו החכמים, אפשר והיו קבוצה של הוגי דעות, או של תלמידי חכמים בבית המדרש, והעם אחז בדעתם של אלו ולא של אלו, יען כי אלו היו פוליטיקאים יותר מעולים, נניח. וסליחה על הירידה לזוטות. לאחר מכן, דבריהם מצאו את עצמם גם בקיבוץ המימרות של אותו הדור, אשר בשם 'תלמוד' יכונה. מה שלא מוכיח מאומה על אמיתות הדברים או על קבלתם ממסורת עליונה, אלא רק על גחמתם (סליחה) של עורכי התלמוד.

ספרן

אני חושב שכולם מסכימים על כך שישנם איזה שהם "עיקרי אמונה" שכולנו חייבים להאמין בהם. אבל הבעיה מתחילה בכך שרבנים מסויימים חושבים שהם יכולים "לפסוק הלכה" בכל שאלה שנוגעת לחיים, כמו למשל האם הזוהר נכתב על ידי רשב"י, האם יש אמת במחקר התלמוד, לאיזה מפלגה להצביע, איזה אפנת בגדים ללבוש וכו' וכו'

אם כן,הרמב"ם פסק כהבבלי המאוחר.מצד שני,מוצאים מאוחר יותר,תשובה להלכה למעשה בשו"ת חכם צבי[סימן י"ח] על דעותיו של הרב דוד ניטו,ההבדל פשוט:אין כנראה צורך מעשי לקבוע "סברת אמונה"כמו אם העולם נברא בתשרי או בניסן ,אבל הרי מן ההכרח לקבוע מיהו האוסר יין במגעו מחמת דעותיו או ששחיטתו נבילה,משום כך,ומסיבות שכאלה הוכרח גם הרמב"ם עצמו להגדיר מיהו כופר ואפיקורס.

רב צעיר,חלק מהדוגמאות שהעלית,נוגעות ל"ציפור נפשה", של היהדות וההכרעה ,נמסרת,לכאורה,בידי הסמכות המקובלת,ובפרט למי שאיכפת לו מן התוצאות.הרי,לאיזו מפלגה לבחור,יש השלכות עצומות לתורה ויהדות שההיבט ההלכתי הוא חלק ממנה.

רב צעיר,נא הקשב לדיברי ה"חזון איש" בנידון[מתוך אגרותיו ג,צ"ב]"השיטה לעשות את התורה לחלקים שונים,הוראה באיסור והיתר חלק אחד ,והוראה בשוק החיים חלק שני,להיות נכנעים להוראת חכמי הדור בחלק הראשון ,ולהשאיר לחופש בחירתם בחלק השני,היא השיטה הישנה של המינים בירידת היהדות באשכנז,אשר הדיחו את עם ישראל עד שיתערב בגויים ולא נשאר פליטה" יש צורך להוסיף?

ספרן

דברי החזון איש הנ"ל ידועים לי היטב, ברם לא שמיע לי, כלומר לא סבירא לי הכי.

כבר ציינתי לעיל את דעת הגאונים והרמב"ם שעליהם אני נסמך, יותר מאוחר אשלח לך את הציטוטים מהגאונים. בינתיים עיין ב:

איגרת לחכמי קהל עיר מארשילייא
http://www.daat.ac.il/daat/mahshevt/mekorot/igeret-2.htm


מאמר על דרשות חז"ל
http://www.daat.ac.il/daat/mahshevt/agadot/hagada1-2.htm

רב צעיר,הענקים, שלדעתך,אתה רכוב עלכתפיהם ושדיבריהם ידועים ומפורסמים,הרי לא דנים בסיטואציות של סכנת גרימת נזקים חמורים,הרס העמדת הדת על תילה .האם אתה באמת סבור שלתורה ונציגיה המוסמכים,אין סמכות לחוות דעה כשהדבר נוגע לפיקוח נפשה שלה.לדברי הרמב"ם והגאונים על אגדות כפשוטן וכיוצא בזה,אין כל זיקה לנקודה.הרי לא מדובר בדיון אקדמי,אלא על בריאות וחולי,חיים ומוות של תופעה חיה ותוססת ולפעמים אף בועטת ושמה,היהדות החיה.

ספרן

לא הבהרת מספיק את דבריך, לאיזה בדיוק פסיקה את מתכוון ?

אני מנחש שכוונתך שענייני דת ומדינה. דע אפוא כי דעתי בנושא היא שאין שום משמעות דתית למדינת ישראל, ולאופיה ה"פסאודו-יהודי". אני סבור שהמפלגות הדתיות לא מעלות ולא מורידות לעניין "היהדות" שהרי היהדות היא דת שקיימת אך ורק בקרב מי שמקבל ברצון על עצמו את עוֹלה, ולא בקרב מדינה חילונית למהדרין בעלת "צביון" יהודי. וראה בהרחבה באשכול: האם יש תועלת בכפיה דתית ?
http://www.hydepark.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=916016