"אני אוהב/ת אותך" - מתי ולמי?

הנה נסיון

בעל: "יקירתי, אני מאוד אוהב אותך ! הגה: ויש חולקים, ואומרים שאין לומר זאת, וכך נוהגין"

הרי יקר

כמדומה שהתשובה מצויה בתוך השאלה.

בדורנו ובכלל ראוי להורים לגלות חיבה לילדיהם, ולבעל לגלות חיבה לאשתו, אך כמובן מדובר בחיבה אמיתית, ולא בהצגה חיצונית.

מה שבאו הממליצים לומר הוא שהאדם אינו צריך לכלוא את רגשי ליבו של אהבה לבני משפחתו, אלא לגלותם ולהראותם.

וזה נכון. במיוחד בדורנו.

אך יש הבדל בין ביטוי כן לבין צביעות. בין גילוי רגשי אותנטי לבין לצאת ידי חובת העצה הכתובה בספר.

עם כל הפקפוקים,
ובמדינתינו שאינו מצוי כמעט שנשכח משפתי אדם כל האומר לא הפסיד ואם לא יועיל גם לא יזיק. וכן עיקר (ד"ע).

הרי

האמירה הזו ועוד אחרים הדומים לזה, משרתים ב' מטרות חיוביות, מלבד זו השלילית שציינת.

א. אמירה אני אוהב אותך, אני חבר שלך, בכוחה לסלק ספיקות לא מבוססים, שבכל קשר הם עולים מידי זמן מה, באשר כל רגע נתון מעביר חויה מסויימת. כוונתי, אב אוהב את בנו, אך הנה לפני רגע כיבה לו את המחשב מלצפות בסרט אל תוך הלילה, האמירה "אני אוהב אותך ולכן..." ולפעמים גם בלי ה"לכן", נותנת הקשר נכון למעשה הזה. נכון יותר לומר שהאמירה מועילה למקד בנקודה זו ושוללת את העלאת צדדים אחרים, שכן אם האב עושה זאת מתוך שנאה למה יוסיף משפט כזה [כוונתי לאדם רגיל שאין לו שטניות ועורמה לשמה].

ב. לחזק. נדמה כי לרוב אמירה כמו זו באה לחזק ולא להוכיח. כשם שאדם יודע שגג רעפים הוא אדום, אמירתנו "גג רעפים הוא אדום" תעלה אל דעתו ביתר מיקוד את התוכן הזה, כך בדבר כנ חשוב כמו קשר חיובי עם בני אדם, האמירה המזכירה את הידוע ממקדת על כך וכך מזרימה אנרגיות מתאימות, כמו מסירות וכו'. אדם יודע שאביו אוהב אותו, אך כשהאב אומר זאת הוא גורם לבן לחוש יותר בנוח. הידיעה הזו היא ידיעה מבין עשרות אלפי ידיעות, ביניהם כאלו מפחידות ומערערות בטחון, או סתם כאלו ה"גונבות" מיקוד. האמירה וההבעה ממקדים על הדבר החיובי, שאכן ראוי להילקח בחשבון ברמת מיקוד מוגברת יותר.

ברור שיש גם את הפן נשלילי, של השקר ושל האמירה המיותרת.

רב צעיר

לפי מה שכתבת יוצא שישנה מחלוקת בין אשכנזים לספרדים, לא כן?