גאונות עם בורות בכפיפה אחת, שייך?

הם היו גאונים אבל הידע המדעי שלהם היה דל, כמו כל בני תקופתם.

כלומר הם למדו והתעמקו וחקרו והבינו היטב את כל האינפורמציה שהיתה להם.

בוגי

יש לנו מחלוקת במציאות.

דברי הפרשנים מיוסדים על סברה. אפשר שזו סברה לא מודעת שיש לחשוף אותה, ואפשר שזו סברה מודעת להם, אלא שלא טרחו לבארה באריכות.

והלמדן המובהק - חבל שלא נשארת ללמוד יותר - יודע כיצד ניתן לחשוף את הסברות, והוא עיקר גדול בלימוד.

אולי עוד תחזור?



שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

מיימוני

לא הבנתי. הפרשנים מתבססים על סברה? הם מתבססים על אפולוגטיקה! בודאי שלרוב אפשר למצוא סברה שתסביר את שהם חישבנו, אבל לא על זה התבססו. הבסיס הוא "הברגה" בלעכ"ח!

דוקא יש לי מחשבה לפתוח אשכול ללימוד התלמוד שורה שורה תוך הצבעה על היכול להתבסס לגמרי על הסברה ועל החייב להתבסס על אפולוגטיקה!

בוגי,

אני מבין שהנך מתיימר [לאו דווקא בנימה שלילית] לפתוח בנושא "ביקורת התלמוד", אך לכך לא די במשפטים כלליים מתארים, אלא בכניסה לפרטי פרטים ולנתחם כפי מחשבתך "ללימוד התלמוד שורה שורה"! אדרבה נזכה ונחיה ונראה ויתקדש שם שמים המדברים אלינו באמצעות שכליאל מחד ותורתיאל מאידך, כלשונך .

ראשית, אני חושב שההתייחסות לבעלי התוספות כאל אישיות אחת מועד לכישלון מלכתחילה, גם אם אפשר לדבר על מגמה לימודית שרווחה במקומם ובתקופתם ומן הסתם רובם ככולם הושפעו ממנה. כדאי לך לעיין בספרו רב הכמות והאיכות של א' א' אורבך על בעלי התוספות ולעמוד על ההבדלים.

לגופו של עניין, אני מסכים איתך שאולי המוטיב של פרשנות בעלי התוספות הוא ניסיון ליצור הרמוניזציה בין סוגיות שונות בתלמוד, באופן, שלעיתים נראה מלאכותי ללומד, ואולם, תמיד קיימת האפשרות שהלומד לא הבין את הדברים כל צרכם (ולא מדובר בכניעה 'חרדית' אלא בהערכה ריאלית). אני לא מבין במה הדבר גורע מ'חכמתם'. הם ראו חשיבות בהרמוניזציה של התלמוד והשקיעו בכך את מירב כוחותיהם (לגבי מה שהביאם לראות בכך את מירב החשיבות - יש דעות שונות מבית ומחוץ, ואכמ"ל).

באותה מידה היו ראשונים וגאונים אחרים שדרך הפרשנות הכתובה שלהם לתלמוד הייתה שונה (וגם זה במידה רבה עניין של גאוגרפיה).

ועוד הערונת,

שאלת בכותרת האשכול: גאונות ובורות בכפיפה אחת - שייך?

גאונות היא תכונה מולדת. בורות היא היפוכה של ההשכלה שהיא תכונה נרכשת. על כן, ודאי שיתכן קיומם באדם אחד.

גם יכולת האדם להשכיל היא מוגבלת ועל כן תיתכן השכלה רחבה בתחום מסויים ובורות מוחלטת בתחום אחר.

_______________

לצערי, חלק מרכזי בעולם התורה דוגל בבורות מלכתחילה כערך, בכל מה שמחוץ ללימוד התורה במובן המאוד מצומצם שלו. אני חושב שזה מפחית מערכם של לומדי התורה.

בוגי

אני חושב שאני מבין בדיוק למה אתה מתכוון, ולכן אני רוצה להדגיש שלפי הלוגיקה משפט יכול להיות תקף לוגית אע"פ שהוא שקרי, וכן משפט יכול להיות אמיתי אע"פ שהוא לא תקף מבחינה לוגית. במילים אחרות, "שקרי" ו "לא תקף לוגית" הם שני מושגים שאינם קשורים זה לזה כלל.

לדוגמה, אם נטען ש:

1. לכל בעלי החיים יש כנפיים.
2. כל מי שיש לו כנפיים מסוגל לעוף.
3. מסקנה: כל בעלי החיים מסוגלים לעוף.

מבחינה לוגית המסקנה אכן תקפה, אם A=B וגם B=C אזי אכן A=C. אין שום טעות לוגית בחישוב שלנו ולכן משפט 3 הוא תקף לוגית.

אולם, ברור שהמשפט הוא שקרי לחלוטין, שהרי משפט 1 אינו נכון, לא לכל בעלי החיים יש כנפיים. וכמו כן משפט 2 אינו נכון, שהרי יש בעלי חיים עם כנפיים שלא מסוגלים לעוף, כגון תרנגולות. כך שאנו רואים שייתכן שהמסקנה תהא לוגית, אע"פ שהיא שקרית.


הוא הדין בסוגיות התלמוד. כאשר תדייק תראה שכל מה שחז"ל אומרים הוא אכן תקף מבחינה לוגית, אבל לא תמיד הוא מציאותי. למשל, יכול להיות מצב בו חכם פלוני אומר הלכה X. ועליו מקשה הגמרא שהרי במשנה נאמר בדיוק ההפך, שההלכה היא Y ?

על כך משיב החכם שאין שום קושיה משום שהמשנה מדברת בסיטואציה מסויימת שבה ההלכה היא אכן Y, אבל במצב רגיל ההלכה היא אכן X, ולכן אין שום טעות בדבריו.

כאמור, מבחינה לוגית המשפט הוא תקף לחלוטין. דא עקא והרבה פעמים הוא לגמרי לא מציאותי, כמו למשל שהגמרא טוענת שהמשנה מדברת בסיטואציה לא מציאותית לחלוטין, שאין זה מסתבר כלל שעורך המשנה התכוון לכך, כמו למשל שמדובר דווקא על אדם חרש באוזן אחד ועיוור בשני עיניו שעומד ערום על רגל אחד כשהוא נמצא על אי בודד והשעה היא 12 בצהריים בדיוק, והוא בדיוק מכר את כל נכסיו לגויים, וכיו"ב.

הטעות שלנו נובעת מכך שאנחנו חושבים שחז"ל היו "חוקרים", כמו שכיום יש חוקרי תלמוד באוניברסיטה. עלינו להבין שחז"ל היו יותר משפטנים מאשר חוקרים. כאשר הם, למשל, למדו את המשנה הם פחות היו טרודים בשאלה "למה באמת התכוון עורך המשנה", אלא מה שיותר עניין אותם היה ההלכה למעשה בזמנם. ולכן מבחינתם העיקר היה שדרך לימודם תהא תקפה מבחינה לוגית, אע"פ שבהחלט ייתכן שהמסקנות שלהם לו יהיו תואמות למה שאכן עורך המשנה התכוון במקור.

רב"צ,
מפורש כדבריך,ב"קדמת העמק" לפירושו של הנצי"ב לשאילתות.זהו גם יסוד פירושו של הגר"א על "חיסורי מחסרא",מובא ,כמדומה,בהקדמת "בינת מקרא" לתלמידו, ר"מ מאיליה.

רב"צ

.


ממללא ורב"צ, אף אנוכי זוקף אצבע ירוקה לתשובותיכם



(אצבע לכל אחד)

בוגי,
אמנם סגנון הכותרת אינו בדיוק לטעמי, אך אפנה אותך להקדמת ספרו של הרב עמיאל המידות לחקר ההלכה, ובמיוחד על ההבדל בין ספרדים לאשכנזים.

תודה למשיבים!

רב"צ, התכונתי אמנם למה שכתבת אבל עם תוספת והיא שנדמה שלא רק שלא התעניינו במה שהתורה רוצה מהבן אדם, אלא שבכלל לא היה להם מושג מכך. הכונה שלי אינה לשם התרסה אלא לשם הסקה שאין להתבסס על סמכות בנושא שהיא רק יודעת לחשבן בו ולא להבין את משמעותו. אם תודה לזה תהיה לך בעיה בטענתך שמיסטר בוגיעלון לא יכול לקבוע!