עצור כאן חושבים , הוא עולם הדמיון

אוי זאגסטו גוט .

אבל האם זה לא התכלית של כל עבוה"ש להגיע לביטול היש ולא להיות קיים ?

מציץ
האם היית מתאבד לולא האיסור ההלכתי ,או שמא אוהב אתה את החיים ,

מה הפשט ב " ומשביע לכל חי רצון " מה פירושו של מלה זו .

שמעתי פעם מהרב זכריה שפרונג שליט"א שהשי"ת נותן רצון לכל חי לחיות ,,
אבל אני מתקשה כל פעם בהבנת המלה "רצון " ובפרט שזה הוא הפסוק היחיד שבד"כ בכלל מכוונים .

מצו"נ,

כנראה שגם בגליציה מסוגלים לדמיין שהלא דמיון הוא דמיון!


באבאב,

לולא עולם הדמיון היינו משותקים מאחר ואנו פועלים לפי הדמיון שהעתיד יהיה כעבר.

לגבי הערתך "למה הקב"ה צריך אותנו", תלוי מאד מה כוונתך ב"הקב"ה". אך ממ"נ אם איננו חלק ממנו [ח"ו כביכול וכו'] אז מה פתאום שהוא "צריך"? ועוד שהרי אם הוא "צריך" אינו אלוקים מאחר והוא משועבד לצרכים! מאידך, אם מבינים שגם אנו חלק ממנו ית' כלל לא שייך גם בדמיון נידון של צורך, כי הוא הוא וזה המוחלט.

.


אשריך באבאב, שהעולם כה פשוט ונהיר עבורך.


אשריך שניגון ומשקה מסבירים לך היטב את העולם.


אך אני, שטרם זכיתי להיות במדרגתך, מה אעשה לנפשי ?

מואדיב

לפי תפיסת העולם של בובוב - כפי שעולה מכתלי דבריו - נראה לי שכדי שתשיג את השלמות האנושית עליך לשתות כוס הגונה של יי"ש. ואם זה לא יעזור, כנראה שעליך לשתות עוד כוס של יי"ש, וחוזר חלילה עד שבסופו של דבר תזכה להגיע גם למדרגתו של בובוב.

[=חסיד שמגיע להתפשטות הגשמיות ודבקות בה' על ידי שתית יי"ש]

רב צעיר, מואדיב

איני סבור שראוי לדחות את בובוב בצורה כזו.

לדעתי, ניתן להבין את טענותיו של בובוב במספר רמות.

א. הוא הקשה מה הטעם בדיון פילוסופי שאינו מוביל לתוצאות מעשיות, ומתנהל באופן וירטואלי.

אני סבור שהתשובה לזה היא שבמשך השנתיים ויותר של הפורום, נוצר כאן בית מדרש וירטואלי, לדיון בנושאים תורניים, פילוסופיים ומחקריים. אני אישית מפיק ממנו תועלת מרובה - ברמות שונות (ראו באשכול על אנוסי התבונה). אני משער שאיני היחיד.

ב. מה שיותר מעניין ופורה:

הוא גם שאל האם אי אפשר להגיע ליותר אמונה ותחושה של שלימות עם ניגון, או אפילו כוס יי"ש. או בדומה לזה.

אפשר להתייחס לכך כשאלה ליצנית, או שאלת איש ההמון שאינו מכיר את חדוות האינטלקט.

אך בסך הכל זו שאלה עם עומק. והיא מזקיקה אותנו להשתמש בכושר הניתוח ולהבהיר באילו תיאוריות אנו חפצים להשתמש.

הנגינה היא כוח עצום. והיא מסייעת להגיע למצב שבפי המחקר ייקרא אקסטטי, ובתולדות עמנו הוא יכול להחשב לנבואי.

והרי נאמר: ויהי כנגן המנגן ותנח עליו רוח ה' (מצוטט מהזיכרון).

כמו כן, לפעמים גורמים חיצוניים יכולים לתרום להגיע למצב זה. אולי גם יי"ש...

איני בא לומר שבובוב מציע דרך לאקסטזה - או לנבואה. אך אני בהחלט בא לומר שיש עוד מחוזות בנפשנו פרט למחוז השכלי. וזו טענה קבילה מבחינה פילוסופית לטעון לפילוסוף: איני זקוק לפילוסופיה שלך. די לי ברגש החי של דבקות באלקים שאני משיגו על ידי ניגון, או אפילו על ידי שתיית "לחיים". יש גם לזכור שאין מדובר רק בשימוש בחומר משכר, אלא גם בהקשר שבו השתיה נעשית, שהוא למעשה כעין מצוה בתפיסה הסוציולוגית.

אמנם הפילוסוף יוכל לבקש דין וחשבון על מהותה של דבקות זו, אך זה אינו הופך את הטענה לפחות טובה ומעניינת, גם אם בעליה אינו מוכן בכלל לדון בה מבחינה פילוסופית.

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

מיימוני

אני גם רואה בטענת בובוב טענה. אני אף חושב שהצדק איתו. באופן אישי, איני חושב שדרך החקירה מביאה את האדם אל האמת (אם כי היא בהחלט מרחיקה אותו משקרים מסויימים). היא פשוט נטייה טבעית. זה כמו לשאול מה התכלית בלאכול עוד ועוד אם בסוף נהיה שוב רעבים, מבחינתי. התשובה היא כי אני רעב והאוכל ערב לחיכי.

וכדברי מאיר איראל נ"ע :"...כל פעם חוזרים לאותה נקודה. איך שלא יהיה, המים זורמים". ואכמ"ל ודו"ק.