הסירונית (בתולת הים) ותולעים במי ברוקלין
הסירונית (בתולת הים) והתולעים במימי ברוקלין
בתורת כהנים פרשת שמיני (פרשתא ג' הלכה ז') מובאת הדרשה דלהלן, חיה זו חית הים, הנפש להביא את הסירונית, יכול תהא מטמא באהל כדברי רבי חנינא, ת"ל זאת. ובפירוש הראב"ד שם, נפש להביא את הסירונית פירוש בלע"ז קורין אותה שירינא והיא מחציה ולמעלה כצורת אשה ומנגנת כאדם. יכול יהא מטמא באהל כדברי בן חכינאי, ושמא מפני שהוא נקרא כמו בן אדם שבים הילכך קרינא ביה לכל נפש אדם ת"ל זאת. פירוש בפרשת זאת חוקת התורה כתיב זאת התורה אדם כי ימות באהל בא למעט את הסירוני ואעפ"י שנקרא אדם, עכ"ל.
סירנית זו נקראת בעברית "בתולת הים" על פי אגדות קדמוניות שראו עולה מן הים דמות מחציה ומעלה כדמות אשה ומחציה ומטה כדמות דג, והיתה שרה ושירתה בלבלה המלחים ומטביעה הספינות.
המאמין או אומר שמאמין שדמות זו קיימת או שהיתה קיימת יקל עליו להבין דברי התו"כ, אבל חוששני שהוא חוטא ברמאות עצמית.
ובכן איך נפרש את דברי התו"כ אם נאמר שדמות כזו לא קיימת, צ"ל שדרשה זו לא עברה במסורת, אלא שאחד בא מכרכי הים והביא את אגדת הסירנית לבית המדרש, ונשאלה ההלכה האם מטמאת באהל ודרשו למעט מזאת התורה אדם כי ימות שדוקא אדם מטמא באהל ולא חצי דג חצי אשה.
בהנחה שכך הביאור בתו"כ כאן נשאלת השאלה האם בכל מקום שנמצא דרשה שלא הולמת את המציאות האם אפשר לסתור את הדרשה ?
לדוגמה ידועה ההלכה בש"ע (אור"ח סי' שט"ז, ט') שמותר להרוג כינה בשבת והסיבה כיוון שאין הוויתה מזכר ונקבה אלא מן הזעה, לא חשיבה בריה.
ובספר פחד יצחק (ערך צידה) כתב על זה אי לאו דמסתפינא אמינא בזמנינו שחכמי התולדות הביטו וראו דכל בעל חי יהיה מי שיהיה הוה מן הביצים וכל זה הוכיחו בראיות ברורות, א"כ שומר נפשו ירחק מהן ולא יהרוג לא כינה ולא פרעוש ואל יכניס עצמו בספק חטאת, ואם ישמעו חכמי ישראל ראיות אוה"ע יחזרו ויודו לדבריהם כמו בגלגל חוזר ומזלות קבועים עכ"ד. ושלח שאלה זו לר"י בריאל ממונטובא בשנת תע"ח והשיב לו ותו"ד דאין לשנות הדינים המיוסדים על קבלת קדמונים בשביל חקירת חכמי אומות העולם, והשיב לו הפחד יצחק דהפסק מנגד להסברא יען כי להחמיר ולא להקל אנן קימינן והפוסקים עצמם מסופקים מה כינה ומה פרעוש ולכן יש להחמיר ולא להרוג כינה בשבת עי"ש, וע"ע בספר הברית (מאמר י"ד פ"ח) ומני אז ועד היום לא פסקה בזה המחלוקת ואכמ"ל.
וכאן יש להבין האם מה שנפסק בש"ע (יור"ד סי' פ"ד, סעי' ט"ז) שתולעים הגדלים בבשר אחר שחיטה או בדגים או בגבינה מותרים כל זמן שלא פירשו. האם זה גם מאותה ההלכה שכיון שאינם פרים ורבים אינם נחשבים לבריה, ויש בזה מחלוקת עי' מש"כ בביאור הלכה (אור"ח שט"ז ד"ה להרגה).
אלא שכאן יש להקשות שהרי לגבי תולעים יש דרשה בתורת כהנים (פרשת שמיני, פרק י"ב הלכה א') בכל השרץ השורץ על הארץ להוציא את היתושים שבכליסין ואת הזיזין שבעדשים ואת התולעים שבתמרים וכו' ושם בפירוש הראב"ד כלומר שהן מותרים דלאו שורץ על הארץ נינהו ומוקים לה בחולין (ס"ז ע"ב) דאיתלע לאחר תלישה וכו'.
האם יכולים אנו לומר שדרשה זו יצאה אחר שהיתה להם ההנחה ששרצים אלו מתהוים מהפירות או מן המים ולא מן זו"נ, וכמו שאמרנו לגבי בתולת הים.
וא"כ גם כאן יש להסתפק האם צריך להחמיר כדברי הפחד יצחק הנ"ל.
ונתעוררתי לכך כיון שלאחרונה טענו שיש תולעים במים בניו יורק (בהנחה שבאמת יש תולעים הנראים בעין בלתי מזוינת) ויש מתירים ויש אוסרים, ויסוד ההיתר הוא שתולעים אלו רבותיהו מן המים אלא שנחלקו האם פירשו או לא.
וכאן הבן שואל האם יש יסוד להחמיר כדעת הפחד יצחק ולאסור את התולעים הגדלים במים כיון שאנו יודעים שלא נתהוו מן המים.
תוקן על ידי - הרשבא - 16/05/2004 8:04:45
תוקן על ידי - הרשבא - 16/05/2004 8:08:06
 |
|
|
