מגלגלין זכות על ידי זכאי...ופאה מהודו...

מצינו שמותר להסתכל על פנויה ואסור להסתכל על אשת איש , ולכאורה ברור שאיסור ההסתכלות שייכת לגדרי קריבה (הגם שלכאורה רק מדרבנן) . ואם כן יכול בע"ד לחלוק ולומר שה"ה לגבי כיסוי הראש .

ובאמת יש לדון מה הדין באשתו נדה , האם חייבת בכיסוי ראש בפניו ? אמנם גם לגבי איסור הסתכלות אינו אסור באשתו נדה (וכן פנויה שסתמה נדה). ואולי גם איסור הסתכלות באשת איש אינה קשורה לערווה ?



תוקן על ידי - מציץ_ונפגע - 18/05/2004 21:31:15

היתר הסתכלות המסוייגת היא כי אין חשש לעבירה שהרי מותר להינשאות אליה. אך גם לא באופן של זנות (ולכאורה טעם הדבר שהרי יש עוד איסור מצד ונשמרתם מכל דבר רע והרהור)

ולכאורה משמע שזה היתר מיוחד למען נישואין.

אך זה דין כללי ולא קשור לשערות.

[והנה פניה וידיה הרי מדין הסתכלות אסור להסתכל עליה אך אינן חייבות בכיסוי? ובהלכ' ק"ש סי' ע"ה נפסק שמכיון שרגילין אליהן אינן בא לידי הרהור. אך אם כן מדוע אסור להסתכל אליהן? לא הבנתי הגדרים]


ועוד וכי לאשה שכבר נשאה והתגרשה והתאלמנה אין דין כיסוי שער? פשיטא שכן, ומאי טעמא?

אין הגמ' לפני ברגע זה אך עד כמה שאני זוכר יש חילוק בין נאה לשאינה נאה .אם נאה אסור להסתכל בה אפילו היא פנויה . וגם בזה התירו אם רוצה לקדשה שאסור לאדם לקדש אשה עד שיראנה . באינה נאה מותר להסתכל בה אם היא פנויה גם אם אין דעתו לקדשה . ובא"א אסור אפילו באינה נאה .

ולכאורה נראה לומר בדרך אפשר דיש כאן שני דינים (אלא מה?) .

א. איסור הסתכלות בכדי שלא יבוא לידי הרהור ולגבי זה אין חילוק בין פנויה לאשת איש אלא תלוי אם נאה או לא (ולכאורה אין גדר בזה אלא כל חד לפום מאי דמשער בלביה שיכול לבוא לידי הרהור) .

ב.איסור הסתכלות באשת איש גם אם אינה נאה . איסור זה אינו בכדי שלא יבוא לידי הרהור אלא הוא איסור עצמי . כשם שמצאנו איסורי קריבה (כמו חיבוק ונישוק וכדו') שאינם אסורים בגלל שמביאים לאיסור החמור יותר אלא הם גופה של איסור, כך הוסיפו חכמים איסור הסתכלות . ואולי לא חששו לזה אלא משום חומרא דא"א . ועכ"פ איסור זה שייך גם כשאין חשש שיבוא לידי הרהור .

ולפי"ז א"ש הדין לגבי קרי"ש שמכיון שרגילים אין באים לידי הרהור , ואעפ"כ יש איסור הסתכלות באשת איש מצד איסור עצמי.

(ולפי"ז יש לדון אולי שמותר להסתכל בתמונת אישה גם אם היא אשת איש אם זה באופן שאין מביא לידי הרהור . ושמעתי סברא כזאת לגבי קול אשה המוקלט . )

ולגבי כיסוי ראש צ"ע אם שייך חילוק כזה אם נכון שגם אלמנה וגרושה חייבים בכיסוי ראש .

ולדבריך תאמר שמצד דין מיוחד של הסתכלות אשת איש אסרו שערותיה. ולמה לא פניה ורגליה?

בעיקר שני דינים שלך. דין זה נאמר בדין איסור הסתכלות מצד ונשמרתם בע"ז כ: שלא יסתכל אדם באשה נאה ואפילו היא פנויה באשת איש אפילו מכוערת ולא בבגדי צבעונין... ואם זה דין מיוחד באשת איש מצד קריבה - מה זה שייך לדין זה. ומשמע שהרהור נגרם מעצם עובדה שהיא אשת איש אפילו שהיא מכוערת.

אגב בטור עה"ת סוף פרשת בהעלותך וברקאנטי פר' תשא מבאר שהכהן ראה את האשה על הכיור ולכן אין בעי' של הסתכלות, ומכאן שסברו שבציור אין האיסור.

לגבי גרושה ואלמנה, יש רבנים בחו"ל מתירים להן ללכת ללא כיסוי שימצאו קופצים!

אויש , הרסת לי את התיאוריה החלקה שלי .

כנראה שבא"א יש משום 'מים גנובים ימתקו' ולכן אסור אפי' במכוערת .

אבל מהרמב"ם פרק כ"א מהלכות איסורי ביאה משמע לי שבנוסף לגדר חשש שלא יבוא לידי הרהור יש גדר של קריבה , אלא ששלא כמו שכתבתי קודם , איסור ההסתכלות הזה אינו אלא במתכוון לשם הנאה (עיי"ש היטב בלשונו בהלכות א-ג והל' כ') . כלומר , במתכוון לשם הנאה וכמו כן בשחוק וכדו' יש איסור עצמי .

אגב , יש לדקדק בלשון הרמב"ם שכתב: "והמסתכל אפילו באצבע קטנה של אישה וכו' ואפילו לשמוע קול הערווה, או לראות שיערה--אסור. " ויתכן שלגבי אצבע קטנה נקט הרמב"ם לשון הסתכלות ולגבי שיער נקט לשון ראייה שהסתכלות אינה אלא במעיין ותוקע דעתו בזה אבל לא במסתכל בדרך העברה בעלמא כמש"כ בעזר מקודש , משא"כ ראייה היא אפי' באקראי .ובשיער יש חובת כיסוי משא"כ בפניה וידיה.

קוני

בשו"ע כתוב שבין פנויה ובין נשואה חייבים בכיסוי ראש , ומסבירים האחרונים שבפנויה אין הכוונה לבתולה אלא לבעולה .

נכון ולא סותר למה שכתבתי שאחרוני האחרונים או המחברים של זמננו שפוסקים אחרת וידוע לי על שני מקרים מפורשים בהם פסקו רבנים 'מקובלים' (על הציבור ולא בעלי קבלה).

מסתברא,

פרוזבול הוא הערמה שיש לה סיבה ערכית: שלא תנעול דלת בפני לווין. בהתנגשות של שני ערכים, שלמעשה תכליתן זהה (הטבה עם הלווה) נעשה שימוש בהערמה.

איזו מטרה ערכית יש בפטור לבנות ישראל מלכסות את שערן וההיתר להחליפו בשיער יפה יותר?

אולי שתהיינה בנות ישראל נאות ולא תתגנינה על בעליה ?

מה המטרה הערכית בעירובין ?

ולבד מזה , יתכן שאין כאן הערמה בכלל . יש ציווי לכסות את הראש שהוא חוק בלי טעם (לסברת מסתברא , דאל"כ מאי שנא בתולה מבעולה?) . פאה נכרית מכסה את הראש ולכן יוצאים באמצעותה את חובת כיסוי וגם יוצאים ידי חובת הטעם האסתטי , בלי שום הערמה שכן התורה לא התכוונה מלכתחילה לאסור את הנוי שבדבר .

ויש עוד דברים בגו גם אם תתעקש שאין כאן גזיה"כ . שכן גם אם הטעם קשור לצניעות , אין האיסור הזה דומה לאיסורי הסתכלות אחרים (כמו בפניה וידיה) שכן בהם אין ציווי של כיסוי ודוחק לומר שהשיער הגלוי כשלעצמו מגרה יותר שא"כ עוד יותר לא מובן למה בבתולה לא נאסר מכשול כזה .

אלא הרעיון הוא שכאשר יושבים מול אשה גלויית שיער יש בזה סוג של אינטימיות (בעיני ההלכה) ואת האינטימיות הזאת אסרה התורה , לא את הנוי שבדבר . כאשר האשה מקפידה לכסות ראשה בכיסוי כלשהו הרי שאין את האינטימיות הזאת למרות שמבחינת הנוי וגירוי היצר האפשרי לא נשתנה דבר . וכמו שאין חובה לכסות פנים וידים למרות שאסור להסתכל כך אין חובה לכסות את הנוי שבשערות , אלא למנוע את האינטימיות הנ"ל . ודו"ק היטב כי נכון הוא .

תוקן על ידי - מציץ_ונפגע - 19/05/2004 12:31:57

אוי מציץ מציץ,

דיני עירובין מפורשים במשנה ובתלמוד ונעשו מאמצים כבר על-ידי חז"ל לעגנם בכתובים.

דין כיסוי ראש בפאה נוכרית אין מקורו במשנה ובגמרא למיטב ידיעתי. מה שיש בספרות חז"ל הוא הלימוד מ'ופרע' שלא יהלכו בנות ישראל בשוק וראשן פרוע. מה שעוד יש הם מקורות שמהם לא ברור אם אכן נשים כיסו ראשן (למשל המשניות בפרק ששי במסכת שבת וכיו"ב).

מה שמוסכם הוא שבתקופת הראשונים הוכר החיוב בכיסוי ראש, כשהכוונה בכיסוי השיער ממש וכנובע מדין של צניעות או כבוד האשה, ושאין בו הבחנה בין פנויה לאשת איש.

הטעמים שאתה מתפלפל בהם בישיבתיות ראויה לחיבה מאוד ערבים לאוזן, ואולם דבר אין להם עם הגזירה המקורית והם צצו רק לאחר שפשטה הפאה הנוכרית בחלק מקהילות ישראל.

לפי ההגיון הזה (שכינית ליבוביצ'יאני) הרי שאם בחברה דתית נשים יפסיקו לכסות את ראשן לגמרי, זו תהיה הכרעה לגיטימית ברגע שזה יהפוך לתופעה. האמנם?

נכון, "לא יהלכו בנות ישראל בשוק וראשן פרוע" נתון לשיקול ערכי – וכבר נכתבו תילי תילים של ביקורת/ צניעות על 'כיסוי הראש' לרבות הפאה – ולעומת זאת ישנן נשים שלא הולכות 'פרועי שיער' בתסרוקת צנועה – שמושכת פחות תשומת לב – מחובשת 'כיסוי ראש'

וכל ההתייחסות לנושא 'צניעות האישה' היה נתון להשפעות העולם השובינסטי בכלל - ה'תרבות' הנפוצה בדבר מעמדה הנחות של האישה – עוד במאה ה19 אישה לא התקבלה לשום אוניברסיטה בעולם – שלא נדבר על זה שעוד בתחילת המאה עשרים – לא יכלו אזרחיות שוייץ ל'הצביע'

"האישה היא הכושית של העולם" כך שר ג'ון לנון

אקדמאי מחכה ל'מרד הגדול' – גם אני

אוי ממללא ממללא

מדיני עירובין אנו לומדים את העיקרון שאפשר ל'עקוף' הלכה (במקרה זה מדרבנן) על ידי פרשנות לגליסטית . אם אנו מקבלים את העיקרון הזה , הרי שכאשר אנו מוצאים איסור לראות שערה של אשה מותר לנו לפלפל ולומר שרק שערה אסור לראות ולא שער של פאה נכרית . כאשר אנו מוצאים חיוב לכסות ראשה , מותר לנו לפלפל ולומר שלא נאמר מה צריך להיות הכיסוי וממילא גם פאה נכרית היא בגדר כיסוי .

לגבי המקורות , הרי שבנוסף ללימוד מ'ופרע ראש האשה' מצינו בגמ' ברכות הקביעה ש'שיער באשה ערווה' (אמנם יש מחלוקת מה פירושה המדוייק של קביעה זו). ועיין רמב"ם איסו"ב כ"א ב :

" ואסור לאדם לקרוץ בידיו וברגליו או לרמוז בעיניו, לאחת מן העריות; וכן לשחק עימה, או להקל ראש. ואפילו להריח בשמים שעליה, או להביט ביופייה--אסור; ומכין המתכוון לדבר זה, מכת מרדות. והמסתכל אפילו באצבע קטנה של אישה, ונתכוון ליהנות--כמי שנסתכל במקום התורף; ואפילו לשמוע קול הערווה, או לראות שיערה—אסור."

ומוכח מדבריו שהבין את דברי הגמ' בברכות 'קול באשה ערווה' ו'שיער באשה ערווה' שמשמעותם שאסור לראות שיער האשה או לשמוע קולה .

כאשר מעיינים ברמב"ם מתעורר הקושי למה אין איסור ראיית שערה של אשה כלולה באיסור הסתכלות באצבע קטנה של אשה לשם הנאה ובאיסור להביט ביפיה . אלא על כרחך שבשיערה של אשה יש גדר נוסף של איסור שהוא גם כאשר אינו מסתכל בכדי להביט ביפיה או מתכוון להנאה . ראיית שערה של אשה שייכת לקטיגוריה הכללית יותר שהרמב"ם דן בה בהלכה ב' - כלל ההרחקה הראיוה מן הערווה ולאו דוקא לאיסור הסתכלות שהיא רק לשם הנאה . האיסור הזה לראות שערה של אשה יוצר חיוב של כיסוי שלא כמו האיסור להסתכל בפניה או באצבע קטנה (וכבר דקדקתי כן אתמול) .

ולכן נדמה לי שדברי שאיסור ראיית השיער אינם קשורים לנוי מעוגנים היטב בדברי הרמב"ם (וגם בגמ' לפי פירוש זה) ומילתא בטעמא נתתי לך .

דברי קשורים בהחלט לשאלה איך מבינים את הגזירה המקורית . אם הגזירה המקורית לא היתה קשורה בגירוי היצר שבשערות גלויים (כמו שנראה לי נכון) , אלא בטעמים אחרים הרי שיש לבדוק אותם טעמים בכדי לראות אם ביחס אליהם יש או אין חילוק בין שיער גלוי לשיער המכוסה על ידי פאה .

הטעמים צצו אחרי שעלתה שאלה . לפני שעלתה השאלה אף אחד לא היה חוקר מה הדין בשאלה תיאורטית .

"לפי ההגיון הזה (שכינית ליבוביצ'יאני) הרי שאם בחברה דתית נשים יפסיקו לכסות את ראשן לגמרי, זו תהיה הכרעה לגיטימית ברגע שזה יהפוך לתופעה. האמנם? "

אמנם אני לא הפעלתי את ה"הגיון הזה" , אבל כמדומני שליבוביץ היה דוקא סבור שאכן כן (ותלוי אולי עד כמה הושרש הדבר) . כמו כן , תתפלא אולי לשמוע שאחד מהנו"כ (כמדומני הסמ"ע) מפרש את דברי הרמב"ם והשו"ע 'אחת פנויה ואחת אשת איש' שהכוונה בפנויה היא לאלמנה או גרושה אבל לא בבתולה וזה בגלל הטענה המוחצת "שהרי אנו נוהגין כן" .

מו"נ
מכיון ושוב קשרת בין שיער באשה ערוה וכסוי ראש אשה נשואה, נשאלת מחדש השאלה, האם פיאה יכולה לספק את הסחורה?

אם כסוי "טכני" כפאה מספיק לנו על מנת להנצל מראיית ערוה, האם תהיה מוכן להרחיב את הטכנולוגיה הזאת גם לשאר הלכות צניעות שביסודן הרחק מערוה?

למשל: חולצה עליה מודפסים החלקים שהיא באה להסתיר?