רוב בעילות אחר האב

יצחק יונתן

במה שונה ההסתמכות על ד.נ.א מאשר ההסתמכות כל הכירות עם פרצופו של אדם ? הרי גם ההשערה שלכל שני אנשים יש פרצוף שונה היא רק השערה שלא נבדקה על יותר ממליונים ספורים . ומבואר ביבמות פ"ח שאנו סומכים על הכירות עם פרצופו של אדם אפי' נגד שני עדים (עיין בתוד"ה אתא גברא וקאי , והשווה ב"ק ע"ד: דבבא הרוג ברגליו העדים נפסלים) .

ולמעשה יש לברר את העניין יותר לעומק ולדון בשאלה מתי יוצא השערה מסויימת מכלל גדרי רוב וחזקה והופך לחוק אמפירי מוחלט שאפי' עדים אינם נאמנים להכחישו . האם ההלכה דורשת הוכחות חזקות יותר ממה שדורש המדע המודרני ? או שפוסקי ההלכה נוקטים בגישה שרק מה שהוכר על ידי חז"ל כחוק טבע שאין לו יוצאים מן הכלל הוא כזה (וצ"ע אם לוקחים בחשבון את האפשרות להשתנות הטבעים מאן יימר לן שאותם חוקים שהוכרו ע"י חז"ל לא נשתנו) .

למיימוני

על ההכרה ההלכתית ב"טביעת אצבעות", ראה ביבליוגרפיה אצל נחום רקובר ב"אוצר המשפט", ירושלים תשל"ה, עמוד 252 (ערכים 6273-6276).

****

על בדיקות DNA על נספי מגדלי התאומים ראה ב:

http://www.daat.ac.il/mishpat-ivri/skirot/136-2.htm

"תשובת הרב גולדברג

"כאמור, המליץ הרב גולדברג להתיר את כל שמונה העגונות. בתשובתו להסתייגות הרב סנדרוביץ', אמר הרב גולדברג: "אכן עיקר היתר הנשים סמכתי על בדיקת DNA, שנראה שדינו כסימנים מובהקים ביותר"16. נראה שבדבריו אלו, כבש הרב גולדברג דרך חדשה, שהרי יש בהלכה שלוש דרגות של סימנים - מובהקים, בינוניים וגרועים - וניתן לזהות אדם בוודאות רק לפי סימן מובהק17.

ממבט ראשון נראה שבדיקת דנ"א נחשבת סימן מובהק, שהרי התאמת דנ"א של שני בני אדם נראית בלתי אפשרית ואף דמיונית. ברם, הפוסקים קבעו שאינה סימן מובהק אלא סימן בינוני אם נבדקה התאמת הדנ"א של הנעדר לזה של הוריו (כבמקרה של ס') או של צאצאיו. זאת ועוד, גם שתי בדיקות דנ"א של אדם אחד הן בגדר סימן קרוב למובהק ולא יותר18. עמדה זו התקבלה על ידי משטרת ישראל. ההסתייגות מהראיה נובעת מדרך הבדיקה, האפשרויות שתחול בה טעות ויציבותה הסטטיסטית של הבדיקה.

הרב גולדברג היה נכון לתת משקל רב יותר לראיית הדנ"א במקרה שסיכויי ההתאמה בו הם למשל אחד למיליון. עוד ציין כי לגבי ז', קבע המומחה שהסיכוי שמדובר באדם אחר הוא אחד ממספר הכולל "כל כך הרבה אנשים, שהם הרבה יותר מכל האנשים שבתבל מימות אדם הראשון ועד ימינו, אלא שבדקו למשל מיליון אנשים". הרב מסתמך על ההלכה שמזהים אדם על פי פרצופו "מכוח ההנחה שאין פרצופיהם דומים זה לזה, ויש לשאול מהיכן יודעים שאין פרצופיהם דומים? וכי נסעו בכל העולם ובדקו כל האנשים?!... אלא... שרואים הרבה אנשים, וכל מי שאנו רואים אינו דומה לשני, ואם כן אין זה אלא שכך ברא הקב"ה ברייתו, שיהיו פרצופיהם שונים זה מזה, וביותר נראה שבאמת כל דבר שבעולם אינו דומה לדבר אחר, שהרי יש טביעת עין גם בכלים... ולפי זה נראה שהגמרא הזכירה במיוחד אצל אדם בתור דבר מופלא, וכמו שאמרו בסנהדרין: לפיכך נברא האדם יחידי להגיד... שאדם טובע כמה מטבעות בחותם אחד כולם דומים זה לזה, ומלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא טבע כל אדם בחותמו של אדם הראשון, ואין אחד דומה לחברו... על כל פנים, גם עניין דנ"א הוא מגדולתו של הקב"ה, שאף שנברא אדם יחידי, עם כל זה יש לכל איש ואיש דנ"א בצורה אחרת משאר אנשי העולם"19. הרב גולדברג מסתמך על ייחודו של כל אדם באשר הוא. הייחוד של בדיקת דנ"א משתלב עם קדושת האדם. המדע צועד יחד עם האמונה".
_______
הערות.

הדברים פורסמו בספר קול צבי, קובץ חידושי תורה, ענייני מסכת יבמות, כולל תשובות בעניין העגונות מאסון מגדלי התאומים. (מכאן ואילך: קול צבי).
16. קול צבי, עמ' 42.
17. שולחן ערוך, אבן העזר, סימן יז, סעיפים כד-כה.
18. ראה: הרב א"י לוינסון, "סוגיות בהלכות צבא ומשטרה", עמ' רעז; ותשובת הרב קליין על דעת הרב גר"ש ואזנר. למקרי הסתייגות הפסיקה הישראלית מראיית דנ"א, ראה: בש"פ 5174/99 חאלדי נגד מ"י; ת"פ (ת.א.) 10379/98 מ"י נגד אבוקישק; ת"פ (ב.ש.) 73/95 מ"י נגד כהן.
19. קול צבי, עמ' 25.

************

לרב צעיר.

הערה קטנה. רוב בעילות אחר הבעל, ולא אחר האב.

כתבת: "יש פוסקים שטוענים שפשוט לא ניתן לסמוך על מהימנות בדיקת הדם, כגון הרב וולדינברג (אם כי כמובן שאין שום אחיזה במציאות לדבריו, וכבר ציינתי זאת פעם בפורום)".

ייתכן והתירוץ לתמיהתך הוא הרצון להמעיט בממזרים, (ובלשונך: "מאידך גיסא הגישה הזאת מונעת ריבוי ממזרים, דבר שהוא ללא ספק רצוי הן מצד המוסריות שבכך והן על פי דעת חז"ל"), שהרי הממזר נענש בעונש על חטא שלא חטא, וכפי שמצינו בויקרא רבה (וילנא) פרשה לב ד"ה ח "ד"א ויצא בן אשה ישראלית, הה"ד (קהלת ד) ושבתי אני ואראה את כל העשוקים, דניאל חייטא פתר קרייה בממזרים, והנה דמעת העשוקים, אבותם של אלו עוברי עבירות, ואילין עלוביא, מה איכפת להון, כך אביו של זה בא על הערוה זה מה חטא, ומה איכפ' לו, ואין להם מנחם, אלא *מיד עושקיהם כח מיד סנהדרי גדולה של ישראל שבאה עליהם מכחה של תורה ומרחקתן על שום לא יבא ממזר בקהל ה'*.

הלשון "מיד סנהדרי גדולה של ישראל", הוא לשון תמוה, וכי מה ענין הסנהדרין הגדולה לכאן, ואולי הוא בא להורות שגם בעבר פנו ה"ממזרים", לגדוילים.

(בקהלת רבה (וילנא) פרשה ד ד"ה א, אין כל זכר לסנהדרין הגדולה).

*****

טענתך נגד הפוסקים שטוענים שפשוט לא ניתן לסמוך על מהימנות בדיקת הדם. אינה נכונה, שהרי אף אם כתבו כן, הרי ברור מדבריהם, שטענתם שאין לסמוך על הבדיקה בגלל המהימנות של בדיקות הדם, אינה הסיבה ה*אמיתית* לשלילת קבלת תוצאות בדיקות הדם, לדעתי הסיבה האמיתית לדבריהם היא השאלה הכללית של היחס למדע, ובפרט כאשר הוא סותר למציאות שהיתה מקובלת על חז"ל, וכבר האריך בענין זה נריה גוטל, בספרו "השתנות הטבעים בהלכה".

הבנתי זאת מכך, שאם נקבל את דבריהם כפשוטם, ונשלול תוצאות בדיקת דם, מאחר ואין הן תוצאות "וודאיות", הרי לא כיצד יסבירו רת הלכת השולחן ערוך (אבן העזר סימן ד סעיף יד): "האשה שהיה בעלה במדינת הים ושהה שם יותר מי"ב חדש וילדה אחר י"ב חדש, הולד ממזר, שאין הולד שוהה במעי אמו יותר מי"ב חדש. ויש מי שאומר שאינו בחזקת ממזר. וכיון דפלוגתא הוא, הוי ספק ממזר. ולדברי הרמ"א שם: אבל תוך י"ב חדש אין לחוש, דאמרינן דאשתהי כל כך במעי אמו", הן הלכות שמקורן ב"וודאות", ואף החתם סופר שכתב (שו"ת חתם סופר חלק יורה דעה, סימן שלח): "אבל האמת יורה דרכו כי זהו מקרה בעלמא ממקריים הרחוקים א' לאלף שנים שיקום אחרי נפלו וביטול נשימתו וימסור לבקיאים ואפי' מיעוטא דמיעוטא לא הוי כמו חוני המעגל שישן שבעים שנה ועיין אגרת בקורת מעשים ומקרים נפלאים חוץ להיקש הטבעיי ואינו נכנס בגדר חוששי' למיעוט בפ"נ", (וראה המהר"ץ חיות, שו"ת סימן מ"ב: "היוצאים מן הכלל הם רק אחד מריבוא רבבות בני אדם, במיעוטא כי האי לכולא עלמא לא חיישינן", והחיד"א, שו"ת חיים שאל חלק ב סימן כה: "ואם אחד ב*כמה רבבות* יארע שהוא חי אין עלינו סרך איסור"), אעפ"כ הסכים החתם סופר, (אבן העזר ח"א סימן ה), לדברי המאירי (יבמות דף פ עמוד ב), שייתכן הריון של 15 חדשים, שדבריו נדחו ע"י החיד"א ביוסף אומץ סימן ק"ד שכתב שאין לסמוך ע"כ, שהרי הוא מציאות "רחוק מאוד מאוד", (וראה באוצה"פ סימן ד ס"ק ד), אך לדברי הכל הריון של י"ב חודש, הוא "אפשרי" מבחינת ההלכה, למרות שגם הריון של *45* שבועות, הוא מבחינה סטטיסטית 1:3.400.000 הריונות.

על בעיה זו של הסתמכות על דברי חז"ל נגד המדע בעניני ממזרות, מצאנו בפסק דין של בית הדין חיפה משנת תשי"ז, (פסקי דין רבניים חלק ב' עמוד קיט), שבו קבע בה"ד:

"אולם דעתנו היא שאין בהשקפה מדעית זו כדי לקבוע את אבהותו של הילד, וכבר דן בשאלה זו הראש"ל הגרב"צ עוזיאל זצ"ל בספרו שערי עוזיאל חלק ב' שער מ' פרק א' סעיף י"ח דף כ"ג וכותב: וכל מקום שאין שורת הדין מחייבת האב למזונות ילד זנונים אין סומכין על בדיקה מדעית של דם הילד בדמיונו לזה של האב, *שכן קבלה מרז"ל* שלשה שותפין באדם הקב"ה אביו ואמו. אביו מזריע הלובן וכו' אמו מזרעת האודם וכו' והקב"ה נותן בו רוח ונשמה (נדה ל"א) וכל בדיקה מדעית מתבטלת נגד קבלתם הנאמנה של רז"ל שכל דבריהם נאמרו ברוח הקודש, ברוך שבחר בהם ובמשנתם עכ"ד.

אך מאחר והבדיקה מתיחסת לא רק לגוף הדם אלא גם לתאי ורקמות הדם, וזה בא מכח האב גם כן... נאלץ בה"ד לקבוע ש"מטעם אחר אין לסמוך על בדיקות מדעיות של הדם בנוגע לקביעת אבהותו של הילד. המדע הולך ומתפתח מיום ליום. יתכן שמה שהמדע קובע כעת אינה קביעות סופית והחלטית, ואולי בהתפתחות המדע ימצאו דברים משותפין בין ב' סוגי הדם, ואין לקבוע באופן משפטי אבהותו של ילד על יסודות דרכי המדע המשתנה מתקופה לתקופה".

מפסק דין זה משמע, שאילו היתה קביעת המדע סופית והחלטית, למשל כמו בבדיקת DNA, היה אפשר לסמוך על תוצאות הבדיקה לקביעת ממזרות, אך מפסק דינו של הרב שלום משאש הרב הראשי וראב"ד ירושלים, משנת תשנ"ו-1996, בענין ממזרות ובדיקת רקמות, (פסקי הדין של בית הדין לדיני ממונות ובירורי יהדות, חלק ה' פס"ד בעמוד קפז, תיק מס' 100 נז), ניתן להבין שהשלילה היא עקרונית, מאחר ולא ניתן להסתמך על בדיקות מדעיות בעניני ממזרות:

"והנה חפשתי בספרים וראיתי שענין זה של בדיקת רקמות לא ברור אצל חכמי התורה, ויש מהם שדוחין אותו לגמרי ולא סומכין עליו, ואפי' המקבלים אותו, רובם מודים שאינו מאה למאה לסמוך עליו לענין ממזרות, (ראה באריכות במאמר "קביעת אבהות באמצעות מערכת תיאום הרקמות המרכזית MHC", תחומין ד עמוד 435, ו"אסיא" ה), והוא רק לענין ממון לפטור האב ממזונות ומירושה וכיוצא.

הראשון שדבר בזה הוא הרה"ג בן ציון חי עוזיאל זצ"ל בספר שערי עוזיאל ח"ב שער מ' סי"ח וז"ל: אין סומכים על בדיקה מדעית של דם הילד בדמיונו לזה של האב, שכן קבלה מרז"ל שלשה שותפים באדם, הקב"ה ואביו ואמו, אביו מזריע לובן וכו', אמו מזרעת אודם, והקב"ה נותן בו רוח ונשמה. וכל בדיקה מדעית מתבטלת נגד קבלתם הנאמנה של רז"ל, שכל דבריהם נאמרו ברוה"ק, ברוך שבחר בהם ובמשנתם עכ"ל. ובעקבותיו הלך הגרא"י וולדינברג שליט"א בשו"ת ציץ אליעזר חי"ג סי' ק"ד, ושם ביאר להדיא שבאודם כלול הדם, ושבהגהות הגר"א מגיה בהדיא ובדם, ושכ"כ להדיא בשאלתות יתרו שאלתא נ"ו, ושבמדרש קוהלת מבואר ג"כ בפירוש דם ע"ש. גם הוסיף הרב שם באות ד' שבהרבה מקרים מה שהמדע קובע להוודאות כהיום, כעבור זמן קובעת בעצמה אחרת ומבטלת מה שקבעה בודאות תמול, וזה לפי ההתפתחות והגילוים החדשים שמתגלים לאחר מכן. והרי ידוע דעת גדולי הפוסקים דאין להסתמך ולא לקבוע הלכה על אומדנות הרופאים. גם הרבה פעמים נותנים מנות דם לאדם מן אחרים, האם עי"ז לא ישתנה סוג הדם של הבן גם עם סוג הדם של אמו. ע"כ ענין זה אינו תופס מקום לד"ת לקבוע זהות אבהות ע"כ. ודבריו נאמנו מאד.

גם הרה"ג מוהר"ר יהושע אהרנברג ז"ל ראב"ד בת"א יפו בספרו דבר יהושע ח"ג חאהע"ז סי' ה' נשאל ע"ז אם אפשר לסמוך על בדיקת דם כדי לקבוע אבהות של ילד כסימן מובהק, והשיב וז"ל: אומר אני ח"ו לא יעשה כן בישראל, דלא זו היא דרך תורה הקדושה. וכמ"ש בשו"ת הריב"ש סי' תמ"ז שאין לנו לדון בדיני תורה ובמצותיו על פי הטבע והרפואה, שאם נאמין לדבריהם אין תורה מן השמים חלילה, כי כן הניחו הם במופתיהם הכוזבים וכו' כמ"ש בפרק המפלת דף ל' ע"א אני מביא ראיה מן התורה ואתם מביאים ראיה מן השוטים עכ"ל הריב"ש. והאריך שם להביא כמה דברים אשר חכמי הטבע והרפואה קבעו נגד חז"ל ובכמה ענינים בסוד היצירה חולקים על חז"ל, וא"כ אנו ניקום ונסמוך על דבריהם כדבר המוחלט וסימן מובהק מבלי שיהיה לנו ראיה מחז"ל לדבריהם וכו', אלא אדרבא נלענ"ד שלפי מ"ש חז"ל בנדה ל"א אביו מזריע הלובן וכו' ואמו מזרעת הדם וכו'. אין דם האב מעיד על דם בנו מאחר שהדם הוא חלק האם ולא חלק האב וכו' עכ"ל של דבר יהושע, הביאו בס' נשמת אברהם אה"ע סי' ד' סי"ג.

וכן היא דעת הרה"ג ישראל וועלץ ז"ל בספר דברי ישראל חאה"ע סי' ח'.

וכן דעת הרה"ג מנשה קליין בס' משנה הלכות ח"ד סי' קס"ג קס"ד, הביא דבריהם שם בנשמת אברהם סי' ד' דף ל"ב ע"ש.

... גם שאלתי את פי הראש"ל הגר"ע יוסף שליט"א ואמר שכן פסקו מזה כמה פוס' שלא לסמוך על בדיקת רקמות.

אך בהמשך דבריו, הוא מבדיל בין ההסתמכות על תוצאות בדיקת הדם, לגבי הלכות הנוגעות לעניני ממזרות, לגבי הלכות הנוגעות לעניני ממון,

*"אולם כנגד זה מצינו להרב יצחק הלוי הרצוג זצ"ל מכתב ששלח לגאון גדול ומפורסם הסומך סמיכה מעליא על בדיקת רקמות, הובא בספר אסיא ל"ה עמוד 196. גם בס' ישכיל עבדי ח"ה סי' י"ג דף קמ"ט כתוב וז"ל בפסק הדין של בדה"ג מיום ח' אייר תשי"ב סעיף ב' נאמר במקרה שהבדיקה תברר בהחלט שמר פלוני איננו האב של הילדה, יפטר ממזונותיה מאז ואילך וכו', עכל"ה. *אמנם אין זה אומר שיקבעו ממזרות על פי זה*, כי הם דברו רק בפיטור מזונות, שאפי' מספק אין לחייב האב במזונות, כיון שהוא מוחזק. וכן י"ל גם על פסק הרב הרצוג זצ"ל שלא דבר אלא לענין ממון (ראה ספר חסידים סימן רצ"א), אבל לא לקבוע ממזרות על פי זה, ואינו אלא ספק, כיון ש*שלילת אבהות ברמת בטיחות של מאה למאה אינה ניתנת להשגה כמ"ש שם בדף 199* .

וכן כתוב שם שבשנת 1965 פסק ביה"ד הרבני האיזורי של ת"א ובא למסקנא וזה תור"ד: מכיון שיש דברים סותרים, מצד אחד אומרים רוב בעילות אחר הבעל והוא שלו, ומצד אחד י"ל כיון שאין דמו זוהה לשל אביו הרי אינו בנו, ונוצר מצב של תיקו, והגבר הנתבע פטור מלשלם מזונות עבור הילד ע"כ.

הן אמת שמצינו להרה"ג ח. ד. רגנשברג בס' משמרת החיים סי' ל"ז עמוד קל"ט קמ"ב כתב וז"ל: ההנחה המדעית שהדם הנוזל בעורקי הילד הוא מאותו סוג הדם של מולידיו, הוא חק טבעי שאין בו יוצא מן הכלל, ולפיכך הוכחות כאלו הן ודאות חלוטית, שאפי' יהיו עדויות נגדו נכריע את הכף כמותם והעדים יהיו בעינינו כשקרנים וכו' כדאיתא בכתובות ט"ז סהדי שקרי נינהו. וכן איתא בבכורות כ"ה ע"ב וכו' עכל"ה. וכן היא דעת הרב א' פ' וינברגר בספרו יד אפרים סי' ז' ס"ד עמוד צ"א וז"ל: אין איפה מבחינת הלכה לבטל בדיקה זו ע"כ. אך שם באסיא דף 199 כתבו וז"ל: פסקי ההלכה של רגנשברג וכן של הרב וינברגר מבוססים על ההנחה של מדע והרפואה שניתן לקבוע אבהות בדרגת בטיחות של מאה למאה. אולם למעשה אין הדבר כן כפי שכבר ראינו, לא רק שרופאים מודים היום שאי אפשר להוכיח אבהות חיובית ע"י בדיקת דם, אלא אפי' שלילת אבהות ברמת בטיחות של מאה למאה אינה ניתנת להשגה ע"כ. ובדף 200 שם הביאו דברי הרב רגנשברג עצמו שכתב וז"ל כדאי לציין שבגדר אומדנא היא כל דבר שאין הענין ברור מאה אחוז בהחלט ע"כ. וסיימו על זה וז"ל מדברים אלו של הרב רגנשברג עולה בבירור שכל עוד בדיקת הדם אינה ענין ברור של מאה אחוז בהחלט הוי הבדיקה אומדנא שאין לסמוך עליה. וסיימו בעקבות כל האמור יש להניח שאותו הדין יפה יהיה בתביעה לזכות ממונית וכו' שהבדיקה אינה מספקת בכדי לחייב האב במזונות הילד, כי אין לנו אלא אומדנא על גוף המעשה ואין להוציא ממון על פיה מידי המוחזק עכ"ל.

גם הרה"ג הגרש"ז אויערבאך זצ"ל הביאו בספר נשמת אברהם סי' ד' דף ל"ב כתב וז"ל: יתכן שדברי חז"ל אינם כ"כ כפשוטן, ולא נוגע כלל לסוגי הדם, אך גם בלא האי טעמא אין להסתמך ע"ז ע"כ. ושוב ביאר דבריו הוא עצמו שם שאין להסתמך על בדיקה זו באופן החלטי ובלעדי אך אפשר להשתמש בה כסניף לדיון בין לשלילה בין לחיוב עכ"ד. וסיים בס' נשמת אברהם וז"ל והלום שכוונתו היא שאין להסתמך על בדיקת דם לשם קביעת אבהות ודאית, וזאת משום שדינה של בדיקת דם הוא מכח רוב וספק עכ"ל. והוא כמ"ש לעיל בפסק ב"ד האיזורי ת"א.

באופן שלא מצינו לאחד מהפוסקים שיחשוב לבדיקת רקמות לשם קביעת אבהות ודאית לעשותו ודאי ממזר, ולמרבה יכניסוהו בספק ממזר דוקא. ובנדון דידן אומר אני יותר מזה, דאפי' אם ימצאו חכמים שיאמרו שהוא ממזר ודאי עכ"ז כיון שיש מחלוקת הפוס' אם לסמוך על הבדיקה או לא, ממילא הרי הבדיקה עושה רק ספק ממזר ולא ודאי, דשמא הוא מאביו או לא. ועוד ספק ראשון שכתבנו למעלה דשמא הוא מערבי, הו"ל ספק ספיקא דשמא הוא מאביו ואין לסמוך על הבדיקה, ואת"ל שהבדיקה צודקת ואינו מאביו שמא הוא מערבי וע"י הס"ס יהיה מותר גם מדרבנן.

על פסק דינו הסכים הרב עובדיה יוסף, שכתב:

"... ואחרי ששמתי עיני עליו שמחתי לראות שהביא בין השאר גם מה שהשבתי לשאלת מעכ"ת שכן פסקנו בבית הדין הגדול לפני כמה שנים שלא לסמוך על בדיקת רקמות, וכמ"ש אחרוני דורינו כיוצא בזה שלא לסמוך על בדיקת הדם של הבן כדי לקבוע אבהותו של האב... והדבר ידוע מ"ש הריב"ש בתשובה (סי' תמ"ז: "כי לא מפי הטבע והרפואה, אנו חיין! ואנחנו על חכמינו ז"ל, נסמוך. אפילו יאמרו לנו על ימין: שהוא שמאל. שהם קבלו האמת, ופירושי המצוה; איש מפי איש, עד משה רבינו, ע"ה. לא נאמין אל חכמי היונים, והישמעאלים; שלא דברו רק מסברתם, ועל פי אי זה נסיון, מבלי שישגיחו: על כמה ספקות, יפלו בנסיון ההוא. כמו שהיו עושין חכמינו ז"ל"), שלעולם אין לתלות בזנות האשה כל שאפשר לתלות הבנים בבעלה, ואפי' על צד הרחוק, דקי"ל אשה מזנה מתהפכת כדי שלא תתעבר (יבמות ל"ה). וכ"כ הבית מאיר (סי' קנ"ו סס"ד). וכבר כתבתי בכמה מקומות לסמוך על ההפלאה בפנים יפות (פר' אחרי מות) שפירוש רוב בעילות אחר הבעל שרוב הנבעלות ומתעברות הן מבעליהן, ולכן אפי' לא נתייחד עמה בעלה אלא פעם אחת הדין כן. וכ"כ בספרו נתיבות לשבת (סי' ד' סק"ט). וגם חברי בביה"ד הגדול הגר"ב זולטי והגר"א גולדשמידט.

לדבריך: <"מעולם לא ידעתי כיצד להתייחס לפסק זה, מצד אחד יש כאן בריחה מן המציאות, שהרי בדיקות הדם הן מהימנות לחלוטין (עכ"פ לפי סטנדרטיים הלכתיים), וכפי שציינו כאן בצדק סומכים על חזקה אך ורק במקום שלא ניתן לברר את המציאות - מה שלא שייך כאן">.

אין ספק שהיית צודק, אילו היתה הממזרות רק בעיית מציאות של אבהות, כפי שרואים אותה בתי המשפט החילוניים, אך בתי הדין הרבניים רואים את הממזרות כבעיה הלכתית, שלה גדרים משלה.

וראה ב"אסיא" ה', מספר מאמרים בנושא בדיקות הדם, וביניהם פסק דינו של הרב דיכובסקי בביה"ד הרבני של אשדוד.

ראה גם אצל שטיינברג ב"אנציקלופדיה הלכתית רפואית", ערך "אבהות". על התקבלות בהלכה של בדיקות דם, רקמות ותווי פנים, לזיהוי אבהות.




תוקן על ידי - נישטאיך - 30/05/2004 14:19:38

עוקר הרים,

כפי שהביא נישט-איך לפני (מתוך אתר "דעת") טענתך כבר נשמעה מפי הגרז"נ. תוכל לראות את דבריו במקורם בקובץ ישורון שהזכרתי.

הטענה אכן כבדת משקל, אך יש לשים לב לחילוקים האפשריים. ראשית, קבילות הכרת האדם ע"פ פרצופו כראיה גמורה אינה טעונה הוכחה, שהרי אף כשעדים מעידים כי ראו את האדם מת אינם מעידים אלא לפי הכרת פרצופו, ואם זו לא ראיה מספיקה כיצד נוכל להוכיח זהות כלל? עוד ראוי לומר כי הנסיון שיש לנו בהבחנת ההבדל בין אנשים שונים ע"פ פרצופם הוא בן אלפי שנים, ואילו הנסיון בבדיקות DNA הוא קצר בהרבה, ומי יימר לן שלא יתבדה הכלל שאין שני אנשים בעלי DNA זהה. ועוד יש לומר כי בדיקת DNA היא ראיה עקיפה, הנסמכת על עיבוד מידע משמעותי, וככזו חשופה לטעויות אנוש ושגיאות שונות (כפי שכבר הזכרתי לעיל). לכן, גם אם נוודא בכל מקרה שהבדיקה אכן מושלמת, לא יצאנו מכלל הוכחה עקיפה. לעומת זאת, הכרת הפרצוף היא ישירה עד שאינה נתפסת כראיה כלל אלא כמציאות בעצמה ("בא הרוג ברגליו").

ליצחק,

נראה לי שאין לדמות את הזיהוי בשאלות הנוגעות להלכות עגונות, לשאלות הנוגעות לזיהוי בשאלות אבהות, שהרי לזיהוי במקרה של דיני עגונות יש כללים משלהם.

מוסכם. אולם הכרת הפרצוף ע"פ שני עדים כוחה יפה מכל סימן מובהק הן בהלכות עגונה והן בכה"ת כולה. ע"ז נשאלה השאלה מדוע יפה כחה, הרי אף הכרת שני עדים אינה נסמכת אלא על נסיון מוגבל, וניסיתי לתת כמה כיוונים לפי עניות דעתי.

ליצחק,

הזכרת לי את שאלת התוספות ביבמות, לגבי "בא המת לפנינו", ששאלו: וכי כיצד נדע שהוא זה שהעידו עליו שהוא מת, וכי מה יועילו העדים, והרי "תרי כמאה".

*********

ראה את מאמרו של פרופ' חיים בראוטבר

"זיהוי ביאולוגי של בני אדם"

הדן בבדיקות DNA, בדיקות גנטיות, זיהוי גנטי, ייחוס משפחתי בעזרת זיהוי גנטי.

http://www.daat.ac.il/daat/refua/moshav5-a.htm

********
ראה גם: "ראיות מדעיות בהליך השיפוטי
"ועֵד אין בה והיא לא נתפָּשׂה"
אודי וולף ורוני גפני

http://www.daat.ac.il/mishpat-ivri/skirot/75-2.htm



תוקן על ידי - נישטאיך - 30/05/2004 16:33:08

נישטאיך על הבאת המקורות המרובים . את דברי התוס' ביבמות הזכרתי למעלה בהודעתי עיי"ש .

יצחק יונתן

אני מודע לכך שאפשר לחלק בין בדיקת ד.נ.א לבין הכרת הפרצוף . אבל השאלה שלי היא כללית יותר כדלהלן : אנו מוצאים בחז"ל שלצד הגדרים של נאמנות , עדות , חזקות ורוב ישנו גדר של חוקים אמפיריים שוודאותם אינה מוטלת בספק עד כדי כך שאפי' עדים אינם נאמנים לסתור אותם (ונישטאיך הוסיף עוד שני דוגמאות מבכורות ומכתובות) .

השאלה הנשאלת היא , מדוע פוסקי ההלכה כל כך חשדניים כלפי מסקנות המדע כאשר הם מנמקים את ספקנותם בשיקולים פילוסופיים כמו 'לא ראינו אינה ראיה' ו'המדע כל הזמן משתנה' , בה בשעה שאת הטיעונים הללו אפשר להפנות כלפי כל סוג של הסקה אמפירית , גם זאת המשמשת את ההלכה ? ולכאו' נראה שפוסקי הלכה (לפחות חלק מהם) מתייחסים כך מראש למדע מבלי להכנס לחילוקים ספציפיים שניתן לערוך בין מסקנה מדעית ספציפית לבין כללים אמפיריים ספציפיים ששימשו את חז"ל .

כלומר , גם אם יש חילוק אובייקטיבי בין הסתמכות על בדיקת ד.נ.א שוודאי פחות מהסתמכות על זיהוי לפי הפרצוף , יש לשאול האם הסברות הנ"ל הם חלק מתיאוריה אפיסטמולוגית מקיפה יותר שמעניקה דרגה גבוהה יותר של וודאות למסקנות האמפיריות היומיומיות שמשמשים בהלכה לבין מסקנות מדעיות אזוטריות יותר ? ואולי מבחינה אובייקטיבית אכן יש הבדל מהותי בין הוודאות שאנו אמורים להעניק לראשונה לבין הוודאות שאנו אמורים להעניק לשנייה ?

ובהמשך לזה יש לדון האם עומד בכלל בבסיס ההלכה תיאוריה עקבית ביחס לוודאות נסיונית , בעלת כללים משלה ? ואם כן מהם ?

(אמנם ברור לכאו' שסוגיות הש"ס שעוסקות בשאלות על רוב וחזקה וכדו' עוסקות בדרך כלל בשאלות אפיסטמולוגיות כלליות , אבל לגבי הקטיגוריה של חוקים אמפיריים וודאיים איני מכיר דיון , ועד כמה שידוע לי אין לזה אפילו מונח הלכתי).

ואדרבה אם הנושא נדון באופן מקיף אשמח לשמוע .

לא כל הפוסקים שווים ולא כל הכללים שווים.

אמת הדבר כי יש מן הפוסקים המתיחסים בחשדנות, כדבריך, לכל עובדה מדעית. חשדנות זו, סיבותיה רבות, וחלקן מוצדקות, אף כי לכשעצמי אני סבור כמוך כי ראוי לצמצם השפעת חשדנות זו בהלכה.

מאידך, פוסקים רבים סבורים בעיקר הדבר כי יש לקבל את העובדות המדעיות כהוותן (ודו"ק - ולא ביותר ממה יש בהן), ועדיין יש מקום לדון בתוקף העובדות הנ"ל והמסקנות הנגזרות. לעיל הזכרתי כמה סברות מדוע אין להתחשב בזיהוי ע"פ בדיקת דנ"א במקום שצריך מדינא עדות גמורה, ועיין בהרחבה רבה בעוד סברות נקודתיות בקובץ שהזכרתי.

בין השאר הזכרתי סברא זו עצמה ששאלת עליה, לאמור, כי יש עדיפות לידע בלתי אמצעי על-פני ודאות ברמה דומה המושגת בדרך עקיפין, שאינה נדונה אלא כראיה נסיבתית. כבר בחז"ל מצאנו כי היוצא מחורבה בודדה ובידו סכין נוטף דם והנרצח מפרפר בפנים אינו נהרג עליו, לא משום שהודאות אינה מספקת אלא משום שאין כאן עדות גמורה.

כדבריך, חוקים אמפיריים נמצאים בדברי חז"ל לרוב. המונח ההלכתי המתאר אותם הוא רובא דליתא קמן, שבתוקפו ומקורו האריכו האחרונים. דא עקא, בהעדר שפה וכלים מתאימים, דומני, לפי עניות ידיעתי, כי אין בחז"ל ובפוסקים התיחסות ברורה דיה לרמות שונות של ודאות, מלבד הקריטריונים המעורפלים של רוב גמור, מיעוט שאינו מצוי, אינו מצוי כלל וכדו'.

א. צ"ע אם ניתן להכניס את כל החוקים האמפיריים המקובלים בהלכה , תחת קורת הגג של רדל"ק . למשל אותם חוקים אסטרונומיים שבר"ה כ: שמכחישים את העדים על פיהם , האם הם בגדר רובא דליתא קמן ? וכן העניין שבו אנו עסוקים - ה'חוק' שלפיו אין שני פרטים שונים בעלי פרצוף זהה .

לגבי רובא דליתא קמן הרי שמדובר על רוב ולא על וודאות (למשל טריפות שלמרות שיש בהמות טריפות הן אינן שכיחות) . ונגד רוב זה ברור שאפי' עד אחד נאמן . ולעומת זה , החוקים דלעיל אפי' שני עדים אינם נאמנים להכחישם . אמנם לכאורה יש להשיב על זה שיש דרגות שונות של רדל"ק . שורש השאלה היא בעצם האם יש רדל"ק שאפי' שני עדים אינם נאמנים נגדו .

ב. לגבי הסברא שיש לחלק בין ידע יומיומי הנלמד באופן ישיר לבין ידע מדעי שנלמד באופן עקיף . זוהי סברא המתקבלת על הדעת , אבל צריך לבדוק האם אמנם החילוק הזה מיושם באופן עקבי . יש לעיין , למשל , לגבי הדוגמה שהבאתי מקידוש החודש , האם שם מדובר בדברים שהאימות הנסיוני שלהם ישיר יותר מזה המקובל במדע בן ימינו .

וכעת אני שם לב שאתה מתכוון למשהו שונה במקצת ממה שאני מתכוון אליו . שכן אתה מדבר על מקומות שבהם צריך 'דין' עדות מגזיה"כ , שלזה יש צורך שהעדים יראו גופה של מעשה ולא בגלל דרגת הודאות הפחותה בהיסק עקיף (וכעין זה מבואר ברשב"א קידושין בסוגיא של 'נתן הוא ואמרה היא' , אמנם הגדר המדוייק צ"ב קצת) . אבל אני דיברתי על עיקרון אפיסטמולוגי שמייחס רמה שונה של וודאות לידע הנתפס באופן ישיר ויומיומי מאשר לידע הנלמד באמצעות שיטות מחקר אזוטריות ואפי' מתייחסת בספקנות גמורה לסוג השני . ואולי היינו הך ?

אמנם ברור שגם במקום שיש דין עדות אין זה אלא בנוגע לגוף המעשה , אבל לגבי עניינים צדדיים בודאי שמסתמכים על רדל"ק וכדו' שהרי סוקלין על החזקות . וממילא יתכן שבשורה התחתונה כל הנדון הוא לפלפולא בעלמא כל עוד אין מתייחסים לדעה שמתייחסת בספקנות גמורה למסקנות המדע.

נ.ב. לגבי התייחסות ברורה לרמות שונות של ודאות , נתקלתי פעם בתשו' מרעק"א שמביא ראיה שאחד לאלף נחשב למיעוט המצוי . זהו ההגדרה הכמותית היחידה שאני נתקלתי בה . יתכן כמובן שיש עוד .

לעוקר הרים,

לעיל ציינתי מספרים שונים לוודאות:

"ואף החתם סופר שכתב (שו"ת חתם סופר חלק יורה דעה, סימן שלח): "אבל האמת יורה דרכו כי זהו מקרה בעלמא ממקריים הרחוקים א' לאלף שנים שיקום אחרי נפלו וביטול נשימתו וימסור לבקיאים ואפי' מיעוטא דמיעוטא לא הוי כמו חוני המעגל שישן שבעים שנה ועיין אגרת בקורת מעשים ומקרים נפלאים חוץ להיקש הטבעיי ואינו נכנס בגדר חוששי' למיעוט בפ"נ", (וראה המהר"ץ חיות, שו"ת סימן מ"ב: "היוצאים מן הכלל הם רק אחד מריבוא רבבות בני אדם, במיעוטא כי האי לכולא עלמא לא חיישינן", והחיד"א, שו"ת חיים שאל חלק ב סימן כה: "ואם אחד ב*כמה רבבות* יארע שהוא חי אין עלינו סרך איסור"), אעפ"כ הסכים החתם סופר, (אבן העזר ח"א סימן ה), לדברי המאירי (יבמות דף פ עמוד ב), שייתכן הריון של 15 חדשים, שדבריו נדחו ע"י החיד"א ביוסף אומץ סימן ק"ד שכתב שאין לסמוך ע"כ, שהרי הוא מציאות "רחוק מאוד מאוד", (וראה באוצה"פ סימן ד ס"ק ד), אך לדברי הכל הריון של י"ב חודש, הוא "אפשרי" מבחינת ההלכה, למרות שגם הריון של *45* שבועות, הוא מבחינה סטטיסטית 1:3.400.000 הריונות.

לעוקר הרים.

שאלת: "מדוע פוסקי ההלכה כל כך חשדניים כלפי מסקנות המדע"

האם ייתכן שהוא מפני שרובם לא למדו אפילו עד כתה ח, ואינם מבינים כלל במה המדובר, ומי שכבר כן מבין, פוחד להביע דעה "נגד דעת תיירע"?

http://www.mynet.co.il/articles/0,7340,L-4253934,00.html