|
|
| נשלח ב-23/5/2004 14:00 |
 |
| |
ווטו.
ודאי שלא צריך להמנע מחקירה, בגלל שהיא עלולה להוביל למסקנות מרחיקות לכת.
אך, כוונתי היתה, שאי אפשר לבסס את האמונה במסורת, (או האמונה ביהדות) על החקירה. כיון שהחקירה כשלעצמה אינה יכולה להביא לאמונה הזו.
לגופו של ענין.
לדעתי שיטתו של רבי נחמן בנויה על אמונה מתוך השגה, ולא אמונה מתוך חקירה.
אלא שענין זה טעון עוד באור רב. ואין שעתי פנויה כעת לכתוב. ואקוה להשתמע בקרוב בענין זה.
"זה מעשה שלו וזה מעשה שלי, ועוד למה לנו לדבר מאחרים?"(מעשה מחכם ותם).
|
|
|
|
| נשלח ב-2/6/2004 19:16 |
|
| |
העזתי
שאלת את מסתברא מה היא 'כוונת המשורר'? בהודעה השניה. הכונה שכל דרך שלישית (חוץ מחב"ד) היא שבתאות.
|
|
|
|
| נשלח ב-2/6/2004 21:23 |
|
| |
הרמטכ"ל שליט"א.
לדעתי, דוקא הדרך השלישית היא היא היהדות במיטבה.
"ובאמת, אחר כל החכמות, אפילו מי שיודע חכמות באמת, אחר כל החכמות, צריך להשליך את כל החכמות ולעבוד את ה' בתמימות בפשיטות גמור. בלי שום חכמות. וזה היא החכמה הגדולה שבכל החכמות, לבלתי להיות חכם כלל. כי באמת אין חכם בעולם כלל, ואין חכמה ואין תבונה נגדו יתברך. והעיקר הוא כי רחמנא ליבא בעי". (לקו"מ תנינא מד).
ודוק היטיב.
"זה מעשה שלו וזה מעשה שלי, ועוד למה לנו לדבר מאחרים?"(מעשה מחכם ותם).
|
|
|
|
| נשלח ב-3/6/2004 00:11 |
|
| |
נתן העזתי
קצת במאוחר, שתי תשובות, הלקוחות שתיהן מתוך החסידות.
א. רבי נפתלי מרופשיץ, כמדומה לי, היה אומר: צריך פקחות גדולה מאד כדי להיות תמים.
ב. בסיפור אחר של ר' נחמן (מעשה בעבד ובן מלך שהתחלפו) נפגש בן המלך עם איש היער. שניהם תועים ביער. שניהם אינם יודעים דרך לצאת. אך איש היער הותיק יכול לחסוך לחברו הטרי חלק מהכשלונות ומפחי הנפש, וחלק מהמבואות הסתומים המובילים למבוכים, ביצות טובעניות וכיוצא באלו מרעין בישין האורבים למי שמחפש את הדרך אל האמת.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-6/6/2004 00:11 |
|
| |
נתן העזתי
אתה כותב:
"ודאי שלא צריך להמנע מחקירה, בגלל שהיא עלולה להוביל למסקנות מרחיקות לכת.
אך, כוונתי היתה, שאי אפשר לבסס את האמונה במסורת, (או האמונה ביהדות) על החקירה. כיון שהחקירה כשלעצמה אינה יכולה להביא לאמונה הזו."
לדעתי הר"ן התכוון ההפך, שנכון שאפשר לבסס אמונה על חקירות,אולם אין לעשות זאת, בגלל הסכנה למסקנות הרסניות.
וחידושו של הר"ן שאין זה חשש בעלמא, אלא מוכרח המציאות שאדם החוקר תשתבש אמונתו, כלומר שלעולם האמונה הזו לא תהיה "טהורה".
וזו היתה ביקורתו על הרמב"ם
השווה,הגאון, הפילוספיא הארורה וכו'
|
|
|
|
| נשלח ב-25/1/2007 19:17 |
|
| |
[מועבר מאשכול "פוסט חרדים" בתוספת כותרת ההודעה]
.... השאלה הזו נוגעת בעצם מהותו של הפורום הזה.
כשלב ראשון, ובשביל למקד את העניין, הייתי מציע שנרכז כוחות בשביל להבין את ההלכה הזו ברמב"ם (פ"ב מהלכות עבודת כוכבים, ה"ג) : "...כל מחשבה שהוא גורם לו לאדם לעקור עיקר מעיקרי תורה מוזהרין אנו שלא להעלותה על לבנו ... מפני שדעתו של אדם קצרה ולא כל הדעות יכולין להשיג האמת על בוריו. ואם ימשך כל אדם אחר מחשבות ליבו נמצא מחריב את העולם לפי קוצר דעתו. כיצד? פעמים יתור אחר עבודת כוכבים ופעמים יחשוב ביחוד הבורא שמא הוא אינו ... ופעמים בנבואה שמא אמת שמא היא אינה ופעמים בתורה שמא מן השמים שמא אינה. ואינו יודע המידות שידין בהם עד שידע האמת על בוריו, ונמצא יוצא לידי מינות". תסבירו לי בבקשה את ההלכה הזו: יושב אדם, וזה לא חייב להיות תינוק שנשבה, אלא אפילו מישהו שגדל בבית ספוג בתורה ומצוות, ועולה לו שאלה לראש: "שמא התורה אינה מן השמיים"? מה אומר לו הרמב"ם: "אל תחשוב. אין לך מספיק שכל. אתה תתבלבל". נניח שאין לו מספיק שכל, אבל, מדוע שהוא יהיה בטוח שהתורה מן השמיים מבלי שהוא חשב והגיע למסקנה כזו (ואדרבה, הרמב"ם יגרום לכך שגם אם אותו אדם יחשוב ויגיע למסקנה שהתורה היא כן מן השמיים - הוא לא יהיה בטוח בכך, שהרי דעתו קצרה ושמא לא השיג את האמת על בוריה...). מדוע הרמב"ם חשב שאדם יקיים כזו הלכה. האם הוא כתב את ספרו לחסרי-דעת. וזה הרי אותו רמב"ם שכתב את ה"מורה נבוכים" לנבוכי דורו. למה הוא כ"כ השקיע בנבוכים הללו, שהיה אומר להם לא לחשוב, וחסל.
*****
לבהעברי:
מביט ובוחן,
.... בצומת הזו נכנסו כמה נושאים:
1. היתרי החקירה הפרטית ושאלת "אם לא נחקור איך נדע".
2. השלכות ציבוריות של החקירה הפרטית: מה טיב הקשר בין החקירה והתפתחויות חברתיות?
3. הבדלי גישות: קיומניות + אינטואיטיביות + חברתיות + היסטוריות (או "ממשיות" מביהמ"ד דשמואללל ולה"ע)
מול רציונליזם + ניתוחיות + יחידניות + תיאולוגיות (או הפשטה מביהמ"ד דעצכ"ח).
*****
ספרן:
בענין לא תתורו (בין מינות למין)
http://hydepark.hevre.co.il/topic.asp?topic_id=654738
תוקן על ידי עצכח ב- 07/03/2007 0:35:18
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-7/3/2007 00:37 |
|
| |
אני תוהה אם בכלל שווה לעסוק בענייני אמונה, ולאן היא מובילה. העיסוק בה חייב שיביא אותך לכלל הטלת ספק, באיזה שהוא מובן...
חז"ל אומרים "שאני מינות דמשכא" ונבואתם מתקיימת בי במלואה, ככל שאני עוסקת בענייני אמונה, אני נמשכת לעסוק בהם עוד ועוד ועוד, ללא לאות, כאילו נתקפתי חיידק המתרבה בקצב שאינני יכולה לו.
כעת אני מהרהרת בהרהורים אלו ואני מגיעה למסקנה שטוב היה לי בהיעדרם-שקט נפשי ושלווה רוחנית. איזה סוג של חקירה מחזק אותה ואיזה מערער אותה, את האמונה?
|
|
|
|
|
| נשלח ב-7/3/2007 06:56 |
|
| |
מביט ובוחן שאלתך על הרמב"ם חריפה, והתשובה: לאיסור חקירה אין שום משמעות כערך מנחהכפי שהסברת אלא משמעותו מטפיזית: התם טוב בעיני הקב"ה מהחוקר.
הבנתי בין טוב מנחה לטוב מטפיזי בסוף האשכול של מיכי על מהותו של חו"מ.
והתירוץ הוא הן לשאלה הלוגית והן לסתירה בין מו"נ למשנה תורה : הרמב"ם ידע שהתם עדיף בעינינ הקב"ה אך אין לכך משמעות מעשית (יכולת גם לתרץ על דרך שטראוס שהרמב"ם היה ח"ו דו פרצופי ולדעתי אין זה נכון ואכמ"ל.)
אצ"ל שלא כל יהודי "פשוט" עולה על הרמב"ם אלא שיש לו מעלה מסוימת על הרמב"ם.
ולפי"ז אין צורך בתירוצים שלרמב"ם היתר מיוחד כגדול הדור/ שקול כסנהדרין הבקיאין בכל ע"ז וכו'
אך עדיין קשה: להלכה הנ"ל יש משמעות מעשית: לשתף מישהו בחקירה הוא לפנ"ע ואיך פרסם את מו"נ? ידוע התירוץ של עת לעשות לה' , ולדעתי יש בו אמת.
אך לשיטתי באשכול על עבירה לשמה אומר שהרמב"ם דחה את המצווה מפני הערך החוץ-תורני של מחשבה חופשית. ערך זו אינו סותר בהגדרה את ערך התמימות כי יכול להיות יהודי שמחשבתו חופשית ככל יכולתו ואף על פי כן לא עלה על דעתו דבר כפירה. מכאן שכעיקרון ניתן לקיים את שני הערכים (תמוה במבט שטחי, ניסיתי להסביר באשכול הנ"ל)
תוקן על ידי nmzilber ב- 07/03/2007 6:56:34
|
|
|
|
|
| נשלח ב-7/3/2007 11:48 |
|
| |
זילבר
<אצ"ל שלא כל יהודי "פשוט" עולה על הרמב"ם אלא שיש לו מעלה מסוימת על הרמב"ם>
כל יהודי היום עולה בידיעותיו על הרמב"ם.
כי הוא יודע מה שהרמב"ם כתב, ואת כל מה שכתבו עליו ונחלקו עליו, הקף ידיעתו היא הרבה יותר גדולה.
כי הוא מכיר גם את הגאון מולנא החמ"ס רע"א מהרשא מהרשל רמב"ן והרבה אחרים, והוא יכול לשלוף תוך דקה את כל האינפומציות בדיוק רב ובלי שיבושי שפה ודפוס
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-7/3/2007 12:18 |
|
| |
ירוחם,
1. התכוונתי למעלה רוחנית לא ליתרון בגישה למידע
2. במדע הידע מצטבר אך בתורה ההנחה היא שכל דברי רעק"א והגר"א כבר טמונים בדברי הרמב"ם ושאר הראשונים
|
|
|
|
| נשלח ב-7/3/2007 12:28 |
|
| |
זילבר
1.היות ומעלות רוחניות אינן ניתנות למדידה ולבדיקה, אלו הן השערותיך בלבד,
2. ההנחה הזו היא גם רק השערה בלבד. כי כך נח לך לחשוב לצורך העניין.
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-7/3/2007 17:16 |
|
| |
בצלחת,
שאלתך תלויה באדם ובנסיבותיו. אם לאמונה אין סתירות הנוגסות בה, אז בשכיבתה היא מתחזקת פשוט מהתמד ההרגל. אך אם יש במודעות סתירות הנוגסות באמונה ובפרט אם אלה מתגברות ממפגש בנתונים המחזקים את הסתירות, אז מתגברת הנגיסה עד לאפשרות של פיצוץ האמונה אם לא יתעסקו בה..
ובנוגע לחקירה המחזקת או המערערת, תלוי מה בסיס האמונה בדעת וברצון ובצורת המחקר והיכולת לחקור.
|
|
|
|
| נשלח ב-8/3/2007 02:19 |
|
| |
בצלחת,
לדעתי : החוקר חקירתו כפויה עליו והתם תמימותו כפויה עליו ולכל אחד מעלתו שלו (לעיל דנתי בזה עם מביט מבחינה פילוסופית). את לכאורה נמצאת במצב לא טוב של מעין פיצול ויוצאת קירחת מכאן ומכאן. אף חוקר /תם לא יכול לעזור לך כי הוא בא מ"מקום" שונה - את צריכה להחליט מה מרכז עולמך ולהתגבש סביבו. מניסוח השאלה נשמע לי שהמרכז שלך הוא בעבודת ה' הפשוטה - השלוה שהרגשת בתמימות לעומת השואת החקירה לחיידק נראים כמדברים בעד עצמם.
ב(ה)צלחת 
תוקן על ידי nmzilber ב- 08/03/2007 2:40:48
|
|
|
|
|
