שמעתי שהטעם לתקנה הוא שלא ישארו ללא תורה יותר משלשה ימים.
1.הרי יש קריאת שמע כל יום.
2.מה הענין בשלשה ימים? חזקה?
מי שיכול להביא מקורות.תודה.
נשלח ב-21/5/2004 00:40
לא זוכר איפה זה נמצא .
אבל הדבר נלמד ממרה , שהלכו שלשה ימים בלי תורה , ("וילכו שלשת ימים ולא מצאו מים" ) ואחרי שמצאו מים מרים התחילו להתאונן , ולכן עפ"י המדרש , תיקן להם משה שיקראו בתורה בשני וחמישי .
בכל מקרה , למיטב זכרוני זו אחת מתקנות עזרא . (עיין בב"ק פרק ח' נדמה לי )
נשלח ב-21/5/2004 12:52
האגרות משה בכמה מקומות מדבר על הנושא:
1. או"ח א', סימן קא (אות ב'); "וצריך לומר דיש שני עניני קריאה חדא דחייבו ללמד התורה ברבים בשבת ובשני וחמישי ובמנחה בשבת, כמפורש בב"ק דף פ"ב מצד מצות למוד התורה. וכן ביו"ט הוא מצות למוד התורה כדאיתא בסוף מגילה מוידבר משה מצותן שיהיו קורין כל אחד ואחד בזמנו והוא רק למצות למוד בעלמא דלפרסם ולהודיע איך לקיים מצות אין שייך אחרי שרוב ההלכות צריך הכנה קודם החג ומחמת זה דורשין בהלכות החג ל' יום קודם החג משום שצריך הכנה הרבה קודם. וכו'. ונהגו לחובה לגמור מצד מצות למוד כל התורה בשבתות של כל שנה ושנה. וכו'. ונמצא שקריאות אלו (ר"ח וחנוכה) אינם מצד מצות למוד אך מ"מ כיון שהוצרכו לתקן הקריאה עשו ע"ז ממילא גם מצות למוד והצריכו שיקראום סך מנין אנשים ארבעה בר"ח ושלשה בשאר ימים. וניחא בזה טעם מ"ד בתענית דף כ"ט שבתשעה באב שחל בג' וד' קורא רק אחד משום שבעצם כיון שהקריאה אינה בשביל למוד רק לעורר בתשובה היה סגי רק בקריאת אחד רק שכיון שהצריכו לקרות מאיזה טעם שיהיה עשו ע"ז גם דין למוד והצריכו לקרות מנין אנשים וא"כ בת"ב שאסור הלמוד לא עשו ע"ז דין למוד וסגי בקריאת אחד ורק כשחל בשני ובחמישי שכבר היתה תקנה עוד ממשה ועזרא מצד למוד לא עקרו וכו'".
2. או"ח ב', סימן ח; ... ותקנת משה בשבת אינו מקרא זה אלא הוא קבלה שכן תיקן משה שיקראו בשבת ובשני ובחמישי כדאיתא בב"ק דף פ"ב על קרא וילכו ג' ימים ולא מצאו מים, ואף שאמר שם נביאים שביניהם תלה זה במשה משום שהוא ראש הנביאים וא"א היה לתקן כלום בלא משה כדאיתא בכ"מ רפי"ב מתפלה. ע"כ דבריו, עיי"ש בהמשך.
אולי אפשר לומר שטעם התקנה של ג' ימים, זה כדי לא להטריח על הצבור יותר מדי, שהרי היו רק שני ימי "התכנסות" לא כולל שבת. ובכדי שהצבור עדיין יהיה מקושר לתורה, שהרי זה היה (עיקר) הלמוד בזמנם כפי שר' משה פיינשטיין זצ"ל סובר. וג' ימים זה לא קשה מדי. ואולי זה גם הצורה הטובה ביותר לחלק את השבוע בכדי שלא יהיו הפרשים גדולים מדי.
נשלח ב-21/5/2004 14:49
אז יש ענין מיוחד בלימוד ברבים.מה הענין ? הרי ממילא רק קוראים בלי לימוד משותף.
אולי- ליצור זמן של קיבוץ ציבורי לתורה.שידעו שיש שיכות כללית לתורה ולא רק פרטית (הרב טאו?)
רואים בפסוק ממרה ששלוש ימים הדבר חסר לאדם.כמו שמים חסרו להם אז.למרות ששם זה צמא אבל הינו הך בצמא רעיוני.
מה מתכוין הרב פינשטין בזה שלימוד ברבים זה תלוי במספר העולים? לא מספיק שישמעו רבים אחד הקורא?
נשלח ב-21/5/2004 17:54
ישרן,
לא הבנתי כלל מה שאלתך, הרי מה זה משנה אם קוראים בלא לימוד משותף או לא, וכנראה בזמנם זה היה הלמוד שלהם (לא כמו היום).וללא ספק ישנו ערך גדול יותר ללימוד בציבור מאשר ביחיד, אולי משום שכך זה נכנס לתודעה בצורה טובה יותר (כדוגמת הר-סיני, ששם כולם שמעו ולמדו יחד את התורה).
לא הבנתי מה הקשר לרב טאו.
ולגבי הפס', הרי מצינו כמה פעמים שהגמ' לומדת או מסמיכה דין מ/על פס' מסוים, ואין זה קשה כלל.
ולגבי הרב פיינשטיין, הוא דן לגבי השאלה 'האם יש קשר בין מקור הסיבה לקריאה (תקנה או מנהג וכו') לבין מספר העליות, שהרי ישנם ימים שבהם מספר העליות הוא שונה. עי"ש.
נשלח ב-28/5/2004 01:44
נראים הדברים שיש 2 פשטים -
1.לימוד ציבורי.לחוש שהתורה היא משותפת וציבורית ולא רק פרטית.
2.צריך שידעו את התורה.ולכן לא די בקריאת שמע. וזה בציבור כדי להגיע לאלה שלא יעשו זאת לבד או לא יכולים לקרוא. רק על השאלה מדוע פעם בג' ימים נענה שאז חסר לאדם הדבר. כמו באסמכתא.
נשלח ב-28/5/2004 10:41
יש שיעור יפה של הרב סולוביצ'יק בעניין. דומני שהוא מופיע בספר 'שיעורים לזכר אבא מארי', ודומני שהוא יצא לאחרונה במהדורה חדשה שראיתי בחנות בני-ברקית ממוצעת בשולחן של ה'בעסט סעלערס', יעו"ש.
נשלח ב-28/5/2004 10:44
ממללא
אכן. ורציתי להביאו.
בינתיים אציין מהזכרון. הרב סולוביצ'יק מבדיל בין שתי תקנות. תקנת משה לקרוא תורה כל שבת. ותקנת עזרא לקרוא בשני וחמישי (ומנחה של שבת).
תקנה אחת, כנראה של משה, היא לקרוא ולהבין. התקנה של עזרא מחייבת פחות. לקרוא. לשמור על קשר עם התורה.
אנסה למצוא את הספר בספרייתי מאוחר יותר כדי להביא עוד. ראויים הדברים למי שאמרם!
)
