החברה הדתית פורעת את הסדר המיני

נו, חבצלת, זה קו החזית? זה קצת כמו המאבקים על זה שגם נשים תוכלנה לזחול מתחת טנקים שקועים בבוץ ברמת הגולן ולחזק שם איזה בורג. לא שזה רע שתהיה להן האפשרות הזאת, אבל לעשות מזה את העניין? אם מחר כל השגחת הכשרות במסעדות בארץ תהיה בידי נשים, זה יקדם במשהו את מעמדן, או אולי דווקא ידחוף אותן לפינה של "אישה - למטבח"?

כמובן שאתה צודק במישור העקרוני, גו"ג, הבעייה היא בהתייחסות לנשים כמשגיחות כשרות כפי שהיא מצטיירת בסיפור הזה, שהיא, חייבים להודות, די ריאליסטית.

ואפילו זו לא הבעייה הכי גדולה, גם בזה אני מסכימה איתך..

מאמר של עדי שרון, היום ב-NRG (לשעבר אתר מעריב):

בכנס רבנים, כשהוזכרה תנועת הנשים הפמיניסטית האורתודוכסית, התפרץ אחד הדוברים כלפי טוענת רבנית, ואמר לה: "שבעים פנים לתורה ולא שבעים ואחד". המשפט הזה מבטא יותר מכל את התסכול הרב שחשים רבנים אורתודוכסיים במפגש המאיים כל כך עם זרם הנשים הלמדניות, אשר אינן מוכנות עוד לשתוק ולהסכים למה שהיה מקובל ביחס ההלכה כלפיהן. משמעו של המשפט שיצא מפיו של הרב: מותר שתהיה שונות בתוך הפרשנות והדרשנות ההלכתיות ובלבד שנשים לא תבטאנה פרשנות משל עצמן. הן לא היו חלק מן השיח של "שבעים הפנים" שבהן נדרשה תורה בכל הדורות וגם לא תהיינה!

דוגמאות רבות לפסיקות מנוגדות זו לזו מצויות בכל התלמוד והשו"תים וזו דרכו של השיח ההלכתי היהודי לדורותיו. נזכיר למשל דוגמאות המאפיינות את השוני בין הפסיקות ואת המחלוקות בעולם התורני והנוגעות לעניינים רלוונטיים מאד בימים טרופים אלה. למשל: מה דעת תורה על פינוי ישובים? איפה כתובה דעת התורה הזאת? או, מהי דעת תורה על מצוות יישוב הארץ? כך שאלות הקשורות בגיור ובגיור לחומרה, בשמיטה, בצניעות ובעוד נושאים רבים ומגוונים.

לא כאן המקום לדון בשוני המהותי והעקרוני שבין התשובות וההלכות שפוסקים רבנים שונים, אך ברור כי המחלוקות ביניהם מייצגות לעיתים עמדות קיצוניות ומנוגדות. אז בכל זאת מי קובע מה "האמת"? אם נפעל על פי הכלל של "עשה לך רב" כי אז, כל רב והפסיקה שלו, והאמת שלו הנובעת מזווית הראייה האישית, התורנית, המוסרית והחברתית שלו. ידוע כי גם בעבר השפיעו תנאים חברתיים ומוסריים על פסיקות תורניות. כן ברור וידוע כי פסיקות הלכתיות מייצגות גם את עמדת הפוסק, ולא רק "מצב אובייקטיבי" כביכול שהיה במציאות.

הנשים האורתודוכסיות מבקשות היום לצרף את קולן, את דעתן, את פרשנותן על המציאות אשר בה הן פעילות, נוכחות, שותפות ויוזמות. אי אפשר לומר עליהן כי הן הקול הפרשני ה"שבעים ואחד", אשר לו, דווקא לו ורק לו, לא יימצא מקום בתוך כל הפרשנויות הלגיטימיות. (שלא לדבר על כך שהמספר "שבעים" הוא מספר מופשט המסמל את ההרבה ולא מונה בדיוק שבעים אופציות).

ובכלל מי יהין היום לסלק אותנו מתוך הדת והחיים, מתוך המציאות וההקשרים התרבותיים שלה. אנו לא ניתן שזה יקרה. אנו משולבות לפני ולפנים גם בחיי המעשה כמו גם בחיים התורניים. אנו לומדות כל מקצוע ודעתניות בכל נושא ותחום ושותפות מלאות בפרנסת הבית ובכלכלת הילדים. בעמל רב ובידע אנו רוכשות לנו מקום ממשי בתוך השיח ולא נוותר עליו. אנו גם מגדלות ומחנכות את ילדינו לעול תורה ומצוות במציאות מורכבת.

ביכולתנו לקרוא וללמוד בכל ספר. נכון, גם בין הנקה לבישול. הכל נגיש ומצוי בבית המדרש, בספריה או במחשב הביתי. אנו יכולות לטעון את טענותינו בעצמנו בפני הרב, רצוי בטלפון, מטעמי צניעות… אנו יכולות להתווכח עימו, להביא "תקדימים" מן ההלכה, לערוך השוואות ענייניות, לסתור טענות שאינן רלוונטיות, ואף לשכנע בוויכוח. את זווית הראיה שלנו – רק אנחנו יכולות וחייבות לראות ולהראות. והיא עודה כמוסה ונסתרת יותר מידי. עדיין איננו מעזות ומצליחות לגלותה, וכאשר נזכה להפיצה, תהיה זו תרומתנו לעולם הרוח והמעשה היהודיים.

ובסוף, מה יאמר לנו הרב בסוף הדיון-וויכוח-עימות? "אבל בכל זאת, (למרות הצדק בדברייך ולמרות שמבחינה הלכתית אין איסור על מה שאת מציעה/ מבקשת), מטעמי רפורמה אינני ממליץ/ מתיר! כי באמת, מי יודע לאן נגיע, אם כל יום מתפרסם דף חדש של "קולך" ובו כתובים כל מיני רעיונות חדשים-מסוכנים…" ככה באמת אמר לי הרב שלי.

כבוד הרב, אנחנו רוצות להיות בתוך הקונצנזוס. אנחנו רוצות לקבל את "ההלכה", הניסיון שלנו לשנות הוא מבפנים ורק בגדר מה שממש לא מוצדק על פי הקריטריונים ההלכתיים עצמם. איננו רוצות לזעזע ולשבור את המסגרת. איננו רוצות לנתץ את השיטה. אנחנו לא רוצות שתחששו מן השילוב. תודו שהחיים השתנו והם שיוויוניים יותר. אנחנו שותפות שלכם, הכי נאמנות, בדברים החשובים ביותר לכם וגם לנו. קבלו אותנו כשותפות ועזרו לנו לתקן את העוולות. בשבילנו, בשבילכם, למען חברה טובה ומוסרית יותר. ה"הלכה" חייבת להתחשב בנו, בנסיבות החיים המשתנות, ביחס המוסרי הנובע מעומק ליבה של התפיסה התורנית. יחס המגיע לכל אדם, וגם לנשים. זו ההלכה שלנו. זהו דבר האלוקים שאנו חשות ומרגישות. דבר האלוקים שאוהב אותנו ושומע את קולנו. אל תעוותו אותו.

כל הזמן דיברתם על רווקות. מה עם גרושות ?
יש ענין לטבול או לא ? בהנחה שהיא תקיים יחסים בכל מקרה.
וגם שמעתי שגרושה מטמאת את המקווה לנשואות אם היא טובלת אף שלכאורה הכל נעשה בצורה כשרה.
ידוע לכל שרוב הגרושות/ גרושים אינם עומדים בפיתוי כי המצב אצלם חמור יותר כיון שהיו מורגלים בבחינת פת בסלו. רבים הופכים לבועלי נידות ורבות גם הן מוותרות על החוסר נעימות בטבילה. בקיצור מה ההלכה אומרת על גרושות/ים