החברה הדתית פורעת את הסדר המיני

אמשלום,

א. בתור רווק דתי בגילאי הרווקות המאיימות על הציבור הדתי המוזכרות בכתבה, ואשר מבלה את רוב זמנו בעבודה במחיצת אחי ואחיותי החילוניים לדבר ה', אני באמת לא מבין את הטענה לגבי היכולת של הבחורות להתחתן עם גבר חילוני, עליה הן מתגברות.

אדרבה, אם קשה להן ליצור קשר של קיימא עם גברים מהמגזר שלהן (ויש כמה כאלו, כך שמעתי), יקשה עליהן ביתר שאת לקשור קשר כזה עם גברים שצמחו בעולם ערכי ותרבותי שונה בתכלית. מקנן בי החשד הקל שזהו בסה"כ ביטוי נוסף למתודת ה'דשא של השכן ירוק יותר' והשלכת הכישלון במציאת בעל על הגבר הדתי (שהוא, by definition, חנון, צר אופקים וכיו"ב).

ב. אני שוב מחדד את ההבחנה בין הבאת ילד להתרת יחסי מין מחוץ לנישואין. אני בהחלט ער למצוקה של אשה שעומדת מול השעון הביולוגי ולא מסוגלת לאבד את הזכות שלה להרות.

אני לא רואה את הסירוב של בחורה להינשא לבן זוגה הקבוע כמצוקה המצדיקה התרת קיום יחסי מין מחוץ לנישואין.

רב"צ,

בדיוק כמו שמי שעובר על נורמות מסויימות שיש להן עיגון בהלכה אצל קדמונים שחיו במציאות שונה משלנו אינו חשוב בעיני כעבריין, הרי שמי שמקיים יחסי מין מחוץ לנישואין תוך הסתמכות על מושג הפילגש הפיקטיבי בהווית זמננו, עובר בעיני על ההלכה.

גם אדם שיישא בימינו אשה שנייה יראה בעיני כחורג מהנורמה היהודית, למרות שבמקצת קהילות לא נתקבל חדר"ג עד ימינו אלה.

אם אתה רוצה להסתמך בימינו על דין פילגש, אז אדרבה, בא ניישם את כל הדינים שהיו רלבנטיים למבנה העולם הישן שראה באשה אובייקט מיני ותו לא.

יש לי בעיה עם הפורמליזם העיוור הזה.

ג. מציץ,

שמעתי על כמה פונוביצ'ערס שקראו לבנותיהן 'מורן', ע"ש הראש ישיבע ז"ל.

ממללא,
למען האמת, אני נוטה להסכים איתך בעניין המסוגלות לזוגיות.
לגבי הצורך הפנימי העמוק (או במילים אחרות - היצר) לקיים יחסי מין, כבר הבעתי את דעתי למעלה: אני מבינה אנשים ונשים המעוניינים לנסות חיי זוגיות לפני שהם מתחייבים לנישואין, ולא לחלוטין מכבדת את אלה המעוניינים לחוות חוויות מיניות כשלעצמן (אני מנסה לכתוב בעדינות, ומקווה שאני מצליחה בכך). וגם בענין זה נראה לי שאין בינינו וויכוח.

סליחה שאני קופצת באמצע, אני מצטרפת לקיים את דבריו של אי"צ. ובכן, נראה לי שיש שני נושאים שעומדים לדיון:

1. שאלת הרווקים/ות המתבגרים/ות בחברה דתית. כיצד הקהילה אמורה להכילם וכו'.

2. שאלת קיום יחסי מין לפני החתונה.

רציתי לומר כמה מילים על סעיף 2.
בארה"ב יש עכשיו מין אופנה כזו, שכמו הרבה אופנות ביבשת המוזהבת, הופכת להיות משהו קצת פטאטי, והיא לשמור על הבתולין עד החתונה. יש ארגונים מחוף אל חוף שמעלים צעירים וצעירות נרגשים על הבמה ושם הם נשבעים לשמור על תומתם. הגיבורה הגדולה של האירועים האלה היא מלכת היופי של וירג'יניה (חח), שמתמידה במשימתה והיא כבר בת 26. הם לובשים חולצות ועליהן ססמאות ההתאפקות, עונדים סיכות ומה לא. לאחרונה קראתי שבערך 90% מנוצצי העיניים הללו לא עומדים בנדרם, אבל הבה לא נהיה קטנוניים...

מה באמת הפונקציה של קרבה והתנסות אירוטית לפני הנישואין? איני מדברת בהכרח על יחסי מין מלאים, אבל אני חושבת שחשוב לעמוד על כך שיש פונקציה חשובה להתנסויות שכאלה, וגם שומו שמיים, לאו דווקא לפני נישואין ממש ואולי אפילו לא רק עם פרטנר אחד.

איני מכירה הרבה זוגות שיש ביניהם התאמה של מאה אחוזים בכל דבר ועניין, ואפילו איני יודעת אם זה רצוי, אבל יש תחומים שבהם חשובה ההתאמה יותר מאשר תחומים אחרים.
אם אחד מבני הזוג למשל, הוא "חיה" חברתית והשני יותר שוכן אהלים [השימוש בלשון זכר נעשה לצורך קיצור], הרי שהחברתי יותר יכול לצאת ולהשביע את רעבונו החברתי מחוץ לבית ואין בכך פגיעה ממשית בזוגיות.
או אם אחד מבני הזוג הוא בעל תיאבון אינטלקטואלי גדול יותר מהשני, הרי שהוא יכול להשביע את רעבונו מחוץ לבית, וגם כאן אין בעיה חמורה.
אבל מה קורה אם יש אי התאמה קיצונית מבחינת הטמפרמנט הסקסואלי? הרי לא מקובל ולא רצוי להיזון בתחום הזה מחוץ לבית... ולכן, חשובה הכרות של בני הזוג קודם ששוברים כוס.
יתר על כן, ואני כותבת זאת בדחילו ורחימו, התנסות עם יותר מאשר פרטנר אחד לפני שסוגרים עניין [ושוב, איני קובעת איזה סוג של התנסות ועד כמה להרחיק לכת], עשויה להיות מועילה, כי כך אדם יכול לקבל אינדיקציה טובה יותר על צרכיו ורצונותיו ואכמ"ל.

ממללא

אני חושב ששני הצדדים לויכוח נכשלים כאן בפורמליזם עיוור. השוללים - בזה שהם מסתתרים מאחורי חומת ההלכה , בה בשעה שמתברר שבנקודה הזו היא דוקא פרוצה . המחייבים - בזה שחושבים שאחרי שגילו את הפירצה הם כבר כבשו את המבצר .

כאשר יש הלכה ברורה קל לומר שזוהי ההלכה ומי שלא מוצא חן בעיניו , זו הבעיה שלו. אבל , למיטב הבנתי , זה לא בדיוק המצב בנדון דידן .לכאורה , המחמירים יכולים לומר קים לן כהרמב"ם (אם אמנם כך סבר הרמב"ם) והמקילים יכולים לומר קים לן כהראב"ד ולהתבצר בעמדותיהם.

עם זאת , אין זה מספיק עבור המקילים להמציא מהאויר איזשהו היתר הלכתי . שכן יש מקום גם לערכים שאינם מעוגנים במפורש בהלכה , וממילא יש מקום ליחס שקיים בעולם הדתי בכל הנוגע ליחסים מחוץ למסגרת הנישואין גם אם מבחינה הלכתית נטו ניתן להקל .

כלומר יש , במקרה דנן , לנהל דיון על ערכים או על חינוך בלי היתלות בסמכות ההלכה (משני הצדדים). מטבע הדברים , זה הרבה יותר קשה וגם לא מגיעים להכרעה לבסוף בדרך כלל . אך לענ"ד הויכוח כאן אינו שונה מהויכוח שקיים או התקיים בכל העולם בדיוק בנושאים אלה . ההלכה לא מהווה כאן גורם חשוב כל כך , אלא הערכים והגישה , שמרנות מחד וחדשנות מאידך . יש לנהל דיון על מוסר ומיניות ואולי גם על חינוך לדת , בלי קשר להלכה .

לגבי ההסתמכות על מושג הפילגש , אני חוזר שוב שעד כמה שהבנתי אין מדובר ב'דין' פילגש או במוסד פילגשות . חלק מהראשונים למדו ממוסד הפלגשות שאיסור התורה על הזנות היא רק באופן מסויים (מופקרת ומזומנת לזנות) . כל שאין בו אישות מחד וזנות מאידך נקרא בעגה הלכתית פילגשות מעצם ההגדרה . ולכן אין המדובר בהעלאה מן האוב של איזשהו מוסד שעבר ובטל מן העולם , אלא באימוץ פרשנות אחת לאיסור התורה על פני פרשנות אחרת .

אם רצונך להיתלות בעובדה שדברי האוסרין התקבלו בכל ישראל וממילא הפכו להלכה , אז גם על זה יש לכאורה תשובה . לבד מן העובדה שצ"ע אם שייך בכגון זה הגדר של 'פשט איסורו בכל ישראל' שהרי אין המדובר בגזירה או תקנה אלא בפירוש אחת ממצוות התורה , הרי שיש לעמוד על מהות קבלת האיסור בנידו"ד .

דבר פשוט הוא שגם בזמנם של המתירין לא היה הדבר מקובל בלשון המעטה . עד כדי כך שאנו מוצאים פוסקים שנוקטים בלשון איסור וכוונתם לאיסור נדה , שכן כמעט ולא עלה על דעתם מציאות שפנויה תלך לטבול . כמו כן הזכרתי למעלה את הרא"ש שסבר שבגלל פגם משפחה יכולים בני המשפחה למנוע דבר כזה . כלומר , בחברה היהודית הדתית כמו בשאר חברות התייחסו לדבר הזה כאל דבר מגונה המטיל פגם במשפחה . אבל אם נתייחס לגופו של ענין , כלל לא בטוח שאצל הפוסקים האחרונים אכן התקבל באופן מוחלט דעת אלו הסבורים שבעילת פנויה היא בגדר זנות האסורה בלאו .

אם כך יתכן שאין המצב שונה מנושא עליית נשים לתורה שבזה סבר רבינו זצולק"ל שמכיוון שנשתנו העתים ונתחלפו הזמנים ושוב אין גברים רואים פחיתות כבוד במתן אפשרות לאשה לעלות לתורה , שוב אין איסור . כלומר , מכיון שבמהותו היחס לקיום יחסים מחוץ למסגרת נישואין הוא עניין של תרבות , אין אנו מחוייבים מבחינה הלכתית לעולמם התרבותי של אבותינו ואבות אבותינו .

לסיכום , מבחינה הלכתית נטו נראה לכאורה שיש למקילים במה להיתלות . דחיית דבריהם נובעת בעיקרה מהשקפת עולם ערכית , שהיא לגיטימית אבל לא בהכרח מעוגנת בהלכה , ולא מהכרעה לנקוט כדברי המחמירים . יש מקום לערכים חוץ הלכתיים , אבל קשה יותר לומר בהם קבלו דעתי .

(ואו , כתבתי כל כך הרבה בלי לומר מלה לגופו של ענין . אבל זה בעצם כל מה שיש לי לומר , שהדיון חייב להתנהל במישור הערכי ולא על ידי היתלות באשלי רברבי . לגופו של ענין , מכיוון שאין הדבר נוגע כל כך אלי וגם אינני מודע לכל הצדדים וההיבטים אסתפק בזה. )


***

הוחלפה מילה אחת בשל עדינות נפשו של המגיה. בתודה מראש.

תוקן על ידי - מיימוני - 25/05/2004 15:54:01

ומדי דברי בו מכיון שהזכרתי את רבינו ישעיה זצולק"ל , הרי שעלי להזכיר שראיתי לו שהתייחס לענין איסור פנויה (כמדומני בנוגע לשאלה הנידונית כאן) וכתב שזה איסור דאורייתא ואין שום דרך להקל בו . ולא התברר לי אם זה בגלל שנעלם ממנו שיש בדבר מחלוקת או שזה בגלל התנגדותו העקרונית לחיפוש היתרים 'מתחת לרצפה' , כאשר אנו מתקשים להתמודד עם איסורי התורה כמות שהם .

אם זה כאופן השני אני חושב שצריך עיון מה הם הגבולות המדוייקים של הסתייגות זו .בתחומים מסויימים של הלכה (כמו היתר עגונות) דוקא מקובל מלכתחילה לחפש היתרים . ועוד יש לעיין בדבר (ואולי ראוי לפתןח בזה אשכול - 'תרי"ג בעיות או תרי"ג מצוות?' כניסוח המיוחס לרב מבריסק) .

אמשלום ,
אני איני יודע מה זו אהבה טהורה , אולי רבינו המציץ יפרש נעלמות . (באשר הוא הביא לנו את המושג הזה , אם זכרוני אינו מטעני)

בנוגע לשאלת ה"אושר האישי" השאלה היא האם בגלל שזה ארגומנט משמעותי בתרבות היום (אקבל את זה כהנחה , למרות שאני לא בטוח עד כמה זה מדויק) כך גם ראוי להיות איש (ציפור) ביקורתי אני מסתבר ...

שחרית ,
חולק עקרונית על הראיה בחיוב "התנסויות" קודם הנישואין .
משוכנע שזה לא בריא בשום מובן . (לכן ההלכה מתנגדת לזה ...)
ערב טוב.

מה נותר עוד להוסיף על אשכול פורה זה?


חושבני (הרהור כפירה, היכונו) שהחרדים מבטן ומלידה ומנישואין אינם מסוגלים להביע דעה בסוגיה קשה זו.
גם 'הצד ההלכתי הטהור' מעורב כאן עמוקות בהיבט החברתי, כאמור לעיל וכמוסכם על רובנו כאן.

למצדדי (ליתר דיוק למצדדות) ההתנסות הקדם-נישואית עם זה או עם אחר, רצוני להעיר שכידוע גם זה אינו מתכון להצלחה עם הפרטנר הסופי, לפעמים דוקא ההיפך הוא הנכון שכן המוסיף דעת (והאדם ידע וכו')הוסיף מכאוב. בכלל נראה שאין שום מתכונים בנושאים אלה, הכל אשליות.

(אופס, הבעתי דעה והפרתי את ראשית דברי)