|
|
| נשלח ב-1/7/2004 00:13 |
 |
| |
שחרית,
האופן בו את מציגה את התהליך אינו מדוייק, לדעתי; נכון יותר לומר שהקונסרבטיביות השתמשו במה שעשו הרפורמיות כדי להשיג שוויון רב יותר אצלן, והאורת' המודרניות משתמשות במה שעשו הקונסרבטיביות כדי להשיג אותה מטרה בביתן; כל אחת מהקבוצות נאלצה ונאלצת להאבק מחדש, אף אחת מהן לא באה אל המוכן מראש על ידי מישהו שעשה בשבילה את העבודה, ואף אחת לא תפשה את עצמה כמי שעושה משהו למען הקבוצה האחרת, אלא למען עצמה; הקבוצה האחרת יכולה להשתמש בתוצרי הלוואי של המאבק, אבל המאבק לא היה למענה. שינוי אצל הנשים החרדיות לא יבוא על ידי שהנשים ה-MO "תגמולנה" למישהן על משהו, אלא רק על ידי שהנשים החרדיות עצמן תקומנה ותאבקנה על מעמדן. הניחוש שלי, אגב, הוא שאם תבוא מהפכה כזו היא תהיה פחות בתחום הדתי ויותר בתחום החברתי (ויש לי תחושה שבמידה מסוימת זה כבר מתחיל להתרחש); לפיכך, שימוש בפירות המאבקים הקודמים יהיה מצומצם ומוגבל מאד, אם בכלל.
|
|
|
|
| נשלח ב-1/7/2004 10:41 |
|
| |
.
כשרוצים לעמת תפיסה אורתודוכסית של נשים המחפשות משמעות חדשה ותפקידים חדשים בחייהן כדתיות, אין זה מן החכמה להציב מול מאמר של הרב אבינר, מאמר של עו"ד צעירה המפרסמת את הגיגיה בבלוג או באתר החדש של מעריב (נטע יוסף - לא ראיתי קרדיט למעלה) .
הביאו מישהי בעלת שיעור קומה וצרור מלא בעבודה ובהישגים, אם רוצים לקיים דיונים אמתיים. צטטו, למשל, ממה שכתבו נשים כמו איילת וידר או חנה קהת, הביאו מדבריה של תמר רוס, ואז - הדיון יהיה ברמה גבוהה יותר.
ואם כבר חנה קהת - מעניין איך היא היתה מגיבה לתאור הפשטני והמנכס של שחרית לעיל.
|
|
|
|
| נשלח ב-1/7/2004 11:24 |
|
| |
בתקול ,
אני לא בטוח שהבנתי למה את מתכוונת , אבל אם הבנתי נכון אז קבלי  .
|
|
|
|
| נשלח ב-1/7/2004 12:05 |
|
| |
מואדיב,
הצדק עימך.
להלן, קטעים מתוך מאמרם המשותף של תמר רוס ויהודה גלמן: "השלכות הפמיניזם על תיאולוגיה יהודית אורתודוכסית", המופיע בספר: רב תרבותיות במדינה דמוקרטית ויהודית - ספר הזכרון לאריאל רוזן-צבי (1998)
החשיבה הפמיניסטית, אף שצמחה במקביל בכמה תחומים שונים ונבדלים זה מזה, עברה בדרך כלל כמה שלבים המשותפים לכולם:
א. חשיבה זו פותחת בגילוי מידת החדירה של הפרספקטיבה הגברית לתחום דיונה, תוך כדי העלמת הקול של נשים ושל קבוצות מדוכאות אחרות, ומנסה להצביע כיצד פרספקטיבה ייחודית זו מתקבלת ללא הצדקה כבלעדית ואוניברסלית.
ב. לאחר מכן הביקורת הפמיניסטית עוברת לניסיון לתקן את המעוות ע"י שיחזור מחדש של הקול הנשי האבוד, בציון כל אותן תרומות חשובות שנשים אכן תרמו (אלא שנשתכחו או לא הוכרו מעולם), לצד מאבק למען יצירת הזדמנויות חדשות לעידוד התרומה הנשית.
ג. לבסוף מתבשלת ההכרה שאין די בחזרה על אמות מידה של נורמות ותיאוריות שהינן גבריות במובהק, והחלתן על תולדות הנשים כדי לאתר את תרומתן המיוחדת ולעורר הזדמנויות שוות להמשך ביטויה. כדי לבצע משימה זו בשלמות יש צורך ברוויזיה רדיקלית יותר ברמה העקרונית, הבאה לגאול את התרבות בכללה משבייתה במושגים המשקפים אוריינטציה גברית בלבד, בבואה למדוד הישגים.
...
הביקורת הפמיניסטית האורתו' - במידה שהרשתה לעצמה בכלל לחרוג מעבר לניסיונות זהירים ומהוססים למתן בתוך גבולות ההלכה את מה שנדמה לה כמקרים של חוסר צדק או אנכרוניזמים בתוך המערכת - הגיעה לשלב השני של הביקורת הפמיניסטית, ולא יותר. אין שאלות של תיאולוגיה מתקנת מעניינה, והיא נמנעת מכך במודע מתוך נאמנות לנוסחות המקודשות של המסורת. ייתכן שהתורה נוסחה במושגים של תרבות אלילית ופטריארכלית, אך אין בידי בשר ודם ,לשנות מסורת הנשענת על מסמך אלהי, כאוות נפשם.
...
עצם המודעות לאופי הפטריארכלי המובהק של המסורת, לשניותה ההיררכית ולדימוי הגברי של האלוקים המתלווה לכל אלה, טומנת בחובה השלכות פוטנציאליות הרסניות ביותר למושגים הקיימים של התגלות התורה ואופיה השמיימי. הקריאה הפמיניסטית של התורה, המתחילה במודעות לצביונה הגברי, וממשיכה בניסיון להשלים חד-צדדיות זו בתוספת של פרספקטיבה נשית, עשויה להסתיים בסירוב מוחלט להעניק מעמד של התגלות אלהית לטקסט שרק מקיים ומאשש את אפליות ההיררכיה של משטר פטריארכלי.
...
מכאן, שאם הביקורת הפמיניסטית בגלגולה היהודי, מאיימת להטיל את צל הרלטיביזם וההתניה התרבותית על התשתית של כל מערכת ההלכה המסורתית, הרי שהיהדות האורת' זקוקה באופן דחוף לתיאולוגיה שתמלא אחר שתי הדרישות הבאות:
א. מצד אחד, יכולת להודות במירב היושר האינטלקטואלי במידה בה התורה מנוסחת בתבנית מותנית זמן ותרבות.
ב. מצד אחר, יכולת לטעון בעת ובעונה אחת ובמלוא העוצמה, שאותה תורה היא בכל זאת קול ה' המדבר אלינו בדור זה כמו בדורות עברו, כאשר כל מילה של אותו קול, קדושה וחיונית במידה שווה, ואף למצוא משמעות תיאולוגית חיובית בעובדה שהכתבים המקודשים שלנו כבולים לאותן הנחות יסוד, שהמבקרים הפמיניסטיים חושפים.
...
אם אנו מתייחסים אל צורת חשיבה פטריארכלית כאל גילוי של השגחה אלהית או כחשיפת היבט מסוים של הקיום האלהי, מן הדין שנתייחס באותה צורה גם אל התפתחות הפמיניזם ואל היותנו עדים להערכה הולכת וגדלה בימינו לטבע המיוחד של רוחניות נשית, ולראות גם בכך זכות דתית נדירה לגילוי חדש של הרצון האלהי. ברוח הרב קוק, הזימון הנוכחי של גורמים חיצוניים המביאים לידי כך שהמצב הכלכלי, החברתי והתרבותי של נשים שונה כל כך בימינו משהיה בתקופה בה נכתבו כתבי הקודש, לצד צמיחתם של ערכים מודרניים כמימוש עצמי, חירות הפרט, אינדיווידואליזם ויצירתיות - שהובילו לשינוי כה רדיקלי בדימוי העצמי של האשה, לדרך בה היא חיה ומתפקדת בתוך החברה ולתחושת חוס ההשלמה עם הגישה האינסטרומנטלית של המסורת אליה - כל אלה לא במקרה נולדו, ו"הכל הוא פועל ה', והאמצעיים, רבים או מועטים, לרבבי רבבות, הם הכל מעשי ה', שלא חיסר מעולמו כלום... באין שום מקרה והזדמנות בלתי מכוונת כלל" [אגרות ראי"ה א, בע' קה-קו]. השקפה זו מאפשרת לנו להבין את תופעת הפמיניזם עצמה, אף כאשר היא נובעת ממקורות זרים ליהדות, כאות משמים. אנו מבורכים אמנם במסורת עתיקת יומין, אך גם מגששים לקראת אור חדש הנשלח לנו מאת ה'. לכן, היהודי המאמין אינו חייב לראות בפמיניזם בעיה, אלא אדרבא, אתגר רוחני ממדרגה ראשונה. הקשבה אוהדת ואמפתית לטענות פמיניסטיות, במיוחד כאשר הן מוטלות עליו בדרך שכבר אינה מותירה אפשרות להתעלם מהן, אינה מוכרחה להוות לגביו בגידה עמוקה במסורת, אלא להיפך, משימה שיש לקבלה במסירות ובאהבה, ולאמצה כערך חשוב בחייו הדתיים.
הבנה זו של תורה והתגלות תאפשר לנו לפתח תובנה רוחנית חדשה כלפי האשה, שתשאף למנוע או לפחות למזער בצורה מקסימלית את הוצאתה אל מחוץ לתחום של מרכזי הפעילות הדתית הציבורית ובתי היוצר הפרשניים, יחד עם שמירה על שלמות ההמשכיות עם עברנו ההלכתי.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-1/7/2004 12:23 |
|
| |
אמשלום ,
כל זה אפשרי רק כשיש קבלה מראש של תפיסת "תורה מן השמים" , ו"זאת התורה לא תהא מוחלפת" , שתגרור בעקבותיה כניעה לדין ההלכה גם כשאינו "מוצא חן" בעיני תפיסה כלשהיא.
אם אין את זה , יצאת והוצאת את עצמך מחוץ למסורת ההלכתית .
אם יש את זה , אפשר לבקר ולשאול על ההלכה , ולהשמיע קולות אחרים .
מה שכן אני מוחה על הניסיון הפטרוני משהו לנכס את הדאגה ל"קולות לא נשמעים" לפמיניזם , יש לא מעט תנועות שעסקו ועוסקות בזה , חלקן פמינסטיות ממש , חלקן קשורות לפמיניזם באופן עקיף , וחלקן מתנגדות לה .
בברכה .
|
|
|
|
| נשלח ב-1/7/2004 12:44 |
|
| |
אי"צ,
אני בטוחה שאת דבריך אלה (לגבי הנחות היסוד הנצרכות) אתה מפנה אל כותבי המאמר הנכבדים, שכידוע, אינם שוחים עמי באותו הזרם. מדבריהם, אני מבינה שאלה אכן הנחות היסוד שלהם, וגם המניע לדיון בכללו.
לגבי הערתך האחרונה - ייתכן ואתה צודק באופן היסטורי. מבחינת כותבי המאמר (אם הבנתי נכון), ובזה אני מסכימה איתם לחלוטין, התפיסה הפמיניסטית השלמה מחייבת התייחסות לקולות מושתקים באשר הם, ופעילות למען יושמעו.
תוקן על ידי - אמשלום - 01/07/2004 12:48:48
|
|
|
|
| נשלח ב-1/7/2004 12:52 |
|
| |
לא שוחים עמך באותו זרם... דימוי מקסים, אני שוקלת להמיר בו את דימוי הגינה שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-1/7/2004 12:59 |
|
| |
שחרית,
מכיוון שאני בעד ריבוי דימויים (זה הקטע מן המאמר אותו לא טרחתי להקליד, מפאת עצלנותי - והוא מומלץ מאוד לקריאה!), הריני מבקשת בכל לשון של בקשה, שלא תוציאי ישן מפני חדש, אלא תוסיפי את זה אל זה, ותועשר שפת כולנו. 
|
|
|
|
| נשלח ב-1/7/2004 13:02 |
|
| |
בסדר ,
מצד שני ,ברור לכל שה"זרם" שלכם יצא כבר אל מחוץ לגדרי השיח ההלכתי.
למרות שכיהודים זכותכם להביע דעה , היא תתקבל רק אם אפשר וראוי לעגן אותה בתורה המקובלת מקדמא דנא .
בנוגע לפמיניזם , אם אמנם כדבריך , אני לא מבין מה מיוחד בפן הנשי , עליו ראת התנועה (כך נכון לקרוא לזה???) לחרות את דגלה ושמה .
אשמח להבהרה .
האיש והציפור.
|
|
|
|
| נשלח ב-1/7/2004 13:21 |
|
| |
אל האיש:
מה ברור?!
א. כפי שרמזתי, הן תמר רוס והן יהודה גלמן שייכים לזרם האורתודוכסי. ככל הנוגע לי, עובדה בעייתית זו אינה פוסלת אותם מלהביע עמדה בענייני יהדות, בתנאי שלא יקשרוני בכוח לעוגן כלשהו.
ב. האם אני זקוקה לחתימת נוטריון על האישור לעסוק בלימוד הדת, המסורת והתרבות שלי, וביצירה בתחומן, או שמספיקה חתימתך בלבד?!
אל הציפור:
שלום רב שובך שאלת הפמיניזם...
להבנתי, המודעות שלי כאשה, להיות אימותי ואחיותי מושתקות לאורך הדורות, מחייבת אותי לעודד השמעת קולות נשיים ואחרים, המבקשים להשמע. כלומר, הפמיניזם שלי הוא חלק מתפיסת עולם כוללת, שנאבקת על ראיה של השונה, הדחויה המוּדרת, שהיו עד לעת האחרונה "שקופות" בעולמנו התרבותי(*).
באופן אישי, איני בטוחה שיכולתי להגיע להכרה אידיאולוגית כזו, לולא ההזדהות האישית, כאשה, עם סבלן והדרתן של נשים - בכך, בעיני, חשיבותו של הפמיניזם כ"תנועה נשית". לשמחתי הרבה, יש רבים וטובים, שכן מצליחים בחכמתם וברגישותם, להבין את הבעיה החברתית שבסיסה בהשתקה ובהדרה, ואף נאבקים לתיקון העולם בהקשר זה, ולמרות שהם פמיניסטים לעילא, הם אינם נשים, לפי כל קריטריון (רפואי, הלכתי או אחר).
----------------
(*) התארים נכתבים בלשון נקבה לצורך הנוחות בלבד, והם מתייחסים, כמובן, לנשים ולגברים כאחת.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-1/7/2004 17:28 |
|
| |
תגובת האיש ,
עדין השיח שלך לא שייך לשיח ההלכתי .
הוא שייך ליהדות , מסורת , או כל שם אחר שתרצי לקרוא לזה.
לא להלכה . (עד כמה שאני מבין בנידון על כל פנים ...)
תגובת הציפור ,
כלומר זו תחושה אישית שלך כאשה ???
ואין לה הסבר הגיוני .
או שממש לא הבנתי את כוונתך ...
תוקן על ידי - אישציפור - 01/07/2004 18:15:38
|
|
|
|
|
| נשלח ב-1/7/2004 17:53 |
|
| |
שאלה מאד מאד לא מנומסת.
האם הפמיניזם היה יכול להיווצר ללא הגלולה והמטרנה?
ושוב סליחה על השאלה.
|
|
|
|
| נשלח ב-1/7/2004 17:55 |
|
| |
הפמיניזם נוצר לפניהן. למעשה, הגלולה והמטרנה הן תוצאות של הפמיניזם. הגלולה, למשל, יצאה לשוק בשנות הששים המוקדמות (אם איני טועה), עשרות רבות של שנים לאחר תחילת המאבק לשוויון זכויות הנשים .
|
|
|
|
|
