אוספנסקי והתורה - היחס ביניהם...

ידידיה

ברוך הבא אל הפורום!

כדי שניתן יהיה לדון בשיטתו של אוספנסקי, או של גורדייף, יש להקדים ולתארן.

כיון שהצעת לדון באוספנסקי, אולי כדאי לדון בו.

אני זוכר די מעט מאוספנסקי. מיסטיקאי שחי בתחילת המאה העשרים, האמין בהתפתחות מיסטית של האדם, ונדד בעולם כדי לחפש מורים. המפורסם במורים שהתחבר אליהם היה כנראה גורדייף. עובדה היא שתלמידי גורדייף השתמשו בספרו של אוספנסקי בתור מבוא לשיטת מורם. אך הקשר בין השניים ניתק מסיבות שונות.

אם תוכל להשלים עוד מידע על אוספנסקי, אזי נוכל להשתדל להשוות בין מה שניתן למצוא בתורה לבין מה שהגה אוספנסקי.

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

קודם אפרט קצת על רבו של אוספנסקי - גורדזייף:
מאז ומתמיד חיפש האדם משמעות,
משהו הקיים מעבר לעצמו, מעבר למוכר,
קשר אל המופלא והנשגב ממנו, אל מקור הדברים.

ג. א. גורדייף ייסד בתחילת המאה שעברה דרך המושתתת על עבודה רוחנית בתוך החיים.

בשנת 1922, לאחר המהפכה הרוסית, עבר גורדייף מרוסיה לצרפת עם גרעין של תלמידים, שם ביסס את עבודתו עד מותו בשנת 1949.
ז'אן דה זלצמן היתה האדם הקרוב ביותר לגורדייף בעבודתו מאז שנות ה-20. לאחר מותו היא המשיכה לעבוד עם הקבוצה הצרפתית, הרחיבה את פעילות הקבוצות בארצות נוספות ופיתחה במיוחד את התנועות, ריקודים מקודשים, שגורדייף אסף במנזרים ובמקדשים באסיה התיכונה, ושהיוו אבן יסוד בהוראתו.
ז'אן דה זלצמן, בנוסף לעבודה מרוכזת וממושכת, יצרה עם כתת התנועות שלה מספר סרטים המתעדים את התנועות. סרטים אלו אינם מוקרנים לקהל הרחב. האחראים על התנועות בארצות השונות, אשר מונו ונשלחו על-ידי ז'אן דה זלצמן , באים מכתת תנועות זו.

בשנת 1979 ז'אן דה זלצמן שלחה את ז'אן סנטס להיות אחראי לתנועות בישראל. הוא השתתף בסרטיה ועבד עימה מאז שנות ה-50. הוא מגיע לארץ באופן קבוע מידי חודש לעבוד עם קבוצת תלמידים, שהתגבשה סביבו.
העבודה בקבוצה כוללת כיתות תנועות, מדיטציה שגורדייף לימד, שיחות, עבודה עם טכסטים ומוסיקה ממסורות שונות, ועוד.

רעיונותיו של גורדייף מופיעים בתרגום לעברית, בספריו:
סיפורי בעל זבוב לנכדו
הוצאת שוקן / ירושלים ותל אביב, 2002
פגישות עם אנשים מיוחדים
הוצאת שוקן / ירושלים ותל אביב, 1987
וכמו כן בסיפרו של אוספנסקי:
חיפוש אחר המופלא
הוצאת שוקן / ירושלים ותל אביב, 1982

עוד על חייו ודרכו של גורדייף ניתן למצוא באתר האינטרנט: www.gurdjieff.org

כוחו של האדם לבדו, ויכולתו לזכירה עצמית מוגבלים. כדי להתפתח האדם זקוק לקבל מאלה שהלכו לפניו בדרך זו. דבר זה אפשרי רק במסגרת קבוצה של אנשים שמחפשים, שואלים ביחד שאלות, נלחמים בשינה ובבורות. אנשים שרוצים להיות.

***

קצת על השיטה שלו ושמה "הדרך הרביעית":
ניתן לחלק את כל הדרכים האפשריות להתפתחותו של האדם לשלוש דרכים בסיסיות. כל אחת מדרכים אלו מתבססת על מרכז מסוים באדם, או חלק מסוים הקיים בהוויתו: האינסטינקטיבי-תנועתי, הרגשי או האינטלקטואלי. הן נקראות בהתאם - דרך הפקיר, דרך הנזיר ודרך היוגי. דרכים אלה קבועות ונגישות רוב הזמן בחיי האנושות. הן מצריכות חיקוי מושלם ועינויי הגוף או מסירות דתית מוחלטת או יכולת שכלית ותפישה אינטלקטואלית חדה ולא מעורערת. הן פונות לאנשים אשר אצלם מודגש בבירור מרכז אחד על פני האחרים.אנשים אלה נקראים אדם מספר אחת, אדם מספר שתיים ואדם מספר שלוש.

לחלק מהאנשים המעוניינים בהתפתחות אין יכולת להשתלב באחת משלושת הדרכים ולמרות היותם שייכים גם הם לחלוקה של אדם מספר אחת שתיים או שלוש,נמצאים במצב של איזון יחסי בין החלקים השונים של הוויתם. אנשים אלה אינם מסוגלים להדגיש חלק אחד בלבד ולהתעלם מחלקים נוספים.
לאנשים אלה לא היתה יכולת להתפתח אם לא היתה קיימת דרך נוספת, אשר מופיעה מדי פעם בהיסטוריה האנושית ונקראת הדרך הרביעית.

הדרך הרביעית היא דרך עתיקה מאוד ושורשיה נעוצים בעבר הרחוק, בתקופות קדם הסטוריות. ניתן לראות את סימניה בבסיס של תורות שונות. הדרך הרביעית מופיעה מדי פעם, במיוחד בזמן של שינויים חברתיים וגיאולוגיים.
בזמן הופעתה של הדרך הרביעית נוצרת אפשרות חדשה לכל אותם אנשים אשר רוצים להתפתח אך אינם יכולים לעשות זאת באחת משלושת הדרכים המסורתיות. זמן מסויים לאחר שהופיעה היא מתחילה להיעלם. במאה העשרים הופיעה הדרך הרביעית מחדש והוצגה בעיקר בעזרת קבוצות העבודה והספרים של גאורג איוונוביץ' גורדייף ופטר אוספנסקי.

בנוסף לכך שהדרך הרביעית מאפשרת התפתחות לאנשים אשר אינם יכולים לעשות כך בדרכים האחרות, היא גם מציגה שיטות חזקות וממוקדות יותר המאפשרות לאלה ההולכים בדרך זו התפתחות מהירה יחסית, מרוכזת ומאוזנת יותר. היא מציגה תפיסה פסיכולוגית וקוסמולוגית חדשה תוך התמקדות
בפיתוח התודעה.

הדרך הרביעית אינה רואה את האדם הרגיל כאדם. אדם במלוא מובן המילה, הוא דרגה אשר אליה ניתן להגיע לאחר עבודה מאומצת ומרוכזת רבה. במצב הרגיל, הדבר שנקרא אדם הינו מכניזם אוטומטי בלבד הפועל רק על סמך גירוי ותגובה ולכן הוא נקרא אדם-מכונה. לאדם אמיתי יש רצון ותודעה. לאדם-
מכונה יש רק אגו דמוי רצון, המבוסס על חיקוי, הוא ללא תודעה ואינו יכול לעשות דבר מעבר לתגובות הנוצרות על ידי גירויים. גם כאשר נראה שיש באדם-מכונה רצון והוא החליט על דבר מה וביצע אותו, תראה התבוננות ובחינה מדוקדקת שהרצון הוא למעשה רק תשוקה אשר הופעלה בעזרת גירוי חיצוני או פנימי.

מצב זה, המצב בו אנו נמצאים ומעבירים את חיינו, נקרא שינה. זו אינה השינה בה נמצא האדם במיטתו בלילה, אך היא רחוקה ממצב העירות בו נמצא האדם האמיתי באותה מידה כמו מן השינה בלילה. במצב השינה נדמה לנו שאנו עושים,פועלים, חושבים, מרגישים, מנהלים את חיינו ואת סביבתנו.
למעשה אנו ישנים וכל פעילותנו הנראית היא בעצם תנועה מכנית בזרם החיים האוטומטי. כל מה שנקרא רצון, כל מה שנקרא החלטות, כל מה שנקרא חופש, הוא למעשה רק שילוב של מקריות והצטלבויות של תשוקות שונות.

במצב השינה נוצרה אצל האדם-מכונה פסיכולוגיה, השונה ביותר מזו של אדם מלא כפי שהוא צריך להיות. פסיכולוגיה זו התאימה את עצמה לשינה ומזינה אותה. במצב זה האדם-מכונה שרוי בשקרים תמידיים, לעצמו ולאחרים, הוא נמצא בדמיון בלתי פוסק. מצב זה של שינה נקרא הזדהות. האדם-מכונה מזוהה ללא הפסקה. הוא מזוהה עם עצמו ועם כל הסובב אותו. האדם-מכונה, במצב שלו הזדהות, רואה את עצמו כמרכז לכל הבריאה והסיבה לכל מה שקורה. הוא מלא בדיעות על כיצד צריכים היו הדברים להתנהל אחרת מאשר הם מתנהלים
באמת.על כך שלא מביאים אותו בחשבון די הצורך.

הזדהות זו היא מחד תוצאה של שינה, ומאידך היא זו אשר מחזיקה את האדם-מכונה ישן. הוא מאבד את זהותו ואינו עוצר אף לרגע כדי לשאול את עצמו מי הוא, להיכן הוא שייך ולאן הוא הולך. במצב של הזדהות האדם למעשה לא קיים ומתפקד כמכונה בלבד, אמנם מכונה מורכבת, אך אינה מודעת כלל לקיומה.

גורם נוסף הקיים רק במצב של הזדהות ואשר מהווה מצידו מכניזם לשמירת השינה, הוא ביטוי של רגשות שליליים. מנגנון זה, הנובע ממספר סיבות הנעוצות בשינה, מהווה פתח לבריחת אנרגיה. כמנגנון הוא שומר את האדם מזוהה ואינו
מאפשר לו ראיה נכונה של עצמו. כמו כן, בטוי הרגשות השליליים, גורם לאדם להתרוקן מכל אנרגיה אשר היתה יכולה לשמש אותו בהתפתחותו.

וכך, במצב השינה, כאשר המרכיבים השונים של המכניות תומכים זה בזה, כאשר מצב של העדר תודעה, הזדהות, דמיון, שקר ושליליות משולבים יחדיו, האדם-מכונה אינו יכול אף לראות את מצבו האמיתי. גם אם הוא קולט זיק של אמת, למעשה אין ביכולתו להשתחרר ממצבו.

כך נמצא האדם-מכונה בבית כלא הלכה למעשה. הוא כלוא מאחורי סורגי המכניות שלו ושל הסובב אותו ונתון להשפעת חוקים אשר קובעים כל פרט בחייו, בהרגשתו ובהתנהגותו. כל התפתחות אזוטרית של האדם קשורה לבריחה מכלא זה.

הדרך הרביעית מציגה כלים להתפתחות. אלה כלים אורגניים השלובים זה בזה בצורה חיה וברמות שונות. הכלים עצמם ואופן שילובם מאפשרים לאדם-מכונה להפסיק להיות מכונה ולפתח את מלוא הפוטנציאל הגלום והחבוי בו. הדרך מציגה את היכולת לבחור בין האפשרויות האולטימטיביות: להיות או לא להיות.

השיטה של הדרך הרביעית מפתחת את כל חלקי האדם, הפיסי האינטלקטואלי והרגשי, וכך מאפשרת התפתחות מאוזנת. היא מציגה תפיסה קוסמולוגית חדשה המאפשרת להבין קנה מידה אובייקטיבי ואת מקומינו ביקום. היא מציגה פסיכולוגיה חדשה המתבססת על ראייה נכונה של מבנה האדם-מכונה מתוך
נקודת מוצא של התפתחותו האפשרית.

עם זאת, מרכז השיטה מבוסס על עקרון התודעה, והיא מציגה את המושג - זכירה עצמית. עקרון זה הוא הנקודה המרכזית סביבה סובב הכל. זו נקודת הכשל במכניות, אשר בעזרתה ניתן להשתחרר.

זכירה עצמית היא התרגול של האדם בהבאת נוכחותו שלו וקיומו אל רגע ההוה -עכשיו, המאמץ להיות ער לעצמו עכשיו כמו גם למה שהוא עושה או חווה ברגע הזה. לעיתים מופיעה זכירה עצמית ברגעים מיוחדים או קיצוניים בחיים ואז
יש את ההרגשה של אני כאן ועכשיו. בעבודת האדם על עצמו על פי השיטה של הדרך הרביעית, הזכירה העצמית הופכת לכלי פעיל המנוצל באופן רצוני לצורך ההתעוררות. כוחה של זכירה עצמית בא לידי ביטוי במיוחד בשילוב עם כלים
של התבוננות ועבודה עם רגשות שליליים.

ולסיום, הדרך הרביעית מכירה בצורך בבתי ספר אזוטריים. ההדגשה הבלתי מתפשרת של השיטה היא העבודה בקבוצות, המאורגנות בצורה מיוחדת. ללא סידור זה, האדם אינו יכול לעבוד בצורה הנכונה וכל עבודתו גולשת אט אט למעמקי השינה והמכניות. הוא ממשיך לחשוב שהוא עובד בעודו ישן. בבתי ספר מתאפשרת העבודה הרוחנית על ידי כלים ותרגילים מיוחדים הבנויים להביס את מערכת האדם-מכונה וליצר אדם אמיתי במלוא מובן המילה, בעל עצמי מגובש, בעל רצון ובעל תודעה.

***

תוכלו לקרוא עוד על השיטה באתר הישראלי שלהם: http://www.fof.co.il

***

אני מקווה שזה מידע מספק.

לשנות את מצב התודעה - מאת: גבריאל רעם

"אין אנו תופסים מהי תודעה ומה משתמע ממנה. אם נעשה אדם מודע למשך מחצית השעה, לא ייאמן מה יכול הוא לראות וללמוד. לפיכך זו מטרה בזכות עצמה, בשל מה שהיא מביאה עימה, ופירושה גם צעד לעבר תודעה אובייקטיבית"
-אוספנסקי, הדרך הרביעית, עמ' 142

בשנים האחרונות מתרבים הדיבורים והכתבים אודות התודעה, ועל כך שניתן להעיר אותה, להאיר אותה, להעלות אותה ברמה, להרחיב את תחום המודעות, ליצור תודעה אחרת. בקיצור – לשנות את מצב התודעה. ובמה מדובר? ממה זה נובע? מהו הדבר הזה? האם זה מקביל להתפחות רוחנית? או שמא יותר עניין של טיהור הנפש? האם זה מצב דתי, רוחני, או רק מנטלי?



ובכן, ראשית, נתחיל במה שגורדייף אומר עליה. הוא מסתייג מן היכולת של האדם הרגיל בכלל להגדיר אותה. לדבריו, יש להבדיל בין תודעה לבין אפשרות של תודעה. לטענתו יש לנו בעיקר את האפשרות לתודעה. וכך אין לאדם נטול התודעה יכולת להגדירה, כי לרוב מעולם לא הייתה לו, מלבד נצנוצים נדירים. עם זאת מה שבכל זאת ניתן להגיד על התודעה הוא שאדם שנמצא במצב של תודעה עודפת או תודעה ערה יודע שהוא מצוי בה, ויודע זאת בכל רמ"ח אבריו ושס"ה גידיו. דבר הפוך ניתן להגיד על אדם שנמצא במצד של תודעה חסרה או תודעה רדומה; הוא לא יודע שאינו מצוי במצב של תודעה. כלומר, היודע יודע שהוא יודע, זה שלא יודע לא יודע שהוא לא יודע, (הוא סובר שהוא יודע)! כשהתודעה נעדרת אין האדם חש בכך, הוא ממשיך לפעול, לחשוב, להרגיש, לדבר, ולעבוד ללא מודעות כלל. ותוך כדי כך הוא עובר לפאזה של חלימה בה הוא חולם שהוא ממשיך להיות ער. אך אם התודעה חוזרת, אז הוא יכול להיווכח כי נעדרה. ואז ניתן גם לאתר את הרגע שבו נעלמה. גורדייף אומר כי בסך הכל הרגעים שבהם יש תודעה הם קצרים, ומשתרעים ביניהם מרווחים ארוכים של פעולה מכאנית ובלתי מודעת לגמרי.



עם זאת חקר התודעה הוא דבר שתחומים רבים עוסקים בהם, אך התחום של מחקר התודעה כשלעמו נקרא: נאוטיקס, NOETICS והוא בא מן המלה היוונית 'רוח' (נואוס). אחת ההגדרות האפשריות של תודעה היא שהתודעה היא מקום המפגש בין המציאות החיצונית לפנימית. עם זאת כשהמדובר על תודעה מדובר על מרחב קליטה ופירוש שיכול לנוע מעלה ומטה, להצטמצם ולהתרחב, וכפי שספר זה טוען; התודעה יכולה להמשיך לישון או להתעורר. וההתעוררות הזו נמצאת מחוץ לטווח הראיה והקליטה של התודעה הרגילה. כפי כותב ג'ון וייט בספרו Frontiers of Consciousness: "התודעה היא סוג מסוים של ידיעה, שאינו קשור לפעילות המוח. ראשית, מודעות האדם לעצמו: למה שהוא, להיכן שהוא נמצא, והידיעה מה ביכולתו לדעת ומה אינו יודע. התודעה היא דבר נרחב יותר ממה שמצוי במוח. הטעמים, הריחות וכל המידע שמקנים לנו החושים, הם חלק מהתוכן של התודעה – אך לא התודעה עצמה. וכך גם החלומות, התחשות, האמונות והתמונות החולפות במוחנו".



המלה - תודעה, כמו אהבה, נותנת עצמה לשימושים שונים ומבלבלים; למשל חולה נטול הכרה, כשהוא מקיץ הוא 'חוזר לתודעה', תינוק הוא בעל תודעה פחותה, או פחות מפותחת משל נער. פעיל פוליטי מנסה להקנות תודעה לגבי מאבק בנושא מסוים שהוא חושב שהוא מסוכן ובעייתי.



יש לנו תודעה פוליטית, תודעה מיגדרית, תודעה לאומית, ויש גם שאיפה לתודעה קוסמית או רוחנית.



גם סופרים רבים מתייחסים לכך מן הזוית שלהם. אולי ליוצר ישנה גישה מתקדמת יותר מאשר לאחרים? למשל וירג'יניה וולף: "נבחן לרגע נפש רגילה ביום רגיל, היא קולטת מרבד של רשמים יומיומיים, דימיוניים, חמקניים, או חרוטים בחדות הפלדה. הם מגיעים מכל עבר, שטף בלתי פוסק של אטומים רבים מספור. ובעודם נופלים, שעה שהם מתעצבים לכדי החיים ביום שני או שלישי - הדגם כבר אחר משהיה... החיים אינם סידרה של נורות הסדורות בסימטריה, אלא הילה זוהרת, מעטה שקוף למחצה המקשר אותנו מתחילת התודעה ועד סופה".



תודעה אינה משהו רצוף ואחיד. אצל האדם הרגיל מצב התודעה מצועף; התודעה כל זמן 'בורחת' או מופגזת על ידי גירויים שגורמים להסחת דעת. אדם במצב תודעה ער יכול 'לנסוע' עם מחשבה אחת דרך ארוכה, ולהיות רק עמה, ולחזות בה מתפתחת. אך אצל אדם במצב תודעה רגילה, כל הזמן חודרים פנימה חלומות בהקיץ ודמיונות.



אוספנסקי, בסיפרו (שנכתב לפני שפגש את גורדייף וכתב את 'בחיפוש אחר המופלא") 'טריטום אורגנום', הוצאת רנדום האוז, 1970) מדבר על 4 רמות של תודעה, מנמוך לגבוה;



רמה תודעה מס. 1:



חיים בתחושה של חלל חד ממדי. הכל מופיע כמו על קו. המודעות שקועה בתוך עצמה במהלך החיפוש אחר מזון. זהו המצב של תא, קבוצת תאים, ריקמה, או אברי גוף של חיה או אדם, או צמח ושאר אורגניזמים נמוכים. ובאדם זו הרמה של התודעה האינסטיקטיבית שלו.



רמת תודעה מס. 2:



כאן ישנה תחושה של חלל דו ממדי. כאן זו רמת הקיום של החיה. עבורנו זה הממד השלישי, כי זו תנועה. ברמה זו כבר ישנם חושים, תחושות, אך אין מחשבות. כל דבר שהחיה רואה ברמה זו נתפס כאמיתי באופן אותנטי. כאן ישנם החיים האמוציונליים ובאדם יופיעו הבזקים של חשיבה.



רמת תודעה מס. 3:



כאן ישנה תחושה של חלל תלת ממדי. חשיבה לוגית. חלוקה פילוסופית למה שהוא 'אני' ומה שהוא 'לא אני'. כאן גם קיימות דתות דוגמטיות, או רוחניות דואליסטית. מוסריות מקודדת. וחלוקה מאוד ברורה בין נפש לגוף. בין חומר לרוח. מדע פוזיביסטי. כאן גם צומחת האמונה בדבר מדע האבולוציה. והההבנה של היקום היא לאור הפיסיקה הקלאסית, כיקום מכאני, הפועל על סמך חוקים אוטומטיים. וההבנה של רעיונות קוסמיים מתקבלת כמטפורה למשהו מכאני וחומרי שנתפס בחושים. כאן גם מתקיימים אימפריאליזם, ו'היסטוריה חומרית', כלומר הסבר של ההיסטוריה דרך תופעות, כמו סוציליזם, כלכלה וכו'. כאן גם היחיד ואישיותו הם תחת השליטה של החברה וחוקיה. כאן מושל האינטלקט ויש הבזקים של מודעות עצמית.



רמת תודעה מס. 4:



התחלה של הבנה של חלל בעל 4 ממדים. קונספט חדש של הזמן. משכי זמן ארוכים יותר של מודעות עצמית. הבזקים קצרים של מודעות קוסמית (אובייקטיבית). התחושה ולעתים אף התחושה של יקום חי. תחילתו של כח רצון מודע. (שם, עמ' 338).



שינוי של מצב תודעה, הוא מעבר ממס. שלוש למס. 4.



אוספנסקי גם מסביר במקום אחר (הדרך הרביעית, עמ' 142) מהם 4 הדרגות הללו: "יש צורך להרחיב מעט את הדיבור על העניין זה, על השאלה למה הכוונה בארבע דרגות התודעה שאפשר שתהיינה קניינו של אדם. אם נתבונן בדבר מבחינת הכרת האמת, הנה במצב השינה אין בידנו לדעת את ההבדל בין מה שאמיתי לבין מה שאיננו אמיתי. דברים המופיעים בחלומות נראים לנו דומים כולם. במצב הערות יש כבר אפשרות גודלה יותר להכיר בשונה שבין הדברים: צורתם של דברים מתגלה על ידי הין, פני השטח החיוניים על ידי המגע, ואנחנו יכולםי להתמצא ולכוון את עצמנו, במידה מסויימת, באמצעות תפיסתם של איבר החושים. כך שיש כאן יסוד אובייקטיבי, אבל לגבי עצמנו אנחנו נשארים סובייקטיבים. כשאנחנו נעשים מודעים לעצמנו, הופכים אנו להיות אובייקטיבים לגבי עצמנו; ובמצב התודעה האובייקטיבית, בכוחנו להכיר ודלעת את האמת האובייקטיבית לגבי כל דבר. אלה ראבע דרגות התודעה".



ואי אפשר לדבר על התודעה כיום מבלי להתייחס לתופעת 'העידן החדש', זו מנכסת לה את רעיון התודעה החדשה, או השינוי במצב התודעה, כסוג של דגל. אחת מני כמה דגלים. המשותף לרוב רעיונות העידן החדש, שיש שם תחושה שכל המונחים החדשים הללו שמושפרצים על ידי הספרים והפירסומים וההרצאות של העידן החדש, הם כולם חלק מאיזשהו גל קוסמי אדיר, גל של אבולוציה רוחנית שהגיע זמנות (עידן הדלי), וגם הופעתה של התודעה חדשה, היא חלק מן העניין. הגישה מבחינת התרומה האישית של המחפש לעניין היא מורכבת; מצד אחד באמת יש גל קוסמי, אך כדי להיות חלק ממנו תיש צורך לעשות כמה דברים וכמה דברים לא לעשות. והנה, בהקשר זה ציטוט מעניין דווקא מסרט, שיצא לאקרנים ב2001, שמו: "חיים בהקיץ", מאת ובבימוי של ריצ'רד לינקלייטר, הסרט של פוקס המאה ועשרים:



"התכונה העיקרית באדם היא מה שאני קורא: תודעה, בקיאותה ויכולתה לייצג.



לאורך ההיסטוריה נעשו נסיונות לעצור בעד חוויות שמתרחשות בשולי התחום, מקום בו התודעה פגיעה, אבל אני חושב שאנחנו ברגע משמעותי מאוד בהיסטוריה, הרגעים האלה שאפשר לומר שהם על סף ההכרה, על הגבול, החוויות מאזור 'האיקס' - נעשות כעת לנורמה.



הרב גוניות וההבחנות הדקות – שולחות דברים שונים שמקשים על התודעה באמצעות כניסה לתמצית שלהם, טעימה ובחינה של הייחודיות שלהם. הם עשויים לעבור פריצת דרך למשהו משותף שמאחד אותם.



אז התכונה החשובה ביותר עבור האדם, היא התודעה החדשה הזאת, תודעה שהיא גדולה יותר. תודעה שעוד תיווצר.



כשאנחנו נכנסים למצב הזה, אפשר לראות בו סובייקטיביות קיצונית. התכוונות קיצונית אל האינדדווידואליות הייחודית לתודעה זו. היא פותחת עצמה לאובייקטיביות נירחבת.



אז הסיפור הזה, הוא סיפור היקום עכשיו. הרגע הוא לא סתם כלום חולף. וכך מתרחשים המעברים היסודיים הללו.



הכן, הוא ריק במלאות. הוא הרגע הגדול, החיים הגדולים אשר בתוכם הולם היקום.



כל אחד, כל חפץ, כל מקום, כל פעולה –מותירים חותם. והסיפור הוא יחיד, אבל למעשה זה סיפור לאחר סיפור".
גבריאל רעם, מומחה בעל שם בתקשורת הלא מילולית, מנהל מכון העוסק במחקר יעוץ והדרכה של שפת הגוף לארגונים חברות ועסקים. משמש יועץ ומנתח של שפת הגוף בכלי התיקשורת לדמויות פוליטיות בהופעות פומביות. מחברם של 4 ספרים בתחום זה:
"לא הכל דיבורים", הוצ' ניסן (עם נילי רעם)
"משמעותן של תנוחות הגוף, הוצ' ניסן מסרים מבפנים"
"שפת הגוף ותקשורת אל מילולית", הוצ' פרולוג
"גברים ונשים מעבר למלים" (עם נילי רעם), הוצ' ידיעות אחרונות
כמו כן הוא סופר והוגה דעות, העוסק בתחומים מגוונים כתיאולוגיה, אקסיטנציאליזם, התפתחות, תודעה, רוחניות, יישות, ואחרים. חיבר עד כה 4 ספרים מתוכם ראו 3 אור:
"מסע אל הישות הפנימית", הוצ' גל, (בשם העט גבריאל בן יהודה).
"החיים המציאות ומה שנסתר" הוצ' גל, (בשם העט גבריאל בן יהודה)
"אמנות השיחה" הוצ' ידיעות אחרונות
"ספר הלא הגדול" הוצ' ידיעות אחרונות (טרם יצא)

ידידיה,

דבריו של רעם הם בדרך כלל כמים קרים על נפש עיפה!

אך במקרה הזה דומני שעדיף אם ננסה לנתח קודם אם מוצדק בכלל להשתמש במלה תודעה עם "ת" לפניה הגורמת לדמיין ישות מחוץ לידיעות עצמן וכך עם המלה "אני".

דובר רבות על הנושא באשכולות על דיקארט ועל מטאפיסיקה ואפיסטמולוגיה ועוד.

תוקן על ידי - ווטו1 - 22/05/2004 21:42:21

ווטו 1,

כל מה שניסיתי לעשות זה רק להביא רקע לנושא, כפי שהתבקשתי.

אני כנראה לא אוכל להמשיך בפורום, בימים הקרובים, שאהיה ללא מחשב.

אבל תמשיכו לכתוב ולדון, אני בע"ה אחזור.

למתעניינים בתורתם של אוספנסקי וגורדייף, יש פורום פעיל של תלמידים ומתעניינים של הדרך הרביעית.

http://www.in-forma.co.il/forum/forum.asp?subjectID=3

גורדג'ייף מתפאר בספרים שלו, איך שהוא רימה וגנב אנשים. נבצר ממני להבין איך אנשים יכולים לחשוב שאדם כזה יכול לשמש כמורה רוחני.

שוטנג
את אוספנסקי קראתי לפני שנים ואת גורדייף לא יצא לי לקרוא כך שאיני יכול לשפוט.
אולם האם אין תופעה של מיסטיקאים, אמיתיים או מזוייפים, שסוברים שהם מעל למוסר המקובל?

בעלבעמיו:

ואם אכן יש תופעה כזו, אז מה?

אבל, אני מאמין שכל אדם בתוך תוכו יודע מה מותר ומה אסור (עד לגבול מסוים). ואם אדם בוחר להשלות את עצמו הוא עושה זאת בזדון.

לגבי גורדג'ייף עצמו התרשמתי שהוא לא רואה את עצמו מעבר למוסר, הוא פשוט בחר לגנוב והתגאה בכך שהוא גנב מוכשר.

שוטנג
אני האחרון שיצדיק אותה, אבל לצערנו תופעות כאלו מצויות גם במחוזות אחרים.

_________________

בזמנו היה ברשותי הספר החיפוש אחר המופלא.(אגב המשאיל מתבקש להחזיר)ובאמת הוא מאד הרשים .לדעתי הוא נוגע בדברים הכי מהותים .אבל נורא מביך לקרוא את התורה הקוסמולוגית שלו זה קצת מוציא את הרוח מהמפרשים.נקודה לאפיון בין היהדות למזרח  הרחוק.בזמנו שמעתי בשם החזו"א שהדרגא הגבוהה ביותר היא לעבור שבעים שנה מבלי לפגוע .לדעתי לפי תורת המזרח הדרגא הגבוהה היא שבעים שנה בלא להיפגע.

איךנדע4:

תובנה נפלאה. רוב תודות!