האם יש תשובה לכל שאלה?

דורש אמת

כבר העירו לך שאתה דורש יותר מדאי (ולא דרשות של אמת) על המלה "יחסות" בתורת היחסות. יש לי ידיעת מה בתורת היחסות הפרטית ומושג כללי מאד על תורת היחסות הכללית ולמיטב הבנתי, לסכם את תורת היחסות בקביעה ש"הכל יחסי" זה לא רק חוסר הבנה טוטלי של הנושא , אלא זה אפילו לא בכיוון.
אכניס לכאן את חוות דעתי (מבלי שנשאלתי) בנוגע ל"יחסיות" , תורת היחסות והאפשרות שהקבלה הטרימה את תורת היחסות. אני מקווה שיסולח לי על האריכות ואם כתבתי בצורה לא מובנת , כל אחד מוזמן לשאול או לדלג על דברי.

במתמטיקה כללית יש נושא שנקרא "תוכנית ארלנגן של קליין". המתמטיקאי קליין הציע לחלק את ענפיה השונים של הגיאומטריה בהתאם לחבורות הסימטריה (תיכף אסביר מה זה) שאתם הן מתעסקות. חבורת הסימטריה היא אוסף הטרנפורמציות (= שינויים) שניתן להפעיל על עצם מסויים מבלי לשנות את תכונותיו. ניתן לסובב כדור סביב כל ציר שהוא (העובר דרך מרכזו) מבלי להבחין בכל שינוי. ריבוע ניתן לסובב ב90 מעלות מבלי להבחין בכל שינוי עליו. בשביל כל ענף בגיאומטריה יש חבורות סימטריות שמגדירה מה הן התכונות שאתה הענף הזה מתעסק – התכונות שאינן משתנות כאשר מפעילים טרנספורמציה מתוך החבורה.

לדוגמה , מנקודת ראות של הגיאומטריה האוקלידית הרגילה , אין חשיבות למיקומו של הצורה הגיאומטרית שאותו חוקרים . הגיאומטריה האוקלידית מתעסקת בתכונות כמו שטח של משולש או חפיפה בין משולשים וכדומה. שטח המשולש נשאר אותו שטח גם אחרי שמזיזים את המשולש ממקום למקום ו/או מסובבים אותו וכן אם שני משולשים חופפים זה לזה, הם חופפים ללא קשר לשאלה היכן הם נמצאים. לכן בשפת הגיאומטריה האוקלידית אין מקום להתייחסות למיקום המוחלט ולאוריינטציה המוחלטת של צורה גיאומטרית נתונה. בהקשר של הגיאומטריה האוקלידית , מתאים לומר שהמיקום והאוריינטציה הם עניין יחסי למערכת הקואורדינטות שנבחרה , בעוד שהשטח והנפח והצורה הגיאומטרית הם עניין מוחלט , שכן תכונות אלה נשארות זהות במעבר ממערכת קואודינטות אחת לשניה.

תחום אחר בגיאומטריה היא למשל הגיאומטריה הפרוייקטיבית. זוהי הגיאומטריה המשמשת ציירים שצריכים לצייר מרחב תלת מימדי על משטח דו מימדי. הצייר מצייר את הדברים כפי שהם נראים כאשר מסתכלים על המרחב מנקודת ראות מסויימת . כידוע, ניתן לצייר את אותו פיסת מרחב מנקודות ראות שונות . כאשר מסתכלים על בניין גבוה מלמטה, הרוחב של הבניין הולך וקטן ככל שמסתכלים גבוה יותר. מצד שני כאשר מסתכלים על אותו בניין מלמעלה הרי שהבניין נראה כהולך וקטן דוקא כלפי מטה. אם נקח שני ציורים של אותו בניין שצויירו מנקודות מבט שונות , הרי שהציורים יהיו שונים. מנקודת ראות הגיאומטריה האוקלידית על שני הבדים מופיעות צורות גיאומטריות השונות זו מזו לחלוטין. אבל למרות זאת עדיין מדובר בציורים של אותו בניין. מנקודת ראות של הגיאומטריה הפרוייקטיבית יהיה מדובר למעשה באותו דבר . בשפת הגיאומטריה הפרוייקטיבית אין מקום להתייחסות לזווית בין שני ישרים כי זה משתנה מנקודת מבטח אחת לשניה או לשאלה אם צורה מסויימת היא מעגל או אליפסה, אבל קו ישר אף פעם אינו הופך לקו עקום ולא משנה מאיזה זווית מסתכלים אליה , לכן הזוית בין שני ישרים הוא עניין יחסי לנקודת מבט , בעדו אפיונו של קו כקו ישר הוא מוחלט.

וישנם סוגי גיאומטריה אחרים , כמו טופולוגיה שבה הגדרת המרחק בין שתי נקודות או הנפח והשטח הם עניינים יחסיים למטריקה שנבחרה וניתן למתוח או לכווץ ולעות גוף איך שרוצים ומשאירים את תכונותיו הטופולוגיות כמות שהן כל עוד הטרנפורמציות רציפות , דהיינו, מבחינה אינטואיטיבית , שלא נקרעו קרעים או נקדחו חורים. וכן גיאומטריות מסוגים אחרים.

כל טרסנפורמציה יכולה להתפרש בשני דרכים , הפירוש האקטיבי והפירוש הפאסיבי. לדוגמה במקרה של הגיאומטריה האוקלידית הרגילה טרנספורמציית הזזה או סיבוב יכולה להיות פעלה שבו מסובבים ו/או מזיזים את הגוף , או סבילה שבו הגוף נשאר במקומו , אבל בוחרים לתאר אותו באמצעות מערכת קואדינטות מוזזת ו/או מסובבת יחסית למערכת הראשונה. כמו כן בגיאומטריה הפרוייקטיבית טרנפורמציה פאסיבית היא פשוט שינוי הפרספקטיבה שבו מסתכלים על הבניין, בעוד טרנפורמציה אקטיבית הוא שינוי פיזי של הציור (או של הבניין).

הרעיון של טרנפורמציה פאסיבית מדגישה את עניין היחסיות בין נקודות ראות שונות. אפשר לומר שכל תכונה גיאומטרית היא יחסית , היא תלויה בדרך שבו אתה מגדיר דברים כמו מערכת צירים , מטריקה (=כיצד מרחקים נמדדים) וכדומה. האם זה אומר שתורת היחסות התגלתה בשעה שנוסחה תכנית ארלנגן (איני יודע באיזה שנה זה היה אבל בטוח שזה היה כמו עשרות לפני תורת היחסות הפרטית ובודאי הכללית) ? ברור שלא , כי תוכנית ארלנגן אינה אלא צורת הסתכלות חדשה על הגיאומטריה , אבל איננה מכילה שום מידע על העולם הפיזיקלי.

בחזרה לתורת היחסות , תורת היחסות אכן מתעסקת בשאלה אלו תכונות נשארות זהות כאשר מפעילים סוג מסוים של טרנספורמציות. אבל לא כשאלה מתמטית אלא כשאלה פיזיקלית. זה נכון שניתן לבחור מערכת של הגדרות באופן שרירותי כמו מערכת צירים, אבל חוקי הטבע יצטרכו להיות מתוארים באופן שונה . אסביר את כוונתי :

בפיזיקה האריסטוטלית יש חשיבות למיקום המוחלט של דברים. לפי אריסטו, היקום הוא כמו כדור שבמרכזו עולמנו השפל . אחד מחוקי הטבע בעולם האריסטוטלי הוא שכל עצם גשמי יש לו נטייה לשאוף להגיע למקום הכי שפל (=מרכז כדור הארץ) , שנמצאת בנקודה מאד מוגדרת. כלומר , בפיזיקה האריסטוטלית לא כל הנקודות שווי ערך אלא יש נקודה מיוחדת שאליה שואפים להגיע העצמים בגשמיים. אם נרצה לתאר את החוק הזה באמצעות משוואה , נצטרך לבחור קודם כל מעכת צירים וביחס למערכת הצירים הזאת נכתוב משוואה שאומרת שגוף פיזי שואפת להגיע לנקודה המסוימת במערכת הצירים. גם אריסטו היה מסכים שאנו רשאים לבחור מערכת צירים באופן שרירותי , אבל המשוואה שמתארת את חוק הטבע היתה נראית שונה במערכות צירים שונות. אילו היינו בוחרים מערכת צירים שבה הראשית מתלכדת עם מרכז כדור הארץ , המשוואה תאמר שגופים פיזיים שואפים להגיע לנקודה 0 ואילו אם נבחר מערכת צירים שבה מיקומו של מרכז העולם השפל יש לה קואורדינטות X,Y,Z , הרי שהקןאורדינטות האלה יופיעו בתוך המשוואה.

כמו כן , מבחינתו של אריסטו עצמים נוטים להישאר במנוחה כל עוד לא פועל עליהם כוח . הוא היה מסכים שניתן להגדיר את מצב התנועה באופן שרירותי. אם אני נוסע באוטובוס , אני רשאי להגדיר את עצמי כנמצא במנוחה ואת כל העולם כנמצא בתנועה, אבל אז , אם אריסטו צודק , לא אוכל לומר שעצמים נוטים להישאר במנוחה (מהירות 0) אלא שהם נוטים להגיע למהירות של –80 קמ"ש (אם האוטו נוסע במהירות +80 קמ"ש) . כלומר , חוקי הטבע אינם אינוואריאנטיים כאשר עוברים ממערכת ייחוס אחת למערכת ייחסו שניה.

גלילאו גילה שלא רק שאין נקודות מועדפות אלא שאין גם מצב תנועה מועדף כל עוד אנו עסוקים בתנועה קצובה שאינה מואצת. עצמם אינם נוטים להישאר במנוחה אלא במצב תנועתם הקצובה. לכן לא משנה כיצד אנו מגדירים את מצב המנוחה חוקי הטבע ישמרו על צורתם. חוקי הטבע אינם מבחינים בין תנועה במהירויות שונות ומשוואה שמתארת חוק טבע לא יכולה להופיע התייחסות למהירות מוגדרת . כל ניסוי שיבוצע על רכבת נוסעת תיתן את אותם תוצאות כמו ניסוי שיבוצע על האדמה ה"נייחת" . החידוש כאן אינו חידוש מתמטי שניתן לתאר את העולם מנקודות מבט שונות , אלא שחוקי הטבע אינם מבחינים בין קבוצה מוגדרת של נקודות מבט (בעוד שיתכן הם כן מבחינים בין קבוצה אחרת של נקודות מבט). מנקודת הראות של חוקי הטבע , מצב התנועה הקצובה , היא עניין "יחסי" .

עם הזמן התגלה שחוקי טבע מסוימים כן מכילים התייחסות למהירות , מה שלכאורה סותר את העיקרון של גלילאו. והאמונה הרווחת היתה שלעקרון גלילאו יש תוקף מוגבל בלבד , בהקשר של מכניקה אבל לא בתחום התופעות האלקטרומגנטיות (כלומר , שלא ניתן להבחין בין שני מצבי תנועה קצובה באמצעות ניסוי מכני , אבל אפשר להבחין ביניהם באמצעות ניסוי אופטי). עד שבא הניסוי של מיכלסון מורלי והפריך גם את זה .

טו מייק א לונג סטורי שורט , איינשטיין גילה שכדי ליישב את כל העובדות הנסיוניות יש לקחת בחשבון שבמעבר ממערכת ייחוס למערכת ייחוס גם משך הזמן בין שני אירועים אינו נשאר זהה ולכן גם זה עניין "יחסי" וממילא הכל על מקומו בא בשלום (אחרי שמפתחים את הטרנספורמציה המתאימה למשכי הזמן ואורכים במעבר בין מערכות ייחוס בעלי מהירויות שונות). חוקי הטבע אכן אינם מבחינים בין מהירויות שונות ודברים כמו משכי זמן ומרחקים בין מאורעות , הם "יחסיים" ותלויים במערכת הייחוס. מאוחר יותר הכליל איינשטיין את התיאוריה שלו כך שלא רק שאין הבחנה בין מהירויות קצבות שונות אלא גם אין הבחנה בין מערכות מואצות , מה שהצריך גם לשנות כמה הנחות לגבי הגיאומטריה שמתארת את היקום.

לסיכום דרשתי הארוכה וכדי לחזור למסקנות אודות האפשרות שתורת היחסות נתגלתה על ידי האריז"ל וצפונה אי שם בטקסטים הקבליים :

1. מבחינה מתמטית אנו יכולים להגדיר כל מיני מחלקות שקילות בין נקודות מבט שונות. זהו רעיון בעל יישומים מתמטיים טהורים. כאשר אנו רוצים לחקור סוג מסויים של תכונות אנו מגדירים את מחלקת השקילות של נקודות המבט שבמעבר מאחת מתוכם לשניה , התכונות שבהן אנו מעונינים נשארות כמות שהן ללא שינוי. כל התכונות האחרות נקראות אז בפינו "תכונות יחסיות".
2. איינשטיין לא גילה ש"הכל יחסי" . כאמור, תמיד היה ידוע שניתן לראות אותם דברים באופן שונה מנקודות מבט שונות וזה עניין מתמטי טהור. מה שאיינשטיין גילה הוא שחוקי הטבע שבמקרה פועלים בעולמנו השפל אינם מבחינים בין קבוצה מוגדרת של נקודות ראות. החידוש שלו היה פיזיקלי , הוא גילה משהו אודות האופן שבו הטבע פועל ולא משחק של הגדרות חדשות.
3. גם הרעיון שמנקודת ראות של חוקי הטבע, דברים מסויימים הם יחסיים לכל מיני הגדרות שרירותיות, בודאי איננו חידוש שנתחדש על ידי איינשטיין . מה שאיינשטיין גילה הוא את הקבוצה הספציפית של תכונות שהם יחסיים מנקודת ראות של משוואות הפיזיקה האמיתיות (אם , כפי שכיום מאמינים, התיאוריה הזאת אכן אמיתית), מתוך קבוצות אפשרית רבות אחרות. לכן , לסכם את תורת היחסות במלים "הכל יחסי" , זה פשוט לא לעניין (בעצם, כל ניסיון לסכם תיאוריה כזאת באמצעות זוג מלים תהיה לא לעניין) ובודאי שאין לחשוב שאם מישהו אמר לפני 400 מאות שנה שהכל יחסי , שבכך הוא הקדים את איינשטיין.

מה נובע מכך לענייננו? ראשית כל , אין שום קשר לתורת היחסות , אם כל מה שמצאנו הוא ש"הכל יחסי" , מכיוון שזו לא הפואנטה של תורת היחסות. שנית, מכיוון שעיקר החידוש של איינשטיין כללה איזושהי אמירה לגבי החוקים שבמקרה תקפים בעולם הזה , הרי שאין לחשוב על טקסט קבלי כלשהו שניבא את התיאוריה הזאת , כל עוד אין בטקסט הזה התייחסות לעולם הפיזיקלי. לעובדה שהעליון רואה כמקיף את מה שהתחתון רואה כפנימי , אין כל השלכה לגבי העולם הפיזיקלי , גם אם במקרה קיים מצב שחוקי הטבע אינם מבחינים בין פנימי למקיף (וכבר הזכרתי את המעבר מZ ל1/Z שהופך את הפנימי למקיף ואת המקיף לפנימי ואף אחד לא טוען שמי שחשב על כך לפני איינשטיין חשב על משהו שמתקרב לנושא של תורת היחסות). אתה מוכרח לומר משהו עובדתי אודות עולם הטבע כדי לומר משהו עובדתי אודות עולם הטבע.

לכל היותר ניתן אולי לומר שהגיאומטריה המתאימה לתיאור מערכת העולמות שהקבלה מתארת היא גיאומטריה מסוג X . כלומר , יתכן שאפשר לטעון שבאמצעות תובנות מתמטיות מסוימות ניתן להסביר רעיונות קבליים מסויימים . לדוגמה הרעיון שהמקיף יכול להיות פנימי מנקודת ראות אחרת זה משהו שניתן להבינו אם נאמר שהמעבר מנקודת הראות של העליון לזו של התחתון קשור לכך שהגדרות של פנימי ומקיף הוא כזה שבו המושגים האלה הופכים להיות יחסיים. כלומר , אנחנו יכולים אולי (וזה אולי גדול) להשתמש במתמטיקה כדי להסביר את הקבלה. אבל זה לא אומר שום לגבי האפשרות להשתמש בקבלה כדי להסביר מתמטיקה.

יתכן שמישהו ירצה לטעון שהעובדה שבאמצעות תובנה מתמטית מסויימת שהתחדשה נניח רק במאה ה19ניתן לתת ויזואליזציה יותר טובה למה שמקובל פלוני כתב נניח במאה ה16, מהווה ראיה לכך שאותו מקובל כבר הבין בעצמו את אותה תובנה . אני לא חושב שזה נכון בדרך כלל , אלא אם כן נראה שימוש עקבי במערכת שלמה של תוצאות מתמטיות מתקדמות ולא רק במשהו שניתן לפרשו בדיעבד כהבלחה נקודתית של תובנה מסוימת . אני די סקפטי לגבי קיומו של טקסט קבלי כזה. אם מישהו יראה לי מערכת קבלית שלמה שיש בה , נניח , התאמה של אחד לאחד לסוג מסויים של מרחב גיאומטרי בעל תכונות מוגדרות שנחקר רק זמן רב אחרי שהטקסט הזה נכתב ושיש בה שימוש עקבי בתוצאות מתקדמות לגבי סוג כזה של מרחב , אשתכנע.

אבל גם אם יוצג טקסט כזה זה כאמור עדיין לא יאמר שום דבר לגבי פיזיקה. גם תובנה מתמטית זה יפה , אבל זה לא דומה לסוד ה' ליראיו שבגילוי חוקי הטבע .

מציץ,


אם הבנתי נכון את דבריך הרי שאיינשטיין לא טען שהכל יחסי אלא שבעולם שכולל גם את הזמן כמרחב הסתכלויות שונות למעשה יתנו אותם נתונים.
ותקן אותי אם אני טועה.


תוקן על ידי - בעלבעמיו - 09/01/2006 17:55:16

מציץ

על כל הנושאים שכתבת יתכן ואתה מבין ויתכן שלא , מה שברור בקבלה אין לך מושג.


ותאמץ לך את החתימה אישית של מימוני.

קבל את האמת ממי שאומרו.
ניכרים דברי אמת

בעל בעמיו

קשה לסכם משהו כמו תורת היחסות במלים ספורות. לא התכוונתי לעשות זאת בהודעתי הקודמת , אלא להאיר נקודות מסויימות הנוגעות לענייננו. מה שתורת היחסות מכילה הוא

א. תיאור כיצד בדיוק משתנים כמויות פיזיקליות כאשר עוברים ממצב תנועה אחד למצב תנועה שני. וכאן יש כל מיני קביעות הזרות לאינטואיציה כמו העובדה שמשך הזמן בין שני מאורעות הוא תלוי במצב התנועה שממנו מודדים את משך הזמן הזה.

ב.הקביעה שאותם כמויות פיזיקליות שמופיעים במשוואות המתארות את חוקי הטבע אינן משתנות כלל במעבר כזה בין הסתכלות ממצב תנועה אחד להסתכלות ממצב תנועה שני. במלים אחרות אי אפשר להבחין באמצעות חוקי הטבע באיזה מצב של תנועה אתה נמצא.

דורש אמת

אילו היית אומר שבמתמטיקה או בפיזיקה אין לי מושג, הייתי אומר שיש על מה לדון , שכן הטקסט נמצא לפניך בכדי לשפוט על פיו. אבל על סמך מה אתה קובע שבקבלה אין לי מושג?

מייציץ

ראשית תודה על צורת ההגשה של הנושא

שינית אני אסביר לך את כוונתו של דורש הטוען כי אין לך מושג בקבלה .

הוא טוען כי יש קודים מסויימים כיצד אפשר להחליף אותיות (כמו את בש) ויש צורת קריאה ע"י דילוגים ,וכן יש גימטריות, וערכים מספריים לאותיות . וכו' וכו' .

אילו היית לומד קבלה מדורש , היית רואה כי את הטקסט שהוא צירף ניתן לקרוא כך שנקבל את הטקסט שאתה כתבת

תלמיד

אז אתה טוען שכשם שמה שהאריז"ל כתב עוסק בפיזיקה , למרות שנראה שהוא עוסק בקבלה , כך מה שאני כתבתי , עוסק בקבלה למרות שנראה שהוא עוסק בפיזיקה ועל פי זה ניתן לשפוט שאין לי מושג בקבלה?

מציץ_ונפגע:
זה פשוט שבפנימיות של הדברים שלך אין אור ומכאן שאין אתה מבין דבר בקבלה.

מציץ



על ההסבר המופלא בפילוסופיה של הפיזיקה.


דורש אמת

במחילה אלף פעמים מכבודך, מדוע אתה קורא למציץ לאמץ את חתימתי (אין לי שום התנגדות שיעשה זאת) בעוד אינך מאמץ, עד כמה שזה נראה, את חתימתך שלך?

אסביר את תמיהתי:

מציץ הציע:

א. דגם של התפתחות תיאוריות בפיזיקה ואת מקומו של איינשטיין בדגם הזה.

ב. מה דרוש מבחינת הפרשנות בטקסט קבלי כלשהו כדי שאפשר יהיה לומר שהטקסט הזה שקול לחידוש של איינשטיין, שהחידוש של איינשטיין "מונח" בתוכו.

הרי בוודאי לא תרצה לטעון סתם, באופן שרירותי, כי יש קשר בין טקסטים. זה משהו שצריך גם להראות,.

מציץ לא טען שהוא מבין בקבלה (למרות שהוא בקיא בטקסטים כאלו, והרבה יותר ממני על כל פנים). הוא כן הראה שהוא מבין לפחות במידת מה בפיזיקה, לפחות במידה שהוא יכול לתבוע שיראו לו טקסט כזה שמתיימר להכיל תובנות פיזיקליות.

אז על מה יצא הקצף? דבריו אינם שונים מהסיכום שהגעת אליו עם יבוסי. הוא פשוט טוען שעדיין לא ראה את המובטח. אז הראה נא כיצד התובנות הפיזיקליות שמציץ הציג בלשון יחסית מובנת (יחסית מאד) נמצאות בקטע הזה המסתורי, והכל יבוא על מקומו בשלום, וכולנו, החל במציץ וממני, נודה לך שבקבלה מסתתרים דברים מופלאים באמת.

ונוכל לקיים "שמע האמת ממי שאמרה".

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

רבותי,

ראשית, הריני מוחה על כך שאנשים עושים דין לעצמם ומבצעים בדיקות לא מוסמכות בענייני יחסות וקבלה. בקרוב תתמנה וועדת הבדיקה של הפורום בנושא זה והיא תפרסם את מסקנותיה לאחר בירור רציני. אם מציץ ונפגע רוצה להמנות על חברי הוועדה, יטריח נא את מעכ"ת, יכתוב קורות חיים, יאסוף המלצות, יצרף דוגמת כתב יד ויציג מועמדותו כאחד האדם.

שנית, אין תועלת בכך שאתם מצליחים לגרור את דורש_אמת לויכוח. נכון שהוא טועה, בכך שאינו מחריש בנושאים שאינו מבין בהם, אבל אנחנו באינטרנט, הדיבור בזול והדחף להתווכח קשה לכיבוש.
הדיון צריך להתנהל מול המאמרים שדורש_אמת קרא, מאמרים שבהם מומחים לפיזיקה מסבירים את השקילות בין תורת היחסות לבין רעיונותיו של האריז"ל. את המאמרים האלה אנסה להשיג ולפרסם כאן, כי בלעדיהם העמדה של דורש אמת נמצאת בנחיתות לא הוגנת.

שלישית, לעניות דעתי, הדרישה שתורת היחסות שבקבלה תתבטא בנוסחאות, היא מחמירה מדי.
כולנו מכירים משפטים כמו "איינשטיין לימד אותנו שמסה שקולה לאנרגיה". לתיאוריות מדעיות בעלות ביסוס מתמטי נרחב, יש לפעמים השלכות שניתנות לביטוי בשפה כמעט עממית.

אם כתוב בטקסט הקבלי באופן ברור, למשל, משפט כמו "ככל שאתה נע במהירות גבוהה יותר כך השעון שלך מתקתק לאט יותר, ובמהירויות השואפת למהירות האור, לשעון שלך ייקח זמן אינסופי להשלים תקתוק שני ולכן ידמה לך שהזמן עומד מלכת." (משפט שלקוח מהערך "תורת היחסות הפרטית" בויקיפדיה העברית), קשה לדעתי להכחיש שהמחבר הבין משהו ששקול לתורת היחסות. יהיו שיסבירו זאת בכך שהמסקנה הזו הגיעה אליו מגורמים על-אנושיים, אחרים ישערו שזו מסקנה שמבוססת על חישובים תת הכרתיים, יהיו שיטענו שמדובר בשרידי ידע מתרבות עתיקה ומתקדמת -- בכל מקרה, זה לא ממצא מבוטל. עכשיו צריך להמתין למסקנות המומחים המוסמכים - והם בלבד - כדי לדעת אם אותרו היגדים כאלה בפרקי הקבלה שהועמדו למבחן.

עריכה: קראתי שוב את המשפט בויקיפדיה ונראה לי שהוא שגוי, לא דווקא ביחס לתורת היחסות אלא ביחס לטענה ש"ידמה לך שהזמן עומד מלכת". מכל מקום, ציטטתי מבלי להתיימר להבין את תורת היחסות הפרטית.

תוקן על ידי - יבוסי - 09/01/2006 23:37:40

פסק דין ראשון מבית דיננו המתגבש:
דברי מייציץ אמת ויציב. הטעות של דורש האמת היא שהוא מבין את תורת היחסות כמשהו שטוען את הטענה הבנאלית שהכל יחסי, ובמילים אחרות: שמזווית ראיה A ניתן לראות משהו מסוים באופן אחר, ואולי אף הפוך, למה שנראה מזווית ראיה B. אך זו אינה תורת היחסות.
מאות שנים לפני איינשטיין (בערך במקביל לאריז"ל) מצא גליליי את הטרנספורמציות של נוסחאות המכניקה בין מערכות ייחוס שונות. אם במערכת 'נחה' רואים תמונה מסוימת, אזי נוסחאותיו של גליליי יתנו לנו את התמונה שתתקבל ממערכת B שנעה ביחס למערכת A במהירות נתונה כלשהי.
אעיר עוד כי גליליי מצא את התיאור הנוסחתי של הטרנספורמציה, אולם גם לפניו היה ברור שיש טרנספורמציה כזו. האם מישהו מעלה בדעתו להטיל ספק בכך שאם אני מצוי על מערכת נעה התמונה שאני אראה היא שונה? אם אני מצוי על אוטובוס שנע ביחס לתחנת האוטובוס, אזי המכוניות שיעברו על ידי ינועו ביחס אליי במהירות שונה מאשר ביחס למי שעומד בתחנה. זו אינה המצאה של איינשטיין.
תורף דבריו של איינשטיין (בתורה הפרטית לפחות) הוא שכדי שנוכל להתייחס לכל חוקי הטבע באותה צורה בכל מערכות הייחוס שנעות זו ביחס לזו במהירות קצובה בקו ישר, עלינו להניח שהזמן והמרחב משתנים בין המערכות (הזמן מתארך או מתכווץ, והאורך כנ"ל).
באופן עקרוני ייתכן היה לומר שהחוקים אינם נראים אותו דבר בכל המערכות הללו, ולכן אין מקום לטרנספורמציה שהוא הציע בין האורכים והזמנים בשתי המערכות (טרנספורמציית לורנץ). אך נמצא בניסויים שזה באמת קורה.

כדי לחדד את הנקודה אבהיר בשני שלבים:
1. כדי להראות שתורת היחסות הפרטית אכן מצויה בטכסט הקבלי שהוצג לעיל, היה עלינו לחשב מתוך הטכסט בלבד את אורכו של מוט שאורך המנוחה שלו הוא מטר אחד, כפי שהוא ייראה במערכת שנעה צפונה במהירות קבועה של 100,000 ק"מ בשניה (כשליש ממהירות האור). כמו כן: יש לחשב מה יהיה במערכת הנחה המרווח הזמני בין שני נצנוצים בשני קצות המוט שנעשים סימולטנית במערכת הנעה. אני לא הצלחתי למצוא דרך לעשות זאת בהתבסס על הטכסט עצמו בלבד, ואשמח אם ידידו הפיסיקאי של דורש האמת יופיע ויראה לנו כיצד הוא עושה זאת.
2. כדי להראות שבטכסט מצוי רק העקרון של תורת היחסות ולא חישובים כמותיים שנגזרים ממנה, אני מוכן ללכת לקראתך ולשאול שאלות לא כמותיות: אנא הראה לי מתוך שימוש בטכסט בלבד, שהאורך של המוט משתנה במערכת הנעה, אם יש למהירות של המערכת הנעה רכיב לאורכו של המוט, והוא אינו משתנה אם אין רכיב כזה.
הסבר: אם המוט מצוי באוטובוס שנע צפונה, אולם הוא מונח באוטובוס ממזרח למערב, אזי אורכו לא ישתנה. אולם אם הוא מונח מצפון לדרום אורכו ישתנה לפי הנוסחא הנ"ל.
שאלה איכותנית (=לא כמותית) אחרת היא הבאה: אנא הראה לי שהמרחב והזמן מחליפים תפקידים במעבר בין מערכות שנעות אחת ביחס לשניה. כלומר שהטרנספומציה שמשייכת את הזמן שנמדד במערכת A לזמן שנמדד במערכת B תלויה גם במרחב, ולהיפך.
גם את שתי אלה בעוניי לא הצלחתי לעשות על בסיס הטכסט בלבד.

אגב, התייחסויות שקושרות את המרחב לזמן בצורה ישירה ישנן בכמה מקומות בקבלה. למשל, בספר יצירה יש משנה הקובעת (ציטוט מקורב מן הזיכרון): עשרה עומקים הם: עומק ימין ועומק שמאל, עומק מעלה ועומק מטה, עומק פנים ועומק אחור, עומק ראשית ועומק אחרית, עומק טוב ועומק רע.
אבל גם כאן אין קישור בין הצירים. ישנה קביעה שכל אירוע צריך להימדד בכל הצירים הללו כדי להיות מתואר לגמרי (צירי המרחב, הזמן וההערכה המוסרית. זהו השילוש המכונה בקבלה 'עש"נ' - עולם, שנה, נפש). רק הקשר בין כל הצירים הללו הוא חידושה של תורת היחסות, אך זה כלל לא מופיע בקטע המובא למעלה.
אעיר כי קשר דומה לקשר כזה מופיע באו"ש סוף הל' מאכלות אסורות, שם הוא מסביר את דברי הרשב"א על ספיית איסור לקטן בידיים, ורואים שלשיטתו בהקשרים הלכתיים מסויימים הזמן הוא רכיב מהגדרת החפץ ההלכתי ולא מאפיין חיצוני שלו. וגם זו רק צורת חשיבה דומה, ולא תורת היחסות כמובן.

על כן, לפחות כעת כששאר הדיינים לא הצטרפו עדיין, אני פוסק (אמנם רק בממונות כשר יחיד מומחה) שאין בטכסט הזה כפי שהוא מופיע לפנינו ולו רמז לתורת היחסות.

אוסיף המלצה לכל מי שמועד ליפול בטעויות כגון זו. לא למהר ולחרוץ משפט מן הרצוי למצוי. ישנה נטייה אצל אוהבי התורה להסתמך על חוות דעת של מי שאינו ממש מבין (תוך כדי הפיכתו של מישהו שלמד פעם פיסיקה ואמר משהו כבדרך אגב למומחה בעל שם עולמי), ולבסס עליה קביעות עמומות כאילו שמצאנו בתורה את כל מה שהתחדש בזמננו. גם אם תיאורטית יש בתורה את כל זה, מניסיוני המאכזב (לפחות עבורי) היכולת למצוא זאת בד"כ לא קיימת.
כאנקדוטה אוסיף כי כשלמדתי פיסיקה לתואר מתקדם, ובמקביל הייתי בבוקר בישיבת 'נתיבות עולם' בבני ברק, שאלו אותי חבריי מדוע אני הולך אחה"צ לאוניברסיטה והרי הכל מצוי בתורה. אמרתי להם שכאשר הם ימצאו את הפתרון למשוואת שרדינגר שאותו אני מחפש כרגע (בור פוטנציאל מרובע שנע בזמן על לולאה מעגלית), אני אשמח לשמוע אותו מהם ולהשתמש בזמן שהתפנה כדי להעשיר את הידע התורני (הנוסף) שלי. לפחות עד היום הזה (כאשר עברו כבר כחמש עשרה שנים) לא ידוע לי שמצאו את הפתרון הזה.
עוד הוספתי להם, שאם אכן הידע הזה כלול בתורה אז יש בו בחינת לימוד תורה. אם כן, מה רע ללכת לאוניברסיטה, הרי גם שם אני לומד תורה? גם על שאלה זו לא קיבלתי עדיין תשובה, אבל אני לא מתייאש...



מיכי

תוקן על ידי - mdabraham - 09/01/2006 23:51:31

יבוסי,
אחרי שכתבתי ראיתי את דבריך, וברוך שכיוונתי. אכן גם אני חושב שמשמעויות איכותניות יש גם בהן ממש בנדון דידן, וראה דבריי לעיל.


מיכי