חטא רשמי וחטא שאינו

יהוסף

בעקבות מה שקראתי כאן, ובעקבות מה שהעלינו בתיבה האישית -

אני מבין שהשאלה אינה על חטאים, אלא בעקיפין. השאלה היא על מסלול העליה של האדם.

מתי יאמר אדם: תיקנתי נפשי, השלמתי מעשי, הגעתי אל השיא.

בדבר זה אני סבור שמסלול העליה הוא אינסופי.

אני יכול להצביע על המדרגות הראשונות בסולם:

תיקון המעשים.

תיקון הדיבור.

תיקון המחשבות.

תיקון הרגש.

במילה "תיקון" כוונתי להכנסת שינוי שמסלק את מה שמוגדר אצלנו כ"רע" ובחירה בטוב, פיתוח הרגלים טובים וכיו"ב.

למשל, נניח שיש מי שפוגע בי.

תיקון המעשה הוא הימנעות מכל מעשה של פגיעה בו (למשל, להרים יד על הילד המנדנד).

תיקון הדיבור הוא לא להעליב את הילד ולא לצעוק עליו, אלא לדבר אליו בנחת. (כאשר נראה לעין, גם כאן יש רמות).

תיקון ההרגשה הוא להגיע למצב שבו אין התרעמות אפילו קלה בלב כאשר רואים שהילד מנדנד, או אדם זר מציק ומעליב, וכיו"ב.

אדרבה, יש צער בשל העובדה שיש מי שעצוב לו והוא זקוק להשתמש באמצעים לא יעילים אלו להשגת מטרותיו. ויש מחשבה כיצד לעזור לו.

מה יש לאחר דרגות אלו? כיון שלא זכיתי אליהן במידה שהייתי רוצה, אציע לתאר מה שמתרחש בנפש האדם תוך שימוש בשני מושגים הלקוחים מעולם הקבלה והחסידות. (האזרח ק, שים לב!).

יש מקיף ויש פנימי.

"פנימי" הוא כינוי לכל מה שהשגתי וזכיתי בו, או בשל האופן שבו גדלתי או נבראתי, או בשל עבודתי העצמית.

"מקיף" הוא מה שקיים באופק התודעה שלי. מה שאני קולט שמצפה לי להגשמה.

למשל, תיאור המחשבה והרגש (ולפעמים הדיבור...) הוא ברמת המקיף שלי.

רק לאחר שאדם הופך את המקיפים שלו לפנימיים, הוא לומד להכיר מקיפים חדשים. ואז הוא עמל להפכם לפנימיים.

מנגנון תיאור זה, שלקוח מתוך מה שקראתי משל ועל ר' נחמן מברסלב, יכול לסייע בהבנת מה שכתבתי שמסלול העליה הוא אינסופי.

וכאשר ממשיכים לעלות, מגלים דברים חדשים, השגים חדשים שממתינים לנו, השגות חדשות.

ואיך אוכל לספר על מה שנמצא מעבר לעולם המושגים שלי?

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

מיימוני תודה

העלית כמה עניינים נכבדים, ביניהם -
אופן השגת מדרגה שעדיין איננו חווים אותה
העליה האין סופית

אני מתכוון מאוחר יותר לנסות ולהתייחס בהרחבה

תודה

מעשה המוגדר כסותר לשלימות האדם באופן ברור, אלו מעשי הרציחה, הגניבה, אונס, עושק וכדומה. השלימות היותר גבוהה היא זו המתחשבת באופן אקטיבי בחסרון המציאות, כמו השבת אבידה וצדקה. השלימות הכוללת הזו, היא הרמה הבסיסית של המוסר, שהשומר את רמתה לא יחשב [לפי חישוב כוח האדם ועירנותו למציאות] ל"בלתי מוסרי".

הרמה השניה, היא זו הרגישה במידה יותר גדולה לחסרון המציאות, ונזהר שלא יכשלו אנשים מדבריו הבלתי ברורים, ושלא ייפגע שום אדם על ידו שלא בצדק, לא רק בדברים נראים לעין כממון וגוף, אלא גם כאבי נפש והפרעות מחשבתיות. מכלל רמה זו רגישויות ל"גזל אויר" כידוע משם הגרי"ס וכיו"ב.

על ב' רמות אלו התכוונתי שהם מייצגי השלימות הנדרשת מהאדם התורני. מעתה יש לבחון האם ברמות אלו נמצא קו השלימות הראויה לאדם, או שמא יש רמות נוספות.

בכדי לבחון זאת כראוי, יש להגדיר את הדברים הנ"ל יותר -
הרמה הראשונה - התנהגות שאינה מפירי את חוקי המציאות שלא ניתן להתעלם מהם, והם בולטים לעין, הן מבחינת דרישתם לבל יפר האדם את שלימות הדבר, והן מצד ההתבקשות בעלת הרושם החזק להשתתף בתיקון עוול וחסר חמור.
הרמה השניה - הם הדברים שגם האדם הגס ביותר מכיר בהם, אפילו עד כדי יכולת דיבור עליהם, שכן גם לו רגשות, וגם לו יפריע איש החוסם את האויר, אלא שאין דעתו עצורה עליהם במידה חזקה דיה שיהא בכלל גדר "בלתי מוסרי" אם אינו נוהג בהתאם לידיעה זו.

מעתה, מיימוני, אם נוכל להגדיר רמות נוספות, נוכל לראות מה נשיג ומה אין אנו משיגים, וכן לבחון את הנחתך שהשלימות אין סופית.

מדברי מיימוני אני למד שכיוונת לתיקון המידות להבדיל משלמות שכלית.

אם אינני טועה זהו אשכול הסטורי ולינקזצר יקירנו לא יוכל גם אם ירצה להביא את אחיו.. יען אין כאלו.

זו כבר סיבה שאשכול זה חביב עלי..

מ"מ, לכאורה, מדובר בעניין אישי ביותר, לכ"א נקודות תורפה שונות ועליו להתמקד בהן.

סגולה טובה ובדוקה לעניין זה שהסכימו עליה כל גדולי המקובלים היא להסתכל על רבינו המיימוני.