לא רבים מבינים את השפה של הרב קוק, ולא רבים (כנראה) יכולים להתחבר עם השקפה אידאלית כמו שלו. כמו שצויין פה בצדק, בעל הראיה הרזית (כלומר הרב, כמו שחושבים תומכיו, להלן:אני, כשיש לי השראהׂ) רואה את הצד האידאלי שבמציאות, הוא לא מתעלם מהצד השלילי שבה, אבל בגלל שהעצמיות שלו מאושרת, הוא מצליח למצוא ניחומים ותקוה גם בתוך מציאות חשוכה. ניתן היה לחשוב שהשקפה כזו גורמת לאדם ביטול, מכיוון שהכל מתקבל אצלו בשויון נפש, שהרי הן הרע והן הטוב הם תוצאה של האלהות שמחיה אותם, אבל במקרה של הרב רואים שלא כך, והוא פעל באופן ממשי ריאלי בעד עקרונות בהם הוא האמין. (הרב מרחיב על התפישה המיסטית הזו באחת מפסקאותיו ומהן השלכותיה כמו שהוא רואה אותן)
כך שיש לראות ברב קוק מקובל, הרבה לפני שרואים בו פילוסוף.
מי שקורא את התורה של ר' נחמן ואת התורה של הרב קוק שם לב, נראה לי אפשר לחוש בזה במבט ראשון, שההבדל בסגנון הוא שבברסלב מדברים אל מצב של דיכאון ועצבות, ואצל הרב קוק יש הרבה אושר ושמחה, ויחד עם זה ניתן למצוא הקבלות רבות בין השנים.
בתורה רפ"ב, שהיא התורה המרכזית בברסלב, ר' נחמן מדבר על היכולת למצוא נקודות טובות גם אצל החוטא. נקודת המוצא שלו היא שהיות ואלוהים מחיה את הכל, והאלהות היא טובה, חייב להיות שגם אצל מי שהוא רשע גדול יש נקודת חיונית אלוהית. אבל ר' נחמן לא מסתפק בחיפוש אחרי הטוב שבחוטא, הוא טוען שבפעולה הזו מעלים את הרשע וגואלים אותו מהרע שבו. ע"פ ראייתו (המיסטית) יש במבט כוח שפועל על המציאות.
וכך צריך לקרוא גם את הסוף של הפסקה הבאה מאורות, שהיא בעלת אופי הומיניסטי- הרמוניסטי (נדוש?) שמביט על האלוהות שבמציאות, ולכן הוא חפץ לחבר בין שמים לארץ, בין מה שמתגלה במציאות הממשית – ריאלית לבין רזי החיים שדוחפים אותה קדימה, ולפעמים גם אחורה.
לכן הרב קוק רואה בפעילות של החלוצים, גם אם היא עטופה בקליפות, עד שלפעמים הנוי של העולם מתעכר אל מול הצורה שבה נראית האומה הישראלית, פעילות שמובלת ע"י האלוהים. (כידוע לכולם כאן).
אך הרב קוק לא מסתפק בכך, הוא אוחז בהשקפה שההסתכלות הזו פועלת על המציאות, ולכן הצדיקים צריכים לחפש את האור ואת הקודש שבאומה, כי ע"י זה הם חושפים את חיי האלוהות, וגואלים בכך את הנפשות. בדומה למה שכתב ר' נחמן כנ"ל.
להלן הפסקה:
"הזוהמא הנשמתית כשם שהיא יכולה להתקבץ בתוך נפש יחידית, להסיר אותה מתכונתה הטובה, ולהפכה לתכונה שפלה, שתוריד אותה למדרגת שפלי החיים, כך היא יכולה להתקבץ בתוך הנפש הכללית של אומה שלמה, לעשות אותה לאומה שפלה ורשעה, בזויה ונגעלה, באופן שהיא ראויה לעבור מן העולם, כדי שלא לעכב על הנוי העולמי של יפיו של עולם מלהתפשט.
הטהרה האלהית כשהיא מוארה יפה היא מזככת את הלב. הנשמה היחידית של האדם היחיד נעשית מאירה, קדושה וגיבורה על ידי אור האלהי המזריח עליה את קרני זהרו בתוקף ומילוי, והיא נטמאת ונעשית קדורה לפי אותה המדה שהאורה האלהית רחוקה ממנה או משובשת בקרבה.
גם הנשמה של האומה כולה כשזורם בתוכה זרם חי של הופעת אלהים הרי היא בריאה, חזקה וטהורה, והשהשכינה מסתלקת מקרבה, מיד היא מתנונת והולכת וטומאתה מתגלה בקרבה. הרוח הלאומי יוכל לקבל טומאה כמו רוח אדם פרטי, הוא יוכל לשאוף שאיפות שפלות ורעות, אשר כפי רוב כחו וגדלו יגדלו הרבה יותר לרוע משאיפות רעות של אנשים רעים יחידים. על כן טהרה צריך הוא הרוח, טהרה במקור הטוהר של המעיין האלהי. כשהמעשים הם טובים, כשהמדות הן זכות, חולמת היא האומה חלומות של קדושה עליונה ושכלה מאיר באור אלהים, וכשהמעשים נפחתים והמדות מתעכרות אז השאיפות הלאומיות גם הן נעשו ירודות וכעורות, וממילא גם חלשות, כי אין גבורה של אמת רק גבורה של מעלה, גבורת אלהים.
ברית כרותה היא לכנסת ישראל כולה שלא תטמא טומאה גמורה. גם עליה תוכל הטומאה לפעול, לעשות בה פגמים, אבל לא תוכל להכריתה כליל ממקור החיים האלהיים. רוח האומה שנתעורר עכשיו, שאומרים רבים ממחזיקיו שאינם נזקקים לרוח אלהים, אם היו באמת יכולים לבסס רוח לאומי כזה בישראל היו יכולים להציג את האומה על מעמד הטומאה והכליון. אבל מה שהם רוצים אינם יודעים בעצמם, כ"כ מחובר הוא רוח ישראל ברוח אלהים, עד אשר אפילו מי שאומר שאיננו נזקק כלל לרוח ד', כיון שהוא אומר שהוא חפץ ברוח ישראל הרי הרוח האלהי שורה בתוכיות נקודת שאיפתו גם בעל כרחו. היחיד הפרטי יכול לנתק את עצמו ממקור החיים, לא כן האומה כנסת ישראל כולה, על כן כל קניניה של האומה, שהם חביבים עליה מצד רוחה הלאומי, כולם רוח אלהים שורה בם : ארצה, שפתה, תולדתה, מנהגיה.
ואם המצא תמצא בזמן מן הזמנים התעוררות רוח כזאת, שייאמרו כל אלה בשם רוח האומה לבדה, וישתדלו לשלול את רוח אלהים מעל כל הקנינים הללו וממקורם הגלוי (שהמקור המסתתר מחיה אותו מ.ה) שהוא רוח האומה מה צריכים אז צדיקי הדור לעשות ?
למרוד ברוח האומה, אפילו בדבור, ולמאס את קניניה, זהו דבר שאי אפשר: רוח ד' ורוח ישראל אחד הוא. אלא שהם צריכים לעבוד עבודה גדולה לגלות את האור והקדש שברוח האומה, את אור אלהים שבתוך כל אלה, עד שכל המחזיקים באותן המחשבות שברוח הכללי ובכל קניניו ימצאו את עצמם ממילא, שהם עומדים שקועים ומושרשים וחיים בחיי אלהים, מוזהרים בקדושה ובגבורה של מעלה. "
(אורות התחיה, ט)
תוקן על ידי מחפשהשראה ב- 17/06/2009 15:44:34
]
