בתחילת ספר "במדבר", אנו לומדים כי משה ואהרן נצטוו לספור את עם ישראל, בסיועם של נשיאי השבטים.
כיצד נעשתה הספירה? מקובל להניח כי ספירה עלולה לגרום לנזק. האם לא בא עונש על דוד ועל עם ישראל בגלל שדוד התפתה לספור את עם ישראל בימיו?
אמנם, ניתן לומר כי כל האיסור אינו אלא מתוך התחשבות ברגשות העממיים, שרואים בספירה הזדמנות לתחולה של עין רעה – אמונה שנפוצה בכל העמים ובכל הזמנים. ויש להבדיל, לפיכך, בין ספירה שהיא בדבר האלקים לבין ספירה מרצון של האדם. אולם חז"ל כבר פירשו כי המנין הראשון של עם ישראל נעשה באמצעות ספירת השקלים שלהם.
ובכן, איך נעשה המנין כאן?
שיטת רש"י היא שגם הפעם נתנו איש – כסף. אך אין זה הפירוש היחיד.
אחד מחשובי האחרונים שחיברו פירוש למקרא כותב כאן כך:
שמעתי מפי חותני הגאון מוהרי"ץ זצ"ל בשם האר"י הקדוש. שמתחלה היו מניחין כל הפתקאות דכל ישראל בתיבה גדולה אחת. ואח"כ באו כל הנשיאים כל אחד בתיבה שלו. ובוררים כל אחד הפתקאות. וכל נשיא שמצא אחד משבטו היה מטיל בתיבתו. ואחר כך מנה מה שנתקבץ בתיבתו. משום הכי (=משום כך) כתיב כולהו "לבני". פירוש זה הפתקא שייך לזה השבט. אבל בני נפתלי האחרון לא היה נשיא שלו בורר כלל. אלא כל שבטו נשאר בתיבה הגדולה. משום הכי כתיב "בני". כל זה שמעתי. ומזה למדנו דעת האר"י ז"ל כמו שכתבתי שיהו מונין שמות הכתובין בפתקאות ולא ע"י בקע לגולגולת.
שאלות למחשבה:
א. מי הכותב?
ב. כיצד ידע האר"י שכך היתה שיטת הספירה?
ג. האם היה זה בנבואה או בשיקול שכלי?
ד. האם ניתן לראות בכך ידיעה היסטורית, או השערה?
ה. האם מי שסבור שאין זו אלא השערה הוא אפיקורוס?
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
נשלח ב-23/5/2004 14:53
מיימוני
למה השאלה שייכת רק לגבי האר"י ? הרי דברי חז"ל מלאים בתיאורים ובפרטים שאינם מצויים בכתוב . גם לגביהם יש לשאול אותן שאלות .
נשלח ב-23/5/2004 14:57
אחד מן האחרונים שכתב פירוש למקרא ושם חותנו מוהרי"ץ הלא הוא הנצי"ב, ואין ספרו עמי כעת כדי לבדוק אם בו אכן מדובר.
לגבי שאר השאלות..
נשלח ב-23/5/2004 15:02
יצחק יונתן...
אכן, העמק דבר על במדבר א' מב.
ואכן, טעיתי ושכחתי משהו. עשיתי העתק הדבק מהתקליטור של די.בי.אס - שלו התודה והברכה על המקור - ושכחתי למחוק את שם חותנו...
אם כי לא שיערתי שכה בקיאים בינינו במשפחולוגיות של גדולי ישראל...
מציץ
יש הבדל בין סוגיות שטוענות לאירוע מסויים. למשל, המדרש שמספר על הויכוח בין יהודה ויוסף המובא בידי נחמה לייבוביץ, או הנסיון של הגמרא לשער מה גרם לאמנון לשנוא את תמר, כמובא באשכול שם.
אלו הם סיפורים יפים, שרק לעתים רחוקות יש כוונה מאחוריהם לומר שכך היו הדברים ולא אחרת (כמובן, כך, שזו אמת היסטורית, מקובל לחשוב בזמננו, ומפרשים מפורסמים הלכו בדרך זו, מימי המהרש"א ואילך - אלא שאין זה נראה נכון, ולא זוהי דרך הרמב"ם והמאירי ואחרים, כפי שכבר הובא במקומות רבים בפורום).
לעומת זאת, כאן יש טענה לבירור היסטורי. ולא רק אפשרות שכך היה, אלא ממש ידיעה ברורה, כאילו על ידי נבואה.
ועל זה באו שאלותי.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
נשלח ב-23/5/2004 15:16
מיימוני
איני מצליח לחשוב ברגע זה על דוגמאות , אבל יש הרבה מקומות שבו חז"ל מקשים על סיפור מסויים שמעורר קשיים הלכתיים או אתיים ומוסיפים פרטים בכדי שהסיפור לא יסתור את ההנהגות שהיו מקובלות עלים .
כמו כן אנו מוצאים שחז"ל לומדים תיאור דברים על ידי לימודים מן המקראות , שאינם שונים במהותם מהלימוד שערך כאן האר"י . וזה למרות שאין בפרטים האלה שום לימוד מוסרי .
כמו כן אנו מוצאים חז"ל מקשים בענייני אגדה מאמורא אחד על משנהו ואלו היה מדובר רק בדרשנות בכדי להעביר מסר לא היה מקום להקשות קושיות כאלה .
כמובן שאני צריך להביא דוגמאות קונקרטיות בכדי שנוכל לדון בהם , אבל כמדומני שדוגמאות יש כל כך הרבה שהבעיה היא רק איזה מהם לבחור. על פניו ,לא נראה לי שטענה גורפת שפרטים שהוסיפו חז"ל לסיפורי התנ"ך אך ורק בדרך דרשנות כדי להעביר מסר , עמידה בפני הביקורת .
נשלח ב-23/5/2004 15:24
מציץ,
גם אם נניח שחז"ל אכן ראו באגדות המרחיבות את הסיפור המקראי - פשט פשוט, הרי שדומני שטענת מיימוני היא שלא כך ראו את הדבר דורות האחרונים.
הרמב"ם למשל, אומר זאת במפורש בהקדמתו לפרק חלק, ומפקיע מדרשים רבים מפשוטם במו"נ.
נשלח ב-23/5/2004 17:07
זה מפורש בספר לקוטי תורה לאריז"ל.
נשלח ב-23/5/2004 17:36
דוגמא לדברי מציץ, המבואר במדרש הגדול למה אין למד בבני נפתלי כי רוב שבטו היו זכרים.
ובלקט טוב מלמד שהיו כל בניהם זכרים ולא היו להם נקבות
האם התכוונו למשל כאן - ששבט נפתלי היו בהם הזכרות?
האם התכוונו להגיד לנו ריאליה שאכן כך היו בפועל, מנין ידעו בנבואה? ולפי מיימוני האם הנבואה כן ריאלי?
ומכיון שראה מיימוני את שם אריז"ל מיד הזדעקו תאי מוחו לכתוב משהו בסגנון של פקפוק.
באף מקום לא מבואר שאריז"ל ראה בנבואה, הוא ראה ברוה"ק או מפי אליהו.
והאם מי שמפקפק שדברי אריז"ל אמת הוא אפיקורס? לכאורה כל המפקפק באחד מגדולי ישראל הוא אפיקורס כדברי הרמב"ם (הגלוי, אך יש הרמב"ם הנסתר)
נשלח ב-23/5/2004 18:18
מסתברא
אכן פעמים רבות ישנן סתירות בין הרמב"ם הגלוי (שקוראין: עקזוטערי) ובין הרמב"ם הנסתר (שקוראין: עזוטערי), אולם בנקודה זו נראה לי שיש הסכמה בין הרמב"ם ובין מימונידס. הנה במורה נבוכים כותב הרמב"ם:
וראיתי עוד, שאותם הדרשות כאשר רואה אותן הסכל מציבור הרבנים(!), לא יקשה לו מהם מאומה, כי אין הסכל הפתי הריק מידיעת טבע המציאות מרחיק את הנמנעות. וכאשר יראה אותן שלם מעולה לא ימלט מאחד משני דברים:
- או שיפרשם כפשוטם ותהיה לו מחשבה רעה על האומר ויחשבהו לסכל, ואין בכך הרס ליסודות האמונה .
- או שיחשוב שיש להן סוד הרי זה ניצול ודן את האומר לזכות, בין שנתבאר לו סוד אותו הדבר או שלא נתבאר. (מו"נ הקדמה)
כך שדעת הרמב"ם היא שגם אם מישהו יטען כלפי חכם כלשהו (והרמב"ם דן כאן בחז"ל) שהוא "סכל", אזי אין בכך
הרס ליסודות האמונה", ורק שעדיף יותר לפרש את הדברים הקשים באופן שידון את החכם לכף זכות.
ובאשר לרמב"ם הנגלה, הרי במשנה תורה גילה הרמב"ם את דעתו הנחרצת שאין שום ממשות באמונה בכשפים, שדים, רוחות, אסטרולוגיה, עין הרע ושאר מרעין בישין. וצרף לכך את דבריו הנוקבים במורה:
וספר זה [=החקלאות הנבטית] מלא מהזיות עובדי עבודה זרה וממה שנפש ההמונים נוטה אליו וקשורה בו, כלומר: מעשה הטלסמות והורדת הרוחניות והכשפים והשדים והרוחות שוכני המדברות. (מו"נ ח"ג פרק כט)
כך שהרמב"ם רואה באמונות הנ"ל דבר ש"נפש ההמונים נוטה אליו", ולפיכך הוא השמיט ממשנה תורה את כל ההלכות התלמודיות שמבוססות על אמונה טפלה זו, אף על פי שכאמור היו חכמים גדולים מחז"ל שאכן האמינו בכל זה (אם לא כולם?).
שמעתי מפי חותני הגאון מוהרי"ץ זצ"ל בשם האר"י הקדוש
והוא דבר פלא על כל פלא. שהרי ודאי חותן הנציב זצ"ל לא היה בזמן האר"י והאר"י עצמו לא כתב דבר אלא תלימדו הרח"ו
ושמה לא מופיעה אימרה כזו.
לכן צריך ביאור מקורו של מוהריץ.
בשו"ט.
נשלח ב-23/5/2004 19:49
חלמיש,
כבר ציין דוד12 ללקוטי תורה של אריז"ל ששם מבואר פירוש זה.
נשלח ב-9/4/2008 22:29
האם תורת האר"י כוללת גם עניינים מסברתו, או שכולה מפי אליהו?
