פרשת סוטה , האם זו מאגיה ?

רב צעיר ומסתברא וכולם

עד כמה שיכולתי לעקוב אחרי הדיון המתפתח הרי הנושא הוא:

האם ובאיזו מידה התבסס הרמב"ן על דברי הפילוסופים והתיאולוגים הערביים שקדמו לו.

וזה נותן מקום לשאלות הבאות:

א. האם ההשפעה הזו עברה אליו ישירות, כגון על ידי עיון בכתביהם, או בעקיפין, כגון על ידי קריאת כתביהם של הוגים שקראו את דברי המועתזילה ואחרים?

ב. האם היתה זו השפעה מודעת, כלומר שהרמב"ן למד והפנים את הדברים ביודעין וסבר שהם נכונים? או שמא מדובר בקליטה לא מודעת?

ג. ובין כך ובין כך מתעוררת השאלה כיצד הסביר לעצמו את העובדה שבין חכמי אומות העולם יש ידיעות כאלו?

אמנם, כבר היה מנגנון הסבר כזה, אשר פותח בידי הרמב"ם (ואולי גם אצל בעל חובות הלבבות, ושמא היה מי שקדם להם?) שכל החכמות היו בידי הנביאים וחז"ל, אלא שאבדו לנו אך אומות העולם קלטו אותן ושימרו אותן.

כמדומה שדיון בשאלות עיוניות אלו עדיף על הנסיון לחלק ציונים לכותבים באיזו מידה הם מכירים את הנושא. אשר לי, למשל, אשמח מאד להרחיב ידיעותי בשאלות אלו.

***

כמובן, הדוגמא של קליטת רעיונות מבחוץ - אם היתה כזו - אצל הרמב"ן, אינה אלא דוגמא לתהליך של השפעה וקליטה ממקורות אחרים. ניתן לשאול באיזו מידה כולנו יצירי התרבות מסביבנו ומה החלק הפרטי שלנו בעיבוד זה.

ובוודאי שניתן לשאול מה הם תכני האמונות של חב"ד למשל בתחומים אלו - ובאילו מידה הם מקוריים שלה, ובאילו מידה ניתן להצביע על השפעות או דמיון לשיטות מחשבה ותיאולוגיות אחרות.

שהרי עלינו לזכור כי דמיון פנומנולוגי אינו מצביע בהכרח על השפעה הדדית.

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

יהוסף ,
לא קידשתי את הקביעות , וגם לא אמרתי שצריך מצב כ"כ מיוחד כדי לצאת מהקביעות .
אמרתי שצריך פעולה של רצון , מצד האמת ה"רצון" הזה פועל כל הזמן , ואין חילוק של ממש בין ה"רצון הקבוע" לרצון מיוחד שמוציא ממנו (וכדברי ווטו) , אלא שהדבר תלוי במתבונן , ולפי זה יש שוני בין ה"רצון התמידי" והרצון המשנה מן התמידיות .
ערב טוב , וקיץ נפלא.

מימוני

על השפעת הפילוסופיה הערבית על הוגי ימי הביניים אתה יכול לקרוא כאן:http://www.wordiq.com/definition/Islam_and_Judaism

וציטוט קצר שנוגע לרס"ג ורמב"ן:

The influence which the Arabic intellect exercised over Jewish thought was not confined to philosophy; it left an indelible impress on the field of Biblical exegesis also.

Saadia Gaon's commentary on the Bible bears the stamp of the Motazilites; and its author, while not admitting any positive attributes of God, except these of essence, endeavors to interpret Biblical passages in such a way as to rid them of anthropomorphism.

The Jewish commentator, Abraham ibn Ezra, explains the Biblical account of Creation and other ural passages in a philosophical sense. Nahmanides (Rabbi Moshe ben Nahman), too, and other commentators, show the influence of the philosophical ideas current in their respective epochs.

[אגב, כמדומני שריה"ל היה הראשון שפיתח את הרעיון שכל החכמות שאצל שאר העמים לקוחות מעם ישראל ואבדו בגלות.]

תוקן על ידי - רב_צעיר - 27/05/2004 0:47:54

.



"מוצא הרעיונות" , הוא רעיון חמקמק וקשה להוכחה, לא פחות מ"מוצא המינים" - ואולי אף קשה הימנו.


רק כהערות:

1.
גם כאשר במו"נ השקפות מסויימות מתוארות כדרך המעתזלה, או כדרך אהל אלכלאם, יש לזכור כי הרמב"ם הכיר את שנכתב אודותיהם ממרחק, ולעתים, "הלביש" רעיונות מסויימים עליהם, וקשה לפעמים לזהות האם באמת ידוע על רעיון מעין זה בכתביהם.

2.
לעולם לא נוכל לדעת מה מידת ההשפעה של, למשל, דעות של חכמי המעתזלה על רס"ג, לעומת רעיונות יהודיים שהשפיעו על אנשי המעתזלה - ודומני שאף בני הפלוגתא שלהם (בעיקר אהל אלחדית') האשימום במרומז בכך, אלא שאינני בטוח בכך. לא ניתן להוכיח אבולוציה של רעיונות.

על ההשפעות ההדדיות שבין האסלאם והיהדות, ביחוד בתקופות הללו, עמדה יפה חוה לצרוס-יפה בספרה האחרון "עולמות שלובים".

מסתברא -
אהבת חכמה וניתוח הנראה לעין השטחי, זו היא הפילוסופיה בעיקרה, אכן החזון איש לא היה פילוסוף שנפשו נתלשה אל מושכלות תלושי מציאות, אך לחווה המציאות יוכר ספר אמונה ובטחון כספר פילוסופיה ממדרגה גבוהה ביותר.

סליחה שאיני מסכים לקביעה שהרמב"ן שאב מהפילוספיה ישירות. ואיני מקבל דברי הציטוט כמשה מסיני. (כלומר כמשה מסיני כפי הבנתי)

אך לא מתאים לך בורות כזו לייחס את הרעיון שחכמת היהדות גנובה בידי הפילוספים לכוזרי, שהדבר כבר מופיע בנגד אפיון לפלוויוס (מ' שני טז) ואצל פילון (האריך בכך צ"א וולפסון פילון יסודות הפילוספיה הדתית היהודית כרך א עמ' 95 ובספר הגיון נפש העצובה לר' אברהם בר חיא הנשיא.

(והאם כל ידיעותיך על השפעות הן כמו ידיעה זו? )