אתה אומר מלים בעלמא. השאלה במה נעוץ המחלוקת. הטיעון שלך שסבור כמעתזלים לא מתחיל כלל. הגוי לא חי לפי נסים גם לפי הרמב"ן (ואולי דוקא לפי הרמב"ם) (אך אם אין לך חדשות נוכל לסיים כעת)
נשלח ב-2/6/2004 23:42
רב צעיר,
מבחינתו של הרמב"ן יש טבע, אלא, שאם כתוב שיעקב נאבק עם המלאך – זוהי התערבות ה' במציאות, בחוקיות הטבע – ולכן היא אפשרית - המלאך הוא "איש" שנשלח על ידי ה' – זהו הנס.
ההבדל המהותי בין הרמב"ם לרמב"ן הוא בחלוקה המפורסמת – המחויב הנמנע והאפשרי (סמיילי)
הרמב"ם לעומתו אומר : ה' אינו מתערב בחוקיות הטבע ככלל, והנס היחידי הוא התגברותו של האדם על טבעו - והמלאך הוא 'סמל' להכרה תודעתית המתרחשת בחלום!
תוקן על ידי - איקה - 02/06/2004 23:47:34
נשלח ב-28/5/2007 10:37
תוספת להודעה שלי בתחילת האשכול.
קשה שלא להתפעל מטכסיס ההרגעה שהעניקה הדת היהודית לפני אלפי שנים לבעל מקנא, בעוד בחמורבי של אז זרקו את האשה לנהר ובעוד באיסלם של היום סוקל אב את בתו ואח את אחותו!
נשלח ב-28/5/2007 10:45
ואף על פי כן.
בוגי
היית רוצה לזכות ולראות השקאת סוטה במו עיניך?
נשלח ב-28/5/2007 10:55
בלבו, מה הביג דיל לשתות תרופה מרה בשביל להרגיע את הבעל? (או שמא אתה מהבעלים האלה 'בעמיו' שהתורה רצתה שהם יאמינו שאם סטתה ושתתה יצבה בטנה ויפול ירכה?)
נשלח ב-28/5/2007 10:57
בוגי
אין עיסקה לחצאים.
נשלח ב-28/5/2007 11:03
בלבו, בזמנו כאשר מן הדין התבצע התהליך היית צודק שהיה עליך להאמין לדברים כפשוטם אבל היום שזה פסק מהרבה סיבות עליך לדעת 'שקקים' כמדרשם! (זהו, יצרת עוד מאמר חז"ל לאשכול שלי.)
יישב במקומו ויאמר הנני מוכן ומזומן לקיים מצוות סיפור שקרים קדושים וכל המרבה הרי זה משובח.
יקדש ויאמר זכר ליציאת מצרים וישבע בשפתיו ויבטל בלבו.
יאכל כרפס זכר לעבודת הפרך של נשותינו, כי אם לא היתה גאולת מצרים לא היתה גם עבודת פרך של אבותינו.
וישאלו בנו מה נשתנה וגו' ויתחיל ויסתבך בשקריו:
היתה יציאת מצרים ולכן צריך לומר שהיה שבט שירד למצרים והשבט הזה התיחס לאב קדמון שלא היה ולא נברא אלא משל היה לשינוי ערכינו מערכיו של הפסאודו תרח עובד ע"ז לערכיו של פסאודו אברהם שהביר באמונת הייחוד.
אולם כששבט זה היה צריך לצאת מצרים, זה יהיה חסר מסר חינוכי לומר שקם שבט עבדים והצליח להתחמק ממצרים, עלינו להעצים את השקר ולומר שהיציאה היתה ע"י שליח שעשה אותות ומופתים שאין להם עדות בשום מקור היסטורי עד עצם היום הזה.
כדי שלספור הזה תהיה משמעות מבחינתינו עלינו לספר שכהמשך ליציאת מצרים ניתנה גם תורה בהר סיני. ובשעת מתן תורה כל העולם עצר נשימתו, דבר שכמובן אין לו עדות בשום מקור אלטרנטיבי.
וכדי להשקיט את המצפון אחר כל הספורים האלו ישתה כוס שני מיין המשובח.
ייטול ידיו ויאכל מצה זכר לחירות שלא היתה ויאכל מרור זכר לעבדות שלא היתה, יברך ישתה כוס שלישי וימזוג כוס של אליהו שלא היה ולא נברא, לא בא ולא יבוא (כלום אפשר להעלות על הדעת שהוא עשה מופתים שהוכיחו לעובדי ע"ז שאין ממש באמונתם? הלא כל התורה אינה תלויה בשום עובדות, ומכאן שגם אליהו לא היה ולא נברא אלא משל היה).
לאחר כוס רביעי יאמר לשנה הבאה בירושלים לכבוד המשיח שלא יבוא כי כל משיח שבא הוא משיח שקר כדברי הנביא ישעיהו השלישי.
וילך לישון, ואמנם כל לילה קורא קריאת שמע כדי להבריח את המזיקים שלא היו ולא נבראו, אולם הלילה ליל שימורים וכבר שבענו ספורים, לכן פטור מקריאת שמע שעל המיטה.
זה נראה לכם?
>
כבר עשינו את חז"ל לפילוסופים אריסטוטליים בשם השקק, כעת נעשה אותם למוסריים מודרניים?
תוקן על ידי בעלבעמיו ב- 28/05/2007 11:08:10
נשלח ב-28/5/2007 11:15
בלבו, יבושם לך ובפרט אם אתה חושב שזה מה שאלוהיך דורש ממך!
נשלח ב-28/5/2007 11:45
בוגי,
אתה אונס אותי לענות בתוקפנות.
הגישה שאתה מייצג אותה אין לה הגדרה אחרת חוץ מהתנשאות. אני יודע את כוונת התורה, אני יודע את מטרת התורה וחז"ל כמובן כוונו לדעתי הרחבה. על זה עניתי לך שכבר נפלנו בפח הזה ולדעת רג"נ ותלמידיו בפורום נחליף את ארבעת הפרקים הראשונים בהלכות יסודי התורה במבוא לפיזיקה קוונטית ואבולציה. מה שניתן ללמוד מכך שחבל על הזמן לאנוס את חז"ל לחשוב כמותינו.
בין אם זה מוצא חן בעינינו ובין אם לא (והיו לי על זה דיונים באשכולות נוספים) עולם המקרא אינו עולם של שמים בתורה אלא עולם שמשמיים מתגלים אלינו (אני מניח שמישהו יצטט מיד את קהלת ואיוב, אבל יש מספיק מקורות אחרים בתנ"ך) וכך הוא עולמם של חז"ל.
משום מה על פרשת סוטה לא נאמר לא היתה ולא נבראת ואדרבא.
_________________
נשלח ב-28/5/2007 12:18
[אם יורשה לי להתערב בדיון בין שניים, שכידוע איני נוטה להסכים עם מי מהם -
בוגי,
האם אתה מדבר על הטקס בתורה? אם כן, אני מסכימה לכל מילה שלך (גזור ושמור. זה לא קורה בד"כ). הטקס הזה אכן בא להרגיע את קנאת הבעל, ובאמצעים סובלימטיביים רבים (כפי שכתבתי כאן כבר - הוצאה "לאור" של רגשי הנחיתות שלו; הזמן הרב הלוקח מהתפרצות רגש הקנאה ועד לקיום הטקס; ההליכה המשותפת לירושלים ועוד). גם מסופו של הטקס נראה, כי אין יסודו בבדיקת האישה ובאפשרות לכפרה מבחינתה, אלא דוקא במתן הזדמנות "הרגעה" לבעל ואפשרות כפרה לעוונו שלו.
בע"ב,
הטקס בתורה אינו נורא כלל וכלל - משתית מים מעורבים באדמה עוד לא צבה בטנה או נפלה ירכה של אף אחת. גם אם תניח שהשם הקדוש מוסיף יראה בלב האישה ומשפיע על התוצאה הגופנית, עדיין ברירת המחדל הפיזית היא שלא יקרה לה כלום (בודאי אם לא נאפה, ובניגוד גמור - כפי שכבר הוזכר כאן - לטקסי בדיקת המכשפות למיניהם, שם ברור כי ברירת המחדל היא מוות, גם במקרה של חפות).
כשאתה מדבר על נוראותו של הטקס, אתה מדבר על זה שיצרו התנאים, והוא שונה תכלית השינוי (לא רק בארוע ההשקיה עצמו, שכולל השפלה נפשית וגופנית איומה לאישה, אלא גם בהליך שקודם לו) מזה של המקרא. גם בו, אם רוצים, אפשר למצוא טעמים מוסריים (לפחות לשיטות מוסריות מסוג מסויים, שונה משלי), אבל קשה לי לראות כיצד אפשר לקרוא את שני הטקסים כאילו היו שלם אחד בעל מסר אחד ומשמעות אחת...
בקיצור - אם דיבר בוגי על התורה בלבד, אני מסכימה. אם ניסה לקרוא את התורה במשנה (שמים וכו'), אני חולקת עליו נמרצות. בע"ב שקורא את המשנה בתורה, גם הוא טועה לענ"ד.]
_________________
נשלח ב-28/5/2007 12:25
אמשלום,
כריפורמית את צודקת.
_________________
נשלח ב-29/5/2007 17:01
בלבו
אם הבנתי אותך נכונה שנינו מסכימים שאינך מבין את כונת התורה ואת דרכם של חז"ל, אנו רק חלוקים אם ניתן לי (ולאחרים בפורום) לדון בתורה 'כפי שידינו מגעת'. אבל נדמה כי ברגע שהודית שאינך מבין את כונת התורה ולא את מטרת חז"ל פסלת את עצמך מלקבוע מה מהותו של עולם המקרא (עם או בלי תוקף הכוזרי המוזרי שלך), מה נקרא לאנוס את חז"ל ומה נקרא לפרש אותם ביושר אינטלקטואלי.
אמשלום
לא הבנתי מה יכול להיות בדברי 'לקרוא את התורה במשנה'. מי שקורא את התורה במשנה נדמה שלפחות לא קרא אחד מהם מימיו. ניתן לזהות מטרה אחידה בשני הספרים (קידום חינוך האדם הראשיתי או ליתר דיוק הראשיתיות שבאדם) אבל לא קריאה אחידה.
נשלח ב-16/9/2007 18:05
דרך הילוכי נתקלתי בעובדה מעניינת, והייתי שמח לשמוע את חוו"ד חכמי הפורום.
אסתייג מראש ואומר כי בעיני זהו דבר חדש שלא ידעתי עליו, אך ייתכן שהעניין ידוע ומפורסם.
ממה ניזוקה הסוטה? לפי פשט הדברים, משקים את הסוטה ב"מי המרים המאררים" שאינם אלא מים בהם מהול קצת עפר מקרקע המשכן וקצת דיו. גם אם התערובת הזו אינה ממש תאווה לחיך, קשה לחשוב על נזקים בריאותיים שיצמחו ממנה. לכן התפיסה הפשוטה היא (כך כותב בפירוש הרמב"ן, לדוגמה)שהבטחת התורה, לפיה אם הסוטה אכן נבעלה לזר אזי "צבתה בטנה ונפלה ירכה" היא הבטחה לנס משמיים, לפעולה פלאית, מנוגדת לחוקי הטבע, של המים המרים.
אבל האבן עזרא רומז למשהו שונה. הוא מפנה את תשומת לבנו לכך שהביטוי "מי המרים" אינו עברית נכונה. "מי" הוא סמיכות (כמו "מי נח" "מי המבול" "מי מגידו") ואילו "המרים" הוא תואר. לומר "מי המרים" הוא כמו לומר "בגדי החדשים"(במקום "בגדי המלך החדשים"). מהו הנסמך של "מי"? איזה מים אלו? לדעת האבן עזרא, חסרה כאן מלה (כמו המלה "המלך" בביטוי "בגדי המלך החדשים"), מלה המתארת את המים.
בלשונו "מלת מי סמוך, ומלת המרים תואר השם, אם כן סודו ידוע"
אם כן סודו ידוע ! מהו הסוד?
בספר צפנת פענח, לר"י טוב עלם, פירש: "חז"ל רמזו סודו במסכת סוטה פ"ב שאמרו ומן העפר אשר יהיה בקרקע המשכן ... מלמד שהיה מתקן מבחוץ ומכניס (כלומר, לא סתם עפר מקרקע המשכן הוכנס למים, אלא "משהו" שבא מבחוץ ורק הושם באופן טכסי על קרקע המשכן, עיי"ש בסוגיה). ובפרק שלישי אמר אבוה דשמואל צריך שייתן מר לתוך המים מ"ט דאמר קרא וביד הכהן יהיו מי המרים שמררים כבר, והנך רואהבדבריהםשהיה נותן הכהן בתוכו סם מר מזיק, והיה השם מחדש בו פלא שהטהורה תנצל ... ".
לדבריו (שלהם הסכים גם הרב שעוול בפירושו לרבינו בחיי על התורה לפסוק הנ"ל) יוצא כי המלה החסרה היא משהו כמו "מי הרעל המרים": מים המרים הם מים מורעלים, והנס הוא הפוך: לא שהטמאה ניזוקה אלא שהטהורה ניצלת!
ראה מאמרו של הרב סמט, בו הוא מצטט את הטענה כי טכס השקיית הסוטה שונה מטכסי "אורדל" בעמים אחרים מפני שאצלם בודקים בדבר שדרכו להזיק, ובסוטה המים ודאי אינם מזיקים:
אחת השאלות העולות לפי זה היא תפיסת ה"סוד" שבתורה לדעת האבן עזרא. איך הוא ראה את המלה החסרה הזו? האם הוא סבר שמישהו השמיט אותה מן הנוסח? או אולי הבין שהתורה עצמה מדלגת עליה אבל משאירה רמז?
נשלח ב-16/9/2007 18:08
אמשלום:
[אני יודעת שזה לא לגמרי קשור, אבל בכ"ז חשוב לי לומר (שוב) -
להבנתי, הפירוש הטוען שברירת המחדל היא "בטנה צבה וירכה נופלת" ואילו הנס מתבטא אצל האישה הטהורה, הוא היפוך כוונת הכתוב, ובמובנים רבים גם היפוך הבנת חז"ל את טקס השקית הסוטה. הייחוד של טקס הסוטה לעומת טקסים מקבילים בתרבויות אחרות הוא בדיוק בזה שאין כאן ברירת מחדל של מוות, הפלה או טראומה פיזית כלשהי, ולכן עיקר הטקס בלקח המוסרי שלו (ולאו דוקא לאישה...).]
*****
שנרב_נ:
אמשלום,
לעניות דעתי את טועה. גם בפשטי המקראות ובודאי בצורה בה חז"ל ציירו את הטכס, יש בו אלמנט בלתי מותנה של הענשה. בתורה, ויותר מזה במשנה ובגמרא, מתוארים כל מיני בזיונות שעושים לאשה במהלך הטכס, וזה "כדי ליגעה", "כדי שתודה". יש כאן עירוב מוזר מבחינת "דיני הראיות" - גם אם ה"ראיות" הן נס שקורה לאחר שתית המים.
אם ראובן תובע משמעון מאה זוזים והלה מכחיש, ואפילו כשיש רגליים לתביעתו של ראובן, אין שום פרוצדורה דינית הכוללת בזיונות וטרטורים לשמעון על מנת שיודה, אפילו לא בדומה לדומה למה שיש בסוטה. את כל ההגיון בפרוצדורה הזו ניתן להבין רק אם מניחים אפריורית שהאשה היא "לא בסדר", אם מפני שסוף סוף נסתרה לאחר הקינוי, או מפני שהנחת העבודה היא שאכן נבעלה לזר וצריך רק להוכיח את זה.
[למותר לציין כי בכל הנ"ל אין הבעת הזדהות וייחולים ל"השיבה שופטינו כבראשונה", אלא נסיון להבין את הדין]