פרשת סוטה , האם זו מאגיה ?

לגבי ישי רוזן-צבי ו"הטקס שלא היה" – התעמקתי בזה לפני איזה חודש (בפרשת נשא), וששתי על התיזה שלו כמוצא שלל רב – והלוואי והוא היה צודק ואכן כל הטקס הזה הוא המצאה ספרותית בבחינת דרוש וקבל שכר.*

[אברם,

א. המלצה על קריאת ספר אינה בהכרח הסכמה עם כל מילה הנאמרת בו... אני תמיד בעד מחלוקת בהקשרים כגון דא - הידע והתובנות שלנו היו נשארים חנוטים וקפואים ללא מחלוקת.

ב. לא קראתי את המאמר של פרופ' בר אילן, אז אני מגיבה רק למה שאתה כתבת.
שלושת המקורות שהבאת אינם עונים על ההגדרה שלך של "לא-הלכתיים ובלתי תלויים המשיחים לפי תומם אודות הטקס". המקור הראשון הוא ממשנה העוסקת בין היתר בהשקיית הסוטה (כיצד זה "בלתי תלוי" או "משיח לפי תומו"?), והוא אמנם "מעשה" אך תפקידו הוא הלכתי לגמרי (ואם לא כך, אתה מוזמן להגדיר את כל משנה עדויות כ"בלתי הלכתית"...). לימוד היסטורי פוזיטיבי (קרי: על מה שהיה במציאות) מטקסט כזה הוא לכל הפחות בעייתי, אם לא לגמרי בלתי אפשרי (האם היו אנשים בו"ד ששמם "שמעיה ואבטליון"? האם אתה יודע מתי הם חיו והיכן? האם אתה יודע פרטים לגביהם מתקופתם שלהם או רק ממרחק מאות שנים אח"כ בלבד? האם בלתי סביר להניח שסיפור על דמויות/אנשים מאוחר במאות שנים לזמנם הוא לכל הפחות משובץ וארוג בעמדות ותפיסות עולם של מספרי הסיפור? וכו' וכו'....). המקור השלישי גם הוא כלול בהערות הקודמות (איחור המקור עצמו לעומת התקופה אותה הוא מתאר, הבנת "סיפור" כ"עובדה היסטורית" וכו'). בנוסף, הוא חלק מרצף ספרותי במובהק (חזרות לשוניות, מקצב כמעט שירי וכו'), שניסיון להבין אותו כתיעוד היסטורי מדויק נראה לי טיפה מגוחך. המקור השני אינו אומר דבר על קיומו של הטקס, הוא רק מספר שהטקסט התורני ("פרשת סוטה") היה מוכר בתקופה כלשהי ושהמלכה הנדיבה ראתה בו משהו שראוי לתצוגה מוזהבת... 

ג. אם אני זוכרת נכון (קראתי מזמן...), רוזן צבי אינו טוען טענה היסטורית לגבי קיומו של הטקס, אלא טענה הלכתית-דתית. לשיטתו, אם הולכים אחר השיטה ההלכתית של המשנה (והתוספתא) בעניין הסוטה פשוט אי אפשר להגיע לכדי קיום של הטקס (כיוון שההלכה מגבילה באופן קיצוני את אפשרות הביצוע שלו ועוד קודם לכן את האפשרות להגיע לכדי ביצועו, אולי בדומה לגישת "שני עדים והתראה" שלמעשה מבטלת כמעט לחלוטין ביצוע של עונש מוות). טענה כזו בהחלט ובהחלט ניתן לעשות על בסיס הטקסטים (בלבד), כיוון שזו טענה על הטקסטים... ]

אז מדוע לא נאמר שסוטה לא הייתה ולא נבראה, כמו עיר הנידחת ובן סורר ומורה.

[בע"ב,

גם לא נאמר שעונש מוות לרוצח לא היה ולא נברא, למרות שסביר למדי שבמציאות של חז"ל זה לא התקיים מעולם...]

אמשלום 

אמשלום,
א. מנין שלא התקיימה הוצאה להורג בימי חז"ל. בוודאי שההנחה אינה יכולה לשמש כראיה.
ב. אם הטיעון הוא כי אין אפשרות שיתקיימו התנאים האמורים בפרשת סוטה, יפה שאל בעל מדוע הגמרא לא אמרה לא היה ולא נברא כמו בבן סורר.

ואפילו הגמרא שאמשלום אמורה להסתמך עליה אומרת רק שסנהדרין ההורגת אחת לשבע (וי"א שבעים) שנה נקראת קטלנית. מכאן א. היו סנהדראות כאלו. ב. אחת לשמונה שנים היה מקובל להרוג.

יתכן, ברוך השב.

אוצר המדרשים (אייזנשטיין) עשרת הדברות עמוד 461

כדתנן ר"ש בן שטח תלה שמונים נשים מכשפות באשקלון. כיון שעשה כן באו קרובים של המכשפות וכיוונו היום והשעה והעידו על בנו של ר"ש בן שטח שעבר עבירה שחייב בה סקילה, וחייבו ר"ש אביו סקילה אף על פי שהיה יודע בו שלא חטא מעולם, כיון שכיוונו עדותם הוציאוהו לסקילה, אמר להם בנו של ר"ש בן שטח, אם אני עברתי עבירה זו יהיו העדים נקיים וכל ישראל נקיים והמיתה תכפר עלי, ואם לאו כל עונותי מחולין לי והקולר תלוי בצואר העדים וכל ישראל יהיו נקיים. אמרו העדים היאך נשפך דם נקי, אמרו לו עדות שקר העדנו על שהרג אביו קרובותינו, אמר ר"ש כבר כתוב בתורה אם לא יגיד ונשא עונו כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד והרגוהו והיה קולר תלוי בצואר העדים. ולכך ישמור אדם את עצמו מלשון הרע וישמור מצרות נפשו.

אם בי"ד  הרגו בזמן חז"ל

סנהדרין עא. אני ראיתי וישבתי על קברו

[לכל הפרשנים של דבריי,

בדברי שלא היו מיתות בי"ד במציאות של חז"ל הסתמכתי על ההיסטוריה הידועה לנו ולא על מקורות חז"ל.
לא לתנאים ולא לאמוראים הייתה ריבונות דתית-משפטית מספקת כדי לבצע עונשי מוות. הן תחת הרומאים בא"י, הן תחת הפרסיים (והססאנים) בבבל, עונשי מוות היו נתונים לבתי הדין של השלטונות ולא לבתי הדין היהודיים. 
כיצד ליישב זאת עם המקורות של "ראיתי וישבתי על קברו" וכו'? יבואו המנסים ליישב ויעסקו בכך, כיוון שלי אישית אין עניין בזה.]