העובדה שיש אנשים שפוקדות אותן נקיפות מצפון לאחר בחירתם (בין אם בחטא בין אם במצווה) אינה משנה את העובדה שבחירתן נבעה מ'נוחות' (אני מעדיף את הביטוי 'תועלת').
נשלח ב-28/5/2004 17:19
ממללא
ייתכן ודברי לא הובנו כהלכה, מה שכתבתי לעיל היה דווקא סיוע לדבריך, אחרי ששנינו מסכימים על כך שההכרעה הערכית אין לה שום שייכות לרציו. כל כוונתי הייתה להראות שאכן בין אם אדם בוחר ב"יוצרי" ובין אם הוא בוחר ב"יצרי", הבחירה נובעת מרדיפת נוחות מסויימת (זאת אומרת, ביטול ה"אוי" שנובע מאי-בחירתו)
נשלח ב-30/5/2004 15:23
אםשלום ורוח דרומית, קראתי רק את סוף הדף הראשון ותחילת השני, אבל כדי שלא אשכח מה כתבתם, אגיב לזה עכשיו.
שניכם צודקים ובזה אתם מוכיחים את שכתבתי.
נכון, חווה אכלה בגלל תאווה. אבל היא הסבירה את הרצון הזה לעצמה בצורה שכלית וזה בדיוק מה שאמר החכם מכל אדם "כל דרכי איש זך בעיניו" וזהו שלאדם יש תאווה, והוא מתרץ את התאווה/רצון ראשוני, בצורה שכלית במקום להיפך. התאוות שולטות בשכל ולא להיפך אלא אם כן אדם מתיישר עם התורה.
נשלח ב-30/5/2004 15:26
ואיקה, ה"תאווה העץ לעיניים" הוא רצון תאוותני, אולם השיקול לאכול בסוף היה שיקול שכלי שהושפע מהתאווה. הרי חווה ידעה שאסור לאכול ואכלה בכל זאת. כדי להחליט ולבחור צריכה היתה להפעיל שיקולים כלשהם.
נשלח ב-30/5/2004 23:41
ג'ינג'ית
תודה על השתתפותך.
אולי לא שמת לב לכך, אך אין זה כה פשוט להישען על התורה. לדעתי, הצגת הדברים בתור דילמה פשוטה בין השכל העצמי המטעה לבין הכרעה לקבל בכל את דברי התורה היא לא פשוטה אלא פשטנית.
ראי באשכול הבא מה אפשר לעולל - כנראה - בשם התורה. וראי כיצד השתמשתי בניתוח היפה שלך כאן כדי להסביר כיצד ניתן להצדיק הכל בשם התורה.
מיימוני, אתה נשען על סיפור? וכי אינך יודע, שבשעת צער אנשים מוכנים להאשים את כל העולם? אתה כתבת "לך תדע מה בדיוק היה הסיפור שם.". אני מסכימה עם המשפט הזה.
המשוואה היא מאד מאד פשוטה. מי שתמים עם השם אלוקיו ורוצה ללכת בדרך הישרה לא יטעה. יותר מזה אין לי מה להגיד בנושא וכבר אמרו לפני - הרוצה לטעות יבוא ויטעה. אני מאלו שלא רוצים לטעות, מאלו שרוצים ללכת בדרך הישרה ולכן יש לי סייעתא דשמייא בזה.
נשלח ב-31/5/2004 12:53
בעצם מיימוני, למקרא הקטעים שהדגשת, שמתי לב שלא הרבנים הם אלה שהתנגדו בשם ההלכה, אלא קרוב משפחה [הגיע דוד חובש כיפה שאסר על המהלך]. אז מי בעצם אומר דברים שאסור בשם ההלכה או עושה דברי עוולה בשם התורה?
נשלח ב-1/6/2004 12:14
ג'ינג'ית
א. לדעתי, קשה מאד לשפוט לפי סיפור בעיתון. אם העובדות הן כפי שהוצגו, הדוד לא נהג בסדר ורק תלה עצמו בשם התורה וההלכה. אבל לא ברור עד כמה ניתן לסמוך על "כתבו בעיתון".
ב. טענת כי מי שרוצה ללכת בדרך הישר, זוכה לסייעתא דשמיא. זה נכון, וכך נאמר גם בגמרא. אך צריך לדעת שאין זה בהכרח מספיק.גם כשאדם מקבל סייעתא דשמיא, צריך לבדוק מה הוא עושה איתה. ולפעמים אדם תולה לומר שיש לו סייעתא דשמיא ובעצם ניתן להגדיר זאת כיצר הרע.
אדם צריך ללמוד ולבחון כל דבר - וגם את עצמו. ולמעשה יש כאן דיאלקטיקה מורכבת, וכנראה גם אין פתרונות חד משמעיים בשום צד.
וכבר אמרו: לעולם יהיו כל מעשיך לשם שמים.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
נשלח ב-1/6/2004 12:57
מיימוני,
א. הדוד נהג שלא כהלכה, אין ספק. הוא נהג בניגוד לעצת הרבנים. אז אי אפשר להגיד שבשם התורה הוא נהג כך. הוא נהג כך בשם עצמו בלבד.
ב. אני חושבת שכל זמן שאדם באמת רוצה לעשות הישר והטוב בעיני הבורא, הוא ייעזר מלמעלה שלא יבוא מכשול לידו.
אדם צריך ללמוד ולבחון כל דבר זה נכון. אבל אם כוונתו כמובן ללכת בדרך הישרה ולהיות תמים עם השם, ניחא. ברגע שזה נובע מגאווה זה כבר פסול. וכל אחד אם יפשפש במעשיו כבר ידע לבד אם חשיבתו העצמאית נובעת מגאווה מנופחת, או באם לשם שמיים.
נשלח ב-1/6/2004 13:09
ג'ינג'ית
אני מסכים איתך למסקנה, שאדם צריך להשתדל לכוון לשם שמים, וזה אומר: לבחון, לבדוק, לחשוד את עצמו, לפשפש במעשיו, ולהתפלל שיזכה להגיע לאמת - כי זה כל האדם.
אבל בפרטים ובפרטי הפרטים זה קשה מאד.
דוגמא - נניח שיש שיחה בין שני אנשים.
ג: אני בעד סגולה ששמעתי מרב בן זמננו.
מ: האם יש מצוה להאמין בסגולות?
ג: אתה מותח ביקורת משום שאתה נכשל בגאווה!
מ: לא, אני מעלה שאלה שצריך לדעת לשאול, וכן נהגו חכמים בכל מקום.
האם מ' מכוון לשם שמים?
האם ג' מכוון לשם שמים?
איך ניתן להוכיח את התשובה?
ואולי אי אפשר? אולי אפשר רק שכל אחד ישתדל לעשות לפי מיטב הכרתו שהוא מכוון לשם שמים?
אז השיחה עשויה להסתיים כך:
ג: חבל לי מאד שאתה מפסיד סגולה יקרה ועוד מרחיק את הרבים מלזכות בה. אבל אני משער שאתה מכוון לשם שמים.
מ: חבל לי מאד שאתה נאחז בסגולה שיש לפקפק בה, אבל אני משער שאתה מכוון לשם שמים.
