| נשלח ב-27/5/2004 15:02 |
|
| |
מהו הפיתוי שגרם לחטא הראשון ?
" הנה הדרך המובחר לקנות את הפרישות הוא, שיסתכל האדם בגריעות תענוגות העולם הזה ופחיתותם מצד עצמם והרעות הגדולות שקרובות להולד מהם. כי הנה מה שמטה הטבע אל התענוגות האלה עד שיצטרך כל כך כח ותחבולות להפרישו מהם, הוא פתוי העינים הנפתים במראה הדברים אשר הוא טוב וערב לכאורה , הוא הפתוי שגרם לחטא הראשון שיעשה כעדות הכתוב (בראשית ג'): "ותרא האשה כי טוב העץ למאכל וכי תאוה הוא לעינים וגו' ותקח מפריל ותאכל" (רמח"ל)
אדם הקורא לתומו את סיפור פרשת גן עדן, מתרשם לפי פשט הפסוקים, שנאסר על האדם לאכול מעץ הדעת, וכאשר המרה את הצו, במקום להענש על מריו, הוא זוכה לרכוש שלמות שכלית גדולה של הבחנה בין טוב לרע, והרי זה נשמע אבסורדי! ועל כך מתאונן חכם שנכנס לויכוח עם הרמב"ם, ומביא לו משל הלקוח מהמיתולוגיה היוונית - 'הצייד אוריון', שהרבה לעשות מעשי רשע ועוולות ונהרג בשוגג, ואז הפכו אותו האלים להיות כוכב בשמיים. וחכם זה שואל: כיצד יתכן שהתורה האלוהית מביאה סיפור אידיוטי כזה, המקביל לסיפורו של 'אוריון', שהאדם כתוצאה מהחטא שחטא, זכה להתעלות בהשגתו ובהכרתו, לעומת היותו לפני כן חי כבהמה ללא כושר שכלי -
כל אדם החושב מחשבה מבין שהתורה לא באה לספר לנו מעשיות, והנחש המוזכר בפרשה – אינו דווקא אותו זוחל נודע, אלא משל הוא ל'נחש פרמננטי' הנמצא בתוך כל אחד ואחד מאיתנו, ו'האומר לנו' כל אותם דברים הקשורים במגמות בשאיפות ובתאוות, המוסוות בהתייחסות הערכית כגון: 'טוב, תאווה לעיניים, נחמד, יפה' וכו'
על פי הרמב"ם 'פרשת גן עדן' איננה סיפור מאורע שארע אי פעם, אלא שבפרק זה הוא מציג את מהותו ומעמדו בפני ה' – ומדבריו עולה, ש'האדם הראשון' איננו דווקא אותו אדם עליו סופר שנברא ביום השישי למעשה בראשית, אלא אדם זה הוא: כל בני האדם החיים וקיימים עלי אדמות לרבות 'אנחנו' משתתפי הפורום, ואין מדובר בפרשה על משהו שארע בתאריך מסויים, ובכלל לא מדובר על *מה שקרה* אלא, על *מה שיש*
לשם הבנת דבריו של הרמב"ם במו"נ, בדבר ירידתו של האדם, משלמותו - מהרמה האלוקית, לרמה המוסרית - על שלא עמד בפיתוי הדמיון והלך אחריו –
איך נדע שאנו חושבים מחשבה שכלית – אריסטו כולל את הדמיון בשכלי, וניתן להבין זאת משום נקודת המפגש בשתי פונקציות אלה, שהרי כאשר אדם מדמה, הריהו מפעיל את מחשבתו -
מהו אותו 'הכוח המדמה' הדמיון?
האם ניתן להגדירו?
מהם מרכיביו?
האם הוא פרודוקטיבי?
תוקן על ידי - איקה - 27/05/2004 15:19:05
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-27/5/2004 15:23 |
|
| |
אפשר להגדיר את הדמיון על ידי הגדרה שלילית, כלומר הדימיון הוא כל מה שאינו מציאותי. יש לנו אפשרות לתפוס את המציאות על ידי החושים שלנו, ומה שאנחנו קולטים דרך החושים הוא לגבינו "המציאות". אולם, הדמיון הוא הכוח שמסוגל לצייר מציאות אלטרנטיבית, היינו מציאות שלא נובעת ישירות מהחושים שלנו.
למעשה הדמיון קשור לכוח הזכרון שלנו – כפי שכותב הרמב"ם – שהרי הדמיון לא מסוגל לדמיין דברים שמעולם לא נתקלנו בהם, אלא הוא לוקח רשמים ישנים שקיימים במאגר הזכרון שלנו, ומהם מרכיב מציאות חדשה, מבלי להיות מחוייב למציאות הנתפסת באותו רגע. למשל, אני יושב כעת ומקליד על המחשב, וזוהי לגבי המציאות. אולם, בו זמנית אני יכול לחשוב על כך שאני נמצא במקום אחר ועושה דברים אחרים, וזהו כמובן דמיון.
הדמיון הוא אכן פרודוקטיבי, משום שרק על ידו האדם יכול להתקדם ולהמציא דברים חדשים. אם לא היה לנו דמיון, היינו כמו מחשבים, היינו יכולים לתפקד ברמה השכלית, אבל לא היינו מסוגלים להמציא דברים חדשים, לחוות חוויות אנושיות, לתכנן את העתיד וכו'.
הבעיה הגדולה עם הדמיון, היא לא מצד הדמיון עצמו, אלא מכך שהאדם מחליף בין הדמיון ובין המציאות, וחי בדמיון במקום לחיות את חייו האמיתיים. כל התאוות והמידות הרעות – מקורן בדמיון. אפילו חטא הגאווה נוצר מהדמיון, משום שהאדם מדמה לעצמו שהוא מיוחד יותר וחשוב יותר מכל אדם אחר. אולם, אם הוא לא היה חי בדמיון זה, אלא היה חושב על הנושא בצורה אובייקטיבית, כלומר מתבונן במציאות כמות שהיא, הוא היה מבין מעצמו שזהו דמיון, הואיל ולאמיתו של דבר אין שום דבר מיוחד בו יותר מכל אדם אחר (ועל כך אמרי אינשי: האמת כואבת)
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-27/5/2004 19:31 |
|
| |
רב צעיר
להגדיר את הכוח המדמה על דרך השלילה - כוללני מידי
חלק מדבריך נכונים, האם תוכל להסביר כיצד הדמיון הוא פרודוקטיבי, למשל, תאר לנו צבע שלא ראית מעולם?
|
|
|
|
| נשלח ב-27/5/2004 19:37 |
|
| |
1. אינני חושב שזהו תיאור כוללני, הואיל וכך הוא הדמיון, כלומר מציאות וירטואלית.
2. כתבתי לעיל: "למעשה הדמיון קשור לכוח הזכרון שלנו – כפי שכותב הרמב"ם – שהרי הדמיון לא מסוגל לדמיין דברים שמעולם לא נתקלנו בהם, אלא הוא לוקח רשמים ישנים שקיימים במאגר הזכרון שלנו, ומהם מרכיב מציאות חדשה, מבלי להיות מחוייב למציאות הנתפסת באותו רגע"
כך שברור שאינני יכול לדמיין צבע שלא ראיתי מעולם
|
|
|
|
| נשלח ב-27/5/2004 19:45 |
|
| |
אז אנו מסכימים על כך שאינו פרודוקטיבי?
|
|
|
|
| נשלח ב-27/5/2004 20:10 |
|
| |
למה לא פרודקטיבי, הדמיון לוקח מוטיבים שאנחנו כבר מכירים ומרכיב אותם יחד ליצירה חדשה.
|
|
|
|
| נשלח ב-27/5/2004 20:16 |
|
| |
ר"צ
איקה, למה תבקשי דמיון המחדש לגמרי, וכי אדם עם אוזני פיל לא די בו להבהיר את מהותו של הדמיון?
לגבי החטא, דומה כי עיקרו היה העדפת התחושה העוצמתית, על פני זו הפזורה במידה ראויה, ללא ריגושים ספציפיים ועוצמות חזקות מעבר לפרופורציה לדברים הקרובים לאדם, על פני אלה הרחוקים, אך ראויים להתחשבות. דוגמא, עוצמת הטעם לעומת הידע על אי בריאותו.
|
|
|
|
| נשלח ב-27/5/2004 20:19 |
|
| |
רב צעיר
אם הדמיון מורכב מצירוף של זיכרונות, הרי שהיצירה החדשה אותה הוא רואה בדמיונו יכולה להיות 'נמנעת המציאות' ועל כן היא אינה יצירה מציאותית, כי אם דמיון שלא יתכן שיהיה במציאות –
אם הוא יראה סוס ירוק – זו תהיה יצירה דמיונית , מפני שהזיכרון של הצבע הירוק, והסוס שראה עלו בתודעתו, והאדם צירף אותם בדמיונו, הלז יקרא פרודוקטיבי?
הלוא זאת היתה טענתו של הרמב"ם כנגד המתכלמין
תוקן על ידי - איקה - 27/05/2004 20:24:11
|
|
|
|
| נשלח ב-27/5/2004 20:23 |
|
| |
איקה
סוס ירוק אינו משולל המציאות, הואיל ואפשר לקחת סוס ולצבוע אותו בירוק. לכן אפשר גם לדמיין סוס כזה.
לעומת זאת, משולש בעל ארבע צלעות הינו נמנע המציאות, ולפיכך לא ניתן לדמיין דבר כזה.
|
|
|
|
| נשלח ב-27/5/2004 20:26 |
|
| |
זה שלקחת סוס צבע ירוק וצבעת סוס מוכיח שהדבר "מחוייב המציאות" יכול שיהיה סוס ירוק במציאות האמיתית?
|
|
|
|
| נשלח ב-27/5/2004 20:35 |
|
| |
רב צעיר,ויהוסף, לתשומת ליבכם, הגדרתו של הרמב"ם לחלק המדמה
- היועיל מישהו מכם לחוות דעתו על הדברים?
החלק המדמה – " הוא הכוח אשר יזכור רישומי המוחשים אחר העלמם מקרבת החושים אשר השיגום, וירכיב קצתם לקצתם ויפריד קצתם מקצתם, ולזה הכוח ירכיב עניינים אשר לא השיגם כלל ואי אפשר שישיגם כמו שידמה האדם ספינת ברזל רצה באויר,ואדם שראשו בשמיים ורגליו בארץ, ובהמה באלף עיניים על דרך משל- והרבה מאלה הנמנעות ירכיבם הכח המדמה וימציאם הדמיון, ובכאן טעו המדברים (- מתכלמין) הטעות הגדולה והמגונה אשר בנו עליה פינת הטעאתם בחלוקת המחויב והאפשר והנמנע, שהם חשבו או הביאו בני אדם לחשוב כי כל המדומה אפשר ולא ידעו שזה הכוח ירכיב עניינים שמציאותם נמנע"
|
|
|
|
| נשלח ב-27/5/2004 20:36 |
|
| |
"מחוייב שמרכיבי הדמיון יהיו העתק מהמציאות" כלומר שכל חלק כלפי עצמו קיים במציאות. הירוק נמצא, הסוס נמצא, רק ההרכב הכולל אינו נמצא.
[ההגדלה, ושינוי הגבולות, הוא גם עיקרון הקיים במציאות ומשרת את הדמיון]
|
|
|
|
| נשלח ב-27/5/2004 20:49 |
|
| |
יהוסף,
שים לב לניסוח של הרמב"ם:
הזיכרון מעלה בתודעת האדם פרטים אותם הוא רכש באמצעות החושים, מה שאינו כן לגבי הדמיון = הצירוף של הזיכרונות, שכאמור 'מרכיב וגם מפריד את רישומי החושים', ללא קשר ישיר עם החושים
נראה שעל דבריך הרמב"ם היה אומר שלכאורה אתה יוצר יצירה חדשה – אך זוהי יצירה מטעה, משום שאינה קיימת במציאות, ואם בכל זאת אתה מסיק מכך שהיא קיימת, הרי שאתה עובר מעולם האמת אל עולם השקר.
|
|
|
|
| נשלח ב-27/5/2004 20:55 |
|
| |
איקה
אינני מבין במה את מתקשה כל כך, אני הרי הגדרתי את הכוח המדמה בדיוק לפי ההגדרה של הרמב"ם (ולא במקרה...) ע"ש היטב. אגב, לגבי הרמב"ם "זיכרון"="כוח מדמה".
|
|
|
|
|
| נשלח ב-27/5/2004 21:00 |
|
| |
איקה
ובעניין הסוס הירוק, אני מניח שהתכוונת ל"אפשרי המציאות" ולא "מחוייב המציאות" (שרק לגבי אלוהים ניתן לומר כך). ובכל אופן, כן הדבר אפשרי שאדם יצבע סוס בצבע ירוק, ומה לא מובן בכך ?
|
|
|
|
| נשלח ב-27/5/2004 21:07 |
|
| |
רב צעיר
במחילה ממך
אמרתי שחלק מדבריך נכונים-
שאלתי אם אנו מסכימים שהדמיון איננו כוח פרודוקטיבי, אתה אינך מסכים – - אתה עומד על כך שיתכן סוס ירוק שאינו נמנע המציאות - מה לעשות ואני מתקשה בזה?
אגב, אריסטו "זיכרון" = "כוח מדמה", ועל כן הוא כלל אותו בשכלי
הרמב"ם "צירוף של זיכרונות" שעלולים להביא לידי הטעיה = "כוח המדמה", ועל כן הוא מפריד אותו לגמרי מהשכלי.
תוקן על ידי - איקה - 27/05/2004 22:05:00
|
|
|
|
|