מהו הפיתוי שגרם לחטא הראשון ?

אפשר להגדיר את הדמיון על ידי הגדרה שלילית, כלומר הדימיון הוא כל מה שאינו מציאותי. יש לנו אפשרות לתפוס את המציאות על ידי החושים שלנו, ומה שאנחנו קולטים דרך החושים הוא לגבינו "המציאות". אולם, הדמיון הוא הכוח שמסוגל לצייר מציאות אלטרנטיבית, היינו מציאות שלא נובעת ישירות מהחושים שלנו.

למעשה הדמיון קשור לכוח הזכרון שלנו – כפי שכותב הרמב"ם – שהרי הדמיון לא מסוגל לדמיין דברים שמעולם לא נתקלנו בהם, אלא הוא לוקח רשמים ישנים שקיימים במאגר הזכרון שלנו, ומהם מרכיב מציאות חדשה, מבלי להיות מחוייב למציאות הנתפסת באותו רגע. למשל, אני יושב כעת ומקליד על המחשב, וזוהי לגבי המציאות. אולם, בו זמנית אני יכול לחשוב על כך שאני נמצא במקום אחר ועושה דברים אחרים, וזהו כמובן דמיון.

הדמיון הוא אכן פרודוקטיבי, משום שרק על ידו האדם יכול להתקדם ולהמציא דברים חדשים. אם לא היה לנו דמיון, היינו כמו מחשבים, היינו יכולים לתפקד ברמה השכלית, אבל לא היינו מסוגלים להמציא דברים חדשים, לחוות חוויות אנושיות, לתכנן את העתיד וכו'.

הבעיה הגדולה עם הדמיון, היא לא מצד הדמיון עצמו, אלא מכך שהאדם מחליף בין הדמיון ובין המציאות, וחי בדמיון במקום לחיות את חייו האמיתיים. כל התאוות והמידות הרעות – מקורן בדמיון. אפילו חטא הגאווה נוצר מהדמיון, משום שהאדם מדמה לעצמו שהוא מיוחד יותר וחשוב יותר מכל אדם אחר. אולם, אם הוא לא היה חי בדמיון זה, אלא היה חושב על הנושא בצורה אובייקטיבית, כלומר מתבונן במציאות כמות שהיא, הוא היה מבין מעצמו שזהו דמיון, הואיל ולאמיתו של דבר אין שום דבר מיוחד בו יותר מכל אדם אחר (ועל כך אמרי אינשי: האמת כואבת)

רב צעיר

להגדיר את הכוח המדמה על דרך השלילה - כוללני מידי

חלק מדבריך נכונים, האם תוכל להסביר כיצד הדמיון הוא פרודוקטיבי, למשל, תאר לנו צבע שלא ראית מעולם?

1. אינני חושב שזהו תיאור כוללני, הואיל וכך הוא הדמיון, כלומר מציאות וירטואלית.

2. כתבתי לעיל: "למעשה הדמיון קשור לכוח הזכרון שלנו – כפי שכותב הרמב"ם – שהרי הדמיון לא מסוגל לדמיין דברים שמעולם לא נתקלנו בהם, אלא הוא לוקח רשמים ישנים שקיימים במאגר הזכרון שלנו, ומהם מרכיב מציאות חדשה, מבלי להיות מחוייב למציאות הנתפסת באותו רגע"

כך שברור שאינני יכול לדמיין צבע שלא ראיתי מעולם

אז אנו מסכימים על כך שאינו פרודוקטיבי?

למה לא פרודקטיבי, הדמיון לוקח מוטיבים שאנחנו כבר מכירים ומרכיב אותם יחד ליצירה חדשה.

ר"צ

איקה, למה תבקשי דמיון המחדש לגמרי, וכי אדם עם אוזני פיל לא די בו להבהיר את מהותו של הדמיון?

לגבי החטא, דומה כי עיקרו היה העדפת התחושה העוצמתית, על פני זו הפזורה במידה ראויה, ללא ריגושים ספציפיים ועוצמות חזקות מעבר לפרופורציה לדברים הקרובים לאדם, על פני אלה הרחוקים, אך ראויים להתחשבות. דוגמא, עוצמת הטעם לעומת הידע על אי בריאותו.

רב צעיר

אם הדמיון מורכב מצירוף של זיכרונות, הרי שהיצירה החדשה אותה הוא רואה בדמיונו יכולה להיות 'נמנעת המציאות' ועל כן היא אינה יצירה מציאותית, כי אם דמיון שלא יתכן שיהיה במציאות –

אם הוא יראה סוס ירוק – זו תהיה יצירה דמיונית , מפני שהזיכרון של הצבע הירוק, והסוס שראה עלו בתודעתו, והאדם צירף אותם בדמיונו, הלז יקרא פרודוקטיבי?
הלוא זאת היתה טענתו של הרמב"ם כנגד המתכלמין




תוקן על ידי - איקה - 27/05/2004 20:24:11

איקה

סוס ירוק אינו משולל המציאות, הואיל ואפשר לקחת סוס ולצבוע אותו בירוק. לכן אפשר גם לדמיין סוס כזה.

לעומת זאת, משולש בעל ארבע צלעות הינו נמנע המציאות, ולפיכך לא ניתן לדמיין דבר כזה.

זה שלקחת סוס צבע ירוק וצבעת סוס מוכיח שהדבר "מחוייב המציאות" יכול שיהיה סוס ירוק במציאות האמיתית?

רב צעיר,ויהוסף, לתשומת ליבכם, הגדרתו של הרמב"ם לחלק המדמה
- היועיל מישהו מכם לחוות דעתו על הדברים?


החלק המדמה – " הוא הכוח אשר יזכור רישומי המוחשים אחר העלמם מקרבת החושים אשר השיגום, וירכיב קצתם לקצתם ויפריד קצתם מקצתם, ולזה הכוח ירכיב עניינים אשר לא השיגם כלל ואי אפשר שישיגם כמו שידמה האדם ספינת ברזל רצה באויר,ואדם שראשו בשמיים ורגליו בארץ, ובהמה באלף עיניים על דרך משל- והרבה מאלה הנמנעות ירכיבם הכח המדמה וימציאם הדמיון, ובכאן טעו המדברים (- מתכלמין) הטעות הגדולה והמגונה אשר בנו עליה פינת הטעאתם בחלוקת המחויב והאפשר והנמנע, שהם חשבו או הביאו בני אדם לחשוב כי כל המדומה אפשר ולא ידעו שזה הכוח ירכיב עניינים שמציאותם נמנע"

"מחוייב שמרכיבי הדמיון יהיו העתק מהמציאות" כלומר שכל חלק כלפי עצמו קיים במציאות. הירוק נמצא, הסוס נמצא, רק ההרכב הכולל אינו נמצא.

[ההגדלה, ושינוי הגבולות, הוא גם עיקרון הקיים במציאות ומשרת את הדמיון]

יהוסף,

שים לב לניסוח של הרמב"ם:

הזיכרון מעלה בתודעת האדם פרטים אותם הוא רכש באמצעות החושים, מה שאינו כן לגבי הדמיון = הצירוף של הזיכרונות, שכאמור 'מרכיב וגם מפריד את רישומי החושים', ללא קשר ישיר עם החושים

נראה שעל דבריך הרמב"ם היה אומר שלכאורה אתה יוצר יצירה חדשה – אך זוהי יצירה מטעה, משום שאינה קיימת במציאות, ואם בכל זאת אתה מסיק מכך שהיא קיימת, הרי שאתה עובר מעולם האמת אל עולם השקר.

איקה

אינני מבין במה את מתקשה כל כך, אני הרי הגדרתי את הכוח המדמה בדיוק לפי ההגדרה של הרמב"ם (ולא במקרה...) ע"ש היטב. אגב, לגבי הרמב"ם "זיכרון"="כוח מדמה".