'קרוץ מחומר' מרוקאים בשירי חסידי מודז'יץ

1943 פולין בתוך קרון בקר הובלו צפופים עשרות יהודים בדרכם האחרונה למחנה ההשמדה אושוויץ, בקצה הקרון עמד ר' עזריאל דוד פסטוב, חסיד מודז'יץ.
את שעותיו האחרונות העביר החסיד בתפילות, ובמהלך מסעו אל המוות חיבר נעימה נוגה למילים 'אני מאמין באמונה שלימה' , האגדות החסידיות שנולדו מאז מספרות כי ר' עזריאל שר את השיר שוב ושוב במסירות, עד שכל הסובבים אותו החלו שרים עמו, הוא לא יכול היה להרשות לנעימה למות איתו, וקרא: "אני מוסר חצי מנחלתי בעולם הבא למי שיביא את נעימתי לרבי, הרבי הגדול של מודז'יץ".
לפי המסורת החסידית הצליחו שני צעירים לפרוץ חור בגג הקרון ולברוח, אחד מהם הצליח לשרוד את השואה ולאחר המלחמה העביר את הנעימה לאדמו"ר ממודזי'ץ ר' שאול ידידיה שכבר ישב בניו יורק, משם התפשטה המנגינה במהירות ברחבי העולם היהודי.
לפני ארבע שנים שמע לראשונה המפיק המוסיקלי שרלי אביטבול את סיפורה המופלא של חסידות מודז'יץ ואת ניגוניה.
אביטבול בן 45 נולד בקזבלנקה, מרוקו, ועלה ארצה בגיל שנתיים, הוא גדל בבית שאן והחל לנגן בגיטרה בגיל 15, "אהבתי בעיקר את שני הבובים, בוב מרלי ובוב דילן" ב79 הביאה אותו השאיפה למעורבות חברתית לירושלים "הייתי הרבה שנים פעיל חברתי, והמוקד היה בירושלים".
באמצע שנות ה90 חזר בתשובה, על חסידות מודז'יץ שמע במקווה של שכונת שערי חסד מחברו אברהם פלק, שאיתו שוחח על מוסיקה, "בלי היסוס אמרתי לו תביא ונשמע, ביום ראשון כבר חיכתה לי קלטת גדושה בניגונים, שמעתי קצת, אבל אז הקלטת החליקה מידי ונעלמה בין חברותיה שבמגירה".
פלק לא ויתר ולאחר יומיים כבר הכין לחברו מחקר קטן על מודז'יץ, דיסקים וספר על ניגוני החסידות המיוחדת שהוקמה עוד במאה ה19 בעיירה מודז'יץ בפולין בידי ר' ישראל טאוב, האדמו"ר טאוב היה מוסיקאי מחונן שהפך את המוסיקה לאחד מעיקרי חסידותו וחיבר למעלה מ200 מנגינות, שאותם הכניס לתפילות בבית הכנסת של החסידות שהנהיג, חסידיו הגיעו לתפילות מכל רחבי פולין וכשחזרו לבתיהם הפיצו מפה לאוזן את מנגינותיו החדשות של רבם.
אביטבול "כשהקשבתי בפעם השנייה לניגונים הרגשתי התרוממות רוח, כאילו הד רחוק מתקרב ונוגע בי ואני מתחבר לשורשים עמוקים שכל אחד מאיתנו מחפש במוסיקה, רציתי לשתף אנשים נוספים ולזכות אותם בחוויה של הניגון, וידעתי שיש איש אחד שיש בכוח נגינתו לקרב רחוקים –אבי אדריאן".
אדריאן בן 44 תושב ביתר עילית, נשוי ואב לארבע בנות הוא אחד מאמני הג'אז המוערכים בארץ, הוא בוגר האקדמיה למוסיקה התמחה בקומפוזיציה אצל פרופ' מארק קופטימן וקלוד אברבאנל וניגן עם מיטב אמני הג'אז בארץ ובעולם, החיבור בינו ולבין אביטבול החל לפני 15 שנה כשהשניים הרימו את הפרויקט 'מקום' בשיתוף הסקספוניסט ממלו ונגן העוד אלברט עקנין במסגרת בימת 'מזרח מערב' של פסטיבל ישראל ב92, מאז הספיקו לעבוד על פרויקטים משותפים רבים ששילבו מוסיקה אתנית מקורית עם נעימות קלאסיות מודרניות.
אדריאן גם הוא חוזר בתשובה, "כל הזמן הייתי און אנד אוף עם הדת, אבל לא מצאתי עניין ותשובות מהותיות לסיבה שאנחנו פה, אחרי תהליך החזרה בתשובה סגרתי לעצמי הרבה קצוות שהיו לא מחוברים".
לפני ארבע שנים החלו אדריאן ואביטבול לעבוד על ניגוני חסידי מודז'יץ שיעלו השבוע במופע חד פעמי בשם 'קרוץ מחומר' בפסטיבל ישראל כשבמקביל יופיע גם דיסק ובו נעימות החסידות בעיבודם.
'קרוץ מחומר' היא ההפקה הראשונה של השניים הקשורה לעולם הדתי, המופע יכלול ניגוני סולו של אדריאן בפסנתר וישתתפו בו הנגנים האורחים רוני הולן על תופים ואלי מגן על בס.
איך זה שעד היום לא העלתם אף פרויקט הקשור בדת?
אדריאן: קשה לי עם המינוח הזה :פרויקט דתי, אנחנו עושים מוסיקה יהודית וחוזרים למקורות, לדתי יש קונוטציות של מוסיקה חסידית המושמעת בחתונות, זה ממש לא זה".
אביטבול: "זאת סנונית ראשונה ואני מקווה שיהיה לזה המשך, יש לזה הרבה עומק וזה ייחודי, ואנחנו מקווים לצאת עם המופע לחו"ל".
למה דווקא מוסיקה חסידית?
אדריאן: "בעולם נהוג שמאלתרים על פי סטנדרטים אמריקאיים ומתבססים על מלחינים כמו קול פורטר, אנחנו רוצים להפוך את הניגון היהודי לנחלת כל העדות".
אדריאן : "פעם אבי ניגן בטרומבון באיזה מועדון בסקרמנטו, ההופעה כללה מוסיקת דיקסילנד ובמקביל הופיעו במקום להקות אמריקאיות, כשעברנו לנגן 'פרייעלך' היית צריך לראות איך הקהל השתולל".
בניגוד לשנה שעברה, שבה התבסס פסטיבל ישראל על הופעות של אמנים מקומיים, השנה הוא חוזר למנהגו ומארח אמנים מחו"ל.
אדריאן "במקום להביא איזה אופרה סינית יכלו להביא אמנים מקומיים כבר חנקו את האופרות והבלטים".
זאת לא דרישת הקהל?
"זאת שטיפת מוח של התקשורת, הרגילו כאן את האנשים לשמוע תרבות מערבית וזה מה שהם צורכים".
אביטבול:"זאת פונקציה של חשיפה, אם אתה חשוף רק לאמ.טי.וי. ורודף כל חייך אחרי רייטינג, אז כשאתה בא עם החומר מקורי ייחודי האוזן לא מורגלת אליו.
"יש איזו נוחיות לשייך אותנו למערב, לדעתי זאת התבטלות שאינה במקומה, זה מעיד על רגשי נחיתות, מכאן ועד אימוץ טלנובלות כציר מרכזי בתרבותנו המרחק קצר, תרבות צריכה לשקף מגוון רחב של אוכלוסייה, צריך לכלול הרבה אלמנטים חברתיים, אנשים שיש להם שורשים הם אנשים יציבים יתר שלא כל רוח מערבית מזיזה אותם".
אדריאן:"הקהל שמגיע היום לפסטיבל מורכב ברובו מבני שכונת רחביה, הרצליה פיתוח והשמנת, אם היתה כמות עצומה של יצירה מקורית בוכרית, מרוקאית, קווקזית, היית רואה מגזרים אחרים מגיעים אליו".
הנה נתנו לכם הזדמנות להשמיע מוסיקה מקורית ועוד חסידית.
אדריאן:"אני מתעקש שנקרא לזה מוסיקה יהודית, כשהתרסק מטוב הג'מבו מעל אמסטרדם מצאו את הקופסא השחורה ושמעו את הטייס אומר 'שמע ישראל' הוא לא היה דתי, הוא היה יהודי, מוסיקה דתית מזכירה לי את ערוץ 7".
גם המוסיקה שלכם לא בדיוק ישראלית.
אדריאן:"אני חושב שאין דבר כזה 'מוסיקה ישראלית' כששאלו את צ'יק קוריאה כשביקר בישראל ב82 מה הוא חושב על מוסיקה ישראלית הוא אמר ' אני מכיר רק מוסיקה ערבית'".
איך דווקא אתם, מבתים של יוצאי מרוקו, עושים מוסיקה שמגיעה מחסידות פולנית?
"כשהייתי שומע את אבא שלי מנגן באקורדיון זה לא נתפס אצלי כמוסיקה אשכנזית, שמעתי את הנשמה, במוסיקה שלי אני לא מבחין בין ספרדי לאשכנזי, אני רואה רק את העומק שבפיוטים".
אחרי שנים של עבודה על מוסיקה שלא היית קשור אליה רגשית, אתה שמח לצאת עכשיו אם 'קרוץ מחומר'?
"ודאי. אבל זה לא נכון שלא הייתי קשור רגשית, אמנם חיפשתי בשדות זרים אבל גם פיטר גבריאל, למשל, הושפע מהתרבות האפריקנית, מה שלא הפריע לו לעשות את המוסיקה המקורית שלו, אותי מסקרנים השילובים השונים בין מזרח למערב, כשאתה יודע מאיפה אתה בא, קל לסמן לאן הולכים".


המופע יתקיים במסגרת פסטיבל ישראל ביום רביעי
02/06/2004 שעה 21:00 באודיטוריום ע"ש רבקה קראון, ירושלים, משך ההופעה כשעה ו-50 דק' (כולל הפסקה)



תיאור המופע בעיני העיתונות:
התנועה החסידית יצרה יצירה חדשה בתולדות הניגון היהודי לדורותיו, את "הניגון החסידי".
החידוש הוא לא רק משום שנוצרה נגינה חדשה, אלא בעיקר משום שהחסידות הקציבה לה מקום חשוב מאוד בתורתה, והרימה אותה למדרגת אמצעי שעל ידו מגיעים לעיקר ויסוד החסידות: לידי שמחה ודביקות לאין סוף.
הניגון קשור לאורח החיים, עם כל המשתמע מכך - מערכת היחסים שבין אדם לחברו ובין אדם למקום, המחזוריות במעגל השנה, חגים ומועדים, משפחה, ובקיצור, מכלול חיי אדם. בעוד חיי האדם נמדדים בעשרות שנים, חיי המנגינה נמדדים במאות שנים ואף יותר, אלא שהמנגינה עוברת גלגולים ומתאימה עצמה לאורחות חיינו המשתנים.
לאבי אדריאן יש צליל נגינה אישי וייחודי משלו, שילוב רב עוצמה של מלנכוליות ותוגה. הוא פרשן שנון, בעל כושר אלתור מדהים ויכולת טכנית יוצאת דופן.
התאמת הניגון למסגרת החדשה והעכשווית מותנית באורח החיים הנוכחי, כדי שימשיך לחדש את נעוריו. ההתאמה לרוח הזמן כרוכה בעיבוד כלשהו, מעין לבוש חדש.
יהיה זה ערב של מפגש פסטיבלי נדיר בין המסורת של הניגון החסידי ונגני הג'אז של היום.