|
|
| נשלח ב-1/6/2004 20:45 |
 |
| |
מעניין לציין שבספר אגרות לראי"ה בו מודפסים מכתבים מכל (ממש מכל!) גדולי ישראל לראי"ה, המתארים אותו בתוארים מופלגים, ניתן למצוא רבים מהנחשבים קנאים כגון הגרי"ז השולחים מכתבים עם תוארי כבוד לא רגילים (החזון איש כידוע מכנה אותו "הוד כבוד מרן שליט"א") ותירוצים כגון סרטפיקטים לא יעזרו למעיין בפנים.
היחידי מן הליטאים הנפקד מן הרשימה הזאת הכוללת את החפץ חיים, ר' ברוך בער, ר' שמעון שקופ וכו' הינו ר' אלחנן - אשר קנא קינא.
מעניין לציין כי אביו של ר' אלחנן היה השמש של הרב קוק בעיר בויסק.
איש מדוכא שלא חייך לא שחק ולא ראה טוב בחייו - במובנים רבים ההפך המוחלט של רבו החפץ חיים.
|
|
|
|
| נשלח ב-1/6/2004 21:05 |
|
| |
יוני
אם אתה מדבר על הגורם לשמרנות וההסתגרות החרדית בכלל , כיצד אפשר להתעלם מהאדמורי החסידות כמו בלז , צאנז , מונקאטש וכו' ? אמנם לכאו' הם לא השפיעו על הליטוואקעס , אבל מכיוון שאנו מוצאים אותה תופעה גם אצל הליטאים וגם אצל החסידים , צריך לחפש את הגורם המשותף .
|
|
|
|
| נשלח ב-1/6/2004 21:27 |
|
| |
מצו"נ
לגבי אחד מאדמורי בלז שמעתי אימרה ששאלו אותו מדוע הוא לא מצטרף לאגודת ישראל (בראשית קיומה) ותשובתו היתה כל ציבור צריך שמישהו יהיה בחוץ בשביל לתת מבט אחר על מה שקורה
האם זה יכול ללמד שהוא היה פחות שמרן,מסופקני
כמעט כל הכותבים מסכימים ומחזקים את העמדה שר' אלחנן היה קנאי עד כדי חוסר ענין מכל הנעשה מחוץ למחננו, הנקודה שאותי מפתיעה בדמותו זה שתוכן ספריו וסיגנון לימודו לא מעידים על זה כלל ולפי ההתרשמות שלי היא אפילו מלמדת להיפך
יש שמיד יאמרו מה הקשר תורה לחוד והשקפה לחוד,לדעתי (אני עדיין מחפש לזה סימוכין) זה בהחלט משפיע ולדוגמא מי שקיצוני ולא מתענין במה שמחוץ לד' אמותיו ינתח את הסוגיא בגמרא במבט נוקשה וצר אופק
למסתברא ולכל הבקיאים בתולדות חכמינו
עם כל המידע שברשותכם אני בטוח שאפשר להוציא כרך נוסף של הספר "לעשות גדול" ואולי אף יעלה עליו ברמתן ובמקוריותם של העובדות
אולי מן הראוי לפתוח אשכול שירכז את העובדות והמימרות הפחות ידועות על רבותינו ז"ל ויהיו לרבים מאיתנו בבחינת מים חיים לנפש עיפה/בודדה.
|
|
|
|
| נשלח ב-1/6/2004 21:44 |
|
| |
הנרטיב החרדי העכשוי גורס כי תוארי הכבוד שהופנו להרב קוק היו בגדר חנופה בלתי נמנעת ובשל העובדה כי המכתבים האמורים נכתבו בהקשר של בקשת טובות (במקרה של הגרי'ז לדוגמא).
על כל פנים, הענין הרב שעושים בחוגי מרכז ממכתבים אלו מביך.
|
|
|
|
| נשלח ב-1/6/2004 21:50 |
|
| |
לא לשכוח את הסיפור הידוע (מאיפה?) שהרב וסרמן הטביע אדם במקוה למוות כי היה 'מויסר'!
מצד שני שמעתי סיפור ענוותנות שבאסיפה שביקשו שרק רבנים ישתתפו בה, הוא יצא מאחר ולא החשיב עצמו כרב.
|
|
|
|
| נשלח ב-2/6/2004 01:17 |
|
| |
סיינפלד,
א. לדעתי אכן יש מקום לעשות עניין מהמכתבים ומהיחס של כמעט כל הגדולים החרדים אל הרב קוק (ולמעשה - כל הגדולים החרדים שהכירו אותו אישית), פשוט כי הנטייה הכללית היא להסתיר את זה.
ב. הטענה בעניין החנופה מגוחכת, כי גם מתנגדי הרב קוק יתקשו להביא ראיות לכך שחנופה השפיעה אי פעם על הרב קוק. הוא היה צדיק עליון שעשה מאמצים אדירים למנוע מחסידיו להשיב לקנאים שרדפו אותו כגמולם, ואדרבה, עשה מאמצים מדהימים לעזור דווקא לאלה שרדפו אותו. דברים כאלה פשוט לא השפיעו עליו.
|
|
|
|
| נשלח ב-2/6/2004 01:33 |
|
| |
בפורום על ר' אלחנן מנהלים דיון על הרב קוק, בפורום על הרב קוק מנהלים דיון על הרמב"ם... רק שתהיו לי בריאים.
יוריקס,
קצת טעית , אבל ניחא, מדובר בפרטים קטנים.
מוהר"ג סיינפלד,
ראה ספרו של הרב ויינמן.
ברור שבעניין זה (אך לא בכל עניין!) "הכל סוציולוגיה", כדבריך. ברור שהשפעת רא"ו החלה לאחר השואה לא בגלל שפתאום גילו את העומק וה"בהירות" של כתביו, אלא בשל מגמות השטח של החברה החרדית. אין חולק על כך, וגם אני לא טענתי אחרת.
אידך גיסא
|
|
|
|
| נשלח ב-2/6/2004 10:20 |
|
| |
ברור שלא ניתן להניח על כתפי הגר"א וסרמן את משא הדור כולו אבל אני תהיתי עוד בזמנו שאם ניתן לצייר את הטיפוס האופייני של התלמיד החכם "הישיבשער" בן זמנינו הרי שאולי הגר"א וסרמן הוא אב הטיפוס והראשון לתמידי החכמים ה"ישיבישערס'".
דמותו הטיפוסית של התלמידי חכם ה"ישיביש" בזמנינו מאופיין בשני שילובים:
שילוב של ידע עם בורות ושילוב של תחכום עם חוסר חוכמה.
בשילוב ידע עם בורות כוונתי גם לבורות במקצועות התורה משום שאלה מתרכזים בידיעה מעמיקה ורבה בתחומים מוגדרים מאוד כמו מסכתות מסויימות ופרטי הלכה לעומת חוסר עניין וידע בנושאים החורגים מהם.
בשילוב תחכום עם חוסר חכמה כוונתי לכך שאלה יודעים את מלאכתם, מלאכת הפירוק ההרכבה ההלכתית והלמדנית אך חסרים את הרגישות התבונית שאיפיינה בעבר רבנים מנהיגי קהילות.
אלה, אני אישית סובל מהם הכי הרבה כאשר הם פותחים פיהם בעניני השקופה ודעת התוצאה כה עלובה ומגלה רמת פרשנות של טקסטים וצמוצום דעת כה דל ומתמיה שאתה תוהה כיצד הוא עצמו אינו מבקר את דבריו.
בהתייחס להגר"א וסרמן, הוא אולי הראשון לטיפוסי התלמידי חכמים השיבישערס. ובניגוד למה שנכתב כאן אני חושב שבישיבות מקובל לראות בו טכנוקרט של לומדעס, לא אחד המצטיין במעוף, ביצירתיות ובחדשנות אלא אחד היודע טוב את מלאכתו שהרגוצ'עבר היה כנראה מגדירו כמלמד דרדקי משובח.
 |
|
|
|
|
|
| נשלח ב-2/6/2004 12:53 |
|
| |
לאידך גיסא - במה טעיתי? אמור ותרבה דעת.
יש לזכור שר' אלחנן היה ראש ישיבה קטנה ולא ישיבה גדולה. הוא ודאי נחשב מהת"ח המכובדים בדור שלפני השואה אבל ודאי לא באותו שורה עם רח"ע, ברוך בער ר' שמעון וכד'
"נצחון" הקו הפולטי שלו מוביל אותי למחשבות פסיכולוגיות וסוציולוגיות מעניינות לגבי דרך גיבוש/אימוץ הנורמה ההשקפתית של הציבור החרדי ליטאי בזמן האחרון ביחס לבחירת מנהיגיו-גדוליו.
המצב בסוף שנות החמישים בארץ הוביל להכלאה מעניינת בה רוב הציבור החרדי-ליטאי ראה ברב מבריסק את גדול הדור בזמן שלא אימץ למעשה את ההשקפה הפרטית שלו בהרבה נושאים - המשיכו להצביע לכנסת, לקבל כסף מהמדינה וכו' למרות שדעתו האישית הייתה נגד זאת. עם זאת עצם המצב שקנאי קיצוני שכזה נחשב לדמות מובילה גרמה לחילחול של הרבה השקפות זרות לתוך הקבילה הליטאית.
מאידך המצב היום בו הרב אלישיב מוכתר על ידיהם כמרן ואין זה פוגע במלוא נימה בקו האחיד של הרבנות הראשית היא אסון, שבית דינא אחר בית דינא לא דייקא, ואפילו להסתכלות הסטורית מזלזלת ברב קוק וברב הרצוג - כל זאת בניגוד גמור להשקפתו האישית של הרב אלישיב, היא מאוד מעניינת.
ז"א שגם בציבור החרדי אימוץ "גדול" ואמונה עיוורת ב"דעת תורה" אינה מונעת מהחזקה באמונות בסיסיות שאינם נקבעים על ידי מנהיגיהם באותו רגע, אלא להיפך, כמו בעדה החרדית, בוחרים את הרבנים על פי השקפת העם/העיתון ומאמצים את מה שנוח.
ויש להאריך
|
|
|
|
|
| נשלח ב-2/6/2004 13:03 |
|
| |
מויישעלע
שמא תרחיב היכן הנך מזהה את חוסר הבנתו של ר' אלחנן בנושאים החורגים מהמסכתות הישיבתיות ואת העדר רגישותו התבונית.
....
את חטאי אנכי מזכיר היום לפניכם
בעוד שרציונלית אני נוטה להבין את טיעוני הקנאים ואף משתדל למקם אותם כמייצגים היבט לגיטימי שיש לקחתו בחשבון במכלול ההיבטים של נושא נתון, הרי שמקריאת כתביהם ותולדותיהם (ולעיתים אף משיחה אישית) אני לא מצליח להשתחרר מהרושם שבניגוד לתפיסתי הראשונית לפיה הקנאות היא עמדה רציונלית, הרי שבמציאות מדובר במנטליות שממנה נגזרת תפיסת עולם חד מימדית הצובעת את המציאות בצבעי שחור-לבן.
|
|
|
|
| נשלח ב-2/6/2004 13:11 |
|
| |
רב סיינפלד,
נדמה לי כי כל תפיסת עולם נובעת גם ממניעים פסיכולוגיים ומובנית בתוך עולם מושגים שקשור באופן מהודק עם מבנה אישיות. דברים אלה אינם הכרחיים רק לעמדה הקנאית עצמה, אלא גם למתבוננים בה. ולכל זה אין, לטעמי, כל קשר ללגיטימיות או לאי הלגיטימיות של הטיעונים.
באופן מעגלי משהו, גם ההבנה הנ"ל, נובעת ממבנה אישיות ומקצב רגשי מסוים (שלי), וכך גם לגביך: אם אתה רואה עצמך כאדם רציונלי (בלבד?) הרי שגישתך אל כל תפיסת עולם תיבנה מחיפוש ומציאה של הרציונליות בתוכה.
תוקן על ידי - אמשלום - 02/06/2004 13:14:57
|
|
|
|
| נשלח ב-2/6/2004 13:29 |
|
| |
יוריקס
מה שהגדול חושב אומר ועושה זה לא רלוונטי
מה שחשוב זה איך שהפרסונה הציבורית (ואולי אף וירטואלית) שלו נתפסת בציבור.
גדול העל המודרני אינו רב במובן המלא של המלה שכן אין שום יחסי רב - תלמיד\בן קהילה במובן הקלסי או העקיף (כמו בהונגריה היכן שרוב הרבנים למדו בפרשבורג והמשיכו להתייעץ עם ראשי הישיבה - מה שהציב דה פקטו את ראשי ישיבה זו בעמדת השפעה).
גדול העל הוא סמל ומוגדר כשכזה משום שהוא ממלא פונקציה בקיומו של הסמל.
במידה ויש באישיותו\משנתו של גדול העל היבטים שאינם תורמים או אף גורעים בפונקציונליות של הסמל, הרי שהציבור הרחב פשוט יתעלם מכך.
יתר על כן, הציבור הרחב מפרש את המסרים המוקרנים מעצם הוויתו של גדול העל ואת דבריו המפורשים בכלים המעוצבים על ידי הצייטגייסט ותנאי השטח. ומכאן השפעתם האדירה של הנתי גרוסמנים והיוסף אפרתים למיניהם בעיצוב מרחב הפרשנות לבשורה היוצאת מפי משה רבינו אשר בכל דור ודור.
היוצא מכל האמור שהגדול אינו מכתיב מציאות אלא משקף מציאות. למרות הדוקטורינה המייחסת לו כח שיפוט חובק עולם ומלואו - כל אשר יורו לך תעשה - מרחב פעולתו של גדול העל מוגבל עד מאד.
ברשותכם אוסיף מספר מילים לתכונותיו המאפיינות של גדול העל המודרני.
בפארפראזה על כותר ספרו של משה הורוויץ אומר כי על הגדול המודרני ניתן לומר ''האיש שהמפתח בידו ואשר זרק אותו לים'' - הווה אומר הגדול המודרני יכול רק לנעול שכן תנאי השטח דורשים\מובילים לפרשנות שזאת תהיה תוצאתה. אך לפתוח את המנעול זה כבר סיפור אחר.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-2/6/2004 13:37 |
|
| |
אמתשלום
כמובן שמבנה האישיות משפיע על התובנות, אך בנסיון לשפוט אותם according to their merits אנו משתדלים להמנע משימוש בכשלי אד הומינום.
אך במקרה של הקנאות המנטליות זועקת מהטקסט ומהטון וקשה להתעלם מכך. וכאן המקום לברך את אנשי אסכולת תיאולוגיה שלא מדעת אשר ניחונו ביכולת להקשיב למלמוליו המתלהמים וחסרי הפשר של אדמו'ר מליגה י' ולתרגמם למשנה פילוסופית סדורה המתחרית בתורת היחסות!
|
|
|
|
| נשלח ב-2/6/2004 14:20 |
|
| |
רב סיינפלד ואמשלום
ובעצם לכולם
"תיאולוגיה שלא מדעת"
מי הם החוקרים הידועים של שיטה זו ?
מאיזה תחומים הם משתמשים לניתוח התיאולוגיה האם זה בעיקר פילוסופיה או גם פסיכולגיה וחקר האישיות ?
האם מניחים שרק מאחורי דעות השקפתיות קיימת תיאולוגיה שלא מדעת מתחומים פילוספיים ופסיכולוגיים או גם מאחורי דעות משפטיות והלכתיות ?
האם זה תחום בפני עצמו או שזה חלק מכל מחקר מקיף כללי ?
|
|
|
|
| נשלח ב-2/6/2004 14:42 |
|
| |
אחד הדברים שמפריעים לי בכתביו של ר' אלחנן הוא דוקטרינת ה'נגיעס' שלו . הטיעונים שלו מורכבים תמיד משני אלמנטים :
א. הבאת מאמרי חז"ל או פסוקים מהתורה ופירושם באופן פשטני בכדי להוכיח את דעתו .
ב. הטענה שמכיון שכל מה שכתוב בתורה היא אמת פשוטה , ומכיון שברור שהוא פירש נכון את דברי התורה , הרי שההסבר היחיד לכך שלא כל אחד מכיר באמיתות האלה הוא בגלל ה'נגיעס' וכמו שאמרה התורה שהשוחד יעוור עיני חכמים .
סגנון הטיעונים האלה נפוץ היום מאד , ובכל פעם שמישהו מנסה להשמיע את קול ההגיון ודבריו נוגדים את דעת מרנן ורבנן שליט"א או את ההשקופה הטהורה , הרי שבמקום לקבל תשובה עניינית הוא מקבל את התשובה שבגלל ה'נגיעס' טחו עינינו מראות את האמת ולכן אסור לנו להשתמש בהגיוננו כלל בעניינים המסורים לגדולי הדור . (והדברים האלה אינם נאמרים מתוך רשעות גרידא , שכן בדרך כלל הדובר מכליל גם את עצמו בין אלה שהשוחד יכול לעוור אותם).
האם ר' אלחנן הוא זה שפיתח את דוקטרינת ה'נגיעס' לכיוון הזה , או שזה כבר גלום בתורתם של בעלי המוסר ?
|
|
|
|
|
