ממללא,
למרות חילוקי הדעות שלי עם הרב בצרי, אני חושבת שזכותי וחובתי להתדיין איתו במגרש הדתי וההלכתי.
למרות חיבתי הרבה (והחשיבות שאני נותנת) לניתוחים פסיכולוגיים, אני חשה שבמקרה זה, דרכך היא דרך שיש בה פטרוניות כלפי עמדתו - אם אינך מסכים איתו, אדרבה התדיין עם טיעוניו והצג טיעונים דתיים נגדיים, ואל תטריח עצמך בביקורת על מבנה האישיות שלו. אם אינך עושה זאת הרי שאתה פוסל את הדיון על הסף ולמעשה טוען "אין עם מי לדבר".
לטעמי, גם בדיון על ההומוסקסואליוּת ועל ההומוסקסואלים, צריך וכדאי להעלות נימוקים דתיים, למרות שקל (אולי) הרבה יותר לעסוק בניתוחים נפשיים ופוליטיים של העמדות השונות. שיטה זו נתפסת (למראית עין, לפחות) כהסתכלות מן הצד, ואולי אפילו כסוג של בריחה מהתמודדות, ומשווה לדובריה סוג מסוים של "אובייקטיביות" ואפילו התנשאות.
לצערי/לשמחתי איני אובייקטיבית בעניינים אלה (ובנושאים אחרים, בהם יש לי וויכוח עם הרב בצרי), ולכן אני מבקשת לערוך עימו (או לפחות עם שיטתו) דיון רציני.
|
|
?
