וטו
אכן שכחתי לעמוד על כך ואתה הזכרתני. כמובן, כפי שכתבת, צורת השחיטה היא באופן שמחזק בנו את ההכרה של צער בעלי חיים, למנוע ככל האפשר מבעל החיים את ייסורי המיתה. זה הבסיס לכל חמשת הפסולים של השחיטה, וקרוב בעיני שזה השורש היסודי שלהם, ולאחר שנתקבלו באומה ואצל חכמים נחשבו כהלכה למשה מסיני (כפי שהתבאר באשכול על מונח זה).
יש רק להעיר על זה שיתכן מאד - במיוחד לשיטת הרמב"ם - שאין במניעת ייסורים מבעלי חיים ערך עצמי, בניגוד לשיטתך ( ), אלא שזה אמצעי המשרת יצירת תחושות מוסריות ביחס לאי גרימת צער, והמרוויח העיקרי הוא האדם, לא הבהמה.
***
קלמר
לא עניתי לך עד עתה, וסליחה, אך השוואה בין הרמב"ם לבין האר"י אינה יכולה להיות מדוייקת. וזאת מסיבה פשוטה מאד.
בעבר היה כאן אשכול על טעמי המצוות. (לינקזצר?). שם נסיתי לשרטט כמה דגמים של טעמים במצוות. שיטת הרמב"ם היא חינוכית. האר"י, לעומת זאת, החזיק בתפיסת מצוות תיאורגית. כלומר, המצוות משרתות צורך גבוה, יהיה מה שיהיה ביאורו של זה. לפיכך, לדעתי כל נסיון לקרב את הרמב"ם לאר"י מבחינה זו הוא טעות. הייתי אפילו משער שהרמב"ם היה רואה בפירוש תיאורגי למצוות עבודה זרה, במיוחד בתוך קבלת הספירות.
***
אולם עלי להודות שהערתך על המצוות כמשרתות תכלית של הכנעה יכולה להזכיר את ישעיהו לייבוביץ. גם לשיטתו תכלית המצוות היא קודם כל ואחרי הכל עשיית רצון ה'. אלא שאז אין הן מכוונות להקנאת מידת ההכנעה, אלא לביטוי של מידת ההכנעה. ואלו שני דברים שונים, במיוחד לפי לייבוביץ.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
 |
|
|
