תורת הנגיעות, היסטוריה, פסיכולוגיה ופילוסופיה

האסופי,
הגישה של החזו"א נראית לי אופטימית.
האם הגמרא אינה מדברת על מכיר בוראו ומתכוון למרוד בו, או שלומד ע"מ שלא לעשות? או שיצרו תוקפו?

וגם זה מתקשר לנושא:

http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=454215&contrassID=2&subContrassID=5&sbSubContrassID=0

כי לדעה קדומה אדם יולד?

מאת דוד בר-גל

חמישים שנה לפרסום ספרו רב-ההשפעה של גורדון אולפורט, שעמד על מקורות הדעה הקדומה ועל הדרכים לתיקונה




גורדון אולפורט




השנה ימלאו חמישים שנה לפרסומו של הספר "טבעה של דעה קדומה" (Nature of Prejudice The) מאת הפסיכולוג האמריקאי גורדון אולפורט. בספר סוקר אולפורט את מקורותיה של הדעה הקדומה וביטוייה, ומציע אמצעים להפחתתה. הספר הודפס במהדורות רבות והיה מקור השפעה חשוב במדעי החברה והרוח, הן בארצות הברית הן באירופה. אולפורט, בנו של רופא ממוצא סקוטי-אמריקאי, נולד באינדיאנה שבמערב התיכון בארצות הברית, ובילה כחמישים שנה כחוקר ומורה באוניברסיטת הרווארד. הוא היה מן הפסיכולוגים הבודדים, כמו קורט לווין לפניו, שהקדישו את הקריירה המקצועית שלהם למחקר והגות, אבל גם לפעילות חברתית.

אולפורט נוגע בספרו בשאלות המרכזיות לחברה האמריקאית ולחברות פלורליסטיות ודמוקרטיות דומות: כיצד יצליחו קבוצות אתניות ודתיות שונות לחיות זו לצד זו במרקם חברתי אחד? כיצד לתת בכך ביטוי לשונות ולצמצם גילויי עוינות ודעות קדומות, שהם הפירות הבאושים אשר מקורם במבנה האישיות וביחסי הגומלין בין חברי קבוצות חברתיות?

שני הסברים הנעוצים במבנה האישיות מביא אולפורט בספרו: ההסבר הפסיכולוגי-הקוגניטיווי וטבע האישיות הסמכותנית. ההסבר הפסיכולוגי-הקוגניטיווי תולה את היווצרות הדעה הקדומה בתהליכי עיבוד האינפורמציה של גירויים רבים מספור. מאחר שאינה מסוגלת לעמוד על פשרו של כל גירוי לעומקו, נוטה האישיות לקטלג אותם בקטיגוריות גסות: טוב ורע, הלנו אם לצרינו. מי שלא "שייך לנו" - ניתן לייחס לו תכונות והתנהגויות סטריאוטיפיות, עד לגילויי עוינות. האישיות הסמכותנית משקפת מבנה רגשי וקוגניטיווי שנוצר כתולדה של שיטות חינוכיות הבולמות את ביטויי הרגש והתוקפנות. הדעה הקדומה שאישיות זו מרבה לבטא משמשת ל"ניקוז" של עוינות פנימית. המושא החברתי המשמש פעמים רבות לביטוי עוינות זו הוא בן קבוצת המיעוט.

הסבר חברתי נוסף שמעלה אולפורט להיווצרות הדעות הקדומות הוא התחרות בין הקבוצות החברתיות בתרבות מסוימת על משאבים, והנטייה של היחיד להעדיף את בן הקבוצה המוכר לו על פני בני קבוצות אחרות, שהם זרים ושונים.

מול האישיות בעלת הדעות הקדומות, אשר מאופיינת בחשיבה סטריאוטיפית, התנהגות מפלה, שנאת זרים ודה-לגיטימציה שלהם, משרטט אולפורט את דמותה של האישיות הסובלנית. דרכי התייחסותה לבני אדם אחרים וקבוצות אחרות מאופיינות בשיפוטיות מעטה, בכבוד הדדי ובשוויון; וכן - ברגישות חברתית ובפילוסופיה חברתית הרואה את האדם ואת צורכי התפתחותו והגשמתו העצמית במרכז.

אולפורט כולל בספרו שני פרקים המתייחסים להפחתת הדעה הקדומה. כפסיכולוג הומניסט הוא מאמין בתרומת החינוך והחינוך המתקן לכך; הוא מדגיש את חשיבות החינוך לרב-תרבותיות וסובלנות בין-קבוצתית בגילאים צעירים. חינוך זה צריך לכלול את הבנת ההבדלים בין קבוצות בענייני מנהגים, חגים וסממנים דתיים; יש לחשוף את הילדים למנגנוני האפליה, ומאידך גיסא יש לחנך אותם לחשיבה ביקורתית ורציונלית, אשר תחשוף את הכשל שבייחוס תכונות סטריאוטיפיות שליליות ליחידים. אולפורט חותם את הצעותיו בהמלצה לחנך בני אדם לריבוי נאמנויות: למדינה, לקבוצה האתנית, לקבוצת מגדר מסוימת ולקבוצות פוליטיות או מקצועיות שונות.

הספר "טבעה של דעה קדומה" סייע בתרומתם של הפסיכולוגים האמריקאים לפסיקת בית המשפט העליון "בראון נגד משרד החינוך", שהביאה לביטולה של הסגרגציה (הפרדה בין לבנים לשחורים) בתחבורה ובבתי הספר בארצות הברית. אף שחלפו חמישים שנה מאז פרסום הספר, כל הקורא בו היום ימצא אותו רלוונטי ותקף הן בניתוחים הבהירים והמשכנעים והן בשיטות החינוכיות והפוליטיות להפחתת דעות קדומות.

במציאות של חיינו הגלובליים והמקומיים, שבה משוכנע העולם המערבי כי הפיכת החברות האוריינטליות לדמוקרטיות תביא מזור לכל חולייהן השלטוניים והחברתיים, מזכיר לנו אולפורט כי גם לנו, הדמוקרטים, נכונה עוד עבודה רבה לשיפור: "דמוקרטיה מטילה משא כבד על אישיות היחיד בחברה זו, לעתים כבד מנשוא... עליה להיות מצוידת בתכונות ובמיומנויות שיסייעו לה בכך... הן כוללות: היכולת לחשוב באופן רציונלי על סיבות ותוצאות; היכולת ליצור קטגוריות נכונות ומובחנות לגבי קבוצות אתניות ולאומיות השונות משלו; הנכונות להעריך חופש לאחרים ולעצמו... קל הרבה יותר לדבוק בפשטנות יתר ובדוגמטיות... לדחות עמימות ולדרוש מוחלטות".

http://www.hydepark.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=1041878

דו-שיח -

גינגית: מיימוני, כתבת: "יש כאלו שמעדיפים לבדוק בעצמם". איך אדם יכול להיות בטוח שהבדיקה שלו נטולה נגיעות?

שאגתשביט: גינגית,
באותה נגיעה שגורמת לך להחליט שפלוני הוא גדול הדור ושחייבים לקבל את דבריו באמונת חכמים, ושאלמוני הוא עם הארץ וגם אם הוא תלמיד חכם אינו ירא שמים ואסור לשמוע את דבריו.

אורבערפל: היחס בין השכל ונגיעות האדם 4/6/2003 

נושא זה עלה ועולה שוב פעמים רבות במהלך השנה האחרונה, והגישות השונות כלפיו הם השרש לרבות מן המחלוקות בתוך הפורום (ראה באשכול השכן- על דעת תורה) וגם מצד אלו שמתנגחים בפורום מבחוץ בעודו קוראים בו בצדקנותם כי רבה.

וישנו אצלי קטע ממאמר הנוגע בנקודת היחס בין השכל לנגיעות שראיתי לנכון להביא כאן:

"רבים הם הטוענים טענה נכונה לכאורה ששכל האדם מוגבל ע"י נגיעות האדם. אולם רבים מאד מהם טועים ומטעים כשגורסים שעקב כך משתבשת דעתו בוודאות פעמים רבות, ואינו מסוגל לדעת את האמת, ולכן נוטים שלא לעיין במקומות רבים שבהם הייתה זו מצווה עליהם. וזאת להפך מתורה, והפך מסברא, ולהפך מדברי רבים מגדולי עולם שבכל הדורות שקראו להשתמש בשכל ברב עז וכח, איש-איש כפי יכולתו שחננו השם (ואף להם הם עונים- בזמנכם היה אולי אפשר אך בזמננו- ועם ירידת הדורות כבר לא ניתן).

ואכן גם חוסר העיון הזה למסוגל בו, וגם טענת מוגבלות השכל ללא הקשרה והסברה הנכון הם מהטעיות היצר: אכן נכון הוא כאמור שלכל אדם ישנן נגיעות שעלולות להשפיע על שיקול דעתו בנקודה זו או אחרת. זוהי עובדה מטאפיזית (קרי: שאינה תלויה באדם) שעליו להכירה ולהפנימה. אך ראוי להכיר בכך שבנקודה בה מתבטאת נגיעתו, הרי שאז אינו משתמש עוד בשכלו. השימוש בשכל הוא תהליך טהור והיסוד לבחירותיו הנכונות של האדם, ובו בסופו של דבר גם מבחין האדם בנגיעותיו וכך יכול להתגבר עליהם. השכל אינו המכה, השכל הוא התרופה.

אך אין בשום אופן משמעות עובדה מטאפיזית זו שעליו להפסיק לחשוב ולעיין עד היכן שיוכל, או שעליו לחשוב רק בתוך תבניות מוסכמות מראש, ושאינו יכול לחייב את האמת ולשלול את השקר והשוא בעיונו. אלא, משמעות ידיעה זו היא שעליו להוסיפה לכלל ידיעותיו ולהתחשב אף בה בבדקו עצמו ושיקוליו ביראה ובזהירות על פי מבט האמת, שהוא הנקודה האלוקית- (ידיעת ההתאמה לאחדות) שבקרב כל אחד מאתנו. נכון וברי שישנן מקומות שבהם צו השכל הוא שעל האדם להוועץ בחכם או ברב פוסק (שגם אותם עליו לבחור). ועל כך נאמרו הדרכות רבות מהנביא ומרבותינו ז"ל וביניהן "ראשית חכמה יראת השם", "אם אין חכמה אין יראה, אם אין יראה אין חכמה", "כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו, חכמתו מתקיימת", "עשה לך רב'" ועוד במקומות רבים.

אך לקחו אותם טועים ומטעים, והפכו עובדה אובייקטיבית, שהיא אך חלק מפאזל שלם- לפילוסופיה שלמה של אנטי שכל ואנטי מחשבה. מחשבה עיונית נהפכה מותרת רק במסגרת מסוימת, מסומנת ומוגבלת מראש למשפטים ומחשבות המקובלים בחברה, או ע"י רבניהם המסוימים, וכל מי שמעיין אחרת הלא הוא כבר טועה עד מאד, ו"יתכן שאף" אפיקורוס וכופר על כל המשתמע מכך- והאמת נעדרת. ודבר זה שרשו הוא בנצרות הארורה שהשפעתה הטמאה חדרה במקומות מסוימים לחדרי חרדים לדבר השם, שבנאמנותם וחרדתם הפכו חלק מהשפעות אלו לדגל.

ואף על כך מעיר הרס"ג בספרו: "ואם יאמר אדם היאך נשליט עלינו את העיון (מבאר ר' קאפח: הכרעות השכל וההגיון) במדעים ודיוקן עד שנקבען לנו כדעה כפי שיתכוננו ויתאשרו, והרי בני אדם מכחישים מלאכה זו, ובעיניהם העיון מביא לידי כפירה ומוציא אל האפיקורסות. אומר, אין זה אלא בעיני המוניהם (מבאר ר' קאפח: פשוטי העם ואשר אין חלק להם בחכמה ובבינה) [ומביא דוגמאות לאמונות שונות שנהגו בזמנו שמקביליהם העקרוניים ישנם אף היום]. ואם יאמר הרי גדולי ישראל הזהירו מזה, ובפרט העיון בראשית הזמן וראשית המקום, והוא אמרם, "כל המסתכל בארבעה דברים רתוי לו כאילו לא בא לעולם מה למטה מה למעלה מה לפנים ומה לאחור" (חגיגה ב', א'). נאמר בעזרת הרחמן, כי העיון האמיתי לא יתכן שימנעונו ממנו, והרי בוראנו כבר ציוה עליו עם המסורת האמיתית, באמרו "הלא תדעו הלא תשמעו הלא הוגד מראש לכם הלא הבינותם מוסדות ארץ" (ישעיה מ', כ"א, ופירושו שם: האם לא ידעתם, ולא שמעתם ולא הוגד לכם מראש ולא התבוננתם על מוסדות הארץ?), [ומביא עוד דוגמאות מספר איוב]. [הרס"ג אמ' ודע', הקדמה ע"מ כ"ב]"

*****
מיימוני:

אור

ברוך השב!

הגעת וזרעת אור במקום מושבנו.

ואני מצטט:
השכל אינו המכה. השכל הוא התרופה.
(והשכל גם לומד להכיר את מיגבלותיו - היא התשובה לאלו שמנסים להשתיקו).



שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

*****
להעיר:

מסכים עם כל מילה
ושאף אחד לא ינס להבין אחרת בדברי.
אנני טוען שאין לעיין רבות עד היכן שהשכל כן יכול לגעת.
אני דן בנקודה בה אנו מכירים במגבלות שכלינו ונדרשים להכרעה.לא לפעול\לקבל\להסכים.כיון שזה לא אושרר בשכל.או בשלב זה שאני מבין בשכלי שדבר זה לא אוכל להבינו מפאת מוגבלותי.לכן פה אקבל את מה שמכמה מיימוני את המסורת-המסורתיות.או כל מילה אחרת יפה שתקרא לזה

ברכת קבלת התורה מתוך שמחה ובפנימיות לכולכם (ברכת חסידים לערב שבועות)

*****
בוגיעלון:

להעיר

כל הכבוד בבחירתך את 'המסורת-המסורתיות' להיכן שהשכל כבר לא יכול לשפוט. בחירתך נובעת מאחר ואתה מזהה בשכלך שהמסורת היא הראויה ביותר לאמינות כי היא הקרובה ביותר לשכל. כך עליך לכבד את דעתו של מי שאינו מזהה כך או שמזהה לא כך!

זריחץעץ:

דברים שכתב הרב דסלר:
"המחפש ב'שולחן ערוך' אם מותר לשחק בשבת, מסתמא רוצה לשחק, החוקר בדעתו אם מחוייב להתבזות, לפייס עוד פעם את חברו העקשן, כבר נדע באיזה צד הוא רוצה יותר...
על זה דברנו לאפיקורס:במה אתה בא אלינו, בשכלך ? כל זמן שמידותך הרעות במקומן - בתעלומת פנים הלב, הרי שכלך אינו שכל ומסקנותיו אינן מסקנות. די יעיל הוא לחשוב חשבונות מתמטיים ולהסיק מסקנות טכניות שאין שום נפקא-מינא אישית רצונית, אבל לברר בעיה מסוג אחר, שיש למסקנותיהן קשר עם המידות והרצונות ?
וכי המידות מתחשבות ב'אמת'? הרי אינן מתחשבות אלא במה שנוח להן ורצוי להן"
(מתוך מכתב לאליהו, עמ' 58)

ואני אעיר שאני מוצא בדברי הרב דסלר פרדוקס שאיני רואה מפלט ממנו. נניח שבחור ישיבה מקבל את דברי הרב דסלר, ואינו חוקר מעבר למוסכמה החברתית, מתוך הבנה שכל חקירה כזו נובעת מנגיעות.
הרי גם עצם ההחלטה לעשות כדברי "המכתב מאליהו", עלולה לנבוע מנגיעות, מתוך רצון לא להעיק על הדעת, להשתלב בחברה, להשיג מעמד של צדיק בישיבה וכו'.
הרב דסלר מציג את אחת הבעיות הגדולות ביותר של החשיבה:הנגיעות, אך אינו מוצא לה פיתרון אלא מכניסנו לתוך פרדוקס.

*****
ווטו1:

אור ,

שפכת מים קרים על נפשות עייפות וחבל שלעיתים כה רחוקות!

טמונה כאן הנחה שהאמת התורנית ניתנת להוכחה שכלית שרק נגיעות מונעות את קבלתה.
מסתבר שהיה ניתן לטעון גם להיפך.

מעשה לינקי

על משקעים=נגיעות

בפורום האח (או הבת?)

http://www.bhol.co.il/forum/topic.asp?topic_id=2522857&forum_id=18119

למיימוני

האם נגיעות =משקעים?

נגיעות פרושה אינטרס אישי.
מכיון שאדם קרוב אצל עצמו ברור שהאינטרס האישי גובר על האינטרס העיניני.
.
 הסבא מנובהרדוק  שלא נסע למוסקבה בגלל חשש של אינטרס אישי נחן  בשתי תכונות שאין כל קשר ביניהן:רמת מודעות גבוהה ורמה מוסרית-תורנית גבוהה .

ההבדלים ברמת המודעות בין אנשים נובעים מהבדלים בין רמות של רגישות.
וכאן שוב נכנסים לנושא של ריבוי האינטלגנציות.(רגשיות ושכליות כאחד)
והנושא של כשרון מולד מול השפעת הלימוד והסביבה.

(חמור נושא ספרים.מה יועילו הספרים?)


הגדרת משקעים:(מילון ספיר)עקבות מאורע או רגשות שאינם נשכחים.

כלומר משקעים יכולים להיות  רק אחת הסיבות לנגיעות (אינטרס).